רבי שניאור זלמן מליאדי (אדמו"ר הזקן)
| רבי שניאור זלמן ברוכוביץ' | |
|---|---|
[[קובץ: |250px]]מייסד חסידות חב"ד | |
| אדמו"ר הזקן, בעל התניא והשולחן ערוך | |
| לידה | י"ח באלול ה'תק"ה[1] |
| ליאזנא | |
| פטירה | כ"ד בטבת תקע"ג |
| פיענא (קבור בהאדיטש) | |
| מקום פעילות | רוסיה |
| רבותיו | המגיד ממעזריטש |
| חיבוריו | תניא ושולחן ערוך וליקוטי תורה ותורה אור |
רבי שניאור זלמן בורוכוביץ'[2] מליאדי - האדמו"ר הזקן (במקור באידיש דעֶר אַלטעֶר רבי. מכונה גם "דער ליטוואק" ,הרב[3] המגיד מליוזנה או בעל התניא והשולחן ערוך[4]) (י"ח באלול ה'תק"ה - כ"ד בטבת ה'תקע"ג), הוא מייסדה של שיטת חסידות חב"ד והאדמו"ר הראשון בשושלת אדמו"רי חב"ד. חיבר את ספר התניא, ספר היסוד של חסידות חב"ד וכתב את ה"שולחן ערוך הרב".
תולדות חיים
לידתו
הוריו של אדמו"ר הזקן, רבי ברוך פויזנר (מצאצאי המהר"ל מפראג[5]) ורבקה נישאו ביום שישי י"ז באלול שנת תק"ג. במשך כעשרה חדשים לא היו להם ילדים ובעצת רבי יצחק שאול, ידידו של רבי ברוך, נסעו הזוג לבקש את ברכת הבעל שם טוב. בחודש מנחם אב שנת תק"ד הגיעו אל הבעל שם טוב והוא הבטיח להם שתוך שנה יהיה להם בן. רבי ברוך ורבקה נשארו קצת אצל הבעל שם טוב ובסעודת יום ההולדת של הבעל שם טוב בי"ח באלול פנה הבעל שם טוב לרבי ברוך ואמר לו: "למועד הזה ממש אתם חובקים בן".
לפני שעזבו את מז'יבוז', נכנסו אל הבעש"ט לקבל ברכת פרידה. הרבנית רבקה אמרה לבעש"ט שכאשר ה' ימלא את ברכתו הקדושה של הבעש"ט היא תקדיש אותו לתורה ועבודה בדרכו של הבעש"ט. הבעש"ט ברכם, והם נסעו לביתם בשמחה. בדיוק שנה לאחר מכן, ביום רביעי י"ח באלול שנת תק"ה נולד שניאור זלמן, בעיירה קטנה ליד העיירה ליאזנא.
בחודש אדר שנת תק"ה נסע ר' ברוך אל הבעש"ט לבשר לו שברכתו נתקיימה ואשתו נפקדה. הבעש"ט התעניין על זמן הפקידה וכששמע זאת, ציווה את ר' ברוך לחגור אבנט ולברך "שהחיינו" ללא שם ומלכות.
אח"כ נתן לו הבעש"ט הוראות כיצד תנהג האשה בעת ההיריון ואחר הלידה והזהירו שלא לספר לאף אחד שנולד לו בן ואם ישאלוהו על כך, יאמר באופן סתמי: ה' יעזור.
ביום הכיפורים שנת תק"ו נסע ר' ברוך אל הבעש"ט, וקיבל ממנו סדר איך להתנהג עם הילד. בגיל שנה החל לדבר ובהיותו בן שנתיים הרגישו הוריו כי לילד יש זיכרון ותפיסה בלתי רגילים, וזכר הרבה פרקי תהילים בעל פה.
כשר' ברוך בא לבעש"ט בראש השנה תק"ז, סיפר לו על החלטתו שבח"י אלול הבא, כשבנו יגיע לגיל שלוש, הבעש"ט יגזור לו את שערותיו. בהגיעו לגיל שלוש (בשנת תק"ח) הביאו אותו הוריו ודודתו (אחות אביו - הרבנית דבורה לאה) אל הבעל שם טוב, למז'יבוז'. הבעש"ט הניח לו את פיאותיו, בירכו ברכת כהנים והזהיר את הוריו שיחזרו לביתם מיד ושלא יספרו היכן היו. לשאלת הילד מי היה היהודי שגזז את שערותיו השיבה אמו שזהו היה "סבא".
ילדותו ונעוריו
שניאור זלמן אובחן כילד מסודר בזמנים ובלימודים. היתה לו הצלחה גדולה בידיעת התורה ואף את הענין הקשה ביותר בתורה הבין לכל פרטיו. בי"ז בכסלו תק"י התקבל ר' שניאור זלמן לשמש החבריא קדישא בעיירה ליאזנא, עד הבר מצווה שלו. ובגיל 16, באור לי"ז כסלו תקכ"א, התקבל לאחד מחברי ה'חבריא קדישא'[6]. הוא היה בקי בסידור "שער השמים" של השל"ה, והתנהג לפי הנהגות השל"ה.
בגיל שמונה כתב פירוש על התורה שכלל את הפירושים של רש"י, אבן עזרא ורמב"ן. בהיותו בן עשר חלם חלום, בו רבי ראובן בעל-שם אומר לו שהוא נתבע לדין. כאשר נכנס לבית הכנסת בליאזנא, רבי ראובן בעל-שם הוליכו לעבר השולחן, והדיינים החלו לומר: "שלושה זקנים אלה, רש"י, האבן עזרא והרמב"ן, תובעים אותך לדין תורה, על שאתה רוצה לשלול את זכותם מלהיות מזכי הרבים מלהגות וללמוד בפירושיהם, על ידי פירושך הכלול משלושת הפירושים.", אדמו"ר הזקן נבהל מהדברים, והבטיח שישרוף את פירושו. לאחר פנו אליו הזקנים ובירכו אותו שיחדש חידושי תורה ודרכי עבודה בעבודת ה'.
לאחר שהתעורר התענה אדמו"ר הזקן, ולאחר שחלם בשנית שרף את פירושו[7].
בהיותו בן תשע לקחו אביו לעיירה ליובאוויטש ללמוד תורה אצל הגאון ר' יששכר דב. כשמלאו לרבינו הזקן אחת עשרה שנים, כשנתיים לאחר הגיעו לליובאוויטש, אמר רבי יששכר דב לרבי ברוך שבנו אינו זקוק עוד למלמדים, ור' ברוך לקח אותו לביתו בליאזנא.
בהיותו בן אחת עשרה, החל ללמוד בנוסף לגמרא ופוסקים, ספרי קבלה ומוסר. בנוסף לחיזוק לימודיו, החל לעסוק בפעילות ציבורית. הוא נהג להגיע לשוק בליאזנא, לעודד את היהודים לעזוב את עיסוקם במסחר, שלא כל-כך התפרנסו מהם, ולעבור להתפרנס מעבודת האדמה. משפחות רבות עברו בשיכנועו לעסוק בחקלאות[8].
בר המצווה
בחגיגת בר המצווה בשנת תקי"ח, נטלו חלק מגדולי הגאונים של אותו הדור, מוויטבסק, פולוצק ומינסק. אביו של אדמו"ר הזקן רבי ברוך וסבו רבי משה, ערכו אז שבעת ימי משתה, ובכל יום היתה סעודת מצווה עם הרבה חידושי תורה. חידושיו של אדמו"ר הזקן עלו על כולם ונכתבו על ידי אחיו ר' יהודה לייב מינוביץ'[9]. כל הגאונים הסמיכוהו והכתירוהו בתארים "גאון" ו"רב תנא הוא ופליג"[10].
זמן קצר אחרי בר-המצוה שלו, נסע לוויטבסק אל דודו רבי יוסף יצחק משריי ושהה שם כמה חודשים. שם, הוא שמע על שיטת החסידות ועל דרך הבעש"ט, אך מבלי לדעת שאלו הם מאמרי הבעש"ט. לאחר זמן סיפר, שכאשר היה אצל דודו, הרגיש כל יום אווירה של עונג יום טוב[11].
נישואיו
כשהגיע אדמו"ר הזקן לפרקו - בהיותו בן ארבע עשרה - כבר יצא שמו בכל הסביבה כגאון.
ר' יהודה לייב סגל, שהיה אחד מעשירי ונכבדי העיר ויטבסק, לקחו לחתן לבתו מרת סטערנא.
בתחילה קבעו את זמן החתונה לחודש אלול תקי"ט, אבל אביו של אדמו"ר הזקן - רבי ברוך נסע מביתו בתחילת חודש אלול ולכן דחו את החתונה.
המחותן ר' יהודה לייב סגל דרש לערוך את החתונה בחורף תק"כ, אבל רבי ברוך לא הסכים. אחרי חג הפסח נסע רבי ברוך שוב מביתו וחזר בחודש תמוז, ואז קבע את זמן החתונה ליום שישי, ערב שבת נחמו, י"ב במנחם אב תק"כ.
לאחר החתונה, היה סמוך על שולחן חותנו רבי יהודה לייב סגל בוויטבסק[12].
אחד התנאים שהתנה אדמו"ר הזקן בהסכמתו לשידוך, היה שימסרו לרשותו את חמשת אלפי שקלים הזהב שהובילו עבורו כנדוניה, ושבוע יעשה בהם כחפצו. ואמנם בשנה הראשונה לחתונתו מסר את כל הסכום, בהסכמת רעייתו, עבור משפחות שרצו להתפרנס מעבודתו האדמה. בכסף זה סייע להם לקנות שטחי אדמה, בעלי חיים לציוד חקלאי. בזכות כסף זה הוקמו ישובים גדולים של יהודים עובדי אדמה לאורך נהר הדווינה החוצה את העיר וויטבסק. אדמו"ר הזקן ביקר פעמים רבות בישובים אלו, עורר את היהודים לקבוע עיתים לתורה, והרבה לספר להם סיפורי תורה ואגדות חז"ל[13].
בגיל שמונה עשרה היה בקי בכל התלמוד עם נושאי כליו כולל ספרי הראשונים והאחרונים.
במזריטש
למרות שהוא לא נפגש עם הבעש"ט למעט במועד גזיזת שערותיו בגיל 3, התבטא על הבעש"ט שהוא סבו הרוחני, "ר' ברוך ממז'יבוז הוא נכד גשמי לבעש"ט ואני נכד רוחני" ישנם שני אופנים להסביר משפט זה, או שהתכוון דרך מורו הראשון ר' יששכר בער מליובאוויטש שהיה תלמיד הבעש"ט, או דרך מורו העיקרי, המגיד ממזריטש שהיה גם מגדולי תלמידי הבעש"ט[14].
לאחר חג הפסח בשנת תקכ"ד החליט, בהסכמת אשתו, לנסוע למזריטש ללמוד אצל המגיד ממזריטש. שיקולו העיקרי היה, שבווילנה מלמדים כיצד ללמוד וזאת כבר ידע. במזריטש מלמדים כיצד להתפלל וזאת טרם ידע.
כשבא למזריטש ביקשו חסידיו לעשותו רבי, אך הוא סירב בטענה כי הינו צעיר. כשהחליט להישאר במזריטש גילה לו המגיד את דברי הבעש"ט - שהוא נשמה חדשה דאצילות בהתלבשות בגופו בגילוי ועבודתו לגלות ולבאר את תורת הבעש"ט באהבת ה' ואהבת ישראל ולגלות את דרך חסידות חב"ד, כי צריכים לאהוב יהודי מפני שהוא יהודי. אדמו"ר הזקן אמר שבמזריטש הוא למד: מה הוא הקב"ה, מה הם ישראל ומהו כוחו של ניגון.
בהיותו במזריטש למד בחברותא עם רבי אברהם המלאך (בנו של המגיד).
לאחר ששהה במזריטש במשך שנה וחצי, חזר לביתו בעיר ויטבסק, והחל לפרסם את שיטת החסידות שיסד הבעש"ט. אדמו"ר הזקן עשה מהפכה בוויטבסק. גם גאוני וויטבסק נפעמו מאוד מגאונותו העצומה. כאשר ראה חותנו, הגביר ר' יהודה לייב סגל, שחתמו 'נתפס' לדרך החסידות, החל לרדת לחייו ולהציק לו. הוא אף לחץ על בתו להתגרש וכשלא הסכימה לגירושין, גירש אותה אביה מביתו.
בגיל עשרים ושתיים - בשנת תקכ"ז, נתמנה אדמו"ר הזקן לנגיד העיר ליאזנא.
בגיל עשרים וחמש - בשנת תק"ל, החל בהוראת המגיד לחבר את השולחן ערוך הידוע בשם "שולחן ערוך אדמו"ר הזקן" (או "שו"ע הרב"). בשעה שציווה עליו לחבר את השולחן ערוך, עמד המגיד מלוא קומתו, הניח את ידיו על ראשו וברכו בברכת כהנים[15].
בשנת תקל"א, נסע בשליחות חשאית של המגיד ממזריטש אל רבי יוסף כלבו משקלוב.
יסוד חסידות חב"ד
| ערך מורחב – התייסדות חסידות חב"ד |
כשחזר אדמו"ר הזקן בפעם הראשונה ממזריטש, הוא סיפר שהרב המגיד גילה לו שאחד מתפקידיו בעולם הזה הוא לגלות את חסידות חב"ד. בשנת תקל"ב, כאשר כבשו הרוסים את כל איזור ויטבסק וליאזנא מידי הפולנים[16], ייסד את שיטת חסידות חב"ד – עבודת ה' בחכמה בינה ודעת[17].
לאחר התפשטות השיטה על ידי אדמו"ר הזקן ועל ידי שליחיו, הצטרפו אליה מאות אברכים צעירים. לימינו של אדמו"ר הזקן בהקמת חסידות חב"ד עמד אחיו רבי יהודה לייב פוזנר. בארבע השנים הבאות התפשטה חסידות חב"ד בקרב מאות בני עלייה נוספים, ולאחר פטירתו של המגיד ממעזריטש ונסיעתו של בחיר התלמידים רבי מנחם מענדל מויטבסק לארץ הקודש, כאשר עברה הנהגת החסידות במדינת ליטא לידיו של אדמו"ר הזקן, הצטרפו אלפי משפחות נוספות לחסידות חב"ד והתקשרו לאדמו"ר הזקן, ובשנת תק"מ מנו חסידי חב"ד כ-15,000 משפחות ברחבי רוסיה.
במשך שנה זו - תקל"ב - ניהל תעמולה שהיהודים הגרים בעיר ויטבסק, יעבירו את מושבם מעבר לגבול - למדינת רוסיה[18].
נשיא חסידות חב"ד
הסתלקות המגיד ממזריטש
|
| ערך מורחב – אסיפות תלמידי המגיד |
בי"ח בכסלו תקל"ג, ביקש המגיד ממזריטש מתלמידו אדמו"ר הזקן שיעשה מה שביכולתו כדי שבנו רבי אברהם המלאך ימלא את מקומו ובאם הוא לא ירצה, שרבי מנחם מענדל מויטבסק ימלא את מקומו. למחרת, ביום י"ט בכסלו תקל"ג, הסתלק המגיד ותלמידיו הגדולים התפזרו לארצות שונות, בכדי להפיץ את תורת החסידות. רבי אברהם "המלאך" התגורר במדינת וואהלין ורבי מנחם מענדל מוויטבסק התגורר ברוסיה. אדמו"ר הזקן ושאר תלמידי המגיד, מסרו מיד כתב התקשרות לרבי אברהם המלאך, בנו של המגיד ממזריטש.
באותם שנים הייתה ההתנגדות לתורת החסידות בשיא תוקפה ובכדי להתגבר על המתנגדים היה דרוש איש איתן ברוחו שידע לעמוד מולם. לצורך כך ערכו אסיפה בראשות רבי אברהם המלאך והוחלט למנות ועד הנהגה והיו"ר שלו יהיה מוסמך לתת פקודות לכל מרכזי החסידים כפי שימצא לנכון לטובת התפשטות תנועת החסידות. כיו"ר נבחר אדמו"ר הזקן. בתפקיד זה היה אדמו"ר הזקן במשך שלוש שנים בהן נסע רבות על מנת לחזק את תלמידי המגיד, במקומותיהם.
בשנת תקל"ו (1776) ייסד אדמו"ר הזקן את ה'חדרים' בליאזנא לשם התקבצו אברכים צעירים מכל האיזור שהתמידו בלימוד התורה כפי ההדרכה והסדר שהתווה להם אדמו"ר הזקן. בתקופה זו, ככל הנראה, החלה הנהגתו של רבי שניאור זלמן לקבל את הגוון החב"די, שהלך והתחדד עם השנים. תוך תקופה קצרה התפרסם שבשיטת החסידות נולד זרם חדש - הזרם החב"די.
בשנת תקל"ו נסע ר' מנחם מענדל מוויטבסק יחד עם שלוש מאות איש לארץ ישראל. אדמו"ר הזקן התלבט רבות האם להצטרף לנסיעה. בתחילה חשב שלא לנסוע בנימוק ש"על מי אוכל לעזוב את אנ"ש אחינו בני ישראל" וכן דברי המגיד על כך שהבעל שם טוב לא הצליח לעלות לארץ הקודש כי "יש נשמות שצריכין דווקא ארץ ישראל ויש נשמות שצריכין דווקא חוץ לארץ"[19]. ברגע האחרון, לאחר שרבי מנחם מענדל מויטבסק כבר יצא לדרכו, החליט כן להצטרף לנסיעה יחד עם כמה מתלמידיו. הם נסע למוהילוב שם התעכבה שיירתו של רבי מנחם מענדל והודיעו שהוא מבקש להצטרף לנסיעה. רבי מנחם מענדל וגדולי תלמידיו, ניסו לשכנעו שישאר ברוסיה הלבנה ויטול על עצמו את שרביט מנהיגות עדת החסידים. אך אדמו"ר הזקן לא הסכים. רק לאחר שמורו ורבו המגיד התגלה אליו בחלום והורה לו להישאר ואדמו"ר הזקן הסתגר עם רבי מנחם מענדל בחדרו במשך שבוע שלם במשך שעות ארוכות מדי יום, החליט להישאר ברוסיה. לאחר שהשיירה המשיכה בדרכה לארץ ישראל, משם המשיך רבי מנחם מנדל להנהיג את החסידים, באמצעות מכתבים ושד"רים שהגיעו תכופות מארץ ישראל לרוסיה. בזמן הזה הלך האדמ"ר הזקן לשהות במוהילוב.
המעבר לליאזנא
באותה תקופה הגיעו לאדמו"ר הזקן הצעות רבנות מהעיר ויטבסק ומליאזנא והוא בחר בליאזנא לאחר שהסכימו לתנאי של אדמו"ר הזקן שהם ידאגו לצרכים הכלכליים שלו, של שלושת אחיו ומשפחותיהם, של האברכים ותלמידי החדרים והחסידים האורחים שמגיעים מרוסיה וליטא. בחודש אלול שנת תקל"ו יצא אדמו"ר הזקן לליאזנא ובחודש שבט שנת תקל"ח הגיע לליאזנא.
באותם ימים כבר הנהיג אדמו"ר הזקן אלפי חסידים, אך עדיין לא נחשב ל"רבי" רשמי. השתוקקותם של חסידיו לדמות של 'רבי' שיהיה לידם בגשמיות - הלכה והתעצמה, והם ביטאו את רצונם בפני רבי מנחם מענדל מוויטבסק. הוא הורה להם במכתב שלמרות היותם מקושרים עמו - הרי שרשאים הם לבקש תבונה וחיזוק מ"הצדיקים והחסידים הרבנים והשלמים.. שכל דבריהם כגחלי אש מועצות ודעת אלוקים", "גדולי העדה מפורסמים בתורה וביראת ה' הנמצאים עמהם במקומות מושבותם". הכוונה הייתה לצדיקים; רבי ישראל מפולוצק (ששהה באותה עת כשד"ר בארצם), רבי יששכר בער מליובאוויטש, "וכבוד הרב מו"ה שניאור זלמן (אדמו"ר הזקן) ד' ישמרם ויה' שמם לעולם. והחוט המשולש וכו'. אשר בע"ה בידם טובם. מרב טוב הגנוז והצפון. להאיר עיניהם ולהחיות, ועצם אמונה ופעולתם אמת".
במכתב זה נתן רבי מנחם מענדל מוויטבסק את האישור לחסידיו ברוסיה, לשאול בעצתם ולהקשיב לדעתם. מצב זה נמשך תקופה מסויימת, כאשר רבי מענדל הוא המנהיג הבלתי מעורער, בעוד שלושת הצדיקים ממלאי מקומו בכל הנושא להוראת דרך ה' ובמתן עצה ותבונה בנושאים רוחניים שונים שעלו על הפרק. עם הזמן חש רבי מנחם מענדל כי למרות מאמציו לנהל את עדת החסידים מרחוק, הרי שיש מחסידיו שכבר החלו לבקש תורה מפי צדיקים שונים במזרח אירופה. היו מהם שדרשו להביא מפולין את 'החוזה' מלובלין ולהעטירו בכתר המנהיגות על עדת החסידים ברוסיה.
כשהבין רבי מענדל שהתופעה הולכת ומתרחבת - החליט למנות את אדמו"ר הזקן למנהיג החסידים ברוסיה.
הנסיעה אל הגאון מווילנה
לאחר הסתלקות הרב המגיד ממזריטש, הגבירו המתנגדים את מלחמתם בחסידות. רבי מנחם מענדל מויטבסק ואדמו"ר הזקן נסעו לווילנה בשנת תקל"ד, כדי להיפגש עם הגאון מווילנה, לשכנע אותו שהחסידים לא 'סטו' מדרך התורה, ובכך להביא להפסקת מלחמותיהם של המתנגדים נגד החסידים. אולם הגר"א סירב לקבלם ועזב את וילנה. הוא חזר אליה רק לאחר שאדמו"ר הזקן ורבי מנחם מענדל עזבו את העיר.
וכך כותב אדמו"ר הזקן[20]:
מראשית כזאת הודענו והלכנו אל הגאון החסיד ע"י לביתו להתווכח עימו ולהסיר תלונותיו מעלינו, בהיותי שם עם הרב החסיד מוהר"ר מענדיל האראדאקער זצלה"ה, וסגר הדלת בעדנו פעמיים... וכאשר החלו להפציר בו מאוד חלף והלך לו ונסע מן העיר ושהה שם עד יום נסיעתנו מן העיר...ומלחמת המתנגדים נמשכה במלוא עוזה.
רבי מנחם מענדל ואתו אחדים מתלמידי המגיד, שנוכחו לראות שאינם יכולים להשקיט את מלחמת המתנגדים, החליטו לנסוע לארץ ישראל[21].
ויכוחים עם המתנגדים לתורת החסידות
|
| ערך מורחב – הויכוח הגדול במינסק (תקמ"ג) |
בחמשת השנים בהן כיהן אדמו"ר הזקן כמסדר הכללי של תנועת החסידות מאז עלייתו של רבי מנחם מענדל מויטבסק לארץ הקודש ועד שנת תקמ"ג, ערך מספר ויכוחים מול גדולי המתנגדים, כשלצורך כך נסע במיוחד למעוזיהם של המתנגדים לתורת החסידות והוכיח להם את כוחם של החסידים בלימוד תורת הנגלה, ואת צדקת דרכם ושיטתם.
הויכוחים הידועים מבין ויכוחים אלו הינם 'ויכוח שקלוב' ו'הויכוח הגדול במינסק' שנערך בשנת תקמ"ג, בעקבותיהם התקרבו מאות אברכים לתורת החסידות, ופחתה ההתנגדות האמיתית מצד גדולי התורה מעדת המתנגדים שנוכחו לדעת שמנהיג תנועת החסידות הוא גאון עצום ולמדן, וכי כל דרכיו מיוסדים על אמונת ה' מבלי כל סטיה מדרכי היהדות המסורתית, ונותרה רק ההתנגדות המפלגתית מצד הקיצוניים שבעדת המתנגדים, שלא היו מוכנים להשלים עם כך שאדמו"ר הזקן ניצח אותם בויכוחים בצורה מוחצת.
התמנותו לרבי
בשנת תקמ"ו שלח רבי מנחם מענדל מוויטבסק מכתב מיוחד לאדמו"ר הזקן[22] בו הוא מודיע לו ודורש ממנו[23] שהגיע הזמן שיקבל על עצמו את הנהגת החסידים ברוסיה ושיהיה 'רבי' ושלא יתחמק מן המשימה המוטלת עליו ומבטיח לו ברכת הצלחה[24]. בהמשך המכתב הוא מתווה לו את דרכי ההנהגה על פיהם ינהיג את החסידים[25]. באותה תקופה כבר היה אדמו"ר הזקן מנהיג לאלפי חסידים שהסתופפו בצילו וב'חדרים' שלו היו מאות תלמידים גאונים. למרות זאת הוא לא שש לקבל על עצמו את התואר 'רבי', עם כל העול הכרוך בזה. במכתב תשובה כותב אדמו"ר הזקן[26] שנרעד מלשמוע את אשר הוא נמשח להנהיג את החסידים ברוסיה וכותב שכבד עליו התפקיד ולא יוכל לשאתו לבדו[27]. עם זאת לא רצה להמרות את פי רבו והוא הסכים לקבל את התפקיד בתנאי שיעלהו בזכרונו מדי יום ביומו ויברכו בכל הברכות[28]. רבי מענדל'י מצידו שלח גם מכתבים לחסידים ברוסיה שיקבלו על עצמם את הנהגתו ונשיאותו של רבי שניאור זלמן. במכתב נוסף שכתב בשנת תקמ"ח, זמן קצר לפני הסתלקותו הוא משגר את מכתבו האחרון בו הוא מכתיר את רבי שניאור זלמן למנהיג בלעדי ובלתי מעורער של עדת החסידים ברוסיה[29]. בעקבות זאת קיבלו על עצמם קהל החסידים ברוסיה, את נשיאותו של אדמו"ר הזקן.
רק לאחר חמש-עשרה שנה מהסתלקות הרב המגיד, קיבל אדמו"ר הזקן על עצמו להיות רבם ומנהיגם הרשמי של החסידים.
עם תנועת ההשכלה
המשכילים באותו תקופה הצליחו לחדור לווילנה, המרכז התורני הגדול ביותר באותה תקופה, שהיה גם המרכז להתנגדות לחסידות. תלמידי החכמים בווילנה, ובראשם הגר"א, ראו בעין יפה את ההשתלמות בלימודים חיצוניים לצד לימוד התורה, ובפרט בלימוד דקדוק לשון הקודש. המשכילים ניצלו פירצה זו כדי לחדור לשכבות המרכזיות של תלמידי החכמים, ולהעביר את בניהם לחינוך על פי דרכם, שהוביל צעירים רבים ללימודים זרים ביסודיות בברלין ומשם להשכלה. חלק פעיל בכך נטל שמעון ליליינטל (שמעון הכופר), שהתחזה למלמד ירא שמים והעביר ילדים רבים לחינוך בדרך ההשכלה. שמעון ניסה למצוא דרך להשפיע גם על הציבור החסידי, ולשם כך עשה מסע ארוך לרוסיה הלבנה ואף נפגש עם אדמו"ר הזקן, אך התייאש כשנוכח לראות את גודל אמונתם של החסידים והתקשרותם לרבי[30].
ספר התניא
|
| ערך מורחב – ספר התניא |
"ספר התניא" הוא ספר היסוד של תורת חסידות חב"ד ואחד מספרי היסוד של החסידות הכללית. הספר סוקר את נפש האדם ומנתח את תהליכיה שיובילו לעבודת השם, תוך מתן כלים להתגבר על הקשיים העומדים בדרך.
בשנת תקל"ב (1772) לאחר שיסד אדמו"ר הזקן את שיטת חסידות חב"ד, הדריך אדמו"ר הזקן את חסידיו ביחידות, בענייני עבודת השם. הוראות אלו רשמו החסידים לעצמם ונלקטו כקונטרסים שנלמדו על ידי החסידים. קונטרסים אלו פורסמו בשנת תשד"מ כספר "תניא מהדורא קמא"[31]. בשנת תקל"ה (1775) התחיל אדמו"ר הזקן לכתוב את ספר התניא ובמשך עשרים שנה כתב אותו, עד לשנת תקנ"ה (1795) בו סיים את כתיבתו ואישר להעתיקו. המתנגדים חששו מהשפעת הספר ויצרו עותקים מזויפים ממנו עם זיופי כפירה מכוונים. כשנודע הדבר לאדמו"ר הזקן החליט להדפיסו בצורה רשמית בלבד, בכדי למנוע זיופים נוספים. בשנת תקנ"ו (1797) שלח אדמו"ר הזקן את התניא לבית הדפוס בסלאוויטא בצירוף הסכמותיהם של תלמידי המגיד ממזריטש; ר' משולם זוסיא מאניפולי ור' יהודה לייב הכהן. העותקים הראשונים מספר התניא הגיעו מבית הדפוס לאדמו"ר הזקן ביום כ"ו בכסלו תקנ"ז.
בתחילה נתקל הספר בהתנגדות אף מראשי החסידות, בעקבות האלמנט האינטלקטואלי שבו, אך לאחר שראו שהדבר הביא להוספה בעבודת השם חדלו להתנגד ואף אימצוהו. כיום, הספר נחשב לראשון בחשיבות מבין ספרי היסוד של תנועת החסידות, נערץ על ידי כל זרמיה ונלמד בכל תפוצות ישראל.
לספר התניא מספר כינויים; "לקוטי אמרים" - השם הרשמי אותו נתן אדמו"ר הזקן. "ספר של בינונים" - על שם מטרת הספר. "תניא" - על שם המילה הראשונה בה פותחת הספר. "תורה שבכתב של תורת החסידות" - על שם הדיוק שבכל אות בספר, עד התורה שבכתב של נגלה.
ספר התניא מחולק לחמשה חלקים:
- לקוטי אמרים - חלקו הראשון והעיקרי.
- שער היחוד והאמונה (או לקוטי אמרים חלק שני) - הסבר שכלי בנושא אחדות השם.
- אגרת התשובה - ביאור מהותה של תשובה על פי תורת חסידות.
- אגרת הקודש - ליקוט של שלושים ושניים מכתבים מאדמו"ר הזקן.
- קונטרס אחרון - ביאוריו של אדמו"ר הזקן במספר סוגיות הנידונות בחלק הראשון 'לקוטי אמרים'.
סגולות רבות יוחסו ללימוד התניא על ידי אדמו"רי חב"ד ושאר גדולי ישראל, בעקבות כך נוהגים גם לשנן את ספר התניא בעל פה. לספר גם השפעה מכרעת על האמונה היהודית ובעיקר בהסבר חידוש הבעש"ט בדבר ההשגחה פרטית של הקב"ה. כיום נחשב הספר לספר יסוד בעבודת ה' וחסידי חב"ד לומדים בו כל יום קטע, על פי תקנת אדמו"ר הריי"צ, ובמשך שנה מסיימים את כולו.
במהלך השנים נכתבו על התניא עשרות פירושים וביאורים, חלקם על ידי אדמו"ר חב"ד וחלקם על ידי חסידים. נכון להיום (תש"ע) הודפס התניא בלמעלה מחמשת אלפים מהדורות.
מאסריו
|
| ערך מורחב – מאסר וגאולת אדמו"ר הזקן, מאסרו השני של אדמו"ר הזקן |
לאחר התמנותו הרשמית של אדמו"ר הזקן לנשיא חסידות חב"ד ופירסום שיטתו החדשה בעבודת השם, נתקל אדמו"ר הזקן בהתנגדויות רבות. מצד אחד המתנגדים ומצד שני המשכילים. בשנת תקנ"ט (1798) הלשינו המתנגדים על אדמו"ר הזקן שהוא אוסף כסף לטובת הטורקים ששלט אז בארץ, במטרה להפיל את הממשל הרוסי. מטרת אסיפת הכספים הייתה לחיזוק החסידים שבארץ. ביום כ"ד בתשרי אסר שלטון הצאר את אדמו"ר הזקן והוא נידון למוות כמורד במלכות. חמישים ושלושה יום ישב אדמו"ר הזקן במאסר במבצר הפטרופבלי שבפטרבורג, כאשר לבסוף הצליח להוכיח את חפותו. ביום שלישי י"ט בכסלו תקנ"ט לפנות ערב, שוחרר. בזמן שבאו לבשרו על שיחרורו אחז בתהלים בפסוק "פדה בשלום נפשי".
יום צאתו לחירות, י"ט בכסלו, הפך ל"חג הגאולה" בקרב חסידי חב"ד והוא נחוג עד היום.
מאסרו של אדמו"ר הזקן היה אמור להתרחש שנים רבות לפני כן, אך כשנודע מזה לר' זוסיא מאניפולי, אמר: זוסיא אינו רוצה. ולכן המאסר נדחה עד שנת תקנ"ט[32].
בכ"ד בתשרי שנת תקס"א נאסר אדמו"ר הזקן בשנית, אך בתנאים טובים יותר. עם זאת כתב האישום היה חמור יותר. ממאסר זה שוחרר ביום כ"ז בכסלו (נר שלישי של חנוכה) לגירסה אחת. לגירסה אחרת היה זה ביום כ"ט בכסלו (נר חמישי של חנוכה)[33].
בליאדי
לאחר מאסרו השני של אדמו"ר הזקן ביקשו השלטונות שהוא יגור בפטרבורג. החסידים שלא התגוררו באזור הצטערו מאוד על המרחק מרבם. באותה תקופה משל בפטרבורג הנסיך ליובאמירסקי שרצה לפגוש את אדמו"ר הזקן. אחד החסידים סיפר לנסיך בגדולת אדמו"ר הזקן, את ההערצה שחשים כלפיו אלפי אנשים ואת הצער של החסידים מהחלטת השלטונות שאדמו"ר הזקן יגור בפטרבורג.
כשנפגשו ליובאמירסקי ואדמו"ר הזקן, אמר לו שאם יסכים להתיישב באחת מהעיירות שתחת חסותו, הוא יפעל אצל השלטונות שיסיכמו לכך. אדמו"ר הזקן הסכים להתיישב בעיירה ליאדי והנסיך ציווה שיבנו בתים לאדמו"ר הזקן ולחסידיו.
ביום שישי, ערב שבת נחמו, י"ד במנחם אב תקס"א הגיע אדמו"ר הזקן עם חמשת אלפים חסידים והתיישב בליאדי. מאז רווח לאדמו"ר הזקן ולחסידים מהמתנגדים והם חיו חיים של קורת רוח. עבודתו של אדמו"ר הזקן בעסקנות הכלל התפשטה בכל רחבי רוסיה הלבנה ואוקראינה ובתקופה זו התווספו עשרות אלפי חסידים[34].
מלחמת נפוליאון
|
| ערך מורחב – מלחמת נפוליאון |
עם פרוץ מלחמת נפוליאון נגד הממלכה הרוסית, גילה אדמו"ר הזקן את דעתו בפני החסידים, שאם נפוליאון ינצח, ייתכן מצב שבו יוקל ליהודים מבחינה גשמית, אך מבחינה רוחנית עלולה להתרבות המינות וההפקרות רח"ל. אשר על כן עשה אדמו"ר הזקן את כל אשר לאל ידו לסייע לצבא הרוסי, ומיד לאחר שצבאו של נפוליאון פלש לרוסיה ביום י"ד תמוז שנת תקע"ב (1812 למניינם) - שלח אדמו"ר הזקן כמה מהחסידים על מנת שייצאו לבצע משימות ריגול עבור הצבא הרוסי במפקדות הצבא הצרפתי (והמפורסם שבין החסידים שיצאו לרגל היה הרב משה מייזליש).
אדמו"ר הזקן פנה באיגרת קודש אל כל היהודים ברוסיה וביקש מהם שיעמדו לעזר ושיסייעו לממשלה הרוסית בכספם, בעבודתם ובכל אשר להם. אדמו"ר הזקן סיים את איגרתו במשפט, וזה לשונו; "ואתם אל ירך לבבכם ואל תשימו לב להניצחונות הזמניות של השונא כי הניצחון הגמור יהיה על צד מלך רוסיא".
אדמו"ר הזקן לא רצה לעזוב בתקופת המלחמה את מקום מגוריו בעיר ליאדי, וזאת לכל לראש בכדי שלא תיפול רוחם של יהודי רוסיה הלבנה. אולם כאשר צבא נפוליאון התקדם במהירות לעבר עירו ליאדי, ציווה אדמו"ר הזקן על כל התושבים היהודים לעזוב את העיר במהירות האפשרית, היה זה ביום השישי, כ"ט מנחם-אב, ער"ח אלול שנת תקע"ב. אדמו"ר הזקן יחד עם בני ביתו ועימם כשלוש מאות משפחות חסידים עזבו בבהילות רבה את העיר ליאדי שהייתה נמצאת בסכנת פלישה מיידית של צבא נפוליאון.
בטרם עזבו משפחות החסידים את בתיהם, ציווה עליהם אדמו"ר הזקן לקחת את כל כלי הבית עימם, את מיטותיהם ושולחנותיהם ואף את עמוד התפילה (סטענדער) הקבוע עקרו מהמקום. את כל הדברים הישנים הוא ציווה לשרוף. לאחר שכל החסידים עזבו את העיר וכבר עשו כברת דרך, ציווה עליהם אדמו"ר הזקן לחזור לעיר ליאדי ולבדוק אולי בכל זאת נותר איזה שהוא כלי או בגד, ואכן להפתעתם הרבה מצאו החסידים זוג נעלי-בית בלויים, אדמו"ר הזקן ציווה עליהם לשרוף את כל הבית שבו נמצאו הפריטים האלו.
זמן קצר לאחר עזיבתו של אדמו"ר הזקן את העיר ליאדי הגיע לשם נפוליאון עצמו כשהוא מלווה באנשי חייל, הוא מיהר אל מקום ביתו של אדמו"ר הזקן, וכשראה שהבית עולה בלהבות הורה לחייליו לכבות את הדליקה, אבל מפאת גודלה של האש שהתפשטה במקום חייליו לא יכלו לגשת לבית. כאשר ראה נפוליאון כי מביתו של אדמו"ר הזקן לא יוכל להציל דבר, פנה לתושבי העיר ליאדי וביקש מהם שיביאו לו איזה דבר מאדמו"ר הזקן כדוגמת: מטבע, כלי מסויים וכדומה. נפוליאון הבטיח לשלם הון תועפות למי שיביא חפץ מסויים ששייך לאדמו"ר הזקן, אך הם לא מצאו דבר.
במשך מאה וארבעים יום היו אדמו"ר הזקן ושלוש מאות המשפחות מטולטלים בדרך קשה כאשר הם מלווים באנשי צבא רוסיים, עד אשר הגיעו לכפר פייענא שם מצאו מרגוע לנפשם. כאשר הגיעו לכפר פייענא נתבשרו משפחות החסידים כי דבריו של אדמו"ר הזקן אכן נתקיימו ונתגשמו וצבאו של נפוליאון החל לנחול מפלות וכפי שכותב אדמו"ר האמצעי, וזה לשונו: "ובי"ט כסלו שמענו שהי' מפלה להשונא סמוך לקרסנא ומבריחים אותו ככלב, והיינו אך שמחים כי נתקיים הכל לא נפל דבר וחצי דבר..."
כאשר אדמו"ר הזקן עזב את העיר ליאדי, העתיקה ממלכת חסידות חב"ד את בירתה מהעיר ליאדי למקום מושבה החדש בעיירה ליובאוויטש שבה התיישב לאחר כשנה אדמו"ר האמצעי בנו וממשיך דרכו.
הסתלקותו
ביום שישי ח' בטבת תקע"ג הגיע אדמו"ר הזקן לכפר פיענא[35], שם נודע לו על חורבן רוסיה הלבנה[36]. ביום חמישי כ"א בטבת שנת תקע"ג התפלל אדמו"ר הזקן את תפילת הערבית האחרונה שלו[37]. בני אדמו"ר הזקן היו מספרים שתפילה זו הייתה "בדעה צלולה ומיושבת ובדביקות נפלאה". לפני הסתלקותו אמר: "זה שיאחז ב"ידית" שלי אעשה לו טובה בעלמא דין ובעלמא דאתי"[38]. עוד אמר[39]: "ההעברה מעולם זה לעולם הבא הוא דבר נקל ואינו תלוי אלא בהמעביר, יש מי שהוא גוסס כמה זמן כנראה שהמעביר שלו הוא מהמתעוללים, יש מי שהוא גוסס רגעים אחדים כנראה שהמעביר שלו הוא מן השלוחים הטובים, והחייב את ההסתלקות מן הגוף הוא תלוי מזמן החיים בגוף, ופירש הכתוב טוב מותי מחיי, שהטוב והחיים אחר המות הוא מחיי הגוף לפי אופן החיים בהיות הנשמה בגוף, ומזה הוא התרגשותי. רגעים לפני הסתלקותו כתב אדמור הזקן על פתקא: "נפש השפלה באמת לאמיתו בשרשה עבודתה היא תורה גשמית"[40]. אדמו"ר הזקן הורה לסגור את החדר בו הוא שוכב ושיכניסו רק מי שרוצה להתפלל, ובאם יזדמנו לשם שני אנשים יהודים המזלזלים ביהדותם - שישתדל בעל הבית להפחידם ולהחזירם בתשובה. בשכר זאת הבטיח הרבי אריכות ימים לבעל הבית (הגוי)[41].
במוצאי שבת פרשת שמות, כ"ד בטבת תקע"ג, מיד[42] לאחר הבדלה[43], בשעה 22:22 - הוא נפטר. כיון שלא היה בכפר פיענא בית קברות, הובילו אותו למחרת בעגלה[44] לעיירה האדיטש במרחק של כ300 ק"מ ששם היה בית עלמין יהודי[45]. מאוחר יותר נבנה על מקום הקבר אוהל. כשהובילו את אדמו"ר הזקן לקבורה בהאדיטש, נעצרה העגלה באמצע הדרך והיה נראה שאדמו"ר הזקן הגביה את עצמו וכאילו שוכב באויר. המלווים נבהלו מאוד ואז הם שמו לב שחיה טמאה נכנסה תחת העגלה. הם גירשו אותה ואדמו"ר הזקן חזר לשכב כמקודם.
לאחר הקבורה עבר אדמו"ר הצמח צדק לגור בהאדיטש, ליד הציון הקדוש.
משפחתו
- בתו, הרבנית פריידא - נישאה לרב אליהו קלוצקר.
- בתו, הרבנית דבורה לאה - נישאה לרב שלום שכנא אלטשולער.
- בתו, הרבנית רחל - נישאה לרב אברהם שיינעס.
- בנו, רבי דובער, האדמו"ר האמצעי - נישא לרבנית שיינא שניאורי.
- בנו, הרב חיים אברהם.
- בנו, הרב משה - נישא למרת שפרה שניאורי לבית ריבלין.
יחוסו
ייחוס אדה"ז מגיע למהר"ל מפראג שהוא עצמו מיוחס עד רב האי גאון בנו של רב שרירא גאון בנו של רב חנינא גאון שהם ממשפחת ראשי הגולה והנשיאים עד מלכי יהודה ודוד המלך[46].
אדמו"ר הריי"צ כותב[47] שאדמו"ר הזקן היה בנו של רבי ישראל ברוך פוזנר, בנו של רבי שניאור זלמן פוזנר[48], בנו של רבי משה מפוזנא, בנו של רבי יהודה לייב, בנו של רבי שמואל חריף, בנו של רבי בצלאל חריף, בנו יחידו של המהר"ל מפראג.
לפי הספר בית רבי[49] רבי משה מפוזנא (סב אביו של אדמו"ר הזקן) היה בנו של רבי יהודה מקוואלי[50], שהיה בנו של רבי משה, שהיה בנו של רבי צבי הירש, שהיה הבן של הגאון ר' יוסף יאסקי אב-בית-דין קהילת לובלין (ויש אומרים אב"ד קהילת לבוב), וחתנו של המהר"ל מפראג. אך בשנים האחרונות נכתבו מחקרים המסתפקים אם ניתן לבנות ייחוס למהר"ל דרך הרב יהודה מקוואלי[51].
תמונתו
|
| ערך מורחב – ציור אדמו"ר הזקן |
בשנת תקנ"ט, כשהיה אדמו"ר הזקן במאסר, הוא צויר על על ידי האדונים של פטרבורג, בו הוא נראה כבשנותיו האמצעיים. דבר זה נודע על ידי חסיד ששמע, בשנת תרכ"ב, את אדמו"ר הצמח צדק אומר זאת לבנו אדמו"ר המהר"ש.
התמונה המקורית צויירה בעופרת שחורה, כפי שהיא ידועה מן ההדפסים. הפריט הקדום ביותר הנשמר מהציור המקורי הוא טופס מההדפסה הראשונית של התמונה, בפורמט גדול. נעשתה על ידי ר' שמריה שניאורסון והיא שמורה כיום בספריית ליובאוויטש.
חיבוריו
- אגרות קודש (אדמו"ר הזקן)
- אמירה לנכרי (ספר)
- ביאורי הזהר (אדמו"ר הזקן)
- הלכות תלמוד תורה
- לקוטי תורה
- מאה שערים (ספר)
- ספר המאמרים (אדמו"ר הזקן)
- סידור אדמו"ר הזקן
- ספר התניא
- פסקי הסידור
- קונטרס הרב
- שאלות ותשובות אדמו"ר הזקן
- שאלות ותשובות הרב
- שולחן ערוך אדמו"ר הזקן
- תורה אור (ספר)
- בונה ירושלים
- מאמרי אדמו"ר הזקן – הקצרים
- לוח ברכות הנהנין
חידושיו ותקנותיו
אדמו"ר הזקן היה פורץ דרך לא רק בתחום החסידות, אלא גם בתחום ההלכה והמנהג. מלבד השולחן ערוך שחיבר, הנהיג אדמו"ר הזקן מספר תקנות וחידושים:
- ספר התניא - דרך עבודת ה'.
- נוסח התפילה - סידור השווה לכל נפש.
- סכינים מלוטשים - ליטוש סכיני השחיטה מב' צדדי הלהב.
- כתב סת"ם - צורת אותיות חדשה המשלבת קבלה והלכה, כידוע הסיפור שהרב המגיד קרא לאדמוה"ז ואמר לו שיש קיטרוג בשמים על כך שיש מחלוקת בין הנגלה והקבלה בנוגע לצורת הסת"ם וביקש ממנו לחבר כתב שיאחד בין הנגלה לקבלה. וכך נוצר הכתב והרב המגיד היה מרוצה מכך.
- חלוקת הש"ס - סיום הש"ס מדי שנה על ידי כל קהילה וקהילה מקהילות חב"ד.
- תקנת המקוה - פתרון הלכתי המקל על הטבילה במעיין.
- ערב קבלן - מכירת החמץ לנכרי בערב הפסח באמצעות 'ערב קבלן'.
- קשר התפילין - שיטה מיוחדת בקשירת תפילין של ראש[52] ותפילין של יד[53].
עשרת הניגונים
|
| ערך מורחב – עשרת הניגונים |
מסורת בידי חסידי חב"ד שאדמו"ר הזקן חיבר בעצמו עשרה ניגונים מכוונים שסגולה מיוחדת להם - הבאת המנגן אותם להתעוררות תשובה ודביקות הנשמה באלקות. נוהגים לא לנגן ניגונים אלו באופן שגרתי כי-אם בעיתים מזומנים או בשעת הכושר. חמשה מתוך עשרת הניגונים אנו יודעים מה הם ושאר הניגונים מיוחסים אליו אך ספק אם הוא בעצמו חיברם.
- אבינו מלכנו
- אלי אתה
- ארבע בבות
- בני היכלא
- כאייל תערוג
- לכה דודי
- ניגון דבקות ראש השנה
- ניגון דבקות שבת
- צאינה וראינה
- קול דודי
ראו גם
לקריאה נוספת
- שטערנא שרה שניאורסון, מגילת חייו של הרב מליאדי - תיעוד מאסר וגאולת אדמו"ר הזקן כפי שנכתב על ידי אשת אדמו"ר הרש"ב בצעירותה ונאבד במהלך השנים. בשנת ת"ש נמצאה על ידי אחיינה החורג, הרב שמשון דוב ירושלמסקי שמסרה לאדמו"ר הריי"צ.
- הרב חיים מאיר הילמן, בית רבי.
- מרדכי טיטלבוים, הרב מלאדי ומפלגת חב"ד, תר"ע.
- הרב חנוך גליצנשטיין, ספר התולדות, אדמו"ר הזקן.
- התמים (בית משיח) (מוסף בשבועון בית משיח). סדרה על תלמידיו הגדולים.
- הרב דב טברדוביץ', הלכתא כרב - ביאור על הלכות שבת לדעת אדמו"ר הזקן, מכפר-חב"ד.
- ר' אברהם לוי, קונטרס כתב חב"ד - סקירה ודיוקים בכתב אדמו"ר הזקן. מגדל העמק, טבת תשס"ט.
- הראשון, הוצאת תורת חב"ד לבני הישיבות, תשע"ד - 2013.
- נחום גרינוואלד, הרב, תשע"ה.
קישורים חיצונים
- הרב שלמה יוסף זווין, הרב בעל ה"תניא" - מפעלו הרוחני והספרותי של מייסד חסידות חב"ד, וציוני הדרך של חייו
- רות צוקר ניתוח גרפולוגי על כתב היד של אדמו"ר הזקן - תבנית:חב
- מסמך היסטורי אודות מעורבתו של אדמו"ר הזקן במלחמת נפוליאון - בטאון 'סגולה' - אתר col
- מנחם זיגלבוים 200 שנה ליציאת ליאדי תחת אש, המלך בשדה והרבי נודד בדרכים, שבועון בית משיח, אלול תשע"ב -
- רבי שניאור זלמן מליאדי, ירחון שיחות לנוער - תבנית:חב
- ציון אדמו"ר הזקן באתר גוגל מפות: תמונות, מיקום
- שאול סילם, דברי ימי אדמו"ר הזקן נדפס כתשורה לנישואי בתו ג' אדר תשע"ד
- מנחם ברונפמן, ראיון מיוחד עם האדמו"ר הזקן – "תרגום" לעברית לטעימה מתשובותיו לחוקריו, באתר עלי ספר
- 6 סרטונים על אדמו"ר הזקן
קטעי מולטימדיה על אדמו"ר הזקן באתר בית חב"ד
| אדמו"ר הזקן | ||
|---|---|---|
| קטגוריות בנושא אדמו"ר הזקן | ||
| משפחת אדמו"ר הזקן | ||
| חסידים מתקופת אדמו"ר הזקן | ||
| ספרי אדמו"ר הזקן | ||
| ניגוני אדמו"ר הזקן | ||
| הקודם: המגיד ממזריטש |
נשיאי חב"ד י"ט בכסלו תקל"ג - כ"ד בטבת תקע"ג |
הבא: אדמו"ר האמצעי |
| בית רבי | ||
|---|---|---|
| הבעל שם טוב - המגיד ממזריטש | ||
| משפחת אדמו"ר הזקן | זקניו/זקנותיו: שניאור זלמן · אברהם · ברוך בטלן · רחל | הורים: ישראל ברוך · רבקה | חמיו: יהודה ליב | אשתו: סטערנא | אחים/יות: יהודה לייב · מרדכי · משה · שרה | גיסים/ות: ישראל קאזיק · עקיבא פרדקין | בנים/ות: דובער · חיים אברהם · משה · פריידא · דבורה לאה · רחל | חתנים/כלות: אליהו · שלום שכנא אלטשולר · אברהם שיינס | שיינא · שפרה | |
| משפחת אדמו"ר האמצעי | הורים: שניאור זלמן · סטערנא | אשתו: שיינא | חמיו: ר' יעקב מינוביץ' | אחים/יות: חיים אבהם · משה · פרידא · דבורה לאה · רחל | גיסים/ות: אליהו · שלום שכנא אלטשולר · אברהם | בנים/ות: מנחם נחום · ברוך · שרה · ביילא · חיה מושקא · דבורה לאה · ברכה · מנוחה רחל סלונים · חיה שרה · אסתר מרים | חתנים/כלות: יקותיאל זלמן ולס · מנחם מענדל · יעקב ישראל טברסקי · יונה מז'יטומיר · יעקב כולי סלונים · אהרן אלכסנדרוב · שרה פריידא · אהרן זסלבסקי | |
| משפחת אדמו"ר הצמח צדק | הורים: שלום שכנא אלטשולר · דבורה לאה | אשתו: חיה מושקא | חמיו: דובער חמותו: שיינא | אחים/יות: דבורה | גיסים/ות: חיים חייקיל | בנים/ות: ברוך שלום · יהודה לייב · חיים שניאור זלמן · ישראל נח · יוסף יצחק · יעקב · שמואל · ראדע פריידא · דבורה לאה | חתנים/כלות: שניאור · לוי יצחק זלמנוביץ · לוי יצחק מסיראטשין | |
| משפחת אדמו"ר המהר"ש | הורים: מנחם מענדל · חיה מושקא | אשתו: רבקה (בזיווג ראשון: שטערנא) | חמיו: אהרון אלכסנדרוב חמותו: חיה שרה (בזיווג ראשון: חמיו: חיים שניאור זלמן) | אחים/יות: ברוך שלום · יהודה לייב · חיים שניאור זלמן · ישראל נח · יוסף יצחק · יעקב · ראדע פריידא · דבורה לאה | גיסים/ות: שניאור · לוי יצחק זלמנוביץ | בנים/ות: שניאור זלמן אהרן · שלום דובער · אברהם סנדר · מנחם מענדל · דבורה לאה · חיה מושקא | חתנים/כלות: משה אריה לייב גינזבורג · משה הורנשטיין | |
| משפחת אדמו"ר הרש"ב | הורים: שמואל · רבקה | אשתו: שטערנא שרה | חמיו: אדמו"ר יוסף יצחק | חמותו: חנה | אחים/יות: שניאור זלמן אהרן · אברהם סנדר · מנחם מענדל · דבורה לאה · חיה מושקא | בנים: יוסף יצחק | גיסים: משה אריה לייב גינזבורג · משה הורנשטיין | כלות: נחמה דינה | |
| משפחת אדמו"ר הריי"צ | הורים: שלום דובער · שטערנא שרה | אשתו: נחמה דינה | חמיו: אברהם שניאורסון חמותו: יוכבד שניאורסון | בנות: חנה · חיה מושקא · שיינא | חתנים: מנחם מענדל שניאורסון · שמריהו גוראריה · מנחם מענדל הורנשטיין | נכדים: שלום דובער גוראריה | |
| משפחת אדמו"ר שליט"א | הורים: לוי יצחק שניאורסון · חנה שניאורסון | אשתו: חיה מושקא | חמיו: יוסף יצחק | חמותו: נחמה דינה | אחים: דובער שניאורסון · ישראל אריה לייב שניאורסון (מרק גוראריה) | גיסים/ות: שמריהו גוראריה · מנחם מענדל הורנשטיין · חנה · שיינא · גניה שניאורסון | |
הערות שוליים
- ↑ בספר בית רבי מביא שנולד בי"ז כסלו תק"ז, או ט"ז כסלו תק"ח, אבל על פי מסורת חב"ד, נולד בי"ח אלול תק"ה
- ↑ נקרא כך על שם אביו "ברוך", כמקובל באתה תקופה, להוסיף לשם הפרטי את שם האב כ'שם משפחה'
- ↑ בעקבות אמירתו של המגיד ממזריטש לתלמידיו על אדמו"ר הזקן "הגאון הליטאי"
- ↑ כינוי זה דבק בו בעקבות תפוצת ספריו המרכזיים התניא והשולחן ערוך. הרבי מרבה להשתמש בכינוי זה ובהזדמנות מסויימת אף הסביר את עניינו: "בעל התניא" - פוסק בפנימיות התורה, ו"בעל השולחן ערוך" - פוסק בנגלה דתורה. כמו כן, קיים קשר נוסף בין שני הספרים: ארבעת חלקי ה"תניא" הם כנגד ארבעת חלקי שולחן ערוך הרב.
- ↑ למהר"ל מפראג היה בן יחיד - רבי בצלאל חריף שנולד בשנת ה'שט"ז ונפטר בשנת ה'ש"פ. בנו ר' שמואל היה ראש קהילת פראג ונפטר בשנת ה'תט"ו. בנו ר' יהודה ליב היה אב"ד בקהילת קאווילי. בנו ר' משה מפוזנא (מחבר הספר "קול יהודה" על השולחן ערוך). בנו ר' שניאור זלמן פוזנר, סבו של אדמו"ר הזקן. בנו ר' ישראל ברוך פוזנר היה אביו של אדמו"ר הזקן. ראו גם קובץ אור ישראל מחודש כסלו תשס"ד וקובץ "מאסף ישורון" ג' באלול תשנ"ז עמוד תרע"ט.
- ↑ ראה בית רבי פרק א', והדיונים בהערות שם.
- ↑ רשימת כ"ק אדמו"ר הריי"צ, בטאון חב"ד גיליון 19-20.
- ↑ ספר השיחות תש"ה עמוד 78
- ↑ רבי יצחק אייזיק מוויטבסק סיפר, שנמצאו אצלו שלושה כרכים כתב יד שהעתיק מתוך כתבי רבי יהודה לייב - אחיו של אדמו"ר הזקן, תשובותיו של אדמו"ר הזקן על כל השאלות מהגאונים שהיו נוכחים בחגיגות הבר מצווה שלו.
- ↑ תארים אלו נרשמו בפנקס ה'חבריא קדישא' בתור זכרון לדורות.
- ↑ ספר התולדות אדמו"ר הזקן חלק א'
- ↑ ספר השיחות קיץ ה'ש"ת עמוד 79
- ↑ שיחות תש"ה עמוד 131
- ↑ ספר הזכרונות בתחילתו
- ↑ התמים עמוד עב
- ↑ חסידות חב"ד יכלה להיווסד רק ברוסיה, ראה שיחת הרבי, י"ב תמוז תשי"ג.
- ↑ שיחות תש"ט עמוד 293, שלשלת היחס - אדמו"ר הזקן
- ↑ שלשלת היחס
- ↑ אגרות קודש (אדמו"ר הזקן) חלק א' עמוד רב. במכתבו לרבי ישראל מפולוצק
- ↑ אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת לד
- ↑ בית רבי[דרוש מקור]
- ↑ בפתיחת המכתב מופיעים שבחים שלא נמצאו כדוגמתם בשאר מכתביו: "אור זרוע לצדיק הולך ואור, טל אורות טלו לישראל. יפרח כשושנה ושרשיו כלבנון, ממנו פרי נמצא, כל מוצאו מצא חיים ושלום, ה"ה כבוד אהובנו ידיד ה' וידיד נפשי רחימא דלבאי הרב המאור אור המופלא ואוצר נחמד בנוה חכם בעוז לאלהים זה סיני כק"ש מוהר"ר שניאור זלמן נ"י".
- ↑ "ולא באתי כי אם בתוספת אהבתו במכתב יד עצמי להעיר צדקו ותורת אלהיו בלבו לא תמעד אשוריו. למה תאמר נסתרה דרכי מה' לפרנס את ישראל לאביהם שבשמים, להורות הדרך, ומי כמוהו מורה בכל מדינתם, כי נר מצוה ותורה אור והולך ואור עד נכון היום, ואינם צריכים לנביא וחוזה, כי לא נביא וחוזה אנכי, וה' אור לו. רק חזק ואמץ, בטח בה' ורעה אמונה, כי רועה נתנו ה'".
- ↑ "לך בכוחך זה והושעת את ישראל להכביד עליהם עול תורה ומצוות. וממילא יקויים בהם כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ וכו'".
- ↑ "ועיקר להרחיקם מנימוסי הגויים ומחוקותיהם הרחק מאד, ובל יטמאו בכל אלה קרינן ביה שהוא עיקר, והיא התחלת הטומאה והמשכת הקליפות, כמבואר במכתבי הארוך. אור חיים למעלה למשכילים. ולא הייתה כוונתי שילכו בגדולות ונפלאות מתאם, כי אם להרחיב את לב הקורא להתרחק מאוד מטומאת הגוים".
- ↑ בשנת תקמ"ח, כארבעה חודשים לפני הסתלקות רבי מנחם מענדל
- ↑ "ישא ברכה מאת ה'. העולה להר ה' והקם במקום קדשו הרי הוא כבוד קודש אדמו"ר נפשי קשורה בנפשו. איש אלקים וכו' וכו' מורינו ורבינו הרב ר' מנחם מענדיל שיחי' נצח בעיר הקודש טבריה תבנה ותכונן. אחר דרישת שלום כבוד קדושתו כמשפט לאוהבי שמו.
הנה שמעתי וחיל ורעדה אחזוני מקול הקורא דברי כבוד קדושתו יאיר נרו במכתבו לאנ"ש החביבים שיחיו נצח. שאותי בחר ומשח להיות לרועה נאמן ולמנהל ומורה צדק לצאן קדשים; יהפוך נא בזכותי מורנו ורבינו יאיר נרו כי אין ביכלתי. מי אנכי אשר עמס עלי המשא הקדושה הזאת איכה אשא לבדי." - ↑ אבל ל[ה]מרות חפץ קדשו גם כן לא אוכל, אשר על כן אך בזאת נאות לו אשר מדי יום ביומו יעלה אותי על זכרונו ולהעלותם איש על מחנה"ו ואיש על דגל"ו. ומיום זה והלאה שאקבל תשובת קדשו עם ברכותיו ברכת מורי"ם י"נ מן אז והלאה אשא על הכתף המשא הקדושה. ומי שהשלום שלו ישים עלינו שלום ואהבה ואחוה וריעות ויהיה לבבם עם לבבי כאשר לבבי עם לבבם".
- ↑ .. כולכם חייבין בכבודו, שהרי כמה יגיעות יגע וכתת רגליו הרחק נדוד נע ונד זמן טובא למען שמוע דברי אלקים חיים.. שהשליך נפשו אחר גוו לכתת רגליו לדרוש את ד', ונעשה עפר תחת רגלי צדיקים לשמוע דבר ד' היקר בעיניו".
- ↑ הרבי הריי"צ, רשימת דברי ימי אדמו"ר הזקן, עמ' לב ואילך, קה"ת, תשע"א
- ↑ בהוראת הרבי
- ↑ מובא בספר פדה בשלום עמוד 83
- ↑ על שני התאריכים כותב הרבי: "ויש לומר דבשניהם היו עניני גאולה (גם כפשוטם)". בכרם חב"ד פירסם הרב יהושע מונדשיין מסמכים מהם עולה שבכ"ז בכסלו יצא אדמו"ר הזקן מן הכלא למאסר בית ובכ"ט בכסלו שוחרר לחלוטין.
- ↑ על פי קונטרס לימוד החסידות עמ' 12-13
- ↑ מיקום הכפר במפות גוגל, תמונת הכפר באתר panoramio.com
- ↑ ישנה גרסא שאף על כיבוש מוסקבה בידי נפוליון, ויש מכחישים.
- ↑ ראו בהרחבה אודות כל המאורעות סביב ההסתלקות בספר 'המסע האחרון' של הר' יהושע מונדשיין ובכתבה השבוע האחרון, שבועון כפר חב"ד גליון 1891 עמוד 36.
- ↑ ספר השיחות (אדמו"ר הריי"צ) תרצ"ט, עמוד 338. בהמשך כותב אדמו"ר הריי"צ ש"יש על פתגם זה שמונה פירושים מאדמו"ר הצמח צדק" והוא מביא את אחד הפירושים.
- ↑ מופיע ברשימה של אדמו"ר הריי"צ, ששמע מאביו, אדמו"ר הורש"ב
- ↑ ליקוטי דיבורים חלק ג'-ד', ליקוט לב בסופו
- ↑ מרשימותיו של הרב עזריאל זעליג סלונים - 'מגדל עז' עמוד קעד-ה. משמו של השד"ר ר' יחיאל היילפרין שראה בפנקס העיר האדיטש. בספר שבחי הרב מוזכר שסגרו את החדר, אך לא ציון שהיה זה בציוויו של אדמו"ר הזקן.
- ↑ על פי אגרת אדמו"ר האמצעי, חורף תקע"ג. אגרות קודש (אדמו"ר האמצעי) ע' רלד
- ↑ בה הבדיל הרבי הזקן על קפה.
- ↑ ספר השיחות (אדמו"ר הריי"צ), קיץ ה'ש"ת' ע' 96.
- ↑ במהלך המסע עמדה העגלה למנוחה בפונדק, ושודדים שהיו במקום תכננו לחטוף את העגלה. בדרך נס שמעו המלווים את תוכניות השודדים ומיהרו להבריח את העגלה.
- ↑ ראה בזה גם מאמר הרב שלום דובער וולפא
- ↑ ספר הזכרונות והיום יום בתחילת שלשלת היחס
- ↑ ראה במבוא לאגרות קודש אדמו"ר הזקן.
- ↑ פרק א'
- ↑ בעל "קול יהודה" על שולחן ערוך אורח חיים
- ↑ לבירור שלשלת יחוסו של הגה"ק אדמו"ר הזקן בעל התניא, ראה הערת הרב שלמה אנגלארד בספר אור ישראל, ל"ג, עמ' קכ"ח והלאה; שם, ל"ד, עמ' צ"ט והלאה.
- ↑ שולחן ערוך אדמו"ר הזקן סימן כ"ז סעיף י"ז. וראה גם הסיפור על כך בלשמע אזן (מהדורת תשע"ו) עמוד 82.
- ↑ קצות השולחן סימן ח' סעיף ה' בהגהה.