תהלים ל"ח

תהלים ל"ח מִזְמוֹר לְדָוִד לְהַזְכִּיר
א: מִזְמוֹר לְדָוִד לְהַזְכִּיר. ב: ה' אַל בְּקֶצְפְּךָ תוֹכִיחֵנִי וּבַחֲמָתְךָ תְיַסְּרֵנִי. ג: כִּי חִצֶּיךָ נִחֲתוּ בִי וַתִּנְחַת עָלַי יָדֶךָ. ד: אֵין מְתֹם בִּבְשָׂרִי מִפְּנֵי זַעְמֶךָ אֵין שָׁלוֹם בַּעֲצָמַי מִפְּנֵי חַטָּאתִי. ה: כִּי עֲוֺנֹתַי עָבְרוּ רֹאשִׁי כְּמַשָּׂא כָבֵד יִכְבְּדוּ מִמֶּנִּי. ו: הִבְאִישׁוּ נָמַקּוּ חַבּוּרֹתָי מִפְּנֵי אִוַּלְתִּי. ז: נַעֲוֵיתִי שַׁחֹתִי עַד מְאֹד כָּל הַיּוֹם קֹדֵר הִלָּכְתִּי. ח: כִּי כְסָלַי מָלְאוּ נִקְלֶה וְאֵין מְתֹם בִּבְשָׂרִי. ט: נְפוּגוֹתִי וְנִדְכֵּיתִי עַד מְאֹד שָׁאַגְתִּי מִנַּהֲמַת לִבִּי. י: ה' נֶגְדְּךָ כָל תַּאֲוָתִי וְאַנְחָתִי מִמְּךָ לֹא נִסְתָּרָה. יא: לִבִּי סְחַרְחַר עֲזָבַנִי כֹחִי וְאוֹר עֵינַי גַּם הֵם אֵין אִתִּי. יב: אֹהֲבַי וְרֵעַי מִנֶּגֶד נִגְעִי יַעֲמֹדוּ וּקְרוֹבַי מֵרָחֹק עָמָדוּ. יג: וַיְנַקְשׁוּ, מְבַקְשֵׁי נַפְשִׁי וְדֹרְשֵׁי רָעָתִי דִּבְּרוּ הַוּוֹת וּמִרְמוֹת כָּל הַיּוֹם יֶהְגּוּ. יד: וַאֲנִי כְחֵרֵשׁ לֹא אֶשְׁמָע וּכְאִלֵּם לֹא יִפְתַּח פִּיו. טו: וָאֱהִי כְּאִישׁ אֲשֶׁר לֹא שֹׁמֵעַ וְאֵין בְּפִיו תּוֹכָחוֹת. טז: כִּי לְךָ ה' הוֹחָלְתִּי אַתָּה תַעֲנֶה ה' אֱ-לֹהָי. יז: כִּי אָמַרְתִּי פֶּן יִשְׂמְחוּ לִי בְּמוֹט רַגְלִי עָלַי הִגְדִּילוּ. יח: כִּי אֲנִי לְצֶלַע נָכוֹן וּמַכְאוֹבִי נֶגְדִּי תָמִיד. יט: כִּי עֲוֺנִי אַגִּיד אֶדְאַג מֵחַטָּאתִי. כ: וְאֹיְבַי חַיִּים עָצֵמוּ וְרַבּוּ שֹׂנְאַי שָׁקֶר. כא: וּמְשַׁלְּמֵי רָעָה תַּחַת טוֹבָה יִשְׂטְנוּנִי תַּחַת רָדְפִי טוֹב. כב: אַל תַּעַזְבֵנִי ה' אֱ-לֹהַי אַל תִּרְחַק מִמֶּנִּי. כג: חוּשָׁה לְעֶזְרָתִי ה' תְּשׁוּעָתִי.

תהילים ל"ט הוא המזמור השלושים ותשע בספר תהילים. מזמור זה נכתב על ידי דוד המלך, והוא תפילה על אריכת הגלות. המזמור נפתח במילים "מזמור לדוד להזכיר".

על פי תקנת הבעל שם טוב לומר פרק אישי בהתאם למספר שנות חיי האדם, נוהגים לומר מזמור זה החל מיום הולדת ה-38, ועד ליום ההולדת ה-39.

תוכן המזמור

בתהילים אוהל יוסף יצחק מופיע בכותרת המזמור: "תפילה לכל יחיד להתפלל על אריכות הגלות וכל יחיד שהוא בצרה עליו להתפלל זה המזמור לכך אמר להזכיר וממוצא המזמור נשמע מוסרים רבים".

* פסוקים א'-ט': המשורר מתאר את חוליו.

* פסוקים י'-כ"א: המשורר מתאר את הבדידות וההתמודדויות שלו.

* פסוקים כ"ב-כ"ג: המשורר חותם את המזמור בבקשה מה' שימהר להושיעו.

ביאור רבותינו נשיאנו

אדמו"ר הזקן מבאר, שנשמות ישראל נקראו "ראש", ש"ישראל" זה אותיות "לי ראש", שכל הנבראים נבראו מבחינת הדיבור של הקב"ה, אך נשמות ישראל נעלים מכל, ונמשכו מבחינת מחשבה.

וזה ביאור הפנימי של "כי עוונתי עברו ראשי": כאשר יהודי מתבונן באלוקות, אז הוא נמצא בבחינת ראש, ולכן גם יאהב את ה'. וכמו שמבואר בחסידות, שהציווי "ואהבת את ה' אלוקיך", אינו על עצם האהבה, אלא על התבוננות המביאה לידי אהבת ה'. ולכן נשאלת השאלה: למה הציווי נאמר בלשון "ואהבת" ולא "והתבוננת"? והביאור בזה: בגלל ש"נשמות ישראל עלו במחשבה" ונקראים בנים לה', אזי יש לכם כבר אהבה טבעית להקב"ה, כמו אהבה בין הבן לאב, רק שהבן צריך לגלה את זה בהעלם, וכך נשמות ישראל, כשהם מתבוננים בגדולת ה' הם זוכים להגיע לידי אהבת ה', ולכן נאמר דווקא "ואהבת" ולא "והתבוננת", שאנו רק צריכים לגלות את האהבה על ידי התבוננות, ולא להוליד אהבה חדשה.

אך כאשר אדם עובר עבירות, נעשה אצלו העלם והסתר כך שמגיע לטמטום הלב והמוח. והתיקון לזה, ש"אין עומדים להתפלל אלא מתוך כבד ראש", וכפירוש רש"י "הכנעה ושפלות", ויתבונן במצבו אליבא דנפשיה, יראה שעל ידי עוונותיו נגרם לו מצב של כובד ראש, ויבוא לידי הנכעה ושפלות, וכך יסור העלם והסתר מן נפשו האלוקית.

קישורים חיצוניים

• תצלום המזמור מתוך תהלים אהל יוסף יצחק