ברכת כהנים

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
(הופנה מהדף ברכת כוהנים)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מעמד ברכת כהנים בכותל המערבי, בחג הסוכות תשע"ג

ברכת כהנים הינה אחת מרמ"ח מצוות עשה המוטלת על הכהנים, לברך את בני ישראל בנוסח הכתוב בתורה. מאז חורבן בית המקדש, חז"ל תיקנו לומר זאת כחלק מנוסח התפילה בחזרת הש"ץ.

דיני המצוה[עריכה]

הזמר אברהם פריד מנגן את ניגון חב"ד לברכת כהנים במעמד הטלטון שנערך לטובת מרכז חב"ד בפלורידה

נוסח הברכה ומקור המצוה מופיעים בפסוק בספר במדבר:

וידבר ה' אל משה לאמר. דבר אל אהרן ואל בניו לאמר כה תברכו את בני ישראל אמור להם:
יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ:
יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ:
יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם:

ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם.

– ספר במדבר, פרק ו', פסוקים כב-כז

קודם שסודר נוסח התפילה בידי חברי הסנהדרין, הכהנים היו נושאים את כפיהם ומברכים את ישראל בבית המקדש, לאחר הקרבת קרבן התמיד בבוקרו של יום[1].

בעת שתיקנו חז"ל את נוסח התפילה המקובל כיום, נקבעה ברכת כהנים בסיומה של חזרת הש"ץ, בין הברכה השמונה-עשרה 'ברכת ההודאה', לבין הברכה התשע-עשרה, ברכת 'שים שלום'.

על פי ההלכה, כהן הנמצא בבית הכנסת בשעת חזרת הש"ץ, מחוייב לעלות לדוכן ולברך את הקהל. קודם הברכה על הכהן לחלוץ את נעליו[2] וליטול את ידיו[3], ועל פי המנהג[4] אחד הלויים נוטל את ידיו.

בשעת הברכה, הכהן מתעטף בטלית, מכסה את עיניו וידיו עם הטלית, ופושט את ידיו כלפי מעלה, כשאצבעותיו פרושות לצדדים[5]. היות שעיניו של הכהן מכוסות ואין הסידור מונח לפניו, השליח ציבור מקריא לפניו את הברכה מילה במילה כדי שלא יתבלבל[6].

הציבור הנוכח בבית הכנסת בשעת הברכה מרכין את ראשו כלפי הכהנים, ובסיום כל פסוק אומר 'אמן'. על פי דברי הגמרא[7], נהוג שלא להסתכל על הכהנים בעת שמברכים את העם, ועל כן נהוג שגם הציבור מכסה את עצמו בטליתות.

לפני שהכהנים מתחילים את נוסח הברכה, הם מברכים בשם ומלכות: "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לברך את עמו ישראל באהבה", ועל כן, כהן שיש בינו ובין הקהל חילוקי דעות, אינו רשאי לישא את כפיו ולברך את הציבור.

בזמן שהכהנים מנגנים את שלושת המילים האחרונות של הברכה, נוהגים הקהל לומר 'יהי רצון' מיוחד, העוסק בהטבת החלומות.

עם סיום הברכה, הכהנים מסתובבים חזרה עם פניהם כלפי ארון הקודש ומבקשים מה' שיקיים את הברכה שבירכו כעת את עם ישראל, והקהל (כשהטליתות עדיין מכסות את פניהם) אומרים תפילה קצרה[8].

ברכת כהנים בתורת החסידות[עריכה]

על פי פנימיות התורה, הכהן נחשב לאיש החסד[9], ועל כן דוקא הוא מצווה לברך את ישראל.

ברכת כהנים ענינה הוא להמשיך אור ושפע אלוקי מהדרגות הגבוהות ביותר, הנמשכים על ידי הברכה באופן חלק ללא כל מניעות ועיכובים, בכחם של הכהנים שהם אנשי חסד, ועל ידי שהם מברכים את העם הם ממשיכים את ההשפעות האלוקיות גם למי שלא מגיע לו, באופן של חסד ולפנים משורת הדין[10].

אדמו"ר הריי"צ כותב[11] שבברכת כהנים נרמזים כל עשר הספירות: הברכה עצמה ענינה הוא המשכת המוחין (חכמה, בינה ודעת), הכהנים הנושאים את כפיהם מסמלים את העלאת המידות (ששת המידות, חסד גבורה תפארת, נצח הוד ויסוד), ומברכים את בני ישראל שבהיותם בני מלכים הם מסמלים את ספירת המלכות.

גם למיקומה של ברכת כהנים בסדר התפילה ניתן ביאור בדרושי תורת החסידות[12], שהיות וענינה של ברכת כהנים הוא המשכת אורות אלוקיים נעלים, על מנת להמשיך אורות אלו מוכרח להיות בביטול גמור, ולכן נקבע בנוסח התפילה לומר את ברכת כהנים לאחר ברכת ההודאה, בה מגיע המתפלל לדרגת ביטול נעלית כזו, המאפשרת לו להמשיך את האורות הנעלים.

מנהגי חב"ד בברכת כהנים[עריכה]

ניגון מיוחד לתיבות הברכה[עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ניגון חב"ד לברכת כהנים

אצל חסידי חב"ד נהוג ללוות את ברכת כהנים (בחגים בלבד) בניגון חסידי עמוק.

אדמו"ר הריי"צ מבאר[13] שהניגון מסמל את ההעלאה של נשמות ישראל כלפי מעלה, והמשכת השפע האלוקי כלפי מטה.

בכל פסוק ופסוק הניגון מתחיל בתנועה העולה כלפי מעלה, ולאחר מכן ממשיכה ויורדת כלפי מטה. בעת אמירת תיבות שם ה', לא מנגנים כלל.

נשיאת כפיים בכל יום[עריכה]

פסקה זו לוקה בחסר. הינכם מוזמנים להרחיב אותה

לאחר שיצאו ישראל לגלות, השתרש המנהג שהכהנים אינם עולים לדוכן לברך ברכת כהנים בימות החול ובשבתות, אלא בחגים וימים טובים בלבד - למרות שמעיקר הדין מצות ברכת כהנים אינה תלויה בזמן ומקום.

למנהג זה ניתנו טעמים רבים, ביניהם:

  • שלא להטריח את הציבור ולהאריך את התפילה.
  • היות שהעם בחזקת טמאים, ואין לברך ברכת כהנים בלא טבילה[14].

למרות השתרשות המנהג, אדמו"ר הזקן רצה לחזור ולהנהיג את ברכת כהנים מידי יום ביומו, ובשולחן ערוך שכתב ציין: יישר כוחם של בני ארץ ישראל וסביבותיהם שנושאים כפיהם בכל יום"[15].

בפועל לא צלח הדבר בידו, וחסידי חב"ד בתפוצות אינם נוהגים לישא את כפיהם בכל יום, אלא בחגים ובימים טובים בלבד.

עם התבססותה והתפתחותה של קהילת חסידי חב"ד בארץ ישראל, התעורר פולמוס מחודש האם יש להמשיך ולהחזיק במנהג חב"ד בתפוצות שלא לישא כפיים בכל יום, או לנהוג כמנהג ארץ ישראל.

הרבי עצמו לא הורה הוראה ברורה בנושא, וכל קהילה נוהגת כהוראת רבני חב"ד שעל אתר, כשבחלק מהקהילות נהוג שהכהנים עולים לדוכן בחגים בלבד, בחלק מהקהילות עולים גם בשבתות, ובחלקם גם בימי החול.

הרכנת הראש בעת הברכה[עריכה]

השליח ציבור[עריכה]

יברכך - הרכנה, לימין שלו. ה' - בזקיפה, לימין שלו. וישמרך - הרכנה, לאמצע. יאר - הרכנה, לשמאל. ה' - בזקיפה, לשמאל. פניו אליך - הרכנה, לשמאל. ויחונך - הרכנה, לאמצע. ישא - הרכנה, לאמצע. ה' - בזקיפה, לאמצע. פניו אליך - הרכנה, לאמצע. וישם - הרכנה, לימין. לך - הרכנה, לשמאל. שלום - הרכנה, לאמצע[16].

הקהל[עריכה]

בתיבת יברך מכוון את פניו כנגד הכהנים, ה' - לימין, וישמרך - באמצע כנגד הכהנים, יאר - לשמאל, וכן הלאה עד סיום הברכה[17].

כאשר הכהנים לא נושאים את כפיהם[עריכה]

בשעת התפילה שהכהנים לא נושאים את כפיהם, נוהגים להביט על השליח ציבור בעת שמברך.

ברכת כהנים במועדים נוספים[עריכה]

מלבד בשעת תפילת שמונה עשרה, נהוג לומר את פסוקי ברכת כהנים בהזדמנויות רבות, ולאו דוקא על ידי כהנים.

על אף שברכת כהנים יחד עם נשיאת כפיים נמסרה לזרע אהרון הכהן בלבד, וזר שנושא את כפיו עובר על מצוות לא תעשה, אין מניעה הלכתית לומר את פסוקי ברכת כהנים בלא נשיאת כפיים, ובכל בוקר כחלק מברכות השחר נהוג לומר את פסוקי ברכת כהנים לאחר ברכות התורה[18].

כאשר מברכים את ברכת כהנים שלא בשעת התפילה, נהוג להוסיף את סיום הפסוקים: "ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם", היינו שהברכה היא מהקדוש ברוך הוא בעצמו.

בשעת החופה[עריכה]

יש חלק מהחסידים הנוהגים שהכהנים הנוכחים בשעת החופה נושאים את כפיהם ומברכים את החתן ואת הכלה.

הרב יהודה לייב גרונר טוען שאין זה ממנהג חב"ד, והעיד שבאחת ההזדמנויות שנערכה חופה בחצר 770, הרבי הקשיב מחדרו למהלך החופה מבעד לחלון, ולאחר ששמע שהכהנים מברכים את החתן והכלה שאל את הרב גרונר מנין הגיעו מנהגים חדשים לליובאוויטש.

חסידים המברכים את הרבי[עריכה]

במספר מועדים בשנה נהוג שחסידים ניגשים אל הרבי לברך אותו. בדרך כלל ניגש אחד מזקני החסידים המיוחס למשפחת הכהונה, ופותח את ברכתו בפסוקי ברכת כהנים, ולאחריה מברך את הרבי בברכות נוספות, שיצליח בהנהגת כלל ישראל, מתוך בריאות איתנה, ויביא את הגאולה לכלל ישראל.

גם בעת סיום השבעה על הרבנית חיה מושקא ברכו החסידים את הרבי בברכת כהנים.

הזדמנויות בהם בירך הרבי ברכת כהנים[עריכה]

באופן יוצא דופן, הרבי ייחס לברכה זו חשיבות מרובה ועל אף שלא היה כהן בעצמו, השתמש במספר הזדמנויות (חלקן קבועות) לברך את החסידים וכלל ישראל באותו נוסח בו מברכים הכהנים את ישראל. אחת מההזדמנויות הייתה בשעת יחידות למשפחתו של הרב עמנואל שוחט, בה בירך הרבי את בנו בברכת כהנים כשפרש את ידיו על ראשו של הילד[19].

ברכת הבנים[עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ברכת התמימים

על פי מנהג ישראל, בערב יום כיפור לפני השקיעה האבות קודם צאתם לבית הכנסת מברכים את בניהם בברכת כהנים.

מידי שנה בערב יום כיפור הרבי יוצא אל הזאל הקטן שם מתאספים התמימים והרבי מברך אותם בברכת הבנים המסורתית הנפתחת בפסוקי ברכת כהנים, ולאחרי זה הרבי ממשיך ומברך את התמימים בהצלחה בלימוד התורה, ובתפקידם להכין את העולם לקבלת פני משיח.

אדיר במרום[עריכה]

בסידורי תהילת ה' ובכלל בסידורי חב"ד - נאמר שלאחרי ברכת כהנים, אומרים הקהל את תפילת "אדיר במרום".

הגאון רבי אברהם חיים נאה טוען שמנהג חב"ד שרק מי שחלם חלום אומר זאת, וכדמשמע מהגמ' [ברכות נה, ב] והשו"ע [או"ח סימן קל] שה"רבונו של עולם" וה"אדיר במרום" קשורים זה בזה.

אך לפועל הרי מפורש בסידורי חב"ד ש"אחר הדוכן אומרים הקהל זה", ללא שום תנאי והגבלה. ואילו לפני ה"רבונו של עולם" נאמר "יאמר זה" בלשון יחיד, מאחר ומעיקרה נועדה תפילה זו ליחיד שחלם חלום ("ומה שנהגו הכל לומר כן ברגל כשהכהנים עולים לדוכן, זהו לפי שאי-אפשר שלא ראה חלום שצריך רפואה בין רגל לרגל" - שולחן ערוך הרב סימן קל).

וכך מוכח מסידורי האריז"ל[20] שאין קשר בין הרבש"ע ל"אדיר במרום", וביניהם נאמרות עוד בקשות לפרנסה ולימוד התורה וכו' (אף שאין להוכיח מזה כלל שזו דעתו של האריז"ל.). וכן הוא בעוד סידורים חסידיים לרוב.

ויותר מזה מצינו בסידורים אחרים, שמפורש שם שתפילת "אדיר במרום" נאמרת הן על ידי הקהל והן על ידי הכהנים, ומוכח שאין לזה כל קשר לרבש"ע דחלומות[21].

ב"ערוך השולחן"[22] נראה לכאורה שגם הוא סבירא לי' שאמירת "אדיר במרום" אינה תלויה באמירת הרבש"ע, יעוין שם.

קישורים חיצוניים[עריכה]

הבהרה: המידע בחב"דפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

הערות שוליים

  1. רמב"ם, 'היד החזקה', ספר אהבה פי"ד ס"ט.
  2. שולחן ערוך אדמו"ר הזקן, סקכ"ח ס"ו. הטעם הוא שמא הרצועות של הסנדל או קשרי השרוכים יפסקו ויפתחו, והכהן יתיירא שלא יתלוצצו עליו וישב לקשור את נעליו ולא יברך יחד עם אחיו הכהנים, ויוציאו עליו לעז שלא עלה לדוכן כי יש בו אחד מפסולי כהונה.
  3. כמו קודם כל אחת מהברכות שאדם מברך, דבר הנלמד מהפסוק (תהילים קלד, ב): "שאו ידיכם קודש וברכו את ה'".
  4. זוהר פרשת נשא דף קמו עמוד ב. שו, ע אדמו"ר הזקן או"ח סקכ"ח ס"י.
  5. מנהג חב"ד בפרישת האצבעות: מניחים רווח בין ב' האצבעות לב' האצבעות, רווח נוסף בין ב' האצבעות לאגודל, ומצמידים את בסיס כף היד של ב' כפות הידיים, ומשאירים רווח נוסף בין האגודלים, כשבסך הכל ישנם חמישה רווחים (על פי קבלה). בשעת הברכה גב היד כלפי מעלה, ופנים היד כלפי מטה.
  6. הלכה זו נלמדת גם מלשון הפסוק "אמור להם", וראו בשולחן ערוך אורח חיים, סקכ"ח סכ"ב, ובפירוש הטורי זהב על המקום.
  7. חגיגה, טז ע"א: "דרש רבי יהודה ברבי נחמני: כל המסתכל בשלשה דברים עיניו כהות: בקשת, ובנשיא, ובכהנים.. המסתכל בכהנים בזמן שבית המקדש קיים, שהיו עומדין על דוכנן ומברכין את ישראל בשם המפורש".
  8. נוסח התפילה: "אדיר במרום שוכן בגבורה, אתה שלום ושמך שלום, יהי רצון שתשים עלינו ועל כל עמך בית ישראל חיים וברכה למשמרת שלום".
  9. זוהר חלק א' רסו, ב.
  10. לקוטי תורה פרשת קרח, דף נה עמוד ב.
  11. ליל שמחת תורה תרצ"ט.
  12. שיחות קודש, כ"ף מנחם אב תשי"ב, ועוד.
  13. שיחתליל שמחת תורה תרצ"ט, נדפס בספר השיחות תרצ"ו-ת"ש, עמוד 307.
  14. סידור עם פירוש המילות לאדמו"ר האמצעי, קיא, ג.
  15. שולחן ערוך אדמו"ר הזקן, אורח חיים, סקכ"ח סנ"ז.
  16. ספר המנהגים.
  17. לוח היום יום לז' סיון, יום ב' של חג השבועות. על פי המסורת החב"דיצ, את המקור להנהגה זו יודעים מכך שאדמו"ר הצמח צדק עד גיל תשע היה עומד בשעת ברכת כהנים מתחת לטלית של סבו, אדמו"ר הזקן וראה שכך נהג.
  18. הרבי הורה לכהנים לכוון בברכה זו מלבד לימוד התורה, לברך את כלל ישראל.
  19. עמנואל שוחט מספר על ההתרחשות בתוכנית 'המפגש שלי' של חברת jem קובץ וידאו
  20. סי' ר' שבתי, סימן ר"י קאפיל, סימן ר' אשר, סימן משנת חסידים
  21. כך הוא בסידורים "אור זרוע", "נהורא השלם", "בית אברהם" ועוד
  22. סי' קל אות ג