תהלים י"ב

תהילים י"ב
לַמְנַצֵּחַ עַל הַשְּׁמִינִית מִזְמוֹר לְדָוִד.

א: לַמְנַצֵּחַ עַל הַשְּׁמִינִית מִזְמוֹר לְדָוִד.
ב: הוֹשִׁיעָה ה' כִּי גָמַר חָסִיד כִּי פַסּוּ אֱמוּנִים מִבְּנֵי אָדָם.
ג: שָׁוְא יְדַבְּרוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ שְׂפַת חֲלָקוֹת בְּלֵב וָלֵב יְדַבֵּרוּ.
ד: יַכְרֵת ה' כָּל שִׂפְתֵי חֲלָקוֹת לָשׁוֹן מְדַבֶּרֶת גְּדֹלוֹת.
ה: אֲשֶׁר אָמְרוּ לִלְשֹׁנֵנוּ נַגְבִּיר שְׂפָתֵינוּ אִתָּנוּ מִי אָדוֹן לָנוּ.
ו: מִשֹּׁד עֲנִיִּים מֵאֶנְקַת אֶבְיוֹנִים עַתָּה אָקוּם יֹאמַר ה' אָשִׁית בְּיֵשַׁע יָפִיחַ לוֹ.
ז: אִמְרוֹת ה' אֲמָרוֹת טְהֹרוֹת כֶּסֶף צָרוּף בַּעֲלִיל לָאָרֶץ מְזֻקָּק שִׁבְעָתָיִם.
ח: אַתָּה ה' תִּשְׁמְרֵם תִּצְּרֶנּוּ מִן הַדּוֹר זוּ לְעוֹלָם.
ט: סָבִיב רְשָׁעִים יִתְהַלָּכוּן כְּרֻם זֻלּוּת לִבְנֵי אָדָם.

תהלים י"ב הוא המזמור השנים-עשר בספר תהלים, הפותח במילים: לַמְנַצֵּחַ עַל הַשְּׁמִינִית מִזְמוֹר לְדָוִד, ומדבר בגנות העוסק בלשון הרע ושפת חלקלקות.

על פי תקנת הבעל שם טוב לומר פרק אישי בהתאם למספר שנות חיי האדם, נוהגים לומר מזמור זה החל מכניסה לשנה השנים-עשר ביום ההולדת ה-11, ועד ליום ההולדת ה-12.

תוכן המזמורעריכה

בכותרת המזמור בתהלים אהל יוסף יצחק נכתב: "מגנה אותם אנשים המלשינים והמספרים דלטורין ושפתי חלקות".

את המזמור ניתן לחלק לשני חלקים עיקריים:

תיאור האנשים הנוהגים בשקר (פסוקים ב-ה).
תפילה לישועה בדבר ה' שהוא דבר אמת (פסוקים ו-ט).

על פי מסכת סופרים מזמור זה נאמר בשמיני עצרת, ובעקבות כך הוא נאמר לפי מנהג ספרד בתפילה ערבית של ליל החג, ולמנהג הגר"א נאמר בתפילת שחרית של החג כשיר של יום.

ביאורי החסידותעריכה

למנצח על השמינית - ספירת הבינה היא הספירה השמינית כשמונים את הספירות מלמטה למעלה, והיא שורש הניצוח לכל המקטרגים, וקשור עם הגאולה שלעתיד לבוא יהיה כינור של שמונה נימין, שאז תימשך ההשגה בשלימות^[1].
אמרות ה' אמרות טהורות כסף צרוף - הלכות התורה ניתנו 'מ"ט פנים טמא ומ"ט פנים טהור' (כלשון הפסוק 'מזוקקות שבעתיים' שבע כפול שבע), ובני ישראל צריכים לזקק ולברר אמיתתה של תורה, דוגמת הכסף ("כסף צרוף") שצריך לטהר ולצרף אותו מהסיגים שהוא מעורב בהם, ודודקא על ידי לימוד התורה באופן זה, על ידי היגיעה בתורה, מתגלה בתורה ההעלם העצמי, עצמותו יתברך^[2].
סביב רשעים יתהלכון - לסטרא אחרא יש אחיזה רק ב'מסביב', במקיפים ובהתפשטות הנפש האלוקית בלבושים, וכמה שיש כח בשאר התאוות של הנפש הבהמית, גרוע הרבה יותר הוא המקיפים דקליפה דוגמת תאוות הלבושים ותאוות הכבוד, שמרחיק אותו ביותר מעבודת השם^[3].
כרום זלות לבני אדם - חז"ל דורשים פסוק זה על אדם שנצרך ליטול מהצדקה שפניו מתכרכמות, וזאת במידה והוא לוקח רק עבור צרכי משפחתו, אך מה שנדרש ממנו הוא שגם הלקיחה מהצדקה תהיה לשם שמים, לא בשל סיבה צדדית שהוא צריך את הצדקה, אלא מכיון שכך הקב"ה קבע שיקבל פרנסתו בצורה זו, דרך השפעת העשיר, היות והקב"ה קבע שהעולם יתנהל באופן של משפיע ומקבל, ואזי גם לקיחת הצדקה חדורה בהשלמת הכוונה האלוקית^[4].
כרום זלות לבני אדם - דברים העומדים ברומו של עולם, ואנשים מזלזלים בהם, דוגמת אדם שמתפלל וחושב שתפילתו לא מתקבלת ולכן מזלזל בתפילה, ואינו יודע את גודל פעולת התפילה בעולמות העליונים ובקצווי הארץ^[5].