תהלים מ"ח
תהילים מ"ח
שִׁיר מִזְמוֹר לִבְנֵי־קֹרַח גָּדוֹל ה' וּמְהֻלָּל מְאֹד |
|---|
|
א: שִׁיר מִזְמוֹר לִבְנֵי־קֹרַח. |
תהלים מ"ח הוא המזמור הארבעים ושמונה בספר תהלים, הפותח במילים: שִׁיר מִזְמוֹר לִבְנֵי־קֹרַח גָּדוֹל ה' וּמְהֻלָּל מְאֹד, והוא אחד מתוך 12 המזמורים שבתהלים שנאמרו על ידי בני קורח כתפילה על הגאולה, והוא נקבע כשיר של יום ליום שני.
על פי תקנת הבעל שם טוב לומר פרק אישי בהתאם למספר שנות חיי האדם, נוהגים לומר מזמור זה החל מהכניסה לשנה הארבעים ושמונה ביום ההולדת ה-47, ועד ליום ההולדת ה-48.
תוכן המזמורעריכה
בכותרת המזמור בתהלים אהל יוסף יצחק נכתב על מזמור זה: "המשורר מתנבא על ימות המשיח ושיבח ירושלים בבנינה ובקרבנות ובאותו פעם יאמרו ישראל כאשר שמענו מפי הנביאים כן זכינו לראות".
בתורת החסידות מבואר שהתוכן של מזמור זה קשור עם יום שני דווקא ולכן נקבע לומר אותו כשיר של יום של יום שני, כיון שביום שני 'נבראה המחלוקת' והתוכן הפנימי של הפרק היא הגדולה שנעשית בשם הוי' דווקא על ידי הירידה בעולם שבו יש מחלוקת ונבראים נפרדים[1].
מזמור זה הוא אחד המקורות למנהג שלימד הבעל שם טוב לומר מידי יום את מזמור התהילים המתאים למספר שנותיו, כפי שסיפר אדמו"ר הריי"צ שביום שאדמו"ר הזקן נולד, מלאו לבעל שם טוב 47 שנים והוא החל לומר את פרק מ"ח בתהילים, וראה בכך רמז לשיטתו של אדמו"ר הזקן שדווקא על ידי הירידה של תורת הבעל שם טוב בשכל האדם, היא מתגלה אצל אנשים רבים יותר, ומתווספת בה עצמה מעלה שנמשך בה עצם פנימיות התורה, ומתגלה האחדות האלוקים בעולם שאין עוד מלבדו[2].
הקשר של תורה זו לבעל שם טוב ולאדמו"ר הזקן חזר שוב כאשר ה'תורה' הראשונה שאדמו"ר הזקן שמע מהבעל שם טוב היתה על מזמור זה, וכך גם המאמר הראשון שאמר אדמו"ר הזקן כשקיבל בגלוי את הנשיאות, היתה על מזמור זה[3].
ביאורי החסידותעריכה
- גדול ה' ומהולל מאוד בעיר אלוקינו - חז"ל דורשים את הפסוק, שהגדולה של שם הוי' היא דווקא כשהוא בעיר אלוקינו, ובחסידות מבואר שההתהוות היא אמנם משם הוי', אך הוא חייב להצטמצם כדי שיוכל להאיר ולהתגלות בעולם, וזאת על ידי שם אלוקים, ולמרות שזו ירידה לגביו, יש בזה גם גדולה ומעלה: א) על ידי כך הוא מתגלה גם בנבראים. ב) על ידי זה נמשך כח העצמות. ג) נפעלת אחדות ה' שמודגשת ביותר דווקא כשיש גם נבראים מחולקים שבטלים לקב"ה[2][4].
- יפה נוף משוש כל הארץ - רש"י פירש את המילה נוף מלשון 'כלה של יופי', ובארמית 'נינפי', ואדמו"ר הצמח צדק מפרש את הטעם לכך כי 'נינפי' הוא לשון תנופה והרמה, וברוחניות, הכלה היא ספירת המלכות ש'מתרוממת' אל החכמה והבינה, וזאת על ידי עבודת הבירורים דווקא בגשמיות שמוסיפים 'יופי' ו'תנופה' בנשמה העוסקת בהם[5].
- כי הנה המלכים נועדו - הזוהר דורש פסוק זה על האחדות בין 'המלכים' יהודה ויוסף, שלעתיד לבוא יהיו שווים במעלתם כאחד. בזמן הגלות הדרך לאחד בין המעלה והמטה הוא רק על ידי התורה, שענינה אמת והיא בריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה, אך בגאולה לא יהיה יצר הרע ולא יצטרכו את מעלת הרוממות של התורה כדי להתגבר עליו והאחדות תהיה שכולם יהיו שווים, וגם לימוד התורה יהיה מתוך יגיעה וביטול[6].
קישורים חיצונייםעריכה
- תצלום המזמור מתוך תהלים אהל יוסף יצחק
- יהל אור - פרק מ"ח, באתר ספריית ליובאוויטש
| מזמורי ספר תהלים | |
|---|---|
|