תהלים מ"ב

תהילים מ"א לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל
א: לַמְנַצֵּחַ מַשְׂכִּיל לִבְנֵי קֹרַח. ב: כְּאַיָּל תַּעֲרֹג עַל אֲפִיקֵי מָיִם כֵּן נַפְשִׁי תַעֲרֹג אֵלֶיךָ אֱ-לֹהִים. ג: צָמְאָה נַפְשִׁי לֵא-לֹהִים לְאֵל חָי מָתַי אָבוֹא וְאֵרָאֶה פְּנֵי אֱ-לֹהִים. ד: הָיְתָה לִּי דִמְעָתִי לֶחֶם יוֹמָם וָלָיְלָה בֶּאֱמֹר אֵלַי כָּל הַיּוֹם אַיֵּה אֱ-לֹהֶיךָ. ה: אֵלֶּה אֶזְכְּרָה וְאֶשְׁפְּכָה עָלַי נַפְשִׁי כִּי אֶעֱבֹר בַּסָּךְ אֶדַּדֵּם עַד בֵּית אֱ-לֹהִים בְּקוֹל רִנָּה וְתוֹדָה הָמוֹן חוֹגֵג. ו: מַה תִּשְׁתּוֹחֲחִי נַפְשִׁי וַתֶּהֱמִי עָלָי הוֹחִילִי לֵא-לֹהִים כִּי עוֹד אוֹדֶנּוּ יְשׁוּעוֹת פָּנָיו. ז: אֱ‍-לֹהַי עָלַי נַפְשִׁי תִשְׁתּוֹחָח עַל כֵּן אֶזְכָּרְךָ מֵאֶרֶץ יַרְדֵּן וְחֶרְמוֹנִים מֵהַר מִצְעָר. ח: תְּהוֹם אֶל תְּהוֹם קוֹרֵא לְקוֹל צִנּוֹרֶיךָ כָּל מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ עָלַי עָבָרוּ. ט: יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ וּבַלַּיְלָה שִׁירוֹ עִמִּי תְּפִלָּה לְאֵ-ל חַיָּי. י: אוֹמְרָה לְאֵ-ל סַלְעִי לָמָה שְׁכַחְתָּנִי לָמָּה קֹדֵר אֵלֵךְ בְּלַחַץ אוֹיֵב. יא: בְּרֶצַח בְּעַצְמוֹתַי חֵרְפוּנִי צוֹרְרָי בְּאָמְרָם אֵלַי כָּל הַיּוֹם אַיֵּה אֱ-לֹהֶיךָ. יב: מַה תִּשְׁתּוֹחֲחִי נַפְשִׁי וּמַה תֶּהֱמִי עָלָי הוֹחִילִי לֵא-לֹהִים כִּי עוֹד אוֹדֶנּוּ יְשׁוּעֹת פָּנַי וֵא-לֹהָי.

תהלים מ"ב הוא המזמור הארבעים ושניים בספר תהלים, הפותח במילים: לַמְנַצֵּחַ מַשְׂכִּיל לִבְנֵי קֹרַח.

על פי תקנת הבעל שם טוב לומר פרק אישי בהתאם למספר שנות חיי האדם, נוהגים לומר מזמור זה החל מכניסה לשנה הארבעים ושניים ביום ההולדת ה-41, ועד ליום ההולדת ה-42.

תוכן המזמור

בכותרת המזמור בתהלים אהל יוסף יצחק נכתב על מזמור זה: "זה המזמור מעורר לבבות בני ישראל הבלתי מרגישים חורבן הגדול ואבדה ורעה שגלו מעל שולחן אביהם. ולו חכמו ישכילו אשר היו להם טובה גדולה בבואם ליראות שלוש פעמים בשנה לרגל, בשמחה בחיל גדול, ולא היה להם שטן ופגע רע. וה' יתן רחמים לפנינו מעתה ועד עולם אמן סלה".

מזמור זה פותח את 'ספר שני' שבספר תהילים.

המזמור מיוחס לבני קרח שהיו מהמשוררים ב[[בית המקדש], אחד מתוך 12 מזמורים המיוחסים אליהם בספר התהילים, ויש מחלוקת בין המפרשים האם המזמורים מיוחסים אליהם בשל כך שהם נאמרו על ידם, או בגלל שנהגו לשיר אותם על הדוכן בבית המקדש.

מבחינה מסויימת, המזמור הזה שייך למזמור שאחריו ששניהם יחד מבטאים את הכמיהה לבית המקדש, כשה'פזמון' חוזר שלוש פעמים במזמורים אלו "מַה תִּשְׁתּוֹחֲחִי נַפְשִׁי וַתֶּהֱמִי/וּמַה תֶּהֱמִי עָלָי..."

פסוק ט', נכלל בנוסח התפילה בפתיחה של תפילת ערבית, לפני אמירת קדיש וברכו.

ביאורי החסידות

• כל היום איה אלוקיך - הפשט החסידי הוא שהקב"ה תובע מיהודי, שלא מספיק שהוא מבקש את הקב"ה בתפילה או בלימוד, אלא הוא צריך שזה ילווה אותו כל היום, שכל היום הוא יחשוב וידרוש 'איה אלוקיך'?.
• תהום אל תהום קורא - פסוק זה נדרש בחז"ל על ניסוך המים של חג הסוכות, שניסכו זאת 'לקול צינוריך', בצינורות השיתין שלצד המזבח, והשמחה הגדולה בכך היא שהמים מצמיחים כל מיני תענוג והמים העליונים קשורים עם התענוג הרוחני, והמים התחתונים קשורים עם התענוג הגשמי, והשלימות בזה היא כאשר לוקחים את המים הגשמיים והם מתעלים ומנסכים אותם על גבי המזבח ונעשים תענוג רוחני, מה שמבטל את הגזירה של הפירוד בין עליונים ותחתונים.
• כל משבריך וגליך עלי עברו - כפי שבתיבת נח, דווקא על ידי המים ששטפו את האדמה היא התרוממה, כך גם ה'מים רבים' של טרדות הפרנסה ('משבריך וגליך'), הכוונה הפנימית שלהם היא שהאדם יתרומם על גבם.
• יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עימי - חז"ל דורשים על פסוק זה שמי שקובע עיתים לתורה בלילה חוט של חסד משום עליו ביום, ומדברי הרמב"ם ניתן לדייק שהכוונה ללימוד פנימיות התורה דווקא, שהלילה הוא זמן מסוגל ללימוד זה שצריך להיות מתוך ביטול ושפלות דווקא.

קישורים חיצוניים

• תצלום המזמור מתוך תהלים אהל יוסף יצחק
• יהל אור - פרק מ"ב, באתר ספריית ליובאוויטש