ישיבת חב"ד באגאדיר
ישיבת חב"ד באגאדיר, מרוקו, היא ישיבה חב"דית שפעלה בין השנים תשט"ו - תש"כ, אז נחרבה ברעידת אדמה. כאשר יצא הספר חב"ד במרוקו, פורסמה רשימת ניצולים ונספים מהישיבה-אשר חשפה לבני משפחות תלמידים נעדרים כי הרשימה מאששת את חששם שבן משפחתם לא אותר לאחר הרעידה ויתכן והועבר למדינה אחרת לאימוץ - מה שגרם להד תקשורתי רחב היקף בתקשורת הכללית והחב"דית, לצד צעדים פרקטיים בניסיון לאתר תלמידי ישיבת חב"ד אשר לא ידוע מה עלה בגורלם בזמן הרעידה.
הקמה
בשנת תשט"ו, השלוחים במרוקו שקלו הקמת ישיבה באגאדיר, השליח הרב ניסן פינסון הגיע לאגאדיר לבדוק את האופציות להקמת הישיבה, ובעקבות ביקורו הוחלט יחד עם השליח הרב שלמה מטוסוב להקים ישיבה אותה ינהל אברהם בן שושן תלמיד ישיבת חב"ד במקנס.
בשלבי ההקמה היו קשיים, אך לאחר זמן קצר הרב יצחק חזן רבה של אגאדיר החל לארגן את הקהילה המקומית לסייע לישיבה, והחלה תקופת שגשוג כפי שמסופר בספר תולדות חב"ד במרוקו: "הישיבה קמה ופרחה ומעגל הלומדים גדל במהירות. התלמידים שהגיעו מאגאדיר ומכפרי הסביבה למדו בישיבה, ואלו שהגיעו מהכפרים נהנו מתנאי פנימייה מלאים, לכן נדרשה היערכות מיוחדת להשגת מקום, אוכל וגם בגדים, כי בכפרים שררה עניות והיו תלמידים שהיה צורך לדאוג להם לבגדים וציוד אישי אחר"[1].
מספר חודשים לאחר הקמת הישיבה, הרב שלמה מטוסוב נסע לרבי ומסר לרבי סקירה מיוחדת אודות התפתחות מוסדות חב"ד ברחבי מרוקו, והנה תיאורו אודות הישיבה באגאדיר:
"אגאדיר. לזאת יקרא בשם ישיבה, ועומדת להתפתח בעזרת ה' יתברך...
ישנן שתי כיתות; אחת של משניות והתחלת גמרא, קרוב לעשרים תלמידים רובם מן הכפרים הקרובים והרחוקים. השנית של חיבור מילים ותפילה.
חדרי לימוד ישנם לשתי כתות. מצב התלמידים ובפרט שיתווספו דורש שלוש כיתות. גם כן לא מסודר עדיין ענין לינת התלמידים – לנים בחדר הלימוד, דרוש מקום לכל זה ועומדים לשכור.
כן גם יש צורך לשכור מקום מיוחד לאכילה וסידור מטבח שעד עכשיו אוכלים בדוחק אצל בעלי הבית, ואיזה אכילה גם בישיבה. משתדלים למצוא בשביל כל הנ"ל מקומות ראויים"[2].
ראש הישיבה הרב חייקין
בתקופה בה הוקמה הישיבה, בהוראת הרבי הגיע למרוקו השליח התמים עזריאל חייקין ומכיון שלא נקבע לו תפקיד, פעל בערים וכפרים ברחבי מרוקו לפי המתבקש. ובתחילת קיץ תשט"ז הגיע לראשונה לאגאדיר לבדוק כיצד להרחיב ולבסס את הישיבה, ומאז המשיך לבקר במקום יחד עם חיים אלבז בוגר הישיבה בקזבלנקה. ויחד הם פעלו להעביר את הישיבה לבניין חדש ומפואר המכונה "בית המושל" על שם המושל שהיה גר שם בשנים מוקדמות יותר.
בתקופה הבאה חיים אלבז ניהל את הישיבה שמספר תלמידיה הלך וגדל, אך ר' ישראל שיף מנהל הג'וינט במרוקו באותם ימים, המליץ כי הרב חייקין ינהל את הישיבה כדי לבססה על ידי מנהל קבוע ומוכשר, וכך נעשה.
בתקופה זו הוקם מקווה מהודר באגאדיר בעידודו וברכתו של הרבי.
בחורף תשט"ז התחתן הרב חייקין עם בת הרב מיכאל ליפסקר.
בשנת תשי"ח הכריחו השלטונות במרוקו את הרב חייקין לעזוב את המדינה, בחשד שעסק בפעילות ציונית.
התלמיד חיים אלבז, באותה תקופה עבס בישיבה במקנס ושב לאגאדיר ומונה למנהל וראש הישיבה במקום הרב חייקין.
כאשר הרב אלבז התכונן לחתונתו נשלח במקומו התלמיד מסעוד קאקון והם כיהנו בתפקיד יחדיו באופן זמני, כאשר לבינתיים מסעוד קאקון נחשב כמשגיח בישיבה.
רעידת האדמה
בתחילת אדר תש"כ התרחשה רעידת אדמה קטלנית באגאדיר. בניין הישיבה קרס תחתיו, 25 תלמידים נהרגו, ורבים נפצעו. ההצלה ארכה זמן, ובחלק מהמקרים הורים מכרים ואחרים חילצו ילדים והעבירו אותם למרכזים רפואיים או לבני משפחתם. החילוץ ארך חודשים ארוכים, כאשר הרב שלמה מטוסוב מגיע שוב ושוב לאגאדיר כדי לפקח על מלאכת החילוץ. התלמידים הניצולים, חלקם הועברו לישיבת חב"ד בקזבלנקה, שם התקבלו כתלמידים מן המניין. דיווחים על רעידת האדמה בכלל ועל האסון בישיבה בפרט, התפרסמו בעיתונות בארץ הקודש. ועל כך מסופר בהרחבה ב"חב"ד במרוקו".
נעדרי אגאדיר
לאחר פרסום הספר חב"ד במרוקו התברר למשפחות תלמידים שלא ידוע מה עלה בגורלם, כי בספר יש רשימות תלמידי הישיבה בזמן הרעידה ועל כל אחד יש פירוט מה עלה בגורלו. ומספר משפחות חידשו את החיפושים אחר התלמידים זאת על פי מידע שהבינו מתוך הספר. נראה כי במהלך החילוץ מספר ילדים הועברו לאימוץ מחוץ למדינה, יחד עם קבוצות ילדים שנשלחו באותם ימים לאימוץ בבלגיה.
אחד התלמידים - מסעוד אוחנונה - אשר מאז רעידת האדמה משפחתו עשתה מאמצים לאתרו אך לשווא, ואחייניתו גב' יעל אוחנה, ראתה ברשימת הנספים והניצולים בספר, כי ליד שם הדוד, אין מידע כלשהו, והדבר חיזק את הרצון שלה לחפש אחר הדוד. דבר החיפושים פורסמו בכלי התקשורת וברשתות החברתיות, ובעקבות הפרשיה, הוחלט בברית יוצאי אגאדיר, להקדיש את טקסי הזכרון לנספי אגאדיר - שהתקיימו בתחילת חודש אדר תשע"ז - לתלמיד מסעוד אוחנונה. בטקסים ר' שניאור זלמן ברגר מחבר חב"ד במרוקו הציג אגרות קודש מהרבי הקשורות לרעידת האדמה, כפי שפורסם באתר חב"ד און ליין:
"שניאור זלמן ברגר מחבר הספר "תולדות חב"ד במרוקו" - אשר הציג בפני המשתתפים שני מכתבים מהרבי, מהם ניתן ללמוד רבות על המאמצים לאיתור התלמידים הנעדרים. האגרת הראשונה, הרבי כותב לשליח הרב שלמה מטוסוב מנהל מוסדות חב"ד במרוקו, ובאגרת זו שנכתבה עשרה ימים אחרי הרעידת אדמה - כאשר הסיכוי לאתר ניצולים היה קטן ביותר, הרבי כותב: "תקותי חזקה שעוד כמה וכמה מאחינו בני ישראל ותלמידי הישיבה ימצאו בבריאות השלימה ובעגלא דידן" דהיינו שימצאו בקרוב עוד נעדרים, וכפי שקרה באותם ימים שנמצאו נעדרים בודדים גם יהודים, עד כשבועיים לאחר הרעידה. והרבי ממשיך: "וכשם שהודיע בעבר מהמצא כמה וכמה מהם, כן יהי רצון מהשי"ת שיודיע מזה גם בעתיד והלוך והוסיף"."[3] איש התקשורת ניסים קינן, אשר אחיו הת' מסעוד קקון כיהן כמשגיח בישיבה באגאדיר, ונהרג ברעידת האדמה, הסביר בטקסים את פרשית נעדרי אגאדיר שנחשפה בציבור, בעקבות פרסום "חב"ד במרוקו":
"חוץ מרעידת האדמה שהתרחשה בימים האלה [לפני 57 שנים], הייתה עוד רעידת האדמה, בשביל כמה משפחות שגילו את יקיריהן בספר החדש. אדם שיודע על קרוב משפחה שנספה לפני 57 שנה, והוא חושב שאיננו, פתאום בספר רואה את השם שהוא "חי", זה מצמרר, זה מעורר טלטלה, זה סוחף למקומות שבחיים לא חשבת עליהם. ככה התוודעתי למשפחת אוחנונא, וליעל [שמחפשת את דודה תלמיד הישיבה מסעוד אוחנונא] שעושה עבודת קודש בכל מה שקשור לאיתור הנעדרים. חשוב לציין כי יש סיפורים ששמענו כי ילדים מאגדיר נמצאו לאחר שנים, כמו ויויאן פרץ שגדלה בכנסייה בבלגיה ושבה להוריה"."[4]
בחודשים הבאים, יעל אוחנה יצרה קשר עם חסן ברגותי - עיתונאי בלגי ממוצא מרוקאי, העוסק בהיעלמות ילדי אגאדיר, וחסן הבטיח זה מכבר להעביר את רשימת תיקי האימוץ, אך למרות כל הבקשות המופנות אליו, מתעלם ואינו מנדב את המידע הנחוץ כדי לדעת להיכן נעלמו תלמידי ישיבת חב"ד באגאדיר הנעדרים מאז רעידת האדמה.".[5]
הד תקשורתי: פרשית תלמידי ישיבת חב"ד באגאדיר הנעדרים, הדהדה בעוצמה חזקה ופורסמה בכלי תקשורת רבים: ברדיו: קול ישראל, רדיו מורשת, קול ברמה. עיתונים: בקהילה, יום ליום. אתרי אינטרנט: אתר מאקו, הידברות. וכלי התקשורת החב"דיים.
התייחסות הרבי לרעידת האדמה
בעקבות רעידת האדמה הקשה, הורה הרבי לשלוחים במרוקו, כי בתענית אסתר שחלה באותם ימים, יוסיפו בתפילה וצדקה. במקביל שיגר מברק מיוחד לרבה הראשי של מרוקו, הרב שאול דאנאן:
"ביחד עם כל אחינו דמרוקו שליט"א, מבכים את השריפה אשר שרף השם עושה מעשה בראשית, בקהלה קדישא אגאדיר ותפילתנו בהדי צבורא שיגדור השם פרצות עמו בכל מקום שהם והריסותיו יקים בקרוב ממש ומתוך מנוחה והרחבה יבנו קהלות ומוסדות תורה ומצוה עדי קיום היעוד ובניתי' כימי עולם בביאת משיח צדקנו. בפריסת שלום אחינו הנאנחים בכבוד ובברכה, מנחם שניאורסאהן"[6]
מספר ימים לאחר רעידת האדמה, במהלך התוועדות חג הפורים, הזכיר הרבי את האסון:
"מסתמא קראו כולם אודות המאורע "את אשר קרהו" באגאדיר. יש להתחזק בתקוה ובטחון, שימצאו בחיים עוד רבים גם מאלה שעדיין לא העבירו אותם למקומות אחרים. ובכל אופן הרי ישנם כאלה שיודעים אודותם (שנספו בהאסון), אשר אפילו נפש אחת מישראל היא עולם מלא (כפסק דין המשנה). ועל זה ישנה עצה אחת: ובהקדם מארז"ל שמביא רבנו הזקן באגרת התשובה: אם היה רגיל לקרות דף אחד יקרא ב' דפים לשנות פרק א' ישנה ב' פרקים וכו'. ולא רק ב' פעמים ככה, אלא כמה פעמים ככה […] ועד"ז ביחס לתיקון הדבר בהנוגע אלינו ולפעולותינו - שבמקום מוסד אחד יקימו כמה מוסדות, במקום תלמיד אחד יעמידו כמה וכמה תלמידים, ובמקום תלמידה אחת יעמידו כמה וכמה תלמידות"
במהלך הדברים הרבי אף בכה.
במכתב ששיגר הרבי בשושן פורים אל מר שלום לוין, מזכ"ל הסתדרות המורים בישראל, כתב הרבי:
"אחת הסיבות להתעכבות המענה שלי היה גם כן האסון באגאדיר, ואף על פי שהידיעות האחרונות משם הודיעו על דבר הצלת מספר מסויים מהתלמידים תהלה לא־ל, אבל הרי אפילו נפש אחת בישראל עולם מלא היא, ועל אחת כמה וכמה הרבה מהם. ויהי רצון שלא יהיו לאחינו בני ישראל בכל מקום שהם שום ענינים של עגמת נפש, וינצלו כל הכוחות והאמצעים בעניני טוב הלוך וטוב הלוך ואור"
לקריאה נוספת
- שניאור זלמן ברגר, חב"ד במרוקו, תיעוד פעולות חב"ד במרוקו, חשוון ה'תשע"ז. פרקים כה, כו, כז, כח, כט.
קישורים חיצוניים
- הילדים האבודים מישיבת חב"ד אגאדיר. ניסים קינן ואמיר איבגי
- מענדי ריזל, תעלומה: היכן תיקי האימוץ של תלמידי ישיבת חב"ד באגאדיר?, רדיו דרום
- שניאור זלמן ברגר, אחי מתועד במכתב אל הרבי, שבועון בית משיח י"ב מנחם אב תשע"ז
- יצחק הורוויץ, החיפוש אחר הילדים האבודים של אגאדיר, בקהילה י"ח אדר תשע"ז
- שמואל הרשקוביץ, אסון אגאדיר, שבועון כפר חב"ד גליון 1684
