סעודת משיח
סעודת משיח (ביידיש: משיח'ס סעודה) היא סעודה המתקיימת לקראת צאת החג של יום האחרון של חג הפסח (בארץ ישראל בשביעי של פסח, כ"א בניסן, ובחו"ל באחרון של פסח, כ"ב בניסן, שם מוסיפים יום טוב שני של גלויות)[1].
מקור הסעודה
המנהג לאכול סעודה שלישית ביום טוב אחרון של פסח מיוחס לבעל שם טוב[2].
המנהג מופיע גם בספר "מעשה רב" שנדפס בתקצ"ב כמנהג של הגאון מוילנא[3].
שם הסעודה
הבעל שם טוב קרא לסעודה "סעודת משיח" בגלל שביום זה מאיר גילוי הארת המשיח[4], וזה שמה הנפוץ. פסח הוא חג האמונה בגאולת העבר, ותקווה לגאולת העתיד.
מנהגי הסעודה
למנהג חב"ד שותים בסעודה זו ארבע כוסות של יין, כמו בליל הסדר[5]. על פי תקנת האדמו"ר הרש"ב משנת תרס"ו. באותה שנה אכלו תלמידי תומכי תמימים בחג הפסח בהיכל הלימוד בבית המדרש, באחרון של פסח אכל עימם אדמו"ר הרש"ב, וציוה לתת לכל תלמיד ארבע כוסות יין, ואמר אז: "זוהי סעודת משיח".
הרבי הורה[6] כי בשתיית ארבע הכוסות בסעודת משיח יש לכוון ששתיית היין קשורה לגאולה האמיתית והשלימה ומזרזת ופועלת את ביאתה, ובאם לא כיוון בעת שתית הכוס - עליו לשתות שוב ולכוון את הכוונה המיוחדת.
בסיום סעודת משיח נוהגים לרקוד ריקוד שמח (בדרך כלל בניגון ניע זוריצ'י כלופצ'י), וריקוד זה נקרא "משיח טאנץ" (ריקוד משיח). הרבי מסביר כי לביטוי זה משמעות כפולה: הוא ריקוד לקראת ביאת משיח, והוא ריקוד יחד עם משיח בכבודו ובעצמו.
כמו כן נהוג אצל הרבי לשיר את ניגוני הסבא משפולי שמניגוניו הוא הניגון הופ קוזק.
בחסידויות שונות
כיום, נערכת "סעודת משיח" בבתי כנסת רבים בארץ ובעולם, בעקבות ההתעוררות הגדולה עליה הורה הרבי לחסידי חב"ד ולשלוחים בעולם כולו, לדאוג שבכמה שיותר בתי כנסת יקיימו סעודה זו לזירוז הגאולה.
בשאר החסידויות נוהגים להמשיך את סעודת הבוקר עד מוצאי החג (או לחילופין מי שכבר בירך ברכת המזון נוטל שוב ידיו) כנהוג בקרב החסידים בכל החגים, ולאחר תפילת מנחה מתקיים [טיש נעילת החג (או לווית החג). אם כי בשביעי של פסח מהדרים בזה יותר עקב חביבות מצוות מצה. בחסידות לעלוב נוהג האדמו"ר להאריך בסעודה עד שעה מאוחרת ביותר, ובסיומה מחלק "מצה לשמירה" לכל החסידים.
בחסידות ברסלב כינו סעודה זו בשם סעודת הבעל שם טוב זכר לנס שאירע לבעל שם טוב באותו זמן. כמו כן נוהגים בחסידות זו לספר בסעודה את סיפור הצלתו של הבעל שם טוב ביום זה מטביעה בים בשעה שהיה בדרכו לארץ ישראל[7]. יש נוהגים לזמר בסעודה שירים מההגדה ומנהג סטוטשין לשיר את הפיוט "כי לו נאה כתר מלוכה"[8].
משמעות הסעודה
כאמור, באחרון של פסח מאירה בעולם הארת משיח. ועניינה של הסעודה היא - להחדיר בגוף הגשמי את ההכרה בביאת המשיח.
הדרך לכך היא על ידי אכילת סעודה גשמית, המורכבת ממצה ויין גשמיים.
ד' הכוסות ששותים בסעודה זו הם כנגד ד' לשונות של גאולה - שנאמרו בפרשת וארא: והוצאתי אתכם... והצלתי... וגאלתי... ולקחתי...
קישורים חיצוניים
- כך החלה "סעודת משיח" - סקירה היסטורית -
- סעודת משיח על תקנת הבעל שם טוב לערוך ביום האחרון של פסח "סעודת משיח" - תבנית:חב
- שביעי של פסח עם ה'פרטיזן'
י"ז ניסן תשע"ד - הרב מנחם מענדל רייצס, מה ענין "נעליים" בימות המשיח? - רעיון מעובד לחזרה בסעודת משיח
- הרב יצחק גינזבורג, לאכול ולשתות משיח, קרוב אליך גליון 122 חג הפסח תשע"ו עמוד 28
- סעודת המשיח, בתוך 'מעיינותיך' גליון 50 - ניסן תשע"ז
- סעודת הבעל שם טוב וסעודת משיח, בטאון 'פנסאים' גליון 13
- עניני דיומא - שביעי של פסח עיבוד שיחות הרבי לסעודת משיח (עמוד 237 ואילך), בתוך סדרת ספרי מכון 'מעיינותיך' של תורת חב"ד לבני הישיבות
לקריאה נוספת
- מנהג ישראל תורה, עמ' שלד.
- נטעי גבריאל - פסח, חלק ג, עמ' עט.
הערות שוליים
- ↑ למרות שבכל יום טוב שלא חל בשבת די לפי ההלכה בשתי סעודות ואין חיוב לאכול סעודה שלישית. נוהגים לערוך סעודה נוספת זו, שלישית במספר, בחג זה
- ↑ אדמו"ר הריי"צ מביא זאת בשם קודמיו אדמו"רי חב"ד, בשם הבעל שם טוב. יהושע מונדשיין סעודת משיח, אוצר מנהגי חב"ד, ספר כב. מספר השיחות של הריי"צ מתרצ"ז
גבריאל ציננער, נטעי גבריאל, חלק ג', עמוד קכז. - ↑ "וביום טוב אחרון היה אוכל סעודה שלישית אף על פי שלא היה אוכל שלש סעודות בשאר יום טוב מפני חביבת מצוות אכילת מצה שזמנה הולך לו" יששכר בער ב"ר תנחום, מעשה רב, זולקווא, תקס"ח, סימן קפג, באתר HebrewBooks, וכן בספר יששכר בער ב"ר תנחום, מעשה רב, ווילנא, תרמ"ט, דף כ', סעיף קפה, באתר HebrewBooks.
- ↑ גבריאל ציננער, נטעי גבריאל, חלק ג', עמוד קכז.
- ↑ יהושע מונדשיין, סעודת משיח, ספר כו אוצר מנהגי חב"ד.
- ↑ מאמר ד"ה והחרים, אחרון של פסח תשמ"ט
- ↑ נסיעת הבעש"ט, אתר "שער ברסלב". ראו גם: שלמה יוסף זוין, סיפורי חסידים - למועדים, פסח.
- ↑ גבריאל ציננער, נטעי גבריאל, חלק ג', עמוד קכט