רבי שניאור זלמן מליאדי (אדמו"ר הזקן): הבדלים בין גרסאות בדף

באחד הימים ישבו רבנו הזקן ואחיו הצעיר רבי יהודה לייב, בכרם. ובכרם היו כמה אילני פירות אבל היתה זו השנה הרביעית ולא אכלו את הפירות. אמנם אחת המשרתות - לא יהודית - לקחה תפוח ואכלה, ונתנה גם לילד - ר' יהודה לייב - ובירך אוכל. ורץ לשאול את אחיו הבכור מה נוסח הברכה האחרונה אחרי אכילת תפוח. רבנו הזקן שאל אותו היכן לקח את התפוח והרי"ל סיפר לו שהמשרתת נתנה לו תפוח שקטפה מאחת האילנות. רבנו הזקן נעצב מאד ויסביר לאחיו הצעיר את האיסור שבזה ויסדר לו סדר תיקון ואשר יקח על עצמו שמעלה לא יאכל שום מאכל ולא ישתה שום משקה עד אשר יוודע תחילה כי כשר הוא, וכאשר הרי"ל קבל עליו לקיים את כל מה שאמר לו אחיו, אמר לו רבי הזקן שצריך הוא לטבול את עצמו ואשר גם הוא רוצה לטבול. ויסביר לאחיו שישנה טבילת טהרה - לצאת מטומאה לטהרה - וטבילת קדושה - לצאת מחול אל הקודש. ומרגיש הוא שתחת ההר הזה ישנו מעין וכאשר יחפרו וימצאו את המעיין והמים ירדו אל המחצב - העשוי כמין בור - שליד ההר ואז יהיה זה להם לבית טבילה. ויחפרו הילדים בהר ויתגלה המעין ויבואו מים רבים ויעשו תעלה חלבי רווחה לבעלי החיים וישלח מימי התעלה ויתרפאו וגם הרועים ברחצם במים אלו נתרפאו.

===בר המצווה===