חמץ
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
חמץ הוא כינוי ללחם שהחמיץ, ואסור לאכלו או להשהותו בבית בפסח.
חמץ מרמז על ישות והתנשאות, והמצה מרמזת על ביטול.
לכן מצוות מצה היא בלחם עוני דווקא, והגם שמותר לאכול מצה עשירה גם כן ' יוצאים ידי חובה דווקא במצה שהיא לחם עוני.
הסיבה לכך היא מכיון שענין הביטול שבמצה מודגש בעיקר במצה שהיא לחם עוני, שזה גם המצה שישראל אכלו כשיצאו ממצרים.<REF>לקוטי שיחות ח"א, פרשת שמות עמ' 120.}}
במקומות רבים נוהגים כי לא אוכלים זה אצל זה בחג הפסח. בהקשר זה מסופר, כי פעם נכנס כבוד קדושת הר' חיים אברהם (בן רבינו הזקן) אל אדמו"ר האמצעי בחג הפסח לאמר "גוט יום טוב". וסיפר אז - הר' חיים אברהם - שרבינו הזקן אמר: פסח דארף איינער דעם אנדערען ניט מכבד זיין באכילה ושתיה, אבער נעמען אליין מעג מען (פסח לא צריך לכבד אחד את השני באכילה ושתיה, אבל לקחת לבד מותר)[1].
