שבת הגדול
שבת הגדול היא השבת שלפני חג הפסח.
השבת הגדול נקרא כך מפני שנעשה בו נס גדול<REF>תוד"ה ואותו שבת פז, ב. טושו"ע ר"ס תל}}. - במחזור ישן כת"י נמצא דגם שבת שלפני שבועות נקרא שה"ג, וכן שבת שלפני ר"ה<REF>כתר שם טוב ח"ג}}. ויש לומר שקראו שם זה לשבתות אלו, (אף דלא שייך בהם הטעם הנ"ל), מפני הדמיון לשבת שלפני הפסח, שגם הם באים לפני יום טוב.
שבת הגדול שחל להיות בערב פסח - ורק אז - מפטירין וערבה<REF>באה"ט סת"ל סק"א}}, לפי שבאותה פרשה כתוב הביאו המעשר אל בית האוצר, וערב פסח (של שנה רביעית ושביעית לשמיטה) הוא זמן ביעור מעשרות<REF>ספר המנהגים, מהגש"פ לאדמו"ר. ומציין שם לעיין בשו"ע אדמו"ר הזקן סוף סימן תל)
ומקור הדברים הוא במה ששמע הרבי מחותנו אדמו"ר מוהריי"צ (בפאריז, ב' ניסן תרח"צ), והוא לו ב'רשימות': אין אומרים "וערבה", רק כשחל ערב-פסח בש"ק. אבל ביחידות אומרים שתי ההפטרות (וכן בשבת ראש-חודש וכה"ג)}}.
בשבת הגדול אחר מנחה אומרים עבדים היינו עד לכפר על כל עונותינו, לפי שאז היתה התחלת הגאולה והנסים <REF>שו"ע ס"ס ת"ל}} וכן נוהגים (ודלא כמו שאיתא בשער הכולל).
דרשה
[א] נהגו בדורות האחרונים שהחכם דורש הלכות פסח בשבת שלפניו..
והעיקר לדרוש ולהורות להם דרכי ה' וללמד להם המעשה אשר יעשון, ולא כמו שנוהגין עכשיו. ובדורות הללו שאין החכם שונה לתלמידיו הלכות (לפי שהכל כתוב בספר), מצוה על כל אחד ואחד שילמוד הלכות הרגל קודם הרגל עד שיהיה בקי בהם וידע המעשה אשר יעשה<REF>שו"ע אדמו"ר תכט, ב-ג}}.
[ב] בקהילות חב"ד לא מקובל שהרב דורש בשבת-הגדול (מה שאין כן רבני אנ"ש המכהנים במקומות שיש להזהיר את הציבור על הלכות הפסח). מימות הבעל-שם-טוב ותלמידיו הק', סלדו החסידים מדרשנים ודרשות. ואדמו"ר מוהרש"ב כתב בתקנות 'מנין' אנ"ש: ולא ידרוש בו שום מגיד לעולם<REF>אגרות-קודש, א, עמ' רעז}}.
עבדים היינו
בשבת-הגדול אחר מנחה אומרים "עבדים היינו", עד "לכפר על כל עוונותינו", לפי שאז היתה התחלת הגאולה והנסים<REF>שו"ע אדמו"ר תל, ב}}. וכן נוהגים<REF>ספר המנהגים}}. ואפילו שבת-הגדול הוא ערב-פסח, אומרים "עבדים היינו"<REF>שו"ע אדמו"ר, שם}}.
בשו"ע אדמו"ר כתוב בשם הרמ"א שנוהגין במדינות אלו לאמר בשבת-הגדול במנחה "עבדים היינו". אבל בסידור השמיט זה - כי לא ציין כמו בשארי סידורים "עד כאן אומרים בשבת-הגדול". גם בפרי עץ חיים ומשנת חסידים וסידור האריז"ל ליתא.
דעת אדמו"ר מוהרש"ב לא היתה נוחה מדיוק זה, ודעתו היתה שיש לומר "עבדים היינו" בשבת-הגדול, וכך גם נהג למעשה<REF>ראה בקטע הבא}}. כך נקבע בספר המנהגים (כנ"ל), וכך נהג גם הרבי - והיה אומר עם הציבור אחר תפילת המנחה, בישבו על מקומו. לפעמים היה אומר לבנו אדמו"ר הריי"צ לומר עימו יחד את "עבדים היינו", ובמקומות אחדים ביאר עניינים שונים<REF>התמים, ג, עמ' כד}}.
מוצאי שבת-הגדול - "ויהי נועם"
אם חל פסח בשבת, נהגו בליובאוויטש לומר "ויהי נועם" במוצאי שבת-הגדול.<REF>כך איתא ברשימותיו של הגר"י לנדא: אצל כ"ק רבינו מוהרש"ב נבג"מ זי"ע, לא אמרו "ויהי נועם" אלא רק בשבוע שחל בו יום-טוב ממש. לפני ערב פסח ולפני ערב-יוהכ"פ אמרו "ויהי נועם". עכ"ל. וכך כתב בספר שבח המועדים (עמ' 184 הע' 8) בשם הרה"ג ר' זלמן שמעון דווארקין, שכן נהגו בליובאוויץ.
ובס' "קיצור הלכות משו"ע אדמו"ר הזקן" (סי' רצג-רצה, עמ' רלט) נאמר, שכך גם נהג הרבי (ראה ב"אוצר מנהגי חב"ד" למוצאי שבת-תשובה, שכך אמנם הורה פעם הרבי כשחל יוהכ"פ בשבת. אך פסח שאני, ראה כף-החיים סימן רצה אות ז. פרי-מגדים שם מש"ז אות ב. נועם-מגדים לבעל הפמ"ג, עמ' יד). (ואילו בלוח "כולל חב"ד" כתב, שאין אומרים "ויהי נועם" בקביעות כזו).}}