חמץ: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מ (החלפת טקסט – " לחם " ב־" לחם ")
(הרחבה מינימלית)
שורה 1: שורה 1:
'''חמץ''' הוא כינוי ללחם שהחמיץ, ואסור לאכלו או להשהותו בבית בפסח.
'''חמץ''' הוא כינוי ל[[לחם]] או כל דבר מאכל המיוצר מאחד מ[[חמשת מיני דגן]], שתפח והחמיץ. החמץ נאסר באכילה וב{{קח|איסור |הנאה}} ב[[חג הפסח]], וכמו כן אסור שיימצא ברשותו של יהודי בחג.


חמץ מרמז על [[ישות]] והתנשאות, וה[[מצה]] מרמזת על ביטול.
ב[[פנימיות התורה]], מרמז החמץ על [[ישות]] ו[[גאווה]] (לעומת ה[[מצה]] המסמלת [[ביטול]] ו[[ענווה]]).


לכן מצוות מצה היא בלחם עוני דווקא, והגם שמותר לאכול מצה עשירה גם כן ' יוצאים ידי חובה דווקא במצה שהיא [[לחם]] עוני.
==איסור אכילת חמץ==
לגבי איסור אכילת חמץ נאמרו בתורה מספר איסורים. הראשון, האיסור על אכילת חמץ בפסח{{הערה|[[ספר המצוות לרמב"ם]], מצוות לא תעשה קצז.}}:
{{ציטוט|מרכאות=כן|מקור=שמות יג, ג|תוכן=וְלֹא יֵאָכֵל חָמֵץ}}
{{ציטוט|מרכאות=כן|מקור=שמות יב, טו|תוכן=כִּי כָּל אֹכֵל חָמֵץ, וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל}}


הסיבה לכך היא מכיון שענין ה[[ביטול]] שבמצה מודגש בעיקר במצה שהיא [[לחם]] עוני, שזה גם המצה שישראל אכלו כשיצאו מ[[מצרים]].{{הערה|1=[[לקוטי שיחות]] ח, פרשת שמות עמ' 120.}}
בנוסף, נאסרה אכילת החמץ ב[[ערב פסח]] אחר [[חצות היום]]{{הערה|[[ספר המצוות לרמב"ם]], מצוות לא תעשה קצט.}}:
{{ציטוט|מרכאות=כן|מקור=דברים טז, ג|תוכן=לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ}}
מפסוק זה, המדבר אודות [[קרבן פסח]], למדה הגמרא{{הערה|שם=כח|פסחים כח, ב.}} שהחמץ נאסר בערב פסח: {{ציטוטון|ומנין לאוכל חמץ משש שעות ולמעלה שהוא עובר בלא תעשה, שנאמר: לא תאכל עליו חמץ}}.
בנוסף לאיסור מן התורה לאכול חמץ אחר חצות היום, הוסיפו חכמים ואסרו את החמץ בהנאה שעה אחת קודם חצות, ובאכילה - שעתיים קודם חצות{{הערה|שם=כח}}{{הערה|רמב"ם, הלכות חמץ ומצה פרק א, הלכות ט-י. [[שולחן ערוך]] ו[[שולחן ערוך אדמו"ר הזקן]], סימן תמג, סעיף א.}}.


במקומות רבים נוהגים כי לא אוכלים זה אצל זה בחג הפסח. בהקשר זה מסופר, כי פעם נכנס כבוד קדושת הר' [[חיים אברהם שניאורי (בן אדמו"ר הזקן)|חיים אברהם (בן רבינו הזקן)]] אל [[אדמו"ר האמצעי]] ב[[חג הפסח]] לאמר "גוט יום טוב". וסיפר אז - הר' חיים אברהם - שרבינו הזקן אמר: פסח דארף איינער דעם אנדערען ניט מכבד זיין באכילה ושתיה, אבער נעמען אליין מעג מען (פסח לא צריך לכבד אחד את השני באכילה ושתיה, אבל לקחת לבד מותר){{הערה|[[תבנית:היום יום/כ' ניסן]]}}.
===תערובת חמץ===
במקום נוסף אוסרת התורה אכילת תערובת חמץ{{הערה|[[ספר המצוות לרמב"ם]], מצוות לא תעשה קצח.}}:
{{ציטוט|מרכאות=כן|מקור=שמות יב, כ|תוכן=כָּל מַחְמֶצֶת לֹא תֹאכֵלוּ}}
 
==מצות השבתת חמץ==
בנוסף לאיסור על אכילת חמץ, אוסרת התורה גם את קיומו של החמץ ברשותנו בחג הפסח, בשני איסורים{{הערה|[[ספר המצוות לרמב"ם]], מצוות לא תעשה ר-רא.}}:
{{ציטוט|מרכאות=כן|מקור=שמות יג, ז|תוכן=וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ, וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלֶךָ}}
{{ציטוט|מרכאות=כן|מקור=שמות יב, יט|תוכן=שִׁבְעַת יָמִים שְׂאֹר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם}}
איסורים אלו נקראים בשם 'בל יראה ובל ימצא'. מן התורה ניתן להינצל מן האיסור על ידי [[ביטול חמץ]]. למרות זאת, החמירו חכמים וחייבו את האדם לחפש אחר החמץ ולבערו מרשותו, ולכן מדברי סופרים ישנה חובה [[בדיקת חמץ|לבדוק את החמץ]] באור ל[[י"ד בניסן]], ליל [[ערב פסח]], ו[[ביעור חמץ|לשרוף את החמץ]] למחרתו, בי"ד בניסן, ערב פסח.
 
כמו כן נאסר לשחוט את [[קרבן פסח]] כאשר ברשות אחד מבעלי הקרבן או המקריבים ישנו חמץ. האיסור נכפל בתורה פעמיים{{הערה|[[ספר המצוות לרמב"ם]], מצוות לא תעשה קטו.}}:
{{ציטוט|מרכאות=כן|מקור=שמות כג, יח|תוכן=לֹא תִזְבַּח עַל חָמֵץ דַּם זִבְחִי}}
{{ציטוט|מרכאות=כן|מקור=שמות לד, כה|תוכן=לֹא תִשְׁחַט עַל חָמֵץ דַּם זִבְחִי}}
 
==מכירת חמץ==
{{ערך מורחב|מכירת חמץ}}
'מכירת חמץ' היא פתרון הלכתי המאפשר ליהודי למכור את חמצו ל[[גוי]] כך שהחמץ אינו ברשותו בחג הפסח, ולאחר החג לקנות אותו ממנו בחזרה.
 
==הידורים וחומרות באיסור חמץ==
{{ערך מורחב|הידורים וחומרות בפסח}}
במקומות רבים נוהגים כי לא אוכלים זה אצל זה בחג הפסח. בהקשר זה מסופר, כי פעם נכנס כבוד קדושת הר' [[חיים אברהם שניאורי (בן אדמו"ר הזקן)|חיים אברהם (בן רבינו הזקן)]] אל [[אדמו"ר האמצעי]] ב[[חג הפסח]] לאמר "גוט יום טוב". וסיפר אז - הר' חיים אברהם - שרבינו הזקן אמר: פסח דארף איינער דעם אנדערען ניט מכבד זיין באכילה ושתיה, אבער נעמען אליין מעג מען (בפסח לא צריך לכבד אחד את השני באכילה ושתיה, אבל לקחת לבד מותר){{הערה|[[תבנית:היום יום/כ' ניסן|היום יום כ' ניסן]]}}.
 
==בתורת החסידות==
{{פסקה חסרה}}


{{הערות שוליים}}
{{הערות שוליים}}
{{פסח}}
{{פסח}}
[[קטגוריה:איסור חמץ|*]]
[[קטגוריה:איסור חמץ|*]]

גרסה מ־11:34, 2 באפריל 2017

חמץ הוא כינוי ללחם או כל דבר מאכל המיוצר מאחד מחמשת מיני דגן, שתפח והחמיץ. החמץ נאסר באכילה ובהנאה בחג הפסח, וכמו כן אסור שיימצא ברשותו של יהודי בחג.

בפנימיות התורה, מרמז החמץ על ישות וגאווה (לעומת המצה המסמלת ביטול וענווה).

איסור אכילת חמץ

לגבי איסור אכילת חמץ נאמרו בתורה מספר איסורים. הראשון, האיסור על אכילת חמץ בפסח[1]:

וְלֹא יֵאָכֵל חָמֵץ

שמות יג, ג

כִּי כָּל אֹכֵל חָמֵץ, וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל

שמות יב, טו

בנוסף, נאסרה אכילת החמץ בערב פסח אחר חצות היום[2]:

לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ

דברים טז, ג

מפסוק זה, המדבר אודות קרבן פסח, למדה הגמרא[3] שהחמץ נאסר בערב פסח: "ומנין לאוכל חמץ משש שעות ולמעלה שהוא עובר בלא תעשה, שנאמר: לא תאכל עליו חמץ". בנוסף לאיסור מן התורה לאכול חמץ אחר חצות היום, הוסיפו חכמים ואסרו את החמץ בהנאה שעה אחת קודם חצות, ובאכילה - שעתיים קודם חצות[3][4].

תערובת חמץ

במקום נוסף אוסרת התורה אכילת תערובת חמץ[5]:

כָּל מַחְמֶצֶת לֹא תֹאכֵלוּ

שמות יב, כ

מצות השבתת חמץ

בנוסף לאיסור על אכילת חמץ, אוסרת התורה גם את קיומו של החמץ ברשותנו בחג הפסח, בשני איסורים[6]:

וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ, וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלֶךָ

שמות יג, ז

שִׁבְעַת יָמִים שְׂאֹר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם

שמות יב, יט

איסורים אלו נקראים בשם 'בל יראה ובל ימצא'. מן התורה ניתן להינצל מן האיסור על ידי ביטול חמץ. למרות זאת, החמירו חכמים וחייבו את האדם לחפש אחר החמץ ולבערו מרשותו, ולכן מדברי סופרים ישנה חובה לבדוק את החמץ באור לי"ד בניסן, ליל ערב פסח, ולשרוף את החמץ למחרתו, בי"ד בניסן, ערב פסח.

כמו כן נאסר לשחוט את קרבן פסח כאשר ברשות אחד מבעלי הקרבן או המקריבים ישנו חמץ. האיסור נכפל בתורה פעמיים[7]:

לֹא תִזְבַּח עַל חָמֵץ דַּם זִבְחִי

שמות כג, יח

לֹא תִשְׁחַט עַל חָמֵץ דַּם זִבְחִי

שמות לד, כה

מכירת חמץ

ערך מורחב – מכירת חמץ

'מכירת חמץ' היא פתרון הלכתי המאפשר ליהודי למכור את חמצו לגוי כך שהחמץ אינו ברשותו בחג הפסח, ולאחר החג לקנות אותו ממנו בחזרה.

הידורים וחומרות באיסור חמץ

ערך מורחב – הידורים וחומרות בפסח

במקומות רבים נוהגים כי לא אוכלים זה אצל זה בחג הפסח. בהקשר זה מסופר, כי פעם נכנס כבוד קדושת הר' חיים אברהם (בן רבינו הזקן) אל אדמו"ר האמצעי בחג הפסח לאמר "גוט יום טוב". וסיפר אז - הר' חיים אברהם - שרבינו הזקן אמר: פסח דארף איינער דעם אנדערען ניט מכבד זיין באכילה ושתיה, אבער נעמען אליין מעג מען (בפסח לא צריך לכבד אחד את השני באכילה ושתיה, אבל לקחת לבד מותר)[8].

בתורת החסידות

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

הערות שוליים

  1. ספר המצוות לרמב"ם, מצוות לא תעשה קצז.
  2. ספר המצוות לרמב"ם, מצוות לא תעשה קצט.
  3. 3.0 3.1 פסחים כח, ב.
  4. רמב"ם, הלכות חמץ ומצה פרק א, הלכות ט-י. שולחן ערוך ושולחן ערוך אדמו"ר הזקן, סימן תמג, סעיף א.
  5. ספר המצוות לרמב"ם, מצוות לא תעשה קצח.
  6. ספר המצוות לרמב"ם, מצוות לא תעשה ר-רא.
  7. ספר המצוות לרמב"ם, מצוות לא תעשה קטו.
  8. היום יום כ' ניסן