מגפה
מגפה, במקרא, הוא כינוי לאסון מוות המוני, מכל סיבה שהיא. בימינו מכונה "מגפה" מקרה התפשטות המונית של מחלה מדבקת, לעיתים מסכנת חיים.
במקרא
במקרא מתוארות כמה וכמה מגפות שפקדו את עם ישראל:
- לאחר חטא העגל, כאשר ירד משה רבינו מהר סיני, שרף את העגל והעניש את החוטאים - היכה ה' את עם ישראל במגפה[1], שבה נהרגו אלו שהיו עליהם עדים שהעידו שהשתתפו בחטא, אך לא התרו אותם מראש[2]. מניין המתים במגיפה אינו ידוע[3].
- לאחר מחלוקת קורח על משה רבינו ומות החולקים עליו, התלוננו העם נגד משה ואהרן שגרמו למותם, ועל כך היכה ה' את עם ישראל במגפה בה נהרגו 14,700 איש. על מנת לעצור את המגפה לקח אהרן, בציווי משה, מחתת קטורת ואיתה עצר את מלאך המוות מלהכות בישראל[4].
- סוד זה, שהקטורת בכוחה לעצור מגפה, התגלה למשה כשעלה להר סיני מפי מלאך המוות בעצמו[5]. בתורת החסידות מוסבר כוחה של הקטורת לעצור מגפה, כי שורש המיתה הוא משבירת הכלים בה ירדו הניצוצות מעולם התוהו לקליפות, וי"א סממני הקטורת מעלים את הניצוצות לשרשם בעולם התוהו וממתיקים את הדינים בשרשם[6].
- בעקבות חטא בעל פעור כעס ה' על ישראל ושלח בהם מגפה בה נהרגו 24,000 איש. בעקבות מעשה פינחס שהרג את זמרי, נעצרה המגפה[7].
- כאשר דוד המלך מנה את עם ישראל, והדבר לא היה לרצון ה', שלח אליו את גד הנביא שהציע לו לבחור בין האפשרויות של רעב, חרב או דבר; דוד בחר באפשרות ליפול ביד ה' ולא ביד אדם, וה' שלח מלאך שהיכה את עם ישראל במגפת דבר בה נהרגו 70,000 איש. כאשר הגיע המלאך לירושלים, עצרו ה', ושלח את גד אל דוד להודיע לו שיבנה מזבח במקום עצירת המלאך - גורן אֲרַוְנָה היבוסי בהר המוריה. דוד קנה מאת ארונה את הגורן והקריב בו קרבנות, ואז נעצרה המגפה. השטח שקנה דוד הוא המקום בו נבנה מאוחר יותר בית המקדש[8].
- הרד"ק[9] מביא מהמדרש[10] ש"כל האלפים האלה שנפלו בימי דוד לא נפלו אלא על ידי שלא תבעו בית המקדש. והרי דברים קל וחומר: ומה אם אלו, שלא היה בימיהם ולא חרב בימיהם, נפלו על שלא תבעו אותו - אנו, שהיה בימינו וחרב בימינו, על אחת כמה וכמה". הרבי ביקש לפרסם את דברי הרד"ק הללו, כדי לעורר על חשיבות הציפיה לגאולה[11].
בתולדות החסידות
בתולדות החסידות ידועות מספר מגפות, חלקן קשות ורבות נפגעים, שהשפיעו באופן ניכר על תולדות החסידות.
בשנת תקל"א פקדה מגפה את המחוז שבו הייתה קיימת העירה מזריטש, רבי משולם זושא מאניפולי רצה להעביר את המגיד ממזריטש ומשפחתו לאניפולי, אך הי' קיים איסור מוחלט לאנשים מהמחוז הנגוע להיכנס למחוז אניפולי, אך בהשתדלות ר' זושא אצל המושל והבטחה שאיש לא ימות בכל המחוז לשנה שלמה קיבל אישור להביא את רבו המגיד ומשפחתו, וכן הי' שבכל המחוז בדרך פלא לא נפטר אדם במשך שנה.
בתקופת אדמו"ר הצמח צדק, וכן בתקופת בנו רבי יהודה לייב מקאפוסט, הריצו חסידים מאורשה מכתבים בהולים על מגפות קשות שפקדו את עירם וביקשו עצות וסגולות נגד המגפה[12].
מגפת הדבר בגליל
לאחר עליית החסידים לארץ הקודש בהנהגת רבי מנחם מענדל מוויטבסק ורבי אברהם מקאליסק, התיישבו בצפת ואחר כך בטבריה. בשנת תקמ"ו התפשטה מגפת דבר בצפת, ואז ברחו החסידים מצפת לטבריה, אך לאחר מכן התפשטה המגפה גם לטבריה. רבי מנחם מענדל נאלץ להסתגר בבית מדרשו יחד עם כמניין חסידים במשך תקופה של כמה חודשים - מפורים עד חודש סיוון בערך - על מנת להישמר מהמגפה. במכתבו מציין שהמגפה לא פגעה בחסידים[13].
מגפת הטיפוס
אחת המגפות הקשות בהיסטוריה העולמית והחסידית, היא מגפת הטיפוס (ובפרט סיפנאי-טיף - טיפוס הבהרות). מגפה זו התפרצה פעמים רבות בדורות קודמים, בעיקר באזורים בעלי צפיפות גבוהה ללא שמירה על הניקיון, כמו גם במלחמות. ברוסיה התפרצה המגפה באופן חמור במיוחד בעקבות מלחמת העולם הראשונה למשך תקופה ארוכה, ושוב בתקופת מלחמת העולם השניה.
על רבי מאיר שלמה ינובסקי, סבו של הרבי, ידוע כי חלה במחלת הטיפוס ושהה במשך תקופה ארוכה בהסגר (היות והמחלה חשכת מרפא, אושפזו החולים בבידוד ללא טיפול רפואי או מבקרים ורבים מהם מצאו את מותם). ידידו, הרב אשר גרוסמן, הגיע מידי יום מתחת לחלון חדרו המבודד והקריא קטעים מתוך אגרת הקודש - פרק י"א של אדמו"ר הזקן, המדברים בגנות העצבות והייאוש. מאוחר יותר החלים באופן ניסי, והסביר שהכח להחלמתו הגיע רק בזכות קטעי התניא ששמע מידידו ברגעים הקשים[14].
גם מבני משפחתו של רבי מאיר שלמה חלו במחלה: בנו, רבי ישראל לייב, נפטר בגיל חמש עשרה ממחלה זו. הוא התקשה להתאושש מהצער והשבר, ואדמו"ר הרש"ב שלח לו אגרת תנחומין בט' בניסן תרס"א[15]. ביתו הרבנית חנה, אימו של הרבי, חלתה גם היא בצעירותה במחלה, אך החלימה ממנה[16].
בתקופה שלאחר מלחמת העולם הראשונה, כאשר מגפת הטיפוס הגיעה לדנייפרופטרובסק - העיר בה התגורר הרבי בילדותו וצעירותו, הרבי יצא מגדרו והסתובב רבות כדי לדאוג לחולים, למרות סכנת ההידבקות. בסופו של דבר נדבק הרבי, ואימו תיארה כיצד "מתוך קדחת המחלה לא פסק פיו מלמלמל על אצילות, בריאה ועל תפקידו של האדם עלי אדמות, בעולם הזה הגשמי"[17].
בשנת תר"פ השתוללה מגפת הטיפוס ברוסטוב, העיר בה התגורר אז אדמו"ר הרש"ב ומשפחתו ובה למדו תלמידי הישיבה המרכזית. בתקופה הקשה שלאחר הסתלקות אדמו"ר הרש"ב[18], בחודש חשוון תרפ"א, חלה אדמו"ר הריי"צ במחלה זו. בנוסף חלו אז בה אמו, הרבנית שטערנא שרה; בנותיו הרבניות - חיה מושקא, שיינא וחנה; ורבים מתלמידי הישיבה. מחלת הרבי הבהילה את החסידים, ובפרט כאשר המצב הידרדר והרופאים נואשו ממנו. הרבי שלח פדיון נפש אל הגאון הרוגוצ'ובי, והרוגוצ'ובי השיב במכתב בו הסביר על פי התורה מדוע נדרש הרבי לעבור מחלה זו דוקא, שעניינה "ליבון" המכשיר אותו להיות מציאות חדשה של נשיא בישראל, אך כעת "הנני גוזר בכח התורה שיבריא"[19]. החל מי"ט כסלו השתפר מצב בריאותו של הרבי עד שהחלים לגמרי[20].
בשנות מלחמת העולם השניה התפרצה מגפת הטיפוס במקומות רבים, ביניהם בסמרקנד שהייתה ריכוז חב"די חשוב לפליטים מכל רחבי ברית המועצות. רבים מהחסידים נדבקו במחלה, ומהם שהלכו לעולמם. הרב יהודה לייב לוין הקים חברה קדישא לטיפול במתים הרבים, ביניהם המתים במגפה זו[21]. ר' דזורה ניאזוב התמסר לטיפול בחולי הטיפוס עד שנדבק בעצמו ונפטר[22].
גם רבי לוי יצחק שניאורסון, אביו של הרבי, במקום גלותו בצ'יאלי, סייע לחולי טיפוס והביא כמה מהם לקבורה[23].
בין חסידי חב"ד שנפטרו ממגפת הטיפוס בגלגוליה השונים היו ר' יצחק יפה מדיסנה, ר' יעקב ברוך קרסיק, ר' שילם קוראטין, ר' שניאור זלמן חוסידוב, ר' אליעזר ליפמן דוברבסקי, נשותיהם של החסידים ר' איצ'ה דער מתמיד ור' אברהם חיים נאה, ועוד רבים.
מגפת הקורונה
בשנים תש"פ - תשפ"א, בעקבות התפשטות מגפת הקורונה בעולם כולו, הוטלו הגבלות חמורות על ידי הרשויות על התקהלויות ועל תנועה. מוסדות החינוך, ובכללם החב"דיים, נסגרו לאחר חג הפורים תש"פ, ומאוחר יותר רבים מבתי הכנסת והמקוואות. בעקבות התפרצות חמורה בארצות הברית, ובפרט בקראון הייטס, נסגרו כל בתי הכנסת והמקוואות, ובכללם 770 שנסגר לראשונה בהיסטוריה מכ"ב אדר ועד ל' סיוון תש"פ[24]. בעקבות סגירת בנין פנימיית הישיבה 1414, חזרו רבים מתלמידי הקבוצה לארץ הקודש[25]. רבני חב"ד קראו להישמע להוראות הרשויות לשמירת הבריאות, ולחזק את רגש השמחה והביטחון, וכן להגביר את הפעילות במבצעי הרבי ובפרט במבצע אות בספרי התורה הכלליים לשמירה והצלה[26].
ממגפה זו נפטרו עשרות חסידי חב"ד, ביניהם[27]:
- בצרפת: הרב מסעוד טובול - משלוחי הרבי בפריז מייסד ומנהל המוסדות בית חנה ובית חיה מושקא, הרב' אברהם סאקון ור' חיים מרדכי אסולין - גבאי בית הכנסת חב"ד בסרסל.
- בניו יורק - שהינה מוקד עיקרי להתפרצות הנגיף, נפטרו בשכונת קראון הייטס: הרב אהרן יעקב שווי - מרא דאתרא וחבר הבד"ץ בשכונת קראון הייטס, הרב ישראל פרידמן - ראש ישיבת אהלי תורה, הרב יהודה לייב גרונר - מזכירו של הרבי, הרב דן יואל ליווי - ראש מערכת הכשרות OK, הרב גדליה קארף - בעל מאפיית המצות שסיפקה את המצות לרבי, ובנו ר' אהרון יעקב קארף, הרב מרדכי גוראריה - רב בית הכנסת 'חברה ש"ס', ר' מענדל דרייזין - איש חסד, ר' מרדכי חן, ר' אשר הבר, ר' מנחם מרדכי ניסים, ר' חיים צבי קוניקוב, ר' צבי דוב (הרשל) שיינר, ר' גדליה שמלברג ועוד. בבורו פארק נפטרו הרב אברהם אהרון רובשקין ור' יוסף יצחק גרוסמן. במונסי נפטר ר' גרשון סייבול.
- בשאר רחבי ארצות הברית נפטרו ר' חיים יהודה חן ממוריסטאון, ר' מרדכי קאופמן מבופלו.
- בארץ הקודש נפטרו: הרב זאב גרינוולד מירושלים, הרב משה חיים תורג'מן מאשקלון, הרב דוד שמעון חדד ממגדל העמק, הרב מנחם מהצרי מנחלת הר חב"ד, הרב יעקב יצחק פרידמן מבני ברק ועוד.
- כן נפטרו שלוחי הרבי הרב יהודה רפסון מלידס, אנגליה, הרב שלום איידלמן מקזבלנקה, מרוקו, הרב בנימין וולף מהנובר, גרמניה והרב חיים משה מרדכי שייקביץ ממילאנו, איטליה.
בעקבות האסונות הרבים, הכריז רבה של רוסיה הרב ברל לזר כי יש להחזק באחדות. הקריאה הובילה למקרי אחדות רבים ברחבי הארץ והעולם.
בכסלו תשפ"א נודע על השלמת פיתוח החיסון לנגיף, שנעשה באופן מזורז ביחס לתהליכי הבקרה והפיקוח הנצרכים לאישור חיסון חדש הניתן לכלל האוכלוסיה. עם הצהרת גורמי הבריאות על הוצאת החיסון לכלל הציבור, התעורר פולמוס הלכתי נרחב האם מותר, והאם ישנה חובה, לקבל את החיסון. רבני חב"ד דנו בנושא מהזווית ההלכתית, ולאור דעת הרבי בנוגע לחיסונים הניתנים בשיגרה. חוות הדעת שהתפרסמה על ידי מכון הלכה חב"ד המליצה על החיסון באופן כללי, אם כי נתנה מקום להמתין עד שבטיחותו תתברר, וכן קבעה שלא ניתן לחייב בכפיה להתחסן[28], בעוד רבה של בני ברק הרב יצחק אייזיק לנדא קבע שחובה על כל אחד להשתדל להתחסן[29].
קישורים חיצוניים
- שבועון בית משיח גיליון 1206 מגוון כתבות בנושא הקורונה, כ"ד אדר תש"פ
- יהושע מונדשיין, סגולות והנהגות לשעת מגיפה מאדמו"ר בעל התניא וצאצאיו
- שניאור זלמן ברגר, משפחת המלוכה נרפאת מהמחלה, שבועון בית משיח, כ"ד אדר תש"פ, ע' 28
הערות שוליים
- ↑ תשא לב, לה.
- ↑ רש"י שם, כ ושם, לה; כדעה אחת ביומא סו, ב.
- ↑ רמב"ן שם, לה. ור"י בכור שור פירש שהיו 3,000.
- ↑ קרח יז, ו-טו.
- ↑ רש"י שם, יא; משבת פט, א.
- ↑ אמרי בינה שער הציצית ט, ד. תורת חיים בראשית לא, ג. ועוד.
- ↑ בלק כה, ג ורש"י. שם ח-ט.
- ↑ שמואל-ב כד; דברי הימים-א כא.
- ↑ שמואל-ב שם, כה.
- ↑ מדרש תהלים (בובר), פרק יז.
- ↑ שיחת ז' מרחשון תשמ"ו.
- ↑ יהושע מונדשיין, סגולות והנהגות לשעת מגיפה מאדמו"ר בעל התניא וצאצאיו.
- ↑ שלום בער לוין, תולדות חב"ד בארץ הקודש, פרק א.
- ↑ מפי הרב מנחם מענדל פוטרפס, מופיע באתר צעירי חב"ד).
- ↑ אגרות קודש אדמו"ר הרש"ב חלק א', ע' רנא.
- ↑ עדות הגברת גיטל ברוומן (אם בישראל, ע' 12).
- ↑ ימי מלך, ע' 152.
- ↑ לפני הסתלקותו נבדק אם נדבק בטיפוס, והתגלה שלא חלה בזה
- ↑ מגדל עז, ע' צה, בשם הרב שמחה גורודצקי.
- ↑ מכתב הרבי, אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ חלק א', ע' שכו. וראה מכתב המזכיר ר' אלחנן דב מרוזוב, נדפס באגרות קודש שם, ע' קכב בשולי הגליון; ובשלימות בחלק י"ד (לוין), אגרת ה'קלו.
- ↑ תולדות חב"ד ברוסיא הסובייטית, ע' רכב.
- ↑ הלל זלצמן, סמרקנד, ע' 270.
- ↑ זכרונות הרבנית חנה, אם בישראל ע' 109 ואילך.
- ↑ בהוראת הרבנים: 770 נסגר לחלוטין לראשונה בהיסטוריה
- ↑ בעקבות ההתפשטות: עשרות חזרו מ'קבוצה' לאה"ק • מכתבם של תלמידי ה'קבוצה' לרבי והמענה המיוחד
- ↑ בד"צ קראון הייטס: בהוראת הרבנים: בתי הכנסת והמקוואות בשכונה נסגרו • הרבנים מבהירים: לא לערוך מנינים כלל – להתפלל ביחידות
בית דין רבני חב"ד בארץ הקודש: בית דין רבני חב"ד: לא להיבהל, לרכוש אותיות בס"ת הכלליים • בית הדין: "בית כנסת שאיננו עומד בתנאים - יש לצאת ממנו"
מכון הלכה חב"ד: חב"ד בקול קורא בעקבות מגיפת הקורונה • "דין רודף": מכון הלכה חב"ד במכתב חסר תקדים בחומרתו
- ↑ דף המרכז רבים מהנפטרים בתקופת הגל הראשון של המגיפה, עם מספר פרטים ביוגרפיים
- ↑ ראו לדוגמא: הרב ישראל הלפרין במאמר מקיף: מה דעת ההלכה והרבי בנוגע לחיסון הקורונה?, כסלו תשפ"א
- ↑ הרב לנדא: על כל אחד להשתדל לקבל את החיסון לקורונה.