מכירת חמץ: הבדלים בין גרסאות בדף
(תמונה) |
מ (←ערב קבלן: ניסוח) |
||
| (23 גרסאות ביניים של 9 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 4: | שורה 4: | ||
יהודי שיש ברשותו חמץ, חייב לבער אותו לפני פסח, ואסור שישאר אפילו מעט ממנו ברשותו. מכירתו ל[[גוי]] יכולה לפתור את הבעיה, שהרי בכך החמץ אינו עוד ברשותו של היהודי, ועל הגוי לא חל איסור זה. | יהודי שיש ברשותו חמץ, חייב לבער אותו לפני פסח, ואסור שישאר אפילו מעט ממנו ברשותו. מכירתו ל[[גוי]] יכולה לפתור את הבעיה, שהרי בכך החמץ אינו עוד ברשותו של היהודי, ועל הגוי לא חל איסור זה. | ||
== | ==מקור המנהג== | ||
מכירת חמץ הייתה נהוגה גם בימי חז"ל, אך הייתה זו מכירה כפשוטה. הגוי נתן את שווי החמץ ליהודי (ואולי בהנחה של "סוף עונה"), ובכך היהודי נפרד מהחמץ, ולא הוסיף לראותו עוד עד עולם. זוהי המכירה אותה אנו מוצאים בדברי חז"ל{{הערה|ריש פרק ב' בפסחים.}}:ב"ש וב"ה חולקים עד מתי מותר למכור את החמץ לנכרי. ב"ש סוברים שמותר רק באופן שהנכרי יְכַלֶה את החמץ עד עת התקדש החג, ואילו ב"ה מתירים למכור כל זמן שמותר לאכול. | |||
{{ | |||
מקור נוסף למכירה בימי חז"ל{{הערה|פסחים יג, א.}}:"מעשה באדם אחד, שהפקיד דיסקיא מלאה חמץ אצל יוחנן חקוקאה, ונקבוה עכברי' והיה חמץ מבצבץ ויוצא. ובא לפני רבי: שעה ראשונה אמר לו המתן, שניה אמר לו המתן, שלישית אמר לו המתן, רביעית אמר לו המתן, חמישית אמר לו צא ומוכרה בשוק". מכאן אנו רואים שמכירת החמץ הייתה בשוק, באופן בו מוכרים כל דבר אחר{{הערה|יש בגמ' שם ב' אופנים איך ללמוד סיפור זה, האם המכירה הייתה ליהודי או לגוי. דברינו כאן הם לפי ההבנה הראשונית שהמכירה הייתה לגוי (יצויין, שלפי ההבנה שהמכירה הייתה ליהודי, יש שרצו להסיק שכבר בימי הגמ' הייתה נהוגה המכירה הכללית, שהרב מוכר לגוי את חמצם של כל בני הקהילה. וקשה מאוד לקבל סברא זו, ואכ"מ)}}, אך הייתה גם מכירה בה היה ברור מלכתחילה, שלאחר הפסח החמץ חוזר לרשות היהודי. מכירה זו לא הייתה באופן קבוע, אלא בשעת הדחק בלבד. וכך כתוב בתוספתא{{הערה|פסחים ב,ו}}: "ישראל ונכרי שהיו באין בספינה וחמץ ביד ישראל, הרי זה מוכרו לנכרי ונותנו במתנה, וחוזר ולוקח ממנו לאחר הפסח", ומזה משמע, שמלכתחילה ידעו המוכר והקונה שהחמץ עתיד להימכר חזרה ליהודי לאחר הפסח. ומסיימת התוספתא "ובלבד שיתנו לו במתנה גמורה", ולא תהיה זו מכירה על תנאי מלכתחילה. ונמצא, כי באופן כללי נהגו בימי חז"ל למכור את החמץ הנותר במכירה רגילה, אך בשעת הדחק, במקרה שללא המכירה לא יהיה מה לאכול לאחר הפסח, אז מכרו את החמץ באופן שידעו שעומדים לקנותו חזרה לאחר הפסח. | |||
==ערב קבלן== | ==ערב קבלן== | ||
[[קובץ:מכירת_חמץ1.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הרב [[אהרן יעקב שוויי]], מרבני [[קראון הייטס]], מוכר את החמץ לגוי]] | [[קובץ:מכירת_חמץ1.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הרב [[אהרן יעקב שוויי]], מרבני שכונת [[קראון הייטס]] בעבר, מוכר את החמץ לגוי]] | ||
[[אדמו"ר הזקן]], חידש שבכל מכירה חייב להיות יהודי נוסף - 'ערב קבלן', המקבל עליו אחריות שהגוי ישלם את כל שוויו של החמץ. זאת, לפי שיש ראשונים הסוברים, שאם למוכר אין כסף, לא תועיל המכירה כששילם הגוי הקונה רק מקדמה והיתרה נשארת עליו כחוב. ורבים מכל תפוצות ישראל נוהגים כדבריו. | |||
בדורות האחרונים נהגו לעשות מכירה כללית, כאשר בני העיר מייפים את כוחו של הרב למכור את חמצם לגוי. ומצווה לזכות בזה כל יהודי, גם מי שאינו נזהר מחמץ בפסח, כדי לצמצם את איסור החמץ. | בדורות האחרונים נהגו לעשות מכירה כללית, כאשר בני העיר מייפים את כוחו של הרב למכור את חמצם לגוי. ומצווה לזכות בזה כל יהודי, גם מי שאינו נזהר מחמץ בפסח, כדי לצמצם את איסור החמץ. | ||
מכיוון שבימים עברו היו כאלה שחלקו על עצם ענין המכירה, היו חסידים שהיו מוכרים בדווקא חמץ ממש, להראות שהמכירה הינה מכירה. | מכיוון שבימים עברו היו כאלה שחלקו על עצם ענין המכירה, היו חסידים שהיו מוכרים בדווקא חמץ ממש, להראות שהמכירה הינה מכירה אמתית, וכן מסופר על [[הצמח צדק]] שהיה עושה הבדלה כל מוצאי חג הפסח על בירה, על מנת לפרסם שהוא סומך על מכירת החמץ שלו{{מקור}}. | ||
==מנהגים והוראות== | |||
*הרבי מקפיד לשלם לרב על מכירת חמץ{{הערה|הרב יוסף יצחק ריבקין מעיד שבשנת [[תשל"ד]] ראה כיצד לאחר שהרבי יצא מחדרו של הרב [[שמואל לויטין]] שמע כיצד הרבי אומר 'העיקר שכחתי', וחזר לחדרו של הרב לויטין כשהוא מחזיק בידו שטר של 50$ (שבועון כפר חב"ד 1915 עמוד 44).}}. | |||
==ראו גם== | ==ראו גם== | ||
* | * [[קונטרס סדר מכירת חמץ]] | ||
* | * [[סדר מכירת חמץ לפי תקנת רבותינו]] | ||
==לקריאה נוספת== | |||
**'''שיטת אדמו"ר הזקן ב'שיור' במכירת חמץ''', גליון 'הוראה ומשפט' 22 ניסן תשפ"א עמוד 13 | |||
*'''מכירת בהמה המבכרת''', חידושו של אדמו"ר הזקן במכירה הזהה למכירת חמץ, בטאון 'היכל ליובאוויטש' גליון ד', י"א ניסן תשפ"ג, עמוד 47 | |||
*'''מכירת חמץ שלא בידיעת הבעלים''', בטאון 'היכל ליובאוויטש' גליון ד', י"א ניסן תשפ"ג, עמוד 59 | |||
==קישורים חיצוניים== | |||
*'''[http://www.chabad.org.il/Articles/Article.asp?ArticleID=2049&CategoryID=450 מכירת חמץ אונליין]''' באתר [[צעירי חב"ד]] | |||
*[http://old2.ih.chabad.info/?id=31493&#!g=1&url=article&id=75201 משולחן הבד"צ: מכירת חמץ - כיצד, למה ומדוע?] {{אינפו}} | |||
*הרב [[איסר שפרינגר]], '''[https://chabad.info/wp-content/uploads/2016/04/25-04-2016-13-33-37-התמים-חודש-ניסן-התשעו.pdf מכירת חמץ - השתלשלות התקנה]''', בתוך מוסף 'התמים' לשבועון בית משיח ניסן תשע"ו {{*}} '''[https://chabad.info/beis-medrash/776324/ שיעור וידאו]''' {{וידפו}} | |||
*'''[http://www.teshura.com/teshurapdf/Butler%20-%20BM%20-%20Tishrei%205%2C%205778.pdf שטרות מכירת חמץ של רבותינו נשיאינו]''' | |||
*הרב מאיר אשכנזי, '''[https://col.org.il/news/137458 מדוע סומכים על מכירת חמץ לגוי ולא על היתר מכירה לגוי?]''' {{וידאו}}{{COL}} | |||
*'''[http://chabadpedia.co.il/images/e/e8/תרשים_מכירת_חמץ_מכון_הלכה_תשפב.pdf תרשים סדר מכירת חמץ]''', בהפקת מכון הלכה חב"ד (תשפ"ב) {{PDF}} | |||
*הרב יעקב שוויכה, '''[https://col.org.il/news/137806 'פטנט' מכירת חמץ: מקורה וסדר השתלשלותה מדור לדור • שיעור מיוחד]''' {{COL}}{{אודיו}} | |||
*הרב ברוך אברלנדר, '''[https://drive.google.com/file/d/1CRzsQfT6irXjelLpg8C1Zeso5ZJtGdWj/view השכרת מקום החמץ לגוי]''', קובץ הערות וביאורים אהלי תורה ג' תמוז תשפ"ג עמוד 164 | |||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
גרסה אחרונה מ־23:24, 8 ביולי 2024
מכירת חמץ היא מנהג הלכתי, שמטרתו מניעת איסור חמץ בפסח.
יהודי שיש ברשותו חמץ, חייב לבער אותו לפני פסח, ואסור שישאר אפילו מעט ממנו ברשותו. מכירתו לגוי יכולה לפתור את הבעיה, שהרי בכך החמץ אינו עוד ברשותו של היהודי, ועל הגוי לא חל איסור זה.
מקור המנהג[עריכה | עריכת קוד מקור]
מכירת חמץ הייתה נהוגה גם בימי חז"ל, אך הייתה זו מכירה כפשוטה. הגוי נתן את שווי החמץ ליהודי (ואולי בהנחה של "סוף עונה"), ובכך היהודי נפרד מהחמץ, ולא הוסיף לראותו עוד עד עולם. זוהי המכירה אותה אנו מוצאים בדברי חז"ל[1]:ב"ש וב"ה חולקים עד מתי מותר למכור את החמץ לנכרי. ב"ש סוברים שמותר רק באופן שהנכרי יְכַלֶה את החמץ עד עת התקדש החג, ואילו ב"ה מתירים למכור כל זמן שמותר לאכול.
מקור נוסף למכירה בימי חז"ל[2]:"מעשה באדם אחד, שהפקיד דיסקיא מלאה חמץ אצל יוחנן חקוקאה, ונקבוה עכברי' והיה חמץ מבצבץ ויוצא. ובא לפני רבי: שעה ראשונה אמר לו המתן, שניה אמר לו המתן, שלישית אמר לו המתן, רביעית אמר לו המתן, חמישית אמר לו צא ומוכרה בשוק". מכאן אנו רואים שמכירת החמץ הייתה בשוק, באופן בו מוכרים כל דבר אחר[3], אך הייתה גם מכירה בה היה ברור מלכתחילה, שלאחר הפסח החמץ חוזר לרשות היהודי. מכירה זו לא הייתה באופן קבוע, אלא בשעת הדחק בלבד. וכך כתוב בתוספתא[4]: "ישראל ונכרי שהיו באין בספינה וחמץ ביד ישראל, הרי זה מוכרו לנכרי ונותנו במתנה, וחוזר ולוקח ממנו לאחר הפסח", ומזה משמע, שמלכתחילה ידעו המוכר והקונה שהחמץ עתיד להימכר חזרה ליהודי לאחר הפסח. ומסיימת התוספתא "ובלבד שיתנו לו במתנה גמורה", ולא תהיה זו מכירה על תנאי מלכתחילה. ונמצא, כי באופן כללי נהגו בימי חז"ל למכור את החמץ הנותר במכירה רגילה, אך בשעת הדחק, במקרה שללא המכירה לא יהיה מה לאכול לאחר הפסח, אז מכרו את החמץ באופן שידעו שעומדים לקנותו חזרה לאחר הפסח.
ערב קבלן[עריכה | עריכת קוד מקור]
אדמו"ר הזקן, חידש שבכל מכירה חייב להיות יהודי נוסף - 'ערב קבלן', המקבל עליו אחריות שהגוי ישלם את כל שוויו של החמץ. זאת, לפי שיש ראשונים הסוברים, שאם למוכר אין כסף, לא תועיל המכירה כששילם הגוי הקונה רק מקדמה והיתרה נשארת עליו כחוב. ורבים מכל תפוצות ישראל נוהגים כדבריו.
בדורות האחרונים נהגו לעשות מכירה כללית, כאשר בני העיר מייפים את כוחו של הרב למכור את חמצם לגוי. ומצווה לזכות בזה כל יהודי, גם מי שאינו נזהר מחמץ בפסח, כדי לצמצם את איסור החמץ.
מכיוון שבימים עברו היו כאלה שחלקו על עצם ענין המכירה, היו חסידים שהיו מוכרים בדווקא חמץ ממש, להראות שהמכירה הינה מכירה אמתית, וכן מסופר על הצמח צדק שהיה עושה הבדלה כל מוצאי חג הפסח על בירה, על מנת לפרסם שהוא סומך על מכירת החמץ שלו[דרוש מקור].
מנהגים והוראות[עריכה | עריכת קוד מקור]
- הרבי מקפיד לשלם לרב על מכירת חמץ[5].
ראו גם[עריכה | עריכת קוד מקור]
לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]
- שיטת אדמו"ר הזקן ב'שיור' במכירת חמץ, גליון 'הוראה ומשפט' 22 ניסן תשפ"א עמוד 13
- מכירת בהמה המבכרת, חידושו של אדמו"ר הזקן במכירה הזהה למכירת חמץ, בטאון 'היכל ליובאוויטש' גליון ד', י"א ניסן תשפ"ג, עמוד 47
- מכירת חמץ שלא בידיעת הבעלים, בטאון 'היכל ליובאוויטש' גליון ד', י"א ניסן תשפ"ג, עמוד 59
קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]
- מכירת חמץ אונליין באתר צעירי חב"ד
- משולחן הבד"צ: מכירת חמץ - כיצד, למה ומדוע?
- הרב איסר שפרינגר, מכירת חמץ - השתלשלות התקנה, בתוך מוסף 'התמים' לשבועון בית משיח ניסן תשע"ו • שיעור וידאו
- שטרות מכירת חמץ של רבותינו נשיאינו
- הרב מאיר אשכנזי, מדוע סומכים על מכירת חמץ לגוי ולא על היתר מכירה לגוי?
- תרשים סדר מכירת חמץ, בהפקת מכון הלכה חב"ד (תשפ"ב)
- הרב יעקב שוויכה, 'פטנט' מכירת חמץ: מקורה וסדר השתלשלותה מדור לדור • שיעור מיוחד
- הרב ברוך אברלנדר, השכרת מקום החמץ לגוי, קובץ הערות וביאורים אהלי תורה ג' תמוז תשפ"ג עמוד 164
הערות שוליים
- ↑ ריש פרק ב' בפסחים.
- ↑ פסחים יג, א.
- ↑ יש בגמ' שם ב' אופנים איך ללמוד סיפור זה, האם המכירה הייתה ליהודי או לגוי. דברינו כאן הם לפי ההבנה הראשונית שהמכירה הייתה לגוי (יצויין, שלפי ההבנה שהמכירה הייתה ליהודי, יש שרצו להסיק שכבר בימי הגמ' הייתה נהוגה המכירה הכללית, שהרב מוכר לגוי את חמצם של כל בני הקהילה. וקשה מאוד לקבל סברא זו, ואכ"מ)
- ↑ פסחים ב,ו
- ↑ הרב יוסף יצחק ריבקין מעיד שבשנת תשל"ד ראה כיצד לאחר שהרבי יצא מחדרו של הרב שמואל לויטין שמע כיצד הרבי אומר 'העיקר שכחתי', וחזר לחדרו של הרב לויטין כשהוא מחזיק בידו שטר של 50$ (שבועון כפר חב"ד 1915 עמוד 44).