משה אשכנזי

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מברשת לפסח.png ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: כרגע מופיע ככתבה. נדרש תמצות ועריכה.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
הרב משה אשכנזי

הרב משה אשכנזי (כ"א מנחם אב תר"פ - כ"ג טבת תשס"ז), היה רב קהילת חב"ד בתל אביב, חבר אגודת חסידי חב"ד בארץ הקודש וחבר בית דין רבני חב"ד בארץ הקודש.

תולדות חיים[עריכה]

נולד בכ"א מנחם אב תר"פ בולדיווסטוק[דרושה הבהרה] לאביו הגאון הרב מאיר אשכנזי כבן יחיד לשתי אחיות. אביו היה בנו של הרב שניאור זלמן אשכנזי מגזע חסידי חב"ד עוד מימי אדמו"ר הצמח צדק. כשלש שנים לאחר מכן בשנת תרפ"ג קיבל אביו הצעת רבנות בעיר שנחאי שבסין, והמשפחה כולל הסבא הרב שניאור זלמן ורעייתו, העתיקה את מגוריה לשם. בעיר זו התגורר ר' משה עד הגיעו לגיל 12.

בשנת תרצ"ד עלו הסבא הרב שניאור זלמן ורעייתו לארץ הקודש, בעלייתם הצטרף אליהם משה שם נמנה על תלמידי ישיבת תורת אמת בירושלים. שם הגה בתורה הרחק מהוריו. בתקופת לימודיו הראשונה היה המשפיע הרב משה יהודה רייכמן למורו הפרטי זאת על מנת להדביק את הפער שנוצר מרמת ידיעותיו בינו שלאר התלמידים - מצב שנוצר בעקבות הרמה נמוכה של בית הספר היהודי בשנחאי.

בחודש אייר תש"ב, השתדך ר' משה עם מרת דבורה, בתו של הרב אליעזר קרסיק, בעקבות המצב המלחמתי שקלו משפחת הכלה לדחות את החתונה משקולים כלליים ומשפחתיים. אולם על פי הוראת האדמו"ר הריי"צ היא התקיימה בחודש אלול באותה השנה בה' לחודש. תקופה קצרה לאחר החתונה התגוררו בירושלים בבית הסבא הרב שניאור זלמן, ולאחר כחודשיים עברו להתגורר בתל אביב בסמיכות לחמיו, בתקופה זו שקד על לימודיו בכולל אברכים. לאחר זמן החל להתעסק במסחר יהלומים, כאשר הוא תומך רבות בישיבת חב"ד בתל אביב אותה ניהל חמיו הרב קרסיק.

ביקורו הראשון אצל הרבי הייתה בשנת תשי"א בה נסע לראשונה לארה"ב לרגל חתונת גיסתו מרת רבקה עם הרב צבי הירש חיטריק. בשהותו שם הורה לו הרבי לנסות להסתדר בעבודה בניו יורק, ומפאת כך, שהה כשמונה חודשים בניו יורק ולאחר תשרי תשי"ב כשלא מצא את מבוקשו שב ארצה. בשנת תשי"ח עזב עם משפחתו - בהוראת הרבי - את ארץ ישראל והיגר לברזיל.

ממלא מקום חמיו[עריכה]

כשנתיים לאחר מכן, ה' בניסן תש"כ, נפטר חמיו הרב אליעזר קרסיק, ובארץ הקודש נוצר חלל ריק. הרב החב"די שהיה מבכירי העסקנים-הפעלתנים בארץ בכלל ובתל אביב בפרט, נפטר מבלי שהיה מי שימלא את מקומו.

לאחר הפטירה נכנסה בתו מרת טעמא גוראריה ל'יחידות' במהלכה הורה הרבי להודיע לגיסה הנמצא בברזיל, לשוב ארצה ולמלא את תפקידי חמיו. המסר הועבר לברזיל, ומשפחת אשכנזי שבה ארצה.

על התפקידים החשובים שקיבל מהרבי כתב לפני מספר שנים: "זכיתי להיות חבר באגודת חסידי חב"ד מקדמא דנא, מאז שנשלחתי חזרה לארץ הקודש על ידי הרבי, לקבל הרבנות של בית הכנסת וקהילת חב"ד תל אביב כממלא מקום של חמי הרה"ג הרב חיים אליעזר קרסיק, וכמו כן בשאר תפקידיו, שמילא בעסקנות החב"דית בארץ הקודש במשך שנים רבות, ואני מודה להקב"ה על כך".

את שלושת התפקידים שהרבי הטיל עליו, עשה הרב אשכנזי בנאמנות, במסירות ולשם שמים, ללא תמורה כספית כלשהי. הוא מסר שיעורים בנגלה ובחסידות, היה אוזן קשבת לבני הקהילה, וגם בשנים האחרונות, כאשר ההליכה קשתה עליו, התעקש ללכת תמיד לבית הכנסת באומרו: "הרבי אמר לי יאריך ימים על ממלכתו, עלי לקיים זאת".

כסגן יושב ראש אגודת חסידי חב"ד בארץ הקודש וכחבר הנהלת ישיבת 'תומכי תמימים' המרכזית, השתתף בקביעות באסיפות, והיה אקטיבי מאוד; הביע דעות והגה רעיונות כיצד למלא את רצונו של הרבי. כל זאת עשה במשך קרוב לחמישים שנה. בזמן הקרע בהנהלת אגו"ח בשנת תשנ"ו (בעקבות מבצע ביבי טוב ליהודים שנעשה בניגוד להחלטת אגו"ח תוך שימוש לא ראוי בסמכויות) עמד לצידו של יו"ר אגו"ח הרב שלמה מיידנצ'יק ולחם בעוז להגן ולשמור על דרך וצביון חב"ד בארץ הקודש שלא תסור מן המסלה שסללו רבותינו נשיאנו, גם לאחר פטירת היו"ר המשיך בכל עוז ותעצומות במאבק קדוש זה עד לפטירתו.

לאסיפות של ישיבת 'תומכי תמימים' המרכזית היה נוסע באוטובוס, למרות בקשותיו החוזרות ונשנות של המנהל הרב אפרים וולף לשלוח עבורו מונית. הרב אשכנזי מיאן לשמוע שבגינו יבוזבזו כספי ציבור. רק כאשר נהגו של ר' אפרים נקלע לאזור תל אביב או שהיה צורך שעוד אחד מחברי ההנהלה יגיע מתל אביב, הסכים ר' משה לנסוע 'ספיישל' ללוד.

נדחף עם הצעירים[עריכה]

התקשרותו לרבי הייתה ידועה. מילה של הרבי אליו הייתה בבחינת 'קודש קודשים', וכך גם חינך את ילדיו. כאשר היה צריך לכתוב מכתב לרבי, הייתה זו עבודה קשה ומורכבת. בנו המשפיע הרב חיים אשכנזי מתאר את ההכנות לכתיבת מכתב: "אבא היה כותב את טיוטת המכתב, מעתיק לעוד טיוטה ושוב מעתיק בסגנון מעט אחר, וקורע, כותב שוב, ומתייאש. למחרת שוב כותב כמה פעמים, וכך זה ארך זמן רב בכל פעם, לעיתים אף שבועות, עד שהיה המכתב נשלח לרבי. היו גם מקרים שלאחר כל ההכנות והטיוטות הגיע למסקנה שאינו 'כלי' לכתוב את המכתב והפסיק את כתיבת המכתב באמצע..."

מידי שנה, לקראת סוף חודש טבת היה נוסע לאירופה, שם עסק במשך מספר ימים בעסקיו ומשם המשיך לרבי לקראת השבת שלפני י' שבט ואז היה נשאר כחודש ימים עד לאחר שבת שקלים. ומדוע להיות חודש שלם אצל הרבי פתאום באמצע השנה? הסיבה לכך נעוצה באחת השנים הראשונות כאשר שהה אצל הרבי בחודש שבט. כשנכנס ל'יחידות' שאלו הרבי אם הוא נשאר גם לשבת פרשת 'שקלים'. מכיוון שמילה של הרבי הייתה אצלו קודש, מאז נשאר כל שנה עד שבת שקלים ועד בכלל. רק אז היה שב לאירופה לצורך עסקיו ומשם לארץ הקודש.

חתנו הרב יוסף יצחק וילשנסקי נזכר כיצד חמיו היה מבקש מהרבי בכל פעם מחדש רשות לצאת מהארץ: "גם בשנים שכבר לא היו כל כך הרבה תשובות, חמי הרב אשכנזי לא היה יוצא מהארץ לפני שקיבל ברכה מהרבי".

כאשר הרבי היה בבית הכנסת, ר' משה לא ישב. הוא תמיד עמד, אם זה בהתוועדות או בזמן תפילה או שיחת קודש. ר' משה גם לא חשב לשבת מאחורי הרבי כמו שאר הזקנים בני גילו, אלא היה נדחף בין הצעירים ומסדר בכוחות עצמו מקום בכדי שיוכל לראות היטב את הרבי בתפילות בהפטרה או בהתוועדות.

מסירותו לרבי הייתה גדולה ביותר. כאשר נודע לו כי ספר התורה של המדפיסים הידועים מסלאוויטא נמצא ברשות הצאצאים שלהם בארץ הקודש, ביקש לקנות מהם את הספר, אלא שהיורשים ביקשו עבורו סכום עתק ר' משה הלך ללוות מגמ"ח חשוב חמש מאות לירות - סכום אגדי בימים ההם - בכדי לקנות את הספר ושלחו אל הרבי במתנה. את הפרוכת של הספר תרם לעילוי נשמת אביו.

את החוב הכבד שלקח על עצמו, שילם בתשלומים מידי חודש בחודשו עד שהצליח לפרוע את החוב כולו. אלא שכעבור תקופה פגש במנהל הגמ"ח שתמה מדוע לא השיב לו את ההלוואה. הרב אשכנזי הזכיר לו כי החזיר מידי חודש סכום גדול, וכל החוב כבר נפרע, אולם מנהל הגמ"ח התעקש שהוא לא קיבל אף לא לירה אחת. ר' משה אמר לו כי מכיוון שהוא אינו רוצה שעל ספר תורה של הרבי יהיה פקפוק כלשהו, הוא ישלם לו שוב את כל החוב בלי ויכוחים. ואכן, תוך זמן קצר קיבל מנהל הגמ"ח חמש מאות לירות ללא אומר ודברים...

השידורים של התוועדויות הרבי בתל אביב, התקיימו בביתו. לא רק שאירח את החסידים באישון ליל לשידור, אלא בסיום השידור הייתה רעייתו הרבנית דואגת להגיש לכל הנוכחים מזונות ושתיה.

וכמים הפנים לפנים. ביטוי נדיר נשמע מהרבי אודותו כאשר פלוני פנה אל הרבי בתלונות נגדו, או אז אמר הרבי: "מעולם לא שמעתי אודותו מילה רעה". הרבי שב וכפל את הדברים.

למרות שהיה נוסע רבות לרבי, כל נסיעה הייתה מלווה בהכנות חסידיות ממושכות. מספרת בתו מרת מלכה וילשנסקי: "היה זה באמצע חודש אלול תשנ"ה, כאשר התאפשר לאחד מבני המשפחה להעביר לאבא כרטיס חינם, אבל היה עליו לנסוע באופן מיידי. 'לנסוע בלי הכנה?' התפלא אבא והחליט להישאר בבית. כזה היה אבא, הוא לא היה מסוגל לנסוע לרבי מלך המשיח ללא הכנה מוקדמת".

בלי 'יחי' יאבדו את הדרך[עריכה]

הפצת בשורת הגאולה היה מבצע שבער בעצמותיו של ר' משה. הוא נטל חלק באירועים רבים לקבלת פני משיח צדקנו ולעידוד הפעילות להפצת בשורת הגאולה. למרות חולשתו וקשייו, הרבה להגיע לאירועים אלו בכדי לחזק את הציבור.

"בלי 'יחי' יאבדו את הדרך" היה זה משפט ששגור בפיו בשנים האחרונות. כאשר בהתוועדות חסידית דיבר אחד המשפיעים כי הדבר החשוב ביותר בימינו אלה הוא לימוד חסידות, ואילו עניין המשיח הוא עניין חשוב אך לא חייבים להתמקד בו, אמר לו ר' משה: "הכרתי הרבה חסידים של אדמו"ר הרש"ב והרבי הריי"צ שלמדו חסידות, הם למדו 'ליקוטי תורה' ו'תורה אור', תניא ומאמרים, אבל הם לא היו מקושרים לרבי, אז הם נותרו חסידים אבל בניהם ונכדיהם? היה חסר להם 'רבי' ולכן הם לא המשיכו בדרך אבות. הוא הדין עם משיח".

את בתו מרת אסתר השיא ר' משה לרב נחמן יוסף טברסקי, מחשובי חסידי חב"ד בקראון הייטס, בנו של האדמו"ר רבי ישראל מרדכי מרחמסטריווקה.

כאשר סיפרו לאדמו"ר רבי ישראל מרדכי בשנת תשנ"ג כי יצא כרוז נגד אמונת חב"ד, ונאמר בו כי "אנשים בני בליעל אומרים שהאדמו"ר מליובאוויטש הוא מלך המשיח", הגיב על כך בחריפות והוסיף: "מחותני, הגאון החסיד הרב משה אשכנזי כמובן שאינו 'בן בליעל' וכפי שידוע לי הוא מאמין ואומר שהרבי הוא מלך המשיח".

ירא שמים מרבים[עריכה]

ר' משה היה ירא שמים מרבים, איש אמיתי, ועל כך סיפורים רבים.

קפידות מיוחדות היו לו לגבי נטילת ידיים לאחר השינה ולגבי תפילה וברכה עם שני כיסויים על הראש. "מעולם לא הוציא מפיו שם ה' ללא שני כיסויים. פעם למדתי חומש עם כיפה בלבד על ראשי, ואבי גער בי", סיפר בנו ר' חיים, והוסיף: "בשנים האחרונות אושפז אבא בבית הרפואה, הוא היה מקפיד ליטול ידיים כל אימת שנמנם אפילו לרגע קט. כך הקפיד גם בבית הרפואה לברך ולהתפלל עם שני כיסויים על הראש. אחת הסיבות שהיינו עמו 24 שעות ביממה, היה בשביל לסייע בעדו למלאות את הקפידות שהיו טבועות בדם נפשו".

כן הקפיד מאוד ללבוש כובע וחליפה בברכות השחר, ברכת המזון, קריאת שמע שעל המיטה ועוד. קפידה זו הייתה עד הסוף; הוא לא הקל על עצמו גם כשהדבר היה כרוך בקשיים ובמאמצים רבים.

הכנה לדבר מצווה הייתה אצלו חוק בל יעבור, על כך מספרת בתו מרת מלכה וילשנסקי: "לכל דבר מצווה היה מתכונן באופן מיוחד, ועושה זאת במתינות ולפי כל דקדוקי והידורי ההלכה. אם זה בהכנה מיוחדת להדלקת נר חנוכה, בדיקת נקיות הידיים והציפורניים לפני נטילת ידיים, או בשעות הארוכות שהקדיש לבדיקת חמץ ועוד כהנה רבות".

הכנותיו היו לשם דבר גם מחוץ לחב"ד, אם זה בתל אביב ואם זה באירופה במקומות בהם ביקר תדיר לרגל מסחרו. כל זאת למרות רצונו להצניע את מעשיו. לדוגמה, בבית כנסת נחלת בנימין, עד שהתמנה לרב, היה מקומו הקבוע במערב בית הכנסת, אך כשהתמנה לרב על פי הוראה של הרבי, החל לשבת במזרח אך לא במקום הרב, וזאת מצניעות וענווה.

האמת הייתה נר לרגליו וכך חינך גם את בניו ובנותיו. הוא פשוט לא היה מסוגל לומר דבר שאינו אמת במאת האחוזים. זה התבטא אצלו בכל פרט.

בשנותיו האחרונות, בשיחה עם אחד מנכדיו על האמונה ברבי מלך המשיח, הסביר מדוע אמונתו העמוקה מתבטאת בעיקר בעניינים פנימיים: "חינכו אותי בישיבה לאמת, ומאחר וברור לי שהדבר אמת אני מהווה חלק ממנו ותומך בו. אך אינני מרגיש שהגעתי למידת הרגש המתאימה שאטול חלק בראש בפרסומים השונים".

התוועדות לדידו הייתה קודש, ומשום כך הקפיד שלא לעזוב התוועדות טרם סיומה. בדרך כלל לא היה מדבר בהתוועדות אלא אם כן נשאל משהו. הוא היה יושב בביטול מוחלט כלפי זקני החסידים. כך היה לו ביטול מול חמיו וחמותו. כל מה שאמרו היה בשבילו המילה האחרונה מבלי להתווכח איתם כלל.

הוי זהיר טפי[עריכה]

ר' משה היה 'זהיר טפי' במידת הצדקה. "אבא היה מחלק הרבה מאוד צדקה בסתר, ודאג שגם אנחנו ילדיו נדע שצריכים לתת צדקה והרבה" - סיפר בנו ר' חיים - "ואילו לעצמו הסתפק במינימום. הוא שנא שמבזבזים על דברים של מה בכך. חבילות חבילות של צ'קים שקיבל תמורת הלוואות, שכבו בבית כאבן שאין לה הופכין, ואבא לא הלך לפדותם. היו אלו הלוואות שלקחו חשובי אנ"ש ואבא ידע שיהיה להם קשה אם יפדה את הצ'ק.

משך שנים רבות, נהג מידי י"א ניסן בתור מתנה ליום הולדתו של הרבי להעביר עשרת אלפים דולר לידיד נעוריו הרב משה ובר ובשנים מאוחרות יותר גם לבנו הרב חיים, והוא היה מחלק את הסכום לעשרה תלמידי חכמים נצרכים בכדי שיהיה להם לצרכי חג הפסח. הוא היה מבקש מהרב ובר שהוא יכתוב לרבי דו"ח למי חילק. כמה פעמים שיגר הרבי אליו מכתבים בהם הודה ובירך אותו על המעשה המיוחד.

במשך שנים ארוכות היה נחשב סוחר רשמי בבורסת היהלומים, אך בשנים האחרונות הפסיק לעבוד, אך המשיך לשלם דמי חברות בבורסה בכדי שפעמיים בשנה, לקראת פסח וראש השנה, יוכל להיכנס לבורסה ולאסוף כסף אצל ידידיו משכבר הימים עבור משפחות נצרכות.

גיוס הכספים לקראת ראש השנה החל כבר בתחילת חודש אלול, ולאחר פורים החל לגייס כספים לקראת פסח. הוא כיתת רגליו ממשרד למשרד, כאשר ההיכרות רבת השנים פתחה בפניו דלתות רבות. את כל הסכומים הגדולים שקיבץ, חילק לגופים חב"דיים ואחרים המסייעים לנזקקים לקראת החגים.

בשנים האחרונות, כאשר קשתה עליו ההליכה, הצטרפו אליו הנכדים למסע החשוב הזה. בחודש אלול האחרון, כאשר הנכדים שהו ב-‏770 ולא נמצא מי שיסייע בעדו, החליט כי למרות מצבו הרפואי המורכב, עליו להמשיך את מנהגו המבורך.

מיטתו שלימה[עריכה]

זכה הרב אשכנזי וכל בניו בנותיו, נכדיו וניניו הולכים בדרכי התורה והחסידות, ורבים מהם משמשים כשלוחי הרבי ברחבי תבל. הרב אשכנזי אכן השקיע רבות בחינוך ילדיו ונכדיו.

בשנים שבניו למדו בישיבה בכפר חב"ד, נהג לפקוד את הישיבה מידי יום שלישי. חום הקיץ וקור החורף לא הרתיעו אותו מלהגיע לישיבה בכדי לעקוב אחר לימודי בניו ולשוחח עם המשגיח והר"מים. כך התעניין גם במצב לימודיהם של הנכדים. בכל פעם שהיה מגיע לאסיפת הנהלה בישיבת 'תומכי תמימים' בלוד, הנכדים כבר עמדו במצב הכן לקבל את פני הסבא, שיבוא להתעדכן גם במצב הלימודים וההנהגה שלהם.

יש לציין כי לצידו עמדה רעייתו הרבנית דבורה שהבינה היטב בלימוד, שכן כבר בנערותה על פי הוראת הרבי הריי"צ למדה מאמרי חסידות עמוקים עם גדולי החסידים. אף היא עודדה והתעדכנה כל העת בהתקדמות הנכדים בלימוד.

בחודש סיון תשס"ה נפטרה רעייתו הרבנית דבורה בפתאומיות. כשדבר פטירתה הגיע לאוזני בנו הרב נתן אשכנזי, נפטר אף הוא מכאב ועגמת נפש.

הצער והכאב הנורא נגעו לליבו מאוד. הוא לא מצא לעצמו מנוחה, אולם לא התבטא בשום מילה של טרוניה כלפי שמיא.

בשבועות האחרונים לחייו ביקש להתארח אצל בתו מרת מלכה וילשנסקי בצפת. כשבוע וחצי לפני פטירתו לקה בדלקת ריאות, וכתוצאה מסיבוכים נגרם התקף לב קשה. ביום שבת כ"ג בטבת תשס"ז נפטר ונטמן למחרת, יום ההילולא של אדמו"ר הזקן.

משפחתו[עריכה]

עם בנו חיים אשכנזי ובניו

קישורים חיצוניים[עריכה]