חיים זושא וילימובסקי: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חזותיקוד ויקי
אין תקציר עריכה
 
(←‏פטירתו: הרחבת וביאור ברכת הרבי)
 
(253 גרסאות ביניים של 66 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
הרה"ח ר' זושא וילימובסקי - "הפרטיזן" - נולד ביום ד' בניסן תרפ"ב, לאביו הרב יוסף יצחק ולאמו הרבנית מריישא (מרים).


[[הרבי]] כינה את החסיד ר' זושא וילימובסקי - "מיין פרטיזן" (הפרטיזן שלי). ר' זושא עבד אכן כמו פרטיזן: הוא היה בכל מקום ובכל זמן שהיה נדרש, הגיח בהפתעה, היה בודק ומדווח, פועל בתחבולות ולא חת מפני איש. כך היה בעת שפעל כפרטיזן ביערות כנגד הגרמנים ימ"ש, וכך בעת מילוי שליחותו בעולם הזה כפרטיזן של הרבי •הוא גם זכה ונפטר כחייל נאמן - על הספסל, בסוכה שבחצר [[770]], ליד הרבי.
[[קובץ:זושא_וילימובסקי.jpg|שמאל|ממוזער|300px|ר' זושא בתנועת עידוד אופיינת ב[[מטוס]] בעיצומה של [[נסיעה לרבי]]]]
 
==צעירותו==
הרב '''זושא וילימובסקי''' - (מכונה "'''הפרטיזן'''" [[ג' בניסן]] [[תרפ"ה]] - [[ט"ז בתשרי]] [[תשמ"ז]]) - היה מראשי עסקני חב"ד, החל משנת [[תש"ט]] כאשר הקים את ישיבת [[תומכי תמימים לוד]] ועד לפטירתו בחג הסוכות [[תשמ"ז]].
 
[[הרבי]] כינה את ר' זושא וילימובסקי - "מיין פרטיזן" (הפרטיזן שלי). ר' זושא עבד אכן כמו פרטיזן: פעל ביעילות ובחכמה להקמת מוסדות - [[תומכי תמימים לוד]], [[רשת אוהלי יוסף יצחק]] ו[[נשי חב"ד]], ובד בבד היה פועל בכל שיטה נדרשת, בתיחכום ולעיתים בסגנון עצמאי, בכל מקום ובכל זמן שהיה נדרש, בודק ומדווח לרבי, פועל בתחבולות ולא חת מפני איש והכל בכדי לעשות נחת רוח לרבי. כיהן כמזכיר ועד כפר חב"ד ומבקר מוסדות חב"ד.
 
==תולדות חיים==
===צעירותו===
[[קובץ:הפרטיזן במלחמת השחרור.jpg|שמאל|ממוזער|250px|בעת מלחמת השחרור (במרכז התמונה - עם זקן מלא)]]
הרב זושא וילימובסקי - נולד ביום [[ד' בניסן]] [[תרפ"ב]], לאביו הרב יוסף יצחק ולאמו הרבנית מריישא (מרים). אביו כיהן כרב העיר איזיום שב[[רוסיה]], ובשנת [[תרפ"ד]], בעת שר' זושא היה בן שנתיים, עברה המשפחה ל[[פולין]], שם התמנה אביו לרב ואב-בית-דין בעיר סלץ{{הערה|[[שניאור זלמן ברגר]], הפרטיזן תשס"ה, פרק א}}.


אביו כיהן כרב העיר איזיום שברוסיה, ובשנת תרפ"ד, בעת שר' זושא היה בן שנתיים, עברה המשפחה לפולין, שם התמנה אביו לרב ואב-בית-דין בעיר סלץ.  
בצעירותו למד בישיבות שבאיזור מגוריו. עם פרוץ [[מלחמת העולם השנייה]], כאשר [[ברית המועצות]] כבשה את האיזור, נסגרו הישיבות ברחבי המדינה, והוא הבריח את הגבול ל[[ליטא]] שהייתה אז תחת ממשלה עצמאית, שם למד בישיבת ברנוביץ' בראשות הגאון הרב [[אלחנן וסרמן]]. בישיבה למד בחברותא עם ה[[חסיד]] ר' [[דוד גרשוביץ]]. דרכיהם של החברים הטובים נפגשו ונפרדו מספר פעמים, עד שהתיישבו שניהם ב[[כפר חב"ד]]. כאשר כבשו הגרמנים את [[ליטא]], נדדה הישיבה ממקום למקום עד שהגיעה ל[[עיירה]] סאמילישוק, שם התארחו התלמידים בבתי היהודים בעיירה. ר' זושא מצא מקום מגורים בבית משפחה מהקהילה היהודית. כעבור זמן הגיעה ידיעה לר' זושא שהנאצים מתקרבים לעיר, ר' זושא דאג שהמידע הזה יגיע לכל יהודי העיירה ולאחר מכן ברח גם הוא, וכך הציל רבים{{הערה|[[שניאור זלמן ברגר]], הפרטיזן תשס"ה, פרק ב}}.


בצעירותו למד בישיבות שבאיזור מגוריו. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, כאשר רוסיה כבשה את האיזור, נסגרו הישיבות ברחבי המדינה, והוא הבריח את הגבול לליטא שהייתה אז תחת ממשלה עצמאית, שם למד בישיבת ברנוביץ' בראשות הגאון הרב אלחנן וסרמן. בישיבה למד בחברותא עם החסיד ר' [[דוד גרשוביץ]]. דרכיהם של החברים הטובים נפגשו ונפרדו מספר פעמים, עד שהתיישבו שניהם ב[[כפר חב"ד]], כעבור שנים רבות.  
===פרטיזן===
בימי המלחמה נדד ל[[ביילורוסיה]], שם הוכנס על ידי הנאצים לגטו לידא, וכעבור זמן הועבר למחנה עבודה סמוך. במחנה פגש את ידידו ר' [[דוד גרשוביץ]], וביחד הצליחו להימלט מהמחנה והצטרפו ליחידת הפרטיזנים בראשות המפקד טוביה ביילסקי. יחידת ביילסקי, הייתה חלק ממערך הפרטיזנים בביילורוסיה, וכללה גם משפחות רבות כי מטרת ביילסקי הייתה הצלת נפשות{{הערה|[https://col.org.il/news/19567 זושא פרטיזן ביחידת ביילסקי בתקופת השואה]}}.


כאשר כבשו הגרמנים את ליטא, נדדה הישיבה ממקום למקום עד שהגיעה לעיירה סאמילישוק, שם התארחו התלמידים בבתי היהודים בעיירה. ר' זושא מצא מקום מגורים בבית משפחה שהאישה הייתה תופרת מקצועית.  
ר' זושא, השתתף בפעולות הגנה ובפשיטות מזון ואף היה נכנס אל הגטו, והבריח משם יהודים והביאם ליער אל יחידת ביילסקי. גם הלוחמים הבלתי מאמינים שהתחנכו על ברכי הקומוניזם, רחשו כבוד והערצה לזושא הצעיר, שהתחבב על כולם. בתקופת שהותו עם הפרטיזנים, שמר במסירות נפש על אורח חיים חרדי. מהמלחמה יצא ר' זושא כשהוא פצוע ירי ברגליו, אך לא סיפר מעולם כיצד נפצע{{הערה|[[שניאור זלמן ברגר]], הפרטיזן תשס"ה פרק ג}}.


ערב אחד, בתום הלימודים, כאשר חזר לדירה, ראה את בני המשפחה אורזים את מיטלטליהם ומתכוננים לעזוב את הדירה. לנוכח תמיהתו סיפרה התופרת כי קצין גרמני שנהנה מאוד מעבודתה, גילה לה בסוד, שעם עלות השחר כל יהודי העיר יוצאו להורג, והוא יעץ לה לברוח מיד.
===התקרבותו לחב"ד===


האישה הציעה לר' זושא להצטרף אליהם, אך הוא, במקום להצטרף אליהם ולהציל את עצמו - דבר טבעי מאוד שהתבקש באותם ימים טרופים - החל לעבור בין בתיהם של יהודי העיירה כדי למסור להם את אשר עומד להתרחש עם בוקרו של יום. אותה שעה, חיילים גרמניים כבר ניצבו בכל פינת רחוב, והוא חמק מהם במהירות ובזריזות. את משימתו החשובה סיים זמן קצר לפני שהאיר השחר, רק אז ברח בעצמו.  
לאחר מסע תלאות הגיע למחנה העקורים קרומונה שב[[איטליה]], שם התיידד עם החסיד ר' [[שניאור זלמן לוין]]. יחד הקימו במחנה בית כנסת, לטובת הפליטים הרבים, ור' זלמן הוא שקירבו לחסידות חב"ד.


==פרטיזן==
לאחר שעלה ארצה{{הערה| תיעוד עלייתו ארצה באוניית מעפילים באתר בנתיבי העפלה}} ב[[כ"ג אדר ב']] [[תש"ו]], נכנס ר' זושא ללמוד בישיבת [[אחי תמימים תל אביב]] בהיותו בגיל 25 שנחשב מבוגר מאוד ביחס לשאר התלמידים בישיבה, והחל ללמוד חסידות בצורה מסודרת תחת הכוונתו של ה[[משפיע]] הרב [[חיים שאול ברוק]]. באותם ימים קיבל הוראה מ[[אדמו"ר הריי"צ]] ללמוד [[שחיטה]], לאחר שגולל בפני הרבי את כל התלאות שפקדו אותו בשנות המלחמה.


תלאות המלחמה, אילצו את ר' זושא, ליטול את מקל הנדודים. מליטא נדד לביילורוסיה, שם הוכנס על ידי הנאצים לגטו לידא, וכעבור זמן הועבר למחנה עבודה סמוך. במחנה פגש את ר' דוד גרשוביץ, ידידו משכבר הימים, וביחד הצליחו להימלט מהמחנה והצטרפו ליחידת הפרטיזנים (אוטריאד) בראשותו של המפקד טוביה ביילסקי.  
בשנת [[תש"ח]], כאשר החסיד ר' [[משה גוראריה]] מ[[תל אביב]] שהה ב-[[770]], נקרא אל חתנא דבי נשיאה - [[הרבי]], והוא הראה לו פתק בכתב יד קודשו של חמיו אדמו"ר הריי"צ: "נא לברר מהותו של הבחור ז. ו." ר' משה סיפר את כל הידוע לו על ר' זושא. מיד בתום דבריו עלה הרבי אל דירת אדמו"ר הריי"צ{{הערה|[[שניאור זלמן ברגר]], הפרטיזן תשס"ה פרק ו}}.


אוטריאד ביילסקי, הייתה יחידת פרטיזנים רשמית שהיוותה חלק ממערך הפרטיזנים בביילורוסיה, והיא כללה בתוכה גם משפחות רבות, ולא רק לוחמים כמו יחידות אחרות. בניגוד ליחידות פרטיזניות אחרות, מטרתו הראשונה והחשובה של טוביה ביילסקי באוטריאד, לא הייתה מעשי נקם, אלא הצלת נפשות יהודיות מהגיטאות וממחנות העבודה. במשימה זו נטל חלק ר' זושא.  
בעודו בחור הקים את [[תומכי תמימים לוד]], [[רשת אהלי יוסף יצחק]] ו[[נשי חב"ד]], כפי שמפורט להלן.


הוא נכנס שוב ושוב אל הגטו, והבריח משם אנשים דרך תעלות הביוב. יחד עם פרטיזנים אחרים עסק במלאכת קודש זו, עד שפעם אחת באה קבוצת פרטיזנים לגטו ונלכדה באקציית חיסול. למחרת רוכזו כל יהודי הגטו ונשלחו למחנה ההשמדה מיידנאק. רק מעטים הצליחו להימלט ברגע האחרון.  
הקים את ביתו עם גב' פייגא לבית פוקער, והרבי כתב שעדיף שיקבעו את מקום מגוריהם ב[[כפר חב"ד]] ואכן לאחר החתונה התיישבו בכפר חב"ד{{הערה|[https://chabad.info/beis-medrash/214697/ אגרת י' כסלו תשי"ג]}}.


רוב חברי יחידת הפרטיזנים של ביילסקי לא יצאו בדרך כלל למבצעים נגד הגרמנים, אלא למשימות שמירה והגנה, וכן לפשיטות על כפרים סמוכים כדי להביא מזון. ר' זושא, שהיה בחור ישיבה עד למלחמה, לא היה לוחם, אבל השתתף בפעולות הגנה ובפשיטות מזון. לפני כל פעולה, נשא תפילה לבורא עולם, כי ישמור את הלוחמים מפני כוחות הרשע. גם הלוחמים הבלתי מאמינים שהתחנכו על ברכי הקומוניזם, רחשו כבוד והערצה לזושא הצעיר, שהתחבב על כולם.  
==עסקנות ציבורית==
===מקים [[תומכי תמימים לוד]]===
בתחילת חודש [[שבט]] [[תש"ט]], שלוש-עשרה משפחות חב"דיות התיישבו בקצה העיר [[לוד]], סמוך לתחנת הרכבת, בשכונה שננטשה על ידי הערבים במהלך [[מלחמת השחרור]]. ר' זושא הבין כי חייבים להקים ישיבה עבור ילדי משפחות אלו ועבור משפחות חסידי חב"ד נוספות שעלו זה לא מכבר מאירופה. יום אחד הגיע ללוד וראה בניין בן שלוש קומות ששימש בעבר כבית מלון קטן. הוא נכנס לבניין נעל במנעול את הדלת הראשית וקבע עובדה - כאן תהיה ישיבת "תומכי תמימים"{{הערה|[[שניאור זלמן ברגר]], הפרטיזן תשס"ה עמודים 64-66. וראה [[זושא וולף]], [[ימי תמימים]], חלק א' עמוד 34}}.


==חסיד חב"ד==
כך נוסדה ישיבת "תומכי תמימים" המרכזית בלוד, אותה ניהל ר' זושא עם הקמתה בחסות [[אגודת חסידי חב"ד באה"ק]] בראשות הרב [[אליעזר קרסיק]] ועל פי הוראות אדמו"ר הריי"צ ו[[הרבי]]{{הערה|[[שניאור זלמן ברגר]], הפרטיזן תשס"ה, פרק ז}}.
חלק חשוב היה לר' זושא וילימובסקי בקירוב ילדי עולי תימן לחב"ד ושילובם בישיבת תומכי תמימים לוד{{הערה|[https://col.org.il/news/97799 ר' זושא וילימובסקי בקירוב ילדי תימן לחב"ד]. וראה [[שניאור זלמן ברגר]], הפרטיזן תשס"ה, ו[[זושא וולף]], [[ימי תמימים]], חלק א' במבוא}}.


מהמלחמה יצא ר' זושא כשהוא פצוע ירי ברגליו. מפצעים אלה סבל רבות במשך כמה שנים, עד שנתרפא. מידי יום היה מחליף תחבושות ברגליו; סימני ריקבון כבר ניכרו בהם. רק לאחר טיפול ממושך הגלידו הפצעים והרגליים הבריאו.  
ר' זושא התמסר כוחות נפשו וגופו להבאת תלמידים לקליטתם ולהחזקת הישיבה, את האחריות של קיום הישיבה נטל על כתפיו והוא דאג לרווחת התלמידים בגשמיות וברוחניות באותה תקופה ביקר רבות בבתי הכנסת ברחבי ארץ הקודש וגייס תרומות להחזקת הישיבה וקיומה על ידי נאומיו המלהיבים{{הערה|[[זושא וולף]], [[ימי תמימים]], חלק א' עמוד 38}}.


לאחר תלאות ונדודים הגיע ר' זושא למחנה העקורים קרומונה שבאיטליה, שם התיידד עם החסיד ר' [[זלמן לוין]]. יחד הקימו במחנה בית כנסת, לטובת הפליטים הרבים, ור' זלמן הוא שקירבו לחסידות חב"ד.
===מייסד [[רשת אהלי יוסף יצחק]]===


ר' זושא התקרב בצעדים מהירים לדרכי החסידות ולתורת החסידות.
ר' זושא פעל בקרב העולים החדשים וביקש להקים מוסד שיקלוט את ילדי העולים. על כך כתב לרבי וביום ה' ב[[תמוז]] [[תשי"א]] השיב לו [[הרבי]] על הצעתו - בהצעה אחרת להקים את "[[רשת אוהלי יוסף יצחק באה"ק]]":


לאחר שעלה ארצה, נכנס ר' זושא ללמוד בישיבת [[אחי תמימים תל אביב]], והחל ללמוד חסידות בצורה מסודרת תחת הכוונתו של המשפיע הרב [[חיים שאול ברוק]]. באותם ימים קיבל הוראה מ[[אדמו"ר הריי"צ]] ללמוד שחיטה, לאחר שגולל בפני הרבי את כל התלאות שפקדו אותו בשנות המלחמה.  
{{ציטוטון|כדאי הוא שיתעניין בהאפשרות לייסד שם (בארץ הקודש ת"ו) גם כן מוסדות שיכנסו ברשת המוסדות חינוך שיסדו ב[[מרוקו]] ונקראים על שם כ"ק מו"ח אדמו"ר אוהלי יוסף יצחק ליובאוויטש, אשר ברשת מוסדות חינוך אלו נמצאים מוסדות החל מלימוד אלף בית עד בית מדרש למורים ורבנים}}{{הערה|אגרות קודש חלק ד' אגרת א'פה}}.


כבר בצעירותו בלטו בו תכונותיו כבעל מרץ וברוך כשרונות. אדמו"ר הריי"צ אף ביקש לברר את מהותו.  
הרבי העריך כל השנים את פעילותו הברוכה והנמרצת. אבל עסקנים ותיקים חששו מכך שבחור צעיר יעמוד בראש מוסדות חדשים שזה עתה קמים, למרות שחסידי חב"ד בארץ הקודש היוו ציבור קטן יחסית והמצב הכספי היה קשה, אך הרבי כתב לאחד העסקנים, כי ר' זושא כנראה בעל מרץ ועומד בקשר מכתבים עם הרבי וכבר התקבלו ממנו הצעות אודות הקמת מוסדות אהלי יוסף יצחק ליובאוויטש{{הערה|בטח ידוע לכת"ר שהנני עומד בקישור מכתבים עם הרה"ח וו"ח אי"א נו"נ עוסק בצ"צ באמונה וכו' הרח"ז וילימובסקי, אשר כנראה הוא בעל מרץ…. וכבר קיבלתי ממנו איזה הצעות בעניין מוסדות חינוך בשם אוהלי יוסף יצחק ליובאוויטש}}. בהמשך המכתב כותב הרבי כי כדאי לנצל את מרצו הרב{{הערה|ובפרט שאין אנחנו עשירים כל כך באנשים בעלי מרץ ומחנכים}}.


במהלך שנת תש"ח, כאשר החסיד ר' משה גוראריה מתל אביב שהה ב-‏770, נקרא אל חתנא דבי נשיאה - [[הרמ"ש]], והוא הראה לו פתק בכתב יד קודשו של חמיו אדמו"ר הריי"צ: "נא לברר מהותו של הבחור ז. ו."
ר' זושא ניגש לעבודה, כאשר מידי זמן קיבל הוראות מהרבי כיצד לנהוג במוסד הנמצא בהקמה. חודשים ספורים מאז הגיעה ההוראה להקים את הרשת, וכבר נפתחו ארבע מחלקות בהם לימדו ילדים תורה בשעות אחר הצהרים.


ר' משה היה מופתע, אבל מיד סיפר את כל הידוע לו על ר' זושא. מיד בתום דבריו עלה [[הרבי]] אל דירת אדמו"ר הריי"צ.  
הרבי דרש בתוקף מכל עסקני חב"ד ובהם ר' זושא, להשיג אישור ממשלתי לשייך את מוסדות הרשת ל"זרם בלתי זרמי". באותם ימים היו בתי ספר שהשתייכו לזרם הממלכתי והיו לממלכתי דתי, והרבי ביקש שבתי ספר חב"ד יוכרו כזרם בלתי זרמי, אלא שבמשרדים הנוגעים בדבר, שללו את הרעיון, עד שר' זושא בתיחכום רב, הצליח לקבל את האישורים המתאימים. כך נפרצה הדרך להקמת בתי הספר של הרשת ובפתיחת שנת הלימודים תשי"ג, ארבע המחלקות של הרשת, הפכו לבתי ספר של ממש ובשנים הבאות הוקמו ברחבי ארץ הקודש עשרות בתי ספר וגנים{{הערה|הפרטיזן תשס"ה, פרק ט}}.


==מקים "תומכי תמימים" בלוד==
בתקופה הראשונה היה ר' זושא מנהל ה'רשת', עד שהרב [[דוד חנזין]] מונה לתפקיד, ואילו ר' זושא המשיך לכהן כחבר הנהלת הרשת.


בתחילת חודש שבט תש"ט, זמן קצר לאחר ששלוש-עשרה משפחות חב"דיות התיישבו בקצה העיר לוד, סמוך לתחנת הרכבת. ר' זושא הבין כי חייבים להקים ישיבה עבור ילדי משפחות אלו ועבור משפחות חסידי חב"ד נוספות שעלו זה לא מכבר מרוסיה.  
===מייסד [[נשי חב"ד]]===
הרבי הורה לר' זושא לעסוק בהקמת ארגון [[נשי חב"ד|נשי חב"ד בארץ הקודש]]{{הערה|אגרות קודש חלק ד' אגרת א'רא, ותוך זמן קצר אירגן כינוס נשים, ופעילות של נשי חב"ד}}.  


יום אחד הוא הגיע ללוד וראה בניין בן שלוש קומות ששימש בעבר כבית מלון קטן. הבניין היה סמוך לבתים בהם התיישבו המשפחות החב"דיות, ובעיניו זה התאים בדיוק לצרכי הישיבה. הוא לא התייעץ ולא תיכנן כיצד ומה לעשות; הוא פשוט נכנס לבניין, הביא עמו מנעול גדול, נעל את דלת הבניין וקבע עובדה - כאן תהיה ישיבת "תומכי תמימים".
הרבי שלח לר' זושא הוראות מפורטות לגבי פעילות נשי חב"ד וגם הורה לפרסם את הפעילות באופן מתאים{{הערה|אגרות קודש חלק ה' אגרת א'שפב: נהניתי לקרות בהמצורפים למכ' מכ"ב חשון, ע"ד מה שהי' בהעתון בנוגע להתועדות דשמחת בית השואבה, וכן בנוגע להתועדות דנשי חב"ד והשייכות אליהן, ובטח גם להבא יתאמצו בכגון זה, ונוסף על העבודה עצמה, להשתדל בפרסום, ובאופן המתאים דוקא, היינו בלא פרסום זולה, וכידוע מתשובת הרשב"א שמצוה לפרסם עושי מצוה כיון שעי"ז אפשר להמשיך עוד אחרים וכהענין דקנאת סופרים תרבה חכמה}}


כעבור שבועיים הגיעו אל הבניין שני פקידי סוכנות. אלה הביעו תדהמתם ממה שעיניהם רואות, שכן בנין זה היה מיועד להיות מרכז קליטה לזוגות צעירים. הפקידים פנו אל ר' זושא שישב באותה עת במשרדו באחד המבנים ליד תחנת הרכבת. לשאלתם מי נתן לו רשות להקים ישיבה בבניין שאינו שייך לו, ענה כי את האישור לכניסה קיבל מהמושל הצבאי. פקידי הסוכנות ביקשו לראות את האישור, אך הוא אמר להם שהאישור נמצא במקום אחר, והזמינם בביטחון רב לבוא אחריו כדי לראות את האישור. כששמעו את נימת הדיבור הבטוח, וראו את נכונותו להביא את המסמך, וויתרו ואמרו לו כי אין צורך, והם מאמינים לו", ועזבו את המקום.  
בתקופה הבאה הרבי הורה לו{{הערה|[[לוי וילימובסקי]], תשורה, [[תשע"ב]], עמוד 13,אגרת ב שבט [[תשט"ו]]}} שנשים ינהלו את הארגון, ור' זושא העביר את הניהול לרבנית [[דבורה אשכנזי]]{{הערה|[[שניאור זלמן ברגר]], הפרטיזן תשס"ה, פרק יא}}.  


כך נוסדה ישיבת "תומכי תמימים" המרכזית בלוד, אותה ניהל ר' זושא מחודש שבט תש"ט עד תשרי תשי"א, אז עברה לידיו של הרה"ח ר' [[אפרים וולף]].  
===מפיץ ספרי [[קה"ת]]===
בעידוד [[הרבי]], הפיץ ספרי חסידות מטעם [[מרכז לענייני חינוך]] סניף ארץ הקודש.


==ממייסדי ה'רשת'==
אלפי ספרי חסידות הגיעו מ[[קה"ת]] ב[[ניו יורק]] ל[[כפר חב"ד]] והיו תחת אחריות [[מרכז לענייני חינוך]] סניף [[ארץ הקודש]], בניהולו של הרב [[אברהם פריז]], פורסמו מודעות שישנם ספרים למכירה, אך הרכישות היו מעטות, והרבי עודד והפציר לעסוק בהפצת הספרים, עד שר' זושא החל להפיץ את ספרי החסידות בישיבות מכל החוגים והעדות בכל רחבי ארץ הקודש{{הערה|[[שבועון בית משיח]], גיליון 1360}}


בשנים הראשונות שלאחר מלחמת השחרור, פעל ר' זושא בקרב העולים החדשים שהגיעו לארץ מרחבי תבל, וביקש להקים מוסד שיקלוט את ילדי העולים. על כך כתב לרבי, במכתב מפורט.  
היה מהפעילים הבולטים במסגרת עבודת [[צעירי אגודת חב"ד בישראל|צעירי חב"ד]], והכול בהכוונת ובעידוד [[הרבי]]{{הערה|[[שניאור זלמן ברגר]], הפרטיזן תשס"ה, פרק יג. בגיליונות [[ביטאון חב"ד]] ישנם דיווחים רבים על העשיה של ר' זושא בפעילות צא"ח}}.


ביום ה' בתמוז תשי"א השיב לו הרבי על הצעתו - בהצעה אחרת להקים את "[[רשת אוהלי יוסף יצחק]]": בנוגע לשאלתו הפרטית, מה שמנהל עתה משא ומתן בעניין מוסד העומד תחת רשות מפלגה, הנה קצת פליאה בעיני, שהרי לכאורה הרי יכול להשקיע כוחותיו באופן שיהיה בד' אמות של חב"ד.
===מזכיר [[ועד כפר חב"ד]]===


.. כיון שנראה ממכתבו יש בידו לקחת חלק בראש ביסוד מוסדות חינוך וגם באופן שהאמצעים לזה נמצאים שם על אתר, וכמו במוסד שהוא שואל חוות דעתי עתה במכתבו זה, הנה כדאי הוא שיתעניין בהאפשרות לייסד שם (בארץ הקודש ת"ו) גם כן מוסדות שיכנסו ברשת המוסדות חינוך שיסדו במרוקו ונקראים על שם כ"ק מו"ח אדמו"ר אוהלי יוסף יצחק ליובאוויטש, אשר ברשת מוסדות חינוך אלו נמצאים מוסדות החל מלימוד אלף בית עד בית מדרש למורים ורבנים.  
ב[[חודש תשרי]] [[תשכ"א]], בעת שהיה לראשונה אצל הרבי, נכנס ל[[יחידות]] וסיפר אודות עבודתו הציבורית במוסדות הרשת ובמעורבות בפיתוח כפר חב"ד ומוסדותיו, ושאל את הרבי על אודות המשך דרכו. הרבי הורה לו להשקיע את עצמו בשני עניינים עיקריים, והראשון שבהם בתפקיד מזכיר [[ועד כפר חב"ד]]. זמן קצר לאחר ששב מ-[[770]], מונה למזכיר ועד כפר חב"ד, ובכך מומשה הוראת הרבי. הענין השני בו השקיע עצמו, היה ה'רשת'{{הערה|[[שניאור זלמן ברגר]], הפרטיזן תשס"ה, פרק יט}}.


ר' זושא ניגש לעבודה, כאשר מידי זמן קיבל הוראות מהרבי כיצד לנהוג במוסד הנמצא בהקמה. חודשים ספורים מאז הגיעה ההוראה להקים את הרשת, וכבר נפתחו - ללא אישורים רישמיים - ארבעה בתי ספר. לשם כך התבצע רישום בקרב העולים במעברות. כפי המסופר במבוא לאגרות קודש חלק ה': "ר' זושא ניגש מיד לעבודה ובמשך החודשים הראשונים של שנת ה'תשי"ב פתח כמה מחלקות לרשת זו".  
הוראות רבות קיבל מהרבי אודות כפר חב"ד, מוסדותיו והתנהלות הועד והתושבים. לדוגמא - ר' זושא הוא שקיבל את ההוראה הידועה לא לבנות בתים פרטיים גבוהים משתי קומות{{הערה|[https://chabad.info/beis-medrash/214697/ אגרת ר"ח סיון תשכ"ב]}}.


בתקופה הראשונה היה ר' זושא מנהל ה'רשת', עד שהרב [[דוד חנזין]] מונה לתפקיד, ואילו ר' זושא המשיך לכהן כחבר הנהלת הרשת במשך כל השנים.  
ר' זושא פעל למען פיתוח והרחבת כפר חב"ד ומוסדותיו, לפי הוראות שקיבל מהרבי וכפי שהסביר בראיון לקול ישראל:
"בדרך כלל, כל העניינים שאתה רואה בכפר זה לפי ההוראות של הרבי. אבל יש לפעמים שהצעה הייתה מהתושבים והרבי הסכים לזה. הפירוש של הדבר: כל דבר עובר דרך הרבי, או בדרך ישר – שהרבי אומר לעשות דבר כזה, או שזה בא ביוזמה של המשתתפים ושואלים את דעתו של הרבי והרבי נותן הסכמתו. בכל אופן, בלי הסכמתו של הרבי – אין דבר כזה. לא רק בכפר חב"ד, בכל מקום שנמצאים חסידי חב"ד – בלי הסכמתו של הרבי אין דבר כזה"{{הערה|[[משיח פרידמן]] [https://chabad.info/blogs/318468/ תוכנית רדיו קול ישראל] אודות [[כפר חב"ד]]}}.


בשנים הראשונות לפעילותו מלבד הקמת הישיבה בלוד, ייסד גם את ארגון [[נשי חב"ד]], הפיץ ספרי חסידות והיה מהפעילים הבולטים במסגרת עבודת צעירי חב"ד, והכול בהכוונת ובעידוד הרבי.
פעל רבות להקמת כפר חב"ד ב' ובכללו מוסדות [[בית רבקה כפר חב"ד|בית רבקה]], על פגישות של ר' זושא עם אישי ציבור במסגרת שתדלנות להקמת כפר חב"ד ב', סיפר מנהל בית רבקה, הרב [[שמואל חפר]] בספר [[הקטר של הרבי]]{{הערה|שלומי חסקי, [[הקטר של הרבי]], עמוד 82}}


==למען כפר חב"ד==  
=='מבקר'==


במשך השנים ראה הרבי בהרחבה ובביסוס ופיתוח של [[כפר חב"ד]] מטרה חשובה מאוד.
החל משלהי שנת [[תשי"א]], ביקש הרבי מר' זושא הפרטיזן לכתוב על הנעשה במוסדות חב"ד בארץ הקודש עד לפרטי פרטים. במכתבים הרבים שקיבל מהרבי, מופיעה שוב ושוב דרישה ותביעה לכתוב בהרחבה{{הערה|[https://chabad.info/beis-medrash/214697/ אגרות כ"ז תמוז תשט"ו, כ' כסלו תשט"ז]}}, בייחוד שיבח אותו הרבי על כתיבה אודות היישוב כפר חב"ד. יותר מ-25 שנה היה ר' זושא [[כתיבה לרבי|מדווח לרבי]] על כל מה שראה או שמע מהנעשה ב[[ארץ הקודש]], והכל על פי הוראות הרבי כאמור לעיל. במשך שנים רבות היה ר' זושא נוסע ברחבי הארץ, לארכה ולרחבה, בגין תפקידיו הרבים, ומה שהיה רואה ושומע - היה מדווח{{הערה|[[שניאור זלמן ברגר]], הפרטיזן תשס"ה, פרק יד}}.


בחודש תשרי תשכ"א, בעת שהיה לראשונה אצל הרבי, נכנס ל[[יחידות]] וסיפר אודות עבודתו הציבורית, ושאל את הרבי על אודות המשך דרכו. הרבי הורה לו להשקיע את עצמו בשני עניינים עיקריים, והראשון שבהם בתפקיד מזכיר [[ועד כפר חב"ד]]. זמן קצר לאחר ששב מ-‏[[770]], מונה למזכיר ועד כפר חב"ד, וזאת על פי הוראת הרבי. הענין השני בו השקיע עצמו, היה ה'רשת'.  
===מבקר רשמי===
מצב זה התחזק לאחר [[חודש שבט]] [[תשל"ז]], בעת כינוס של חסידי חב"ד שאורגן על ידי [[בית דין רבני חב"ד באה"ק]], או אז התמנה ל'מבקר' רשמי, ומכיוון שכך החל במסעות מסודרים בכל רחבי הארץ, במטרה להגיע לכל מקום בו מתגוררים חסידי חב"ד, והיה מדווח לרבי על הנעשה.


ר' זושא ניצל היטב את תפקידו כמזכיר למען תושבי הכפר ומוסדותיו. הוא סייע לכלל ולפרט במה שהתבקש וגם במה שלא. די היה לו לשמוע שפלוני זקוק לעזרה, מדירה ראויה ועד עזרה רפואית או אחרת, ותמיד היה בא ומציע עזרה, ופועל במרץ לטובת כולם.  
בכל מקום היה ר' זושא מעודד את מי שצריך, דוחף לפעולה את מי שצריך, ובשעות הפנויות היה יושב לעצמו וכותב בכתב גדול וצפוף על גיליונות גדולים של נייר. כששאלוהו מה הוא כותב, היה משיב: "סוד צבאי!". היו אז שהתבטאו עליו כי הוא "מרגל" של הרבי-הרמטכ"ל, והדוחו"ת היו דוחו"ת צבאיים מודיעיניים לכל דבר ועניין{{הערה|[[שניאור זלמן ברגר]], הפרטיזן תשס"ה, פרק כו}}.


=='מבקר'==  
===הרבי והדו"חות של ר' זושא===
ר' זושא היה כותב כמעט מידי יום ביומו מכתבים ודו"חות לרבי, מה שהיה גורם נחת רוח רב לרבי, כי הרבי ביקש מכמה עסקנים חשובים שיכתבו לו על הנעשה בארץ הקודש, כך שירגיש כאילו הוא נמצא שם, והיחיד שהצליח לעשות זאת היה ר' זושא.
סיפר מזכיר הרבי הרב [[בנימין קליין]]: "כאשר עברו כמה ימים ולא הגיע מכתב מר' זושא, הרבי התעניין אצל המזכירים מה קרה שלא כתב מכתב"{{הערה|הפרטיזן פרק המבקר עמוד 253}}.


החל משלהי שנת תשי"א, ביקשו הרבי לכתוב על הנעשה במוסדות חב"ד בארץ הקודש עד לפרטי פרטים. במכתבים הרבים שקיבל מהרבי, מופיעה שוב ושוב דרישה ותביעה לכתוב כמה שיותר, בייחוד שיבח אותו הרבי על כתיבה אודות כפר חב"ד.
==לימין השלוחים==


יותר מ-‏25 שנה היה ר' זושא מדווח לרבי על כל מה שראה או שמע מהנעשה בארץ הקודש, והכל על פי הוראות הרבי כאמור לעיל. במשך שנים רבות היה ר' זושא נוסע ברחבי הארץ, לארכה ולרחבה, בגין תפקידיו הרבים, ומה שהיה רואה ושומע - היה מדווח.  
"ר' זושא היה דואג לכל [[שליחות|שליח]], בכל מקום בארץ ישראל, גם אם היה מתגורר בפינה רחוקה. כאשר הצליח השליח להקים משהו, או לפעול עניין, קטן כגדול, היה מוצא לנכון לעודד אותו. העידוד לא מתבטא במילים טובות בלבד או בטפיחה על השכם, אלא בכך שר' זושא הטריח עצמו לעירו ולביתו של השליח, גם אם היה בקצה הארץ, והיה מעודדו וממריצו בהמשך עבודתו{{הערה|[[שניאור זלמן ברגר]], הפרטיזן תשס"ה,פרק כז}}. ר' זושא היה באופן טבעי וכמעט אוטומטי לחבר הנהלות רוב או כל מוסדות ומפעלי חב"ד והתאמץ תמיד ליצור קשר עם כל פעיל חב"די, עם כל בית חב"ד עם כל מוסד חב"די עם כל סניף של צא"ח לעודד לחזק לדרבן ולסייע ולעזור לכל מקום הגיע והביא אתו את הניחוח החסידי של חיוניות והתלהבות{{הערה|[[זושא וולף]], [[ימי תמימים]], חלק א' עמוד 38}}.  


מצב זה התחזק לאחר חודש שבט תשל"ז, בעת כינוס של חסידי חב"ד שאורגן על ידי [[בית דין רבני חב"ד באה"ק]], או אז התמנה ל'מבקר' רישמי, ומכיוון שכך החל במסעות מסודרים בכל רחבי הארץ, במטרה להגיע לכל מקום בו מתגוררים חסידי חב"ד, והיה מדווח לרבי על הנעשה. קודמו בתפקיד ה'מבקר', היה החסיד ר' [[אברהם פריז]], שנפטר בחודש אלול תשכ"ח.
==חלוקת מצות הרבי==
מידי שנה בערב פסח, היה נוסע לחלק את המצות ששלח הרבי לארץ הקודש בין השלוחים. גם בשנותיו האחרונות נמנע מלמסור לשלוחים את המצות בסמיכות לרכב, ואמר שהוא עצמו חפץ להכניס את הברכה לבית{{הערה|[[זושא וולף]], [[ימי תמימים]], חלק ח' עמוד 76 - הרב [[אפרים וולף]] מדווח לרבי על חלוקת המצות בשנת תשמ"א, על ידי ר' זושא וילימובסקי: "המצות מכ"ק אד"ש לאנ"ש באה"ק נתקבלו ביום א' יחלק רח"ז שי וילימובסקי המצות בכל ריכוזי אנ"ש. ביום ג' בערב או ביום ד' יקיימו התוועדויות בבתי הכנסת ויחלקו המצות לכאו"א"}}.


הוא היה עומד בצומת הכניסה לכפר חב"ד ומושיט ידיו ל"טרמפ" לרכב שיצא מכפר חב"ד. לכל מקום אליו היה נוסע בעל הרכב שעצר לו, היה מצטרף. לא היה משנה לו אם הלה נוסע לבאר שבע או לצפת, לעפולה או לירושלים... כך היה מסתובב בכל המקומות, שוהה בכל מקום כמה שעות או כמה ימים, כפי הנדרש, ובפרט במקומות בהם שהו שלוחים או חסידי חב"ד בכלל.  
==מינוי רבני ערים==
הרבי הורה לעסקני חב"ד לסייע למינוי רבנים חב"דיים לקבל תפקידי רבני ערים. מי שפעלו והצליחו בעניין, היו ר' [[שלמה מיידנצ'יק]] ור' זושא, שעבדו בתיאום פעולה מלא. הם נסעו לערים שונות ודיברו עם עסקנים, גבאי בתי כנסת וראשי ערים מקומיים, כדי שאלו יפעלו למען מינויו של הרב שבדרך כלל פעל גם כשליח בעירו. בדרך כלל, לאחר שעבודתם הוכתרה בהצלחה והבחירה התקבלה, המשיכו לסייע לרב החדש והצעיר.


בכל מקום היה ר' זושא מעודד את מי שצריך, דוחף לפעולה את מי שצריך, מסתובב במקום כמי שכל הזמן שבעולם עומד לרשותו, והוא כמו מחפש להעביר את זמנו. כך "רחרח" וידע היטב מה קורה בכל מקום. הוא עשה זאת באופן המיוחד לו, בצורה שאף אחד לא ידע מה הוא עושה, ואם יש בכלל איזו תכלית בעובדת בואו למקום. מי שהיה צריך לדעת - ידע.  
קשר מיוחד שרר בין ר' זושא לבין הרב [[שלמה גורן]], שהיה אז הרב הראשי לישראל; כך הצליח ר' זושא לקבל 'כושר' לרב עיר עבור רבנים רבים, הליך שבדרך כלל נמשך שנים רבות{{הערה|[[שניאור זלמן ברגר]], הפרטיזן תשס"ה, פרק כט}}.


בשעות הפנויות היה יושב לעצמו וכותב בכתב גדול וצפוף על גיליונות גדולים של נייר. כששאלוהו מה הוא כותב, היה משיב: "סוד צבאי!"  
ר' זושא ליווה וסייע לשלוחי הרבי לארץ הקודש{{הערה|על חלקו בקבלת פנים לשלוחי הרבי לארץ הקודש בשנת תשל"ו ראה: [[זושא וולף]], [[ימי תמימים]], חלק ז' עמוד 13}} ולקבוצות התמימים השלוחים שהיו מגיעים לארץ הקודש או עוברים דרך ארץ הקודש{{הערה|[[שניאור זלמן ברגר]], הפרטיזן תשס"ה, פרק כח}}


היו אז שהתבטאו עליו כי הוא "מרגל" של הרבי-הרמטכ"ל, והדוחו"ת היו דוחו"ת צבאיים מודיעיניים לכל דבר ועניין.
===חבר [[ארגון הגג]]===
ר' זושא כיהן כחבר הנהלת [[ארגון הגג]] של מוסדות חב"ד. הארגון בו היו חברים ראשי עסקני חב"ד בארץ הקודש, הוקם על ידי הרבי בשנת [[תשל"ג]] והיה למעשה הגוף שניווט ותיאם את כלל פעולות מוסדות חב"ד בארץ הקודש, כאשר תחומי פעילותו כללו את כל ענפי העסקנות הציבורית החב"דית. ארגון הגג עסק בין השאר בתיאום בין המוסדות ייצוג כלפי הממשלה לצורך השגת תקציבים ועוד, שתדלנות למינוי רבנים חב"דיים למשרות רבני שכונות ורבני ערים, החלטה ותיאום על הקמת מוסדות חדשים הקמת בתי כנסת ובתי חב"ד, קשר עם חוגים חרדיים שונים, ארגון אירועים ארציים ועוד.


==לימין השלוחים==
חברי הנהלת ארגון הגג היו ראשי המוסדות המרכזיים של חב"ד בארץ באותם ימים הרב [[אפרים וולף]] כמנהל ישיבת [[תומכי תמימים המרכזית]] הרב [[שלמה מיידנצ'יק]] כיו"ר [[וועד כפר חב"ד]] הרב [[אריה לייב קפלן]] כשליח ל[[צפת]] ומנהל מוסדות חב"ד בעיר, הרב [[שמואל חפר]] כמנהל [[בית רבקה כפר חב"ד]]. ארבעה עסקנים אלו היו מתאספים לעתים קבועות בדרך כלל במשרד ישיבת [[תומכי תמימים לוד]] ודנים בנושאים העומדים על הפרק.


"ר' זושא היה דואג לכל [[שליחות|שליח]], בכל מקום בארץ ישראל, גם אם היה מתגורר בפינה רחוקה. כאשר הצליח השליח להקים משהו, או לפעול עניין, קטן כגדול, היה מוצא לנכון לעודד אותו. העידוד לא מתבטא במילים טובות בלבד או בטפיחה על השכם, אלא בכך שר' זושא הטריח עצמו לעירו ולביתו של השליח, גם אם היה בקצה הארץ, והיה מעודדו וממריצו בהמשך עבודתו.  
בי"ח טבת תשמ"ב, צורף ר' זושא וילימובסקי להנהלת הארגון וזאת לאחר שקיבל מענה מ[[הרבי]] שיכול לעבוד באופן חלקי בארגון גג (היינו במשרה חלקית, בעודו עובד גם בתפקידים אחרים).
תפקידו של ר' זושא וילימובסקי בארגון הגג – תיאום בין הארגון למוסדות חב"ד בארץ הקודש{{הערה|[[זושא וולף]], [[ימי תמימים]], חלק ח, עמוד 38}}.


הרבי הורה לעסקני חב"ד לסייע למינוי רבנים חב"דיים לקבל תפקידי רבני ערים. מי שפעלו והצליחו בעניין, היו ר' [[שלמה מיידנצ'יק]] ור' זושא, שעבדו בתיאום פעולה מלא. הם נסעו לערים שונות ודיברו עם עסקנים, גבאי בתי כנסת וראשי ערים מקומיים, כדי שאלו יפעלו למען מינויו של הרב שבדרך כלל פעל גם כשליח בעירו. בדרך כלל, לאחר שעבודתם הוכתרה בהצלחה והבחירה התקבלה, המשיכו לסייע לרב החדש והצעיר.  
==הפרטיזן של הרבי==
ר' זושא היה סמל להתקשרות לרבי, וכל שיחו וסיגו היו בנושא אחד: כיצד לבצע הוראות הרבי וכפי שהסביר בראיון לרדיו קול ישראל:
"אני מאמין באמונה שלימה, שהנשמה שלי שירדה לעולם – אי אפשר למלאות את השליחות שלה בעולם הזה, בלי הוראתו של הרבי. שורש הנשמה של כל חסיד קשור לרבי, מה שהרבי אומר לו הוא צריך לקיים וזה השליחות של נשמתו"{{הערה|[[משיח פרידמן]] [https://chabad.info/blogs/318468/ תוכנית רדיו קול ישראל] אודות [[כפר חב"ד]]}},  
[[קובץ:זושא_וילימובסקי2.jpg|שמאל|ממוזער|250px| משמח את הקהל ב'שמחת בית השואבה']]
במשך שנים רבות הקפיד ר' זושא להגיע לרבי בכל חודש תשרי, עד שהפך להיות חלק מהאווירה באחת השנים כתב ר' זושא לרבי, כי העבודה הרבה ב[[חודש תשרי]] מפיחה בו חיות מיוחדת לכל השנה כולה. הוא למעשה שימש כראש הקבוצה הראשונה מארץ הקודש שהגיעה לרבי. לאחר כל תפילה החל לנגן [[פורטל:ניגוני חב"ד|ניגון]] שמח, והרבי עודדו וכאשר הרבי לא ראהו, חיפשו ומצאו ואז עודדו להתחיל ניגון{{הערה|רישומה של שנה תשד"מ: "חול המועד סוכות תשד"מ... טרם צאתו חיפש הרבי במבטו את ר"ז וילימובסקי הנוהג בדרך כלל להתחיל לשיר עם סיום התפילות והשיחות והפעם בגלל שינוי הסדר כתוצאה מחלוקת הדולרים לצדקה לא נמצא במקומו הקבוע לאחר שהרבי מצא אותו והוא התחיל ושמחת יצא הרבי את ביהכנ"ס כשהוא מניף ידו בעוז להגברת השירה"}}. [[התוועדות עם הרבי|בהתוועדויות]] עמד מאחורי הרבי, והיה מעודד ומנווט את שירת החסידים; הוא גם היה ממונה על השיעורים לאורחים, ובשנים האחרונות היה חלק בלתי נפרד מ[[שמחת בית השואבה]] בעמדו על חבית גבוהה, מחלל בחליל ומשמח את המשתתפים.


קשר מיוחד שרר בין ר' זושא לבין הרב שלמה גורן, שהיה אז הרב הראשי לישראל; כך הצליח ר' זושא לקבל 'כושר' לרב עיר עבור רבנים רבים, הליך שבדרך כלל נמשך שנים רבות.


==הרבי מכנהו "פרטיזן"==
אל הרבי הגיע לראשונה לקראת [[חודש תשרי]] תשכ"א. ב[[שבת]] שלפני [[ראש השנה]], בעת ה[[התוועדות עם הרבי|התוועדות]], במעמד קהל חסידים הזכיר הרבי את ר' זושא בתוארו הקדום "פרטיזן", בבארו את עבודת הפרטיזן:


במשך שנים רבות הקפיד ר' זושא להגיע לרבי בכל חודש תשרי, עד שהפך להיות חלק מהאווירה. הוא למעשה שימש כראש הקבוצה הראשונה מארץ הקודש שהגיעה לרבי. לאחר כל תפילה החל לנגן ניגון שמח, והרבי עודדו. [[התוועדות|בהתוועדויות]] עמד מאחורי הרבי, והיה מעודד ומנווט את שירת החסידים; הוא גם היה ממונה על השיעורים לאורחים, ובשנים האחרונות היה חלק בלתי נפרד מ[[שמחת בית השואבה]] בעמדו על חבית גבוהה, מחלל בחליל ומשמח את המשתתפים.  
''"ישנו כאן יהודי שקוראים לו זושא וילימובסקי, והוא פרטיזן, ענינו של פרטיזן הוא שאינו מביט על דברים גדולים ולא על דברים קטנים אלא מבצע את ענייני המלוכה. כיון שנשארו עוד 20 או 21 עניינים שצריכים לבצע לקראת בוא המשיח, צריכים לעבוד באופן פרטיזני. זה אמנם לא מסודר אך זה על פי הכוונה".


באחת השנים כתב ר' זושא לרבי, כי העבודה הרבה בחודש תשרי מפיחה בו חיות מיוחדת לכל השנה כולה.  
באותה התוועדות דיבר הרבי על חשיבות [[לימוד התורה]] בכלל, ועל ידי האורחים שבאו ל-770 בפרט. בהקשר לכך שאל הרבי את ר' זושא אם הוא מסכים להיות אחראי על ארגון השיעורים לאורחים. ר' זושא השיב בחיוב.  


אל הרבי הגיע לראשונה לקראת חודש תשרי תשכ"א. בשבת שלפני ראש השנה, בעת ההתוועדות, במעמד קהל חסידים הזכיר הרבי את ר' זושא בתוארו הקדום "פרטיזן", בבארו את עבודת הפרטיזן:
הרבי נתן לר' זושא את הגביע שלו, ור' זושא שתה את היין שהיה בגביע והחזיר לרבי. לאחר מכן נתן לו הרבי את קערת המזונות שהייתה מונחת לפניו, ומיד חטפו החסידים את כל המזונות. ר' זושא הביט על הרבי מבלי שידע כיצד עליו לנהוג. הרבי הביט ימינה ושמאלה, וכעבור שניות חזרו כל המזונות לקערה. כשר' זושא החל ללכת בין הספסלים לעבר מקומו הקבוע, אמר לו הרבי: "תלך ישר, אני שומר עליך". זו הייתה הפעם הראשונה שהרבי כינהו פרטיזן. במשך השנים המשיך הרבי לכנותו בכינוי 'הפרטיזן' ו'מיין פרטיזן' [= הפרטיזן שלי]. פעמים אירע שהרבי לא ראה את ר' זושא בהתוועדויות, והרבי שאל "וואו איז מיין פרטיזן?" [= איפה הפרטיזן שלי?] כינוי זה דבק בו, והחסידים אף הם כינוהו על פה ועלי כתב: הפרטיזן.


"ישנו כאן יהודי שקוראים לו זושא וילימובסקי, והוא פרטיזן, ענינו של פרטיזן הוא שאינו מביט על דברים גדולים ולא על דברים קטנים אלא מבצע את ענייני המלוכה. כיון שנשארו עוד 20 או 21 עניינים שצריכים לבצע לקראת בוא המשיח, צריכים לעבוד באופן פרטיזני. זה אמנם לא מסודר אך זה על פי הכוונה".  
דרך פרטיזנית זו הייתה הדרך בה פעל כל העת. לא היו לו מקורות מימון, עובדים או עוזרים אישיים, אבל הוא פעל בכל המרץ, בכל מקום שהיו צריכים אותו, ונכח בכל מקום שידע שצריכים אותו - והכל בפשטות מבלי שנשא בתפקיד רשמי ומבלי שקיבל משכורת. במקומות רבים הוא זרע זרעים, ונתן לאחרים להמשיך לטפל בצמחים שיגדלו. כך היה בישיבה בלוד, דרך ה'רשת' וכלה בביסוס ופיתוח כפר חב"ד, והעזרה האגדית שלו לשלוחי הרבי בכל מקום שהם.


באותה התוועדות דיבר הרבי על חשיבות לימוד התורה בכלל, ועל ידי האורחים שבאו ל-‏770 בפרט. בהקשר לכך שאל הרבי את ר' זושא אם הוא מסכים להיות אחראי על ארגון השיעורים לאורחים. ר' זושא השיב בחיוב. הרבי הוסיף ושאל אם הוא צריך עוזרים, ור' זושא ענה בשלילה.  
מידת השמחה הייתה חלק בלתי נפרד ממנו. תמיד היה בידו בקבוק משקה, והוא רקד בכל עת מצוא. לפני הטיסה ובזמן הטיסה, בהתוועדויות ובסעודות של הכנסת אורחים, בהתוועדויות עמד מאחורי הרבי ומעודד ומנווט את השירה; בעת חלוקת 'כוס של ברכה' היה רוקד על מקומו במשך שעות ארוכות, מוחא כפיים בעוצמה ומעודד בתנועות ידיים אופייניות את השמחה מסביב{{הערה|[[שניאור זלמן ברגר]], הפרטיזן תשס"ה, פרקים טו-טז}}.


הרבי נתן לר' זושא את הגביע שלו, ור' זושא שתה את היין שהיה בגביע והחזיר לרבי. לאחר מכן נתן לו הרבי את קערת המזונות שהייתה מונחת לפניו, ומיד חטפו החסידים את כל המזונות. ר' זושא הביט על הרבי מבלי שידע כיצד עליו לנהוג. הרבי הביט ימינה ושמאלה, וכעבור שניות חזרו כל המזונות לקערה. כשר' זושא החל ללכת בין הספסלים לעבר מקומו הקבוע, אמר לו הרבי: "תלך ישר, אני שומר עליך".  
==פרסום משיח==
[[קובץ:מכתב מיוחדPictureFileName.jpg|שמאל|ממוזער|250px|המכתב המיוחד]]
ר' זושא היה מתבטא כלפי הרבי תדיר במושגי מלכות, ובמכתביו לרבי היה פותח "לכ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א".


זו הייתה הפעם הראשונה שהרבי כינהו פרטיזן. במשך השנים המשיך הרבי לכנותו בכינוי 'הפרטיזן' ו'מיין פרטיזן' [= הפרטיזן שלי]. פעמים אירע שהרבי לא ראה את ר' זושא בהתוועדויות, והרבי שאל "וואו איז מיין פרטיזן?" [= איפה הפרטיזן שלי?] כינוי זה דבק בו, והחסידים אף הם כינוהו על פה ועלי כתב: הפרטיזן.
ב[[י' שבט תש"ל]], לקראת מעמד סיום [[ספר התורה של משיח]], ניסח מכתב מיוחד עליו החתים את גדולי החסידים, בו כותב:
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן="כ"ק אדמו"ר המלך המשיח שליט"א


דרך פרטיזנית זו הייתה הדרך בה פעל כל העת. לא היו לו מקורות מימון, עובדים או עוזרים אישיים, אבל הוא פעל בכל המרץ, בכל מקום שהיו צריכים אותו, ונכח בכל מקום שידע שצריכים אותו - והכל בפשטות מבלי שנשא בתפקיד רשמי ומבלי שקיבל משכורת. בהרבה מקומות הוא זרע זרעים, ונתן לאחרים להמשיך לטפל בצמחים שיגדלו. כך היה בישיבה בלוד, דרך ה'רשת' וכלה בביסוס ופיתוח כפר חב"ד, והעזרה האגדית שלו לשלוחי הרבי בכל מקום שהם.  
מאחר שזכינו לסיום הספר תורה לקבלת פני משיח צדקינו, והרי הרבי מ[[מלכות בית דוד|בית דוד]] ו[[הוגה בתורה]] וכופה כל ישראל לחזק בדקה ו[[לוחם מלחמת ה']] ועושה ומצליח וכמו שכבר שמענו מפיו הקדוש שכלו כל הקיצין ואין סוף להצרות שסובלים כלל ישראל. אנא לרחם ולבוא תיכף לגאלינו מהגלות המר ויוליכנו קוממיות לארצנו בחסד וברחמים".}}


מידת השמחה הייתה חלק בלתי נפרד ממנו. תמיד היה בידו בקבוק משקה, והוא רקד בכל עת מצוא. לפני הטיסה ובזמן הטיסה, בהתוועדויות ובסעודות של הכנסת אורחים, בהתוועדויות עמד מאחורי הרבי ומעודד ומנווט את השירה; בעת חלוקת 'כוס של ברכה' היה רוקד על מקומו במשך שעות ארוכות, מוחא כפיים בעוצמה ומעודד בתנועות ידיים אופייניות את השמחה מסביב.  
פעם התבטא: {{ציטוטון|למה צריכים משיח, והרי יש לנו רבי? אלא שהרבי רוצה משיח!... כשיבוא משיח, לא כולם יבינו בפעם אחת שמשיח בא, אלא בהדרגה. יהיו חלק שיכירו בשלב מסויים, ואחר כך עוד חלק, עד שכל העולם יכירו כי משיח בא. יש כאלו שכבר מכירים כי הרבי משיח, וזה חלק מהתגלותו של המשיח}}{{הערה|[[שניאור זלמן ברגר]], הפרטיזן תשס"ה, עמ' 329}}.


==פטירתו==
==פטירתו==


בחד הסוכות תשמ"ז, נפטר ר' זושא בסוכה של [[אש"ל - הכנסת אורחים]] שעל יד [[770]].
במוצאי-שבת, ליל [[ט"ז תשרי|יום טוב שני של חג הסוכות]] [[תשמ"ז]], נפטר ר' זושא בסוכה של [[אש"ל הכנסת אורחים]] שעל יד [[770]], לאחר חזרתו המוקדמת משמחת בית השואבה. בקשר למקום פטירתו, הזכירו החסידים את התבטאותו ביחס לרב [[חיים שמריהו גוראריה#פטירתו|שמריהו גוראריה]] שנפטר בתוך [[בית הכנסת]] בשעת כל נדרי ב770, ליד [[הרבי]]: "אני לא אהיה מפונק כמוהו... אסתפק בחצר המלוכה".
מעניין לציין שבימיו האחרונים, בערב חג הסוכות עבר ר' זושא הפרטיזן אצל הרבי עם ד' מינים שקיבל מהרבי, והרבי - למרות מנהגו לברך כל אחד בברכה (בתרגום מיידיש) "שתמשיך את כל ההמשכות על כל השנה" - התעלם ממנו ולא בירך אותו כלל{{הערה|[[שניאור זלמן ברגר]], הפרטיזן תשס"ה, פרק לד}}, ואכן הוא לא זכה באותה השנה לברך על ארבעת המינים!
 
==הנצחתו==
*הפרטיזן - לקט מאמרים - יצא אחרי פטירתו על ידי [[רשת אוהלי יוסף יצחק]] בעריכת הרב [[אורי בן שחר]].
*בשנת [[תשפ"א]] יצא קומיקס [https://chabadshop.com/products/%D7%9E%D7%A2%D7%91%D7%A8-%D7%9C%D7%A7%D7%95%D7%95%D7%99-%D7%94%D7%90%D7%95%D7%99%D7%99%D7%91-%D7%A8-%D7%96%D7%95%D7%A9%D7%90-%D7%94%D7%A4%D7%A8%D7%98%D7%99%D7%96%D7%9F 'מעבר לקוי האויב'] ע"י הוצאת [[אורות]] ובו פועלו של ר' זושא הפרטיזן בתקופת הפרטיזנים.
*במאמרים שפורסמו בכתבי עת חב"דיים וכלי תקשורת חב"דיים וגם בתשורות משפחתיות שיצאו במשך השנים, התפרסמו סיפורים ואגרות הקשורים לתולדותיו ועסקנותו.
 
==ספר הפרטיזן==
ספר הפרטיזן - תולדות ר' זושא וילימובסקי - בשנת [[תשס"ה]]{{הערה|[https://col.org.il/news/10986 ספר הפרטיזן ירד לדפוס]}} ראה אור ספר תולדותיו בעריכת ר' [[שניאור זלמן ברגר]] ויצא לאור על ידי הרב [[לוי וילימובסקי]], בנו של ר' זושא.
[[קובץ:הפרטיזן.jpg|שמאל|ממוזער|250px|כריכת הספר הפרטיזן]] בספר 384 עמודים המכילים תיאורים וזכרונות לצד אגרות מענות יחידויות, מסמכים ומאות תמונות, חלקם הגדול התפרסמו לראשונה בספר. הספר יצא עד כה בשתי מהדורות.
בספר יש תיאורים מפורטים כולל חומר רב בפרסום ראשון אודות ראשית דרכו תחנות חייו ותפקידיו:
 
*פרטיזן ביחידת ביילסקי בתקופת ה[[שואה]]
 
*מתקרב לחב"ד במחנות העקורים על ידי הרב [[שניאור זלמן לוין]]
 
*מייסד ומנהל ישיבת [[תומכי תמימים לוד]]
 
*מייסד ומנהל [[רשת אהלי יוסף יצחק]] ב[[ארץ הקודש]]
 
*מייסד ומנהל ארגון [[נשי ובנות חב"ד]]
 
*מפיץ ספרי חב"ד מטעם [[מרכז לענייני חינוך]] סניף ארץ הקודש
 
*מזכיר [[ועד כפר חב"ד]]
 
*חבר מטה [[ע"א מוסדות]]
 
*מבקר חב"ד ב[[ארץ הקודש]]
 
*עסקנות משותפת עם ר' [[יונה איידלקופ]]
 
*שתדלנות לשחרור - [[שלום שטרקס]] שנאסר בגין [[פרשת יוסל'ה שוחמכר]].
 
*הקמת [[צעירי אגודת חב"ד בישראל|בית שזר]]
 
*שתדלנות למינוי רבני חב"ד{{הערה|וביניהם הרב [[יוסף הכט]], הרב [[בן ציון ליפסקר]], הרב [[יוחנן גוראריה]]}} כרבני שכונות וערים בארץ הקודש
 
*מעודד שירה ושמחה ב[[770]]
 
*פטירתו בסוכת האורחים בחצר [[770]]
 
*חי עם [[משיח]]
 
*אגרות [[אדמו"ר הריי"צ]] אל ר' זושא וילימובסקי
 
*אגרות [[הרבי]] אל ר' זושא וילימובסקי
 
===תוכנית ר' זושא להוצאת תולדותיו===
 
ר' זושא שקל להוציא ספר אודות תקופת המסירות-נפש בימי השואה, ופעילותו הרב גונית לאור הוראות הרבי כדי שיהיה דוגמא לצעירים, את תוכניתו פרש בפני הרבי:
 
"זה כמה שנים שאנשים מעוררים אותי לכתוב ספר קורות חיים, ומהעניינים שאני יודע שנעשו בשטחים שונים. כגון:
 
*א) מזמני המלחמה והפרטיזנים, מחנה ריכוז ועבודה והמסירות נפש שהייתה אז בקשר לזה.
 
*ב) ארגון והתפתחות ענייני חב"ד בארץ הקודש
 
*ג) עניינים שונים הקשורים לזה והוראות שונות.
 
חשבתי לעצמי מאחר וצריך אני להשקיע עמל רב, ומאמץ וארגון וכן להיזכר בכל, וכן להשקיע סכומים, ואין הזמן והיכולת לדבר כזה, ובפרט שיש עבודה ממשית לפי דרישת השעה ושכ"ק אדמו"ר שליט"א מעורר וכו' לפעול ולהפעיל לאחרים. ומצד שני מאחר וכעת יכולים ויש אנשים שאפשר לברר אצלם מהעניינים הנ"ל, יש לנצל הזמן. וכן אולי תהיה גם תועלת הרבים בזה, לכן אמרתי לעצמי שאברר זה לעצם העניין אצל כ"ק אדמו"ר שליט"א"{{הערה|[[שניאור זלמן ברגר]], הפרטיזן תשס"ה, מבוא}}
 
===הפרטיזן באנגלית===
בשנת תשע"ט יצא לאור ספר הפרטיזן מתורגם לאנגלית על ידי נכדתו חיה וילימובסקי.
הספר מכיל 335 עמודים, הכוללים זכרונות, אגרות קודש, מסמכים ותמונות.
 
==משפחתו==
*אשתו, פייגא - נפטרה י' סיון תשנ"ח -{{הערה|תולדות רעייתו ב-הפרטיזן תשס"ה, פרק יב}}.
* בנו ר' יעקב וילימובסקי.
* בנו ר' [[יוסף יצחק וילימובסקי]] - מהצוות הגשמי ב[[ישיבת תומכי תמימים המרכזית - 770]] לשעבר, ומשפיע הראשי בבית כנסת געצל שול.
* בנו ר' [[לוי וילימובסקי]] - [[כפר חב"ד]]. מנכ"ל ישיבת [[תומכי תמימים מגדל העמק]].
* בתו מרת מרים אשת ר' [[גרשון פריז]] ז"ל , [[לוד]].
 
==קישורים חיצוניים==
*[https://chabad.info/beis-medrash/214697/ אגרות הרבי לר' זושא וילימובסקי] {{אינפו}}
*[https://chabad.info/in-focus/215502/ ר' זושא משמח. גלריית תמונות] {{אינפו}}
*'''[http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&url=article&id=82581 פרטיזן במשימה להבאת הגאולה]''' - פרק מהספר הפרטיזן באתר {{אינפו}}
*[http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=23562 האדמו"ר מנדבורנא מספר על 'הפרטיזן'] באתר {{אינפו}}
*[http://www.chabad.info/bm/index.php?magazine=bm_&status=goto_id&id=1614 כתבה על ר' זושא בבית משיח]
*[http://www.chabad.info/bm/index.php?magazine=bm_&status=goto_id&id=1979 הפרטיזן מעורב בחנינת שולם שטרקס לנחת רוח הרבי] {{לפ|, ג' סיוון ה'תשפ"ב}}
*[http://www.reshet.org.il/chinuch/arc1.asp?aid=439&catid=2 מסכל את סגירת בית ספר חב"ד בנס ציונה]
*[http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=24308 יוזם כינוסי השלוחים]
*[http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=13649]
*[http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=64399 הפרטיזן]{{תמונה}}
{{סדרה|הקודם= - |הבא=[[דוד חנזין]]|רשימה=[[רשת אוהלי יוסף יצחק|מנכ"ל רשת אוהלי יוסף יצחק]]|שנה= מייסד - תשי"א}}
{{הערות שוליים}}
 


[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר שליט"א]]
{{מיון רגיל:וילימובסקי זושא}}
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הריי"צ]]
[[קטגוריה:חסידים בתקופת אדמו"ר שליט"א]]
[[קטגוריה:עסקנים חב"דיים]]
[[קטגוריה:צוות תומכי תמימים לוד]]
[[קטגוריה:מנהלי תומכי תמימים לוד]]
[[קטגוריה:חברי הועד למען שלימות העם]]
[[קטגוריה:חברי ועד כפר חב"ד]]
[[קטגוריה:בוגרי ישיבת ברנוביץ']]
[[קטגוריה:בוגרי אחי תמימים תל אביב]]
[[קטגוריה:מנכ"לי רשת אוהלי יוסף יצחק]]
[[קטגוריה:חברי ארגון הגג]]
[[קטגוריה:אישים בכפר חב"ד]]
[[קטגוריה:אישים בכפר חב"ד ב']]
[[קטגוריה:יו"רי נשי חב"ד]]
[[קטגוריה:אישים שנולדו בשנת תרפ"ה]]
[[קטגוריה:אישים שנפטרו בשנת תשמ"ז]]
[[קטגוריה:חסידי חב"ד ששירתו בצה"ל]]
[[קטגוריה:חסידים שנפטרו בחצרות קדשנו]]

גרסה אחרונה מ־20:04, 27 באוקטובר 2024

ר' זושא בתנועת עידוד אופיינת במטוס בעיצומה של נסיעה לרבי

הרב זושא וילימובסקי - (מכונה "הפרטיזן" ג' בניסן תרפ"ה - ט"ז בתשרי תשמ"ז) - היה מראשי עסקני חב"ד, החל משנת תש"ט כאשר הקים את ישיבת תומכי תמימים לוד ועד לפטירתו בחג הסוכות תשמ"ז.

הרבי כינה את ר' זושא וילימובסקי - "מיין פרטיזן" (הפרטיזן שלי). ר' זושא עבד אכן כמו פרטיזן: פעל ביעילות ובחכמה להקמת מוסדות - תומכי תמימים לוד, רשת אוהלי יוסף יצחק ונשי חב"ד, ובד בבד היה פועל בכל שיטה נדרשת, בתיחכום ולעיתים בסגנון עצמאי, בכל מקום ובכל זמן שהיה נדרש, בודק ומדווח לרבי, פועל בתחבולות ולא חת מפני איש והכל בכדי לעשות נחת רוח לרבי. כיהן כמזכיר ועד כפר חב"ד ומבקר מוסדות חב"ד.

תולדות חיים[עריכה | עריכת קוד מקור]

צעירותו[עריכה | עריכת קוד מקור]

בעת מלחמת השחרור (במרכז התמונה - עם זקן מלא)

הרב זושא וילימובסקי - נולד ביום ד' בניסן תרפ"ב, לאביו הרב יוסף יצחק ולאמו הרבנית מריישא (מרים). אביו כיהן כרב העיר איזיום שברוסיה, ובשנת תרפ"ד, בעת שר' זושא היה בן שנתיים, עברה המשפחה לפולין, שם התמנה אביו לרב ואב-בית-דין בעיר סלץ[1].

בצעירותו למד בישיבות שבאיזור מגוריו. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, כאשר ברית המועצות כבשה את האיזור, נסגרו הישיבות ברחבי המדינה, והוא הבריח את הגבול לליטא שהייתה אז תחת ממשלה עצמאית, שם למד בישיבת ברנוביץ' בראשות הגאון הרב אלחנן וסרמן. בישיבה למד בחברותא עם החסיד ר' דוד גרשוביץ. דרכיהם של החברים הטובים נפגשו ונפרדו מספר פעמים, עד שהתיישבו שניהם בכפר חב"ד. כאשר כבשו הגרמנים את ליטא, נדדה הישיבה ממקום למקום עד שהגיעה לעיירה סאמילישוק, שם התארחו התלמידים בבתי היהודים בעיירה. ר' זושא מצא מקום מגורים בבית משפחה מהקהילה היהודית. כעבור זמן הגיעה ידיעה לר' זושא שהנאצים מתקרבים לעיר, ר' זושא דאג שהמידע הזה יגיע לכל יהודי העיירה ולאחר מכן ברח גם הוא, וכך הציל רבים[2].

פרטיזן[עריכה | עריכת קוד מקור]

בימי המלחמה נדד לביילורוסיה, שם הוכנס על ידי הנאצים לגטו לידא, וכעבור זמן הועבר למחנה עבודה סמוך. במחנה פגש את ידידו ר' דוד גרשוביץ, וביחד הצליחו להימלט מהמחנה והצטרפו ליחידת הפרטיזנים בראשות המפקד טוביה ביילסקי. יחידת ביילסקי, הייתה חלק ממערך הפרטיזנים בביילורוסיה, וכללה גם משפחות רבות כי מטרת ביילסקי הייתה הצלת נפשות[3].

ר' זושא, השתתף בפעולות הגנה ובפשיטות מזון ואף היה נכנס אל הגטו, והבריח משם יהודים והביאם ליער אל יחידת ביילסקי. גם הלוחמים הבלתי מאמינים שהתחנכו על ברכי הקומוניזם, רחשו כבוד והערצה לזושא הצעיר, שהתחבב על כולם. בתקופת שהותו עם הפרטיזנים, שמר במסירות נפש על אורח חיים חרדי. מהמלחמה יצא ר' זושא כשהוא פצוע ירי ברגליו, אך לא סיפר מעולם כיצד נפצע[4].

התקרבותו לחב"ד[עריכה | עריכת קוד מקור]

לאחר מסע תלאות הגיע למחנה העקורים קרומונה שבאיטליה, שם התיידד עם החסיד ר' שניאור זלמן לוין. יחד הקימו במחנה בית כנסת, לטובת הפליטים הרבים, ור' זלמן הוא שקירבו לחסידות חב"ד.

לאחר שעלה ארצה[5] בכ"ג אדר ב' תש"ו, נכנס ר' זושא ללמוד בישיבת אחי תמימים תל אביב בהיותו בגיל 25 שנחשב מבוגר מאוד ביחס לשאר התלמידים בישיבה, והחל ללמוד חסידות בצורה מסודרת תחת הכוונתו של המשפיע הרב חיים שאול ברוק. באותם ימים קיבל הוראה מאדמו"ר הריי"צ ללמוד שחיטה, לאחר שגולל בפני הרבי את כל התלאות שפקדו אותו בשנות המלחמה.

בשנת תש"ח, כאשר החסיד ר' משה גוראריה מתל אביב שהה ב-770, נקרא אל חתנא דבי נשיאה - הרבי, והוא הראה לו פתק בכתב יד קודשו של חמיו אדמו"ר הריי"צ: "נא לברר מהותו של הבחור ז. ו." ר' משה סיפר את כל הידוע לו על ר' זושא. מיד בתום דבריו עלה הרבי אל דירת אדמו"ר הריי"צ[6].

בעודו בחור הקים את תומכי תמימים לוד, רשת אהלי יוסף יצחק ונשי חב"ד, כפי שמפורט להלן.

הקים את ביתו עם גב' פייגא לבית פוקער, והרבי כתב שעדיף שיקבעו את מקום מגוריהם בכפר חב"ד ואכן לאחר החתונה התיישבו בכפר חב"ד[7].

עסקנות ציבורית[עריכה | עריכת קוד מקור]

מקים תומכי תמימים לוד[עריכה | עריכת קוד מקור]

בתחילת חודש שבט תש"ט, שלוש-עשרה משפחות חב"דיות התיישבו בקצה העיר לוד, סמוך לתחנת הרכבת, בשכונה שננטשה על ידי הערבים במהלך מלחמת השחרור. ר' זושא הבין כי חייבים להקים ישיבה עבור ילדי משפחות אלו ועבור משפחות חסידי חב"ד נוספות שעלו זה לא מכבר מאירופה. יום אחד הגיע ללוד וראה בניין בן שלוש קומות ששימש בעבר כבית מלון קטן. הוא נכנס לבניין נעל במנעול את הדלת הראשית וקבע עובדה - כאן תהיה ישיבת "תומכי תמימים"[8].

כך נוסדה ישיבת "תומכי תמימים" המרכזית בלוד, אותה ניהל ר' זושא עם הקמתה בחסות אגודת חסידי חב"ד באה"ק בראשות הרב אליעזר קרסיק ועל פי הוראות אדמו"ר הריי"צ והרבי[9]. חלק חשוב היה לר' זושא וילימובסקי בקירוב ילדי עולי תימן לחב"ד ושילובם בישיבת תומכי תמימים לוד[10].

ר' זושא התמסר כוחות נפשו וגופו להבאת תלמידים לקליטתם ולהחזקת הישיבה, את האחריות של קיום הישיבה נטל על כתפיו והוא דאג לרווחת התלמידים בגשמיות וברוחניות באותה תקופה ביקר רבות בבתי הכנסת ברחבי ארץ הקודש וגייס תרומות להחזקת הישיבה וקיומה על ידי נאומיו המלהיבים[11].

מייסד רשת אהלי יוסף יצחק[עריכה | עריכת קוד מקור]

ר' זושא פעל בקרב העולים החדשים וביקש להקים מוסד שיקלוט את ילדי העולים. על כך כתב לרבי וביום ה' בתמוז תשי"א השיב לו הרבי על הצעתו - בהצעה אחרת להקים את "רשת אוהלי יוסף יצחק באה"ק":

"כדאי הוא שיתעניין בהאפשרות לייסד שם (בארץ הקודש ת"ו) גם כן מוסדות שיכנסו ברשת המוסדות חינוך שיסדו במרוקו ונקראים על שם כ"ק מו"ח אדמו"ר אוהלי יוסף יצחק ליובאוויטש, אשר ברשת מוסדות חינוך אלו נמצאים מוסדות החל מלימוד אלף בית עד בית מדרש למורים ורבנים"[12].

הרבי העריך כל השנים את פעילותו הברוכה והנמרצת. אבל עסקנים ותיקים חששו מכך שבחור צעיר יעמוד בראש מוסדות חדשים שזה עתה קמים, למרות שחסידי חב"ד בארץ הקודש היוו ציבור קטן יחסית והמצב הכספי היה קשה, אך הרבי כתב לאחד העסקנים, כי ר' זושא כנראה בעל מרץ ועומד בקשר מכתבים עם הרבי וכבר התקבלו ממנו הצעות אודות הקמת מוסדות אהלי יוסף יצחק ליובאוויטש[13]. בהמשך המכתב כותב הרבי כי כדאי לנצל את מרצו הרב[14].

ר' זושא ניגש לעבודה, כאשר מידי זמן קיבל הוראות מהרבי כיצד לנהוג במוסד הנמצא בהקמה. חודשים ספורים מאז הגיעה ההוראה להקים את הרשת, וכבר נפתחו ארבע מחלקות בהם לימדו ילדים תורה בשעות אחר הצהרים.

הרבי דרש בתוקף מכל עסקני חב"ד ובהם ר' זושא, להשיג אישור ממשלתי לשייך את מוסדות הרשת ל"זרם בלתי זרמי". באותם ימים היו בתי ספר שהשתייכו לזרם הממלכתי והיו לממלכתי דתי, והרבי ביקש שבתי ספר חב"ד יוכרו כזרם בלתי זרמי, אלא שבמשרדים הנוגעים בדבר, שללו את הרעיון, עד שר' זושא בתיחכום רב, הצליח לקבל את האישורים המתאימים. כך נפרצה הדרך להקמת בתי הספר של הרשת ובפתיחת שנת הלימודים תשי"ג, ארבע המחלקות של הרשת, הפכו לבתי ספר של ממש ובשנים הבאות הוקמו ברחבי ארץ הקודש עשרות בתי ספר וגנים[15].

בתקופה הראשונה היה ר' זושא מנהל ה'רשת', עד שהרב דוד חנזין מונה לתפקיד, ואילו ר' זושא המשיך לכהן כחבר הנהלת הרשת.

מייסד נשי חב"ד[עריכה | עריכת קוד מקור]

הרבי הורה לר' זושא לעסוק בהקמת ארגון נשי חב"ד בארץ הקודש[16].

הרבי שלח לר' זושא הוראות מפורטות לגבי פעילות נשי חב"ד וגם הורה לפרסם את הפעילות באופן מתאים[17]

בתקופה הבאה הרבי הורה לו[18] שנשים ינהלו את הארגון, ור' זושא העביר את הניהול לרבנית דבורה אשכנזי[19].

מפיץ ספרי קה"ת[עריכה | עריכת קוד מקור]

בעידוד הרבי, הפיץ ספרי חסידות מטעם מרכז לענייני חינוך סניף ארץ הקודש.

אלפי ספרי חסידות הגיעו מקה"ת בניו יורק לכפר חב"ד והיו תחת אחריות מרכז לענייני חינוך סניף ארץ הקודש, בניהולו של הרב אברהם פריז, פורסמו מודעות שישנם ספרים למכירה, אך הרכישות היו מעטות, והרבי עודד והפציר לעסוק בהפצת הספרים, עד שר' זושא החל להפיץ את ספרי החסידות בישיבות מכל החוגים והעדות בכל רחבי ארץ הקודש[20]

היה מהפעילים הבולטים במסגרת עבודת צעירי חב"ד, והכול בהכוונת ובעידוד הרבי[21].

מזכיר ועד כפר חב"ד[עריכה | עריכת קוד מקור]

בחודש תשרי תשכ"א, בעת שהיה לראשונה אצל הרבי, נכנס ליחידות וסיפר אודות עבודתו הציבורית במוסדות הרשת ובמעורבות בפיתוח כפר חב"ד ומוסדותיו, ושאל את הרבי על אודות המשך דרכו. הרבי הורה לו להשקיע את עצמו בשני עניינים עיקריים, והראשון שבהם בתפקיד מזכיר ועד כפר חב"ד. זמן קצר לאחר ששב מ-770, מונה למזכיר ועד כפר חב"ד, ובכך מומשה הוראת הרבי. הענין השני בו השקיע עצמו, היה ה'רשת'[22].

הוראות רבות קיבל מהרבי אודות כפר חב"ד, מוסדותיו והתנהלות הועד והתושבים. לדוגמא - ר' זושא הוא שקיבל את ההוראה הידועה לא לבנות בתים פרטיים גבוהים משתי קומות[23].

ר' זושא פעל למען פיתוח והרחבת כפר חב"ד ומוסדותיו, לפי הוראות שקיבל מהרבי וכפי שהסביר בראיון לקול ישראל: "בדרך כלל, כל העניינים שאתה רואה בכפר זה לפי ההוראות של הרבי. אבל יש לפעמים שהצעה הייתה מהתושבים והרבי הסכים לזה. הפירוש של הדבר: כל דבר עובר דרך הרבי, או בדרך ישר – שהרבי אומר לעשות דבר כזה, או שזה בא ביוזמה של המשתתפים ושואלים את דעתו של הרבי והרבי נותן הסכמתו. בכל אופן, בלי הסכמתו של הרבי – אין דבר כזה. לא רק בכפר חב"ד, בכל מקום שנמצאים חסידי חב"ד – בלי הסכמתו של הרבי אין דבר כזה"[24].

פעל רבות להקמת כפר חב"ד ב' ובכללו מוסדות בית רבקה, על פגישות של ר' זושא עם אישי ציבור במסגרת שתדלנות להקמת כפר חב"ד ב', סיפר מנהל בית רבקה, הרב שמואל חפר בספר הקטר של הרבי[25]

'מבקר'[עריכה | עריכת קוד מקור]

החל משלהי שנת תשי"א, ביקש הרבי מר' זושא הפרטיזן לכתוב על הנעשה במוסדות חב"ד בארץ הקודש עד לפרטי פרטים. במכתבים הרבים שקיבל מהרבי, מופיעה שוב ושוב דרישה ותביעה לכתוב בהרחבה[26], בייחוד שיבח אותו הרבי על כתיבה אודות היישוב כפר חב"ד. יותר מ-25 שנה היה ר' זושא מדווח לרבי על כל מה שראה או שמע מהנעשה בארץ הקודש, והכל על פי הוראות הרבי כאמור לעיל. במשך שנים רבות היה ר' זושא נוסע ברחבי הארץ, לארכה ולרחבה, בגין תפקידיו הרבים, ומה שהיה רואה ושומע - היה מדווח[27].

מבקר רשמי[עריכה | עריכת קוד מקור]

מצב זה התחזק לאחר חודש שבט תשל"ז, בעת כינוס של חסידי חב"ד שאורגן על ידי בית דין רבני חב"ד באה"ק, או אז התמנה ל'מבקר' רשמי, ומכיוון שכך החל במסעות מסודרים בכל רחבי הארץ, במטרה להגיע לכל מקום בו מתגוררים חסידי חב"ד, והיה מדווח לרבי על הנעשה.

בכל מקום היה ר' זושא מעודד את מי שצריך, דוחף לפעולה את מי שצריך, ובשעות הפנויות היה יושב לעצמו וכותב בכתב גדול וצפוף על גיליונות גדולים של נייר. כששאלוהו מה הוא כותב, היה משיב: "סוד צבאי!". היו אז שהתבטאו עליו כי הוא "מרגל" של הרבי-הרמטכ"ל, והדוחו"ת היו דוחו"ת צבאיים מודיעיניים לכל דבר ועניין[28].

הרבי והדו"חות של ר' זושא[עריכה | עריכת קוד מקור]

ר' זושא היה כותב כמעט מידי יום ביומו מכתבים ודו"חות לרבי, מה שהיה גורם נחת רוח רב לרבי, כי הרבי ביקש מכמה עסקנים חשובים שיכתבו לו על הנעשה בארץ הקודש, כך שירגיש כאילו הוא נמצא שם, והיחיד שהצליח לעשות זאת היה ר' זושא. סיפר מזכיר הרבי הרב בנימין קליין: "כאשר עברו כמה ימים ולא הגיע מכתב מר' זושא, הרבי התעניין אצל המזכירים מה קרה שלא כתב מכתב"[29].

לימין השלוחים[עריכה | עריכת קוד מקור]

"ר' זושא היה דואג לכל שליח, בכל מקום בארץ ישראל, גם אם היה מתגורר בפינה רחוקה. כאשר הצליח השליח להקים משהו, או לפעול עניין, קטן כגדול, היה מוצא לנכון לעודד אותו. העידוד לא מתבטא במילים טובות בלבד או בטפיחה על השכם, אלא בכך שר' זושא הטריח עצמו לעירו ולביתו של השליח, גם אם היה בקצה הארץ, והיה מעודדו וממריצו בהמשך עבודתו[30]. ר' זושא היה באופן טבעי וכמעט אוטומטי לחבר הנהלות רוב או כל מוסדות ומפעלי חב"ד והתאמץ תמיד ליצור קשר עם כל פעיל חב"די, עם כל בית חב"ד עם כל מוסד חב"די עם כל סניף של צא"ח לעודד לחזק לדרבן ולסייע ולעזור לכל מקום הגיע והביא אתו את הניחוח החסידי של חיוניות והתלהבות[31].

חלוקת מצות הרבי[עריכה | עריכת קוד מקור]

מידי שנה בערב פסח, היה נוסע לחלק את המצות ששלח הרבי לארץ הקודש בין השלוחים. גם בשנותיו האחרונות נמנע מלמסור לשלוחים את המצות בסמיכות לרכב, ואמר שהוא עצמו חפץ להכניס את הברכה לבית[32].

מינוי רבני ערים[עריכה | עריכת קוד מקור]

הרבי הורה לעסקני חב"ד לסייע למינוי רבנים חב"דיים לקבל תפקידי רבני ערים. מי שפעלו והצליחו בעניין, היו ר' שלמה מיידנצ'יק ור' זושא, שעבדו בתיאום פעולה מלא. הם נסעו לערים שונות ודיברו עם עסקנים, גבאי בתי כנסת וראשי ערים מקומיים, כדי שאלו יפעלו למען מינויו של הרב שבדרך כלל פעל גם כשליח בעירו. בדרך כלל, לאחר שעבודתם הוכתרה בהצלחה והבחירה התקבלה, המשיכו לסייע לרב החדש והצעיר.

קשר מיוחד שרר בין ר' זושא לבין הרב שלמה גורן, שהיה אז הרב הראשי לישראל; כך הצליח ר' זושא לקבל 'כושר' לרב עיר עבור רבנים רבים, הליך שבדרך כלל נמשך שנים רבות[33].

ר' זושא ליווה וסייע לשלוחי הרבי לארץ הקודש[34] ולקבוצות התמימים השלוחים שהיו מגיעים לארץ הקודש או עוברים דרך ארץ הקודש[35]

חבר ארגון הגג[עריכה | עריכת קוד מקור]

ר' זושא כיהן כחבר הנהלת ארגון הגג של מוסדות חב"ד. הארגון בו היו חברים ראשי עסקני חב"ד בארץ הקודש, הוקם על ידי הרבי בשנת תשל"ג והיה למעשה הגוף שניווט ותיאם את כלל פעולות מוסדות חב"ד בארץ הקודש, כאשר תחומי פעילותו כללו את כל ענפי העסקנות הציבורית החב"דית. ארגון הגג עסק בין השאר בתיאום בין המוסדות ייצוג כלפי הממשלה לצורך השגת תקציבים ועוד, שתדלנות למינוי רבנים חב"דיים למשרות רבני שכונות ורבני ערים, החלטה ותיאום על הקמת מוסדות חדשים הקמת בתי כנסת ובתי חב"ד, קשר עם חוגים חרדיים שונים, ארגון אירועים ארציים ועוד.

חברי הנהלת ארגון הגג היו ראשי המוסדות המרכזיים של חב"ד בארץ באותם ימים הרב אפרים וולף כמנהל ישיבת תומכי תמימים המרכזית הרב שלמה מיידנצ'יק כיו"ר וועד כפר חב"ד הרב אריה לייב קפלן כשליח לצפת ומנהל מוסדות חב"ד בעיר, הרב שמואל חפר כמנהל בית רבקה כפר חב"ד. ארבעה עסקנים אלו היו מתאספים לעתים קבועות בדרך כלל במשרד ישיבת תומכי תמימים לוד ודנים בנושאים העומדים על הפרק.

בי"ח טבת תשמ"ב, צורף ר' זושא וילימובסקי להנהלת הארגון וזאת לאחר שקיבל מענה מהרבי שיכול לעבוד באופן חלקי בארגון גג (היינו במשרה חלקית, בעודו עובד גם בתפקידים אחרים). תפקידו של ר' זושא וילימובסקי בארגון הגג – תיאום בין הארגון למוסדות חב"ד בארץ הקודש[36].

הפרטיזן של הרבי[עריכה | עריכת קוד מקור]

ר' זושא היה סמל להתקשרות לרבי, וכל שיחו וסיגו היו בנושא אחד: כיצד לבצע הוראות הרבי וכפי שהסביר בראיון לרדיו קול ישראל:

"אני מאמין באמונה שלימה, שהנשמה שלי שירדה לעולם – אי אפשר למלאות את השליחות שלה בעולם הזה, בלי הוראתו של הרבי. שורש הנשמה של כל חסיד קשור לרבי, מה שהרבי אומר לו הוא צריך לקיים וזה השליחות של נשמתו"[37],

משמח את הקהל ב'שמחת בית השואבה'

במשך שנים רבות הקפיד ר' זושא להגיע לרבי בכל חודש תשרי, עד שהפך להיות חלק מהאווירה באחת השנים כתב ר' זושא לרבי, כי העבודה הרבה בחודש תשרי מפיחה בו חיות מיוחדת לכל השנה כולה. הוא למעשה שימש כראש הקבוצה הראשונה מארץ הקודש שהגיעה לרבי. לאחר כל תפילה החל לנגן ניגון שמח, והרבי עודדו וכאשר הרבי לא ראהו, חיפשו ומצאו ואז עודדו להתחיל ניגון[38]. בהתוועדויות עמד מאחורי הרבי, והיה מעודד ומנווט את שירת החסידים; הוא גם היה ממונה על השיעורים לאורחים, ובשנים האחרונות היה חלק בלתי נפרד משמחת בית השואבה בעמדו על חבית גבוהה, מחלל בחליל ומשמח את המשתתפים.


אל הרבי הגיע לראשונה לקראת חודש תשרי תשכ"א. בשבת שלפני ראש השנה, בעת ההתוועדות, במעמד קהל חסידים הזכיר הרבי את ר' זושא בתוארו הקדום "פרטיזן", בבארו את עבודת הפרטיזן:

"ישנו כאן יהודי שקוראים לו זושא וילימובסקי, והוא פרטיזן, ענינו של פרטיזן הוא שאינו מביט על דברים גדולים ולא על דברים קטנים אלא מבצע את ענייני המלוכה. כיון שנשארו עוד 20 או 21 עניינים שצריכים לבצע לקראת בוא המשיח, צריכים לעבוד באופן פרטיזני. זה אמנם לא מסודר אך זה על פי הכוונה".

באותה התוועדות דיבר הרבי על חשיבות לימוד התורה בכלל, ועל ידי האורחים שבאו ל-770 בפרט. בהקשר לכך שאל הרבי את ר' זושא אם הוא מסכים להיות אחראי על ארגון השיעורים לאורחים. ר' זושא השיב בחיוב.

הרבי נתן לר' זושא את הגביע שלו, ור' זושא שתה את היין שהיה בגביע והחזיר לרבי. לאחר מכן נתן לו הרבי את קערת המזונות שהייתה מונחת לפניו, ומיד חטפו החסידים את כל המזונות. ר' זושא הביט על הרבי מבלי שידע כיצד עליו לנהוג. הרבי הביט ימינה ושמאלה, וכעבור שניות חזרו כל המזונות לקערה. כשר' זושא החל ללכת בין הספסלים לעבר מקומו הקבוע, אמר לו הרבי: "תלך ישר, אני שומר עליך". זו הייתה הפעם הראשונה שהרבי כינהו פרטיזן. במשך השנים המשיך הרבי לכנותו בכינוי 'הפרטיזן' ו'מיין פרטיזן' [= הפרטיזן שלי]. פעמים אירע שהרבי לא ראה את ר' זושא בהתוועדויות, והרבי שאל "וואו איז מיין פרטיזן?" [= איפה הפרטיזן שלי?] כינוי זה דבק בו, והחסידים אף הם כינוהו על פה ועלי כתב: הפרטיזן.

דרך פרטיזנית זו הייתה הדרך בה פעל כל העת. לא היו לו מקורות מימון, עובדים או עוזרים אישיים, אבל הוא פעל בכל המרץ, בכל מקום שהיו צריכים אותו, ונכח בכל מקום שידע שצריכים אותו - והכל בפשטות מבלי שנשא בתפקיד רשמי ומבלי שקיבל משכורת. במקומות רבים הוא זרע זרעים, ונתן לאחרים להמשיך לטפל בצמחים שיגדלו. כך היה בישיבה בלוד, דרך ה'רשת' וכלה בביסוס ופיתוח כפר חב"ד, והעזרה האגדית שלו לשלוחי הרבי בכל מקום שהם.

מידת השמחה הייתה חלק בלתי נפרד ממנו. תמיד היה בידו בקבוק משקה, והוא רקד בכל עת מצוא. לפני הטיסה ובזמן הטיסה, בהתוועדויות ובסעודות של הכנסת אורחים, בהתוועדויות עמד מאחורי הרבי ומעודד ומנווט את השירה; בעת חלוקת 'כוס של ברכה' היה רוקד על מקומו במשך שעות ארוכות, מוחא כפיים בעוצמה ומעודד בתנועות ידיים אופייניות את השמחה מסביב[39].

פרסום משיח[עריכה | עריכת קוד מקור]

המכתב המיוחד

ר' זושא היה מתבטא כלפי הרבי תדיר במושגי מלכות, ובמכתביו לרבי היה פותח "לכ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א".

בי' שבט תש"ל, לקראת מעמד סיום ספר התורה של משיח, ניסח מכתב מיוחד עליו החתים את גדולי החסידים, בו כותב:

"כ"ק אדמו"ר המלך המשיח שליט"א

מאחר שזכינו לסיום הספר תורה לקבלת פני משיח צדקינו, והרי הרבי מבית דוד והוגה בתורה וכופה כל ישראל לחזק בדקה ולוחם מלחמת ה' ועושה ומצליח וכמו שכבר שמענו מפיו הקדוש שכלו כל הקיצין ואין סוף להצרות שסובלים כלל ישראל. אנא לרחם ולבוא תיכף לגאלינו מהגלות המר ויוליכנו קוממיות לארצנו בחסד וברחמים".

פעם התבטא: "למה צריכים משיח, והרי יש לנו רבי? אלא שהרבי רוצה משיח!... כשיבוא משיח, לא כולם יבינו בפעם אחת שמשיח בא, אלא בהדרגה. יהיו חלק שיכירו בשלב מסויים, ואחר כך עוד חלק, עד שכל העולם יכירו כי משיח בא. יש כאלו שכבר מכירים כי הרבי משיח, וזה חלק מהתגלותו של המשיח"[40].

פטירתו[עריכה | עריכת קוד מקור]

במוצאי-שבת, ליל יום טוב שני של חג הסוכות תשמ"ז, נפטר ר' זושא בסוכה של אש"ל הכנסת אורחים שעל יד 770, לאחר חזרתו המוקדמת משמחת בית השואבה. בקשר למקום פטירתו, הזכירו החסידים את התבטאותו ביחס לרב שמריהו גוראריה שנפטר בתוך בית הכנסת בשעת כל נדרי ב770, ליד הרבי: "אני לא אהיה מפונק כמוהו... אסתפק בחצר המלוכה". מעניין לציין שבימיו האחרונים, בערב חג הסוכות עבר ר' זושא הפרטיזן אצל הרבי עם ד' מינים שקיבל מהרבי, והרבי - למרות מנהגו לברך כל אחד בברכה (בתרגום מיידיש) "שתמשיך את כל ההמשכות על כל השנה" - התעלם ממנו ולא בירך אותו כלל[41], ואכן הוא לא זכה באותה השנה לברך על ארבעת המינים!

הנצחתו[עריכה | עריכת קוד מקור]

  • הפרטיזן - לקט מאמרים - יצא אחרי פטירתו על ידי רשת אוהלי יוסף יצחק בעריכת הרב אורי בן שחר.
  • בשנת תשפ"א יצא קומיקס 'מעבר לקוי האויב' ע"י הוצאת אורות ובו פועלו של ר' זושא הפרטיזן בתקופת הפרטיזנים.
  • במאמרים שפורסמו בכתבי עת חב"דיים וכלי תקשורת חב"דיים וגם בתשורות משפחתיות שיצאו במשך השנים, התפרסמו סיפורים ואגרות הקשורים לתולדותיו ועסקנותו.

ספר הפרטיזן[עריכה | עריכת קוד מקור]

ספר הפרטיזן - תולדות ר' זושא וילימובסקי - בשנת תשס"ה[42] ראה אור ספר תולדותיו בעריכת ר' שניאור זלמן ברגר ויצא לאור על ידי הרב לוי וילימובסקי, בנו של ר' זושא.

כריכת הספר הפרטיזן

בספר 384 עמודים המכילים תיאורים וזכרונות לצד אגרות מענות יחידויות, מסמכים ומאות תמונות, חלקם הגדול התפרסמו לראשונה בספר. הספר יצא עד כה בשתי מהדורות.

בספר יש תיאורים מפורטים כולל חומר רב בפרסום ראשון אודות ראשית דרכו תחנות חייו ותפקידיו:

  • פרטיזן ביחידת ביילסקי בתקופת השואה
  • שתדלנות למינוי רבני חב"ד[43] כרבני שכונות וערים בארץ הקודש
  • מעודד שירה ושמחה ב770
  • פטירתו בסוכת האורחים בחצר 770
  • אגרות הרבי אל ר' זושא וילימובסקי

תוכנית ר' זושא להוצאת תולדותיו[עריכה | עריכת קוד מקור]

ר' זושא שקל להוציא ספר אודות תקופת המסירות-נפש בימי השואה, ופעילותו הרב גונית לאור הוראות הרבי כדי שיהיה דוגמא לצעירים, את תוכניתו פרש בפני הרבי:

"זה כמה שנים שאנשים מעוררים אותי לכתוב ספר קורות חיים, ומהעניינים שאני יודע שנעשו בשטחים שונים. כגון:

  • א) מזמני המלחמה והפרטיזנים, מחנה ריכוז ועבודה והמסירות נפש שהייתה אז בקשר לזה.
  • ב) ארגון והתפתחות ענייני חב"ד בארץ הקודש
  • ג) עניינים שונים הקשורים לזה והוראות שונות.

חשבתי לעצמי מאחר וצריך אני להשקיע עמל רב, ומאמץ וארגון וכן להיזכר בכל, וכן להשקיע סכומים, ואין הזמן והיכולת לדבר כזה, ובפרט שיש עבודה ממשית לפי דרישת השעה ושכ"ק אדמו"ר שליט"א מעורר וכו' לפעול ולהפעיל לאחרים. ומצד שני מאחר וכעת יכולים ויש אנשים שאפשר לברר אצלם מהעניינים הנ"ל, יש לנצל הזמן. וכן אולי תהיה גם תועלת הרבים בזה, לכן אמרתי לעצמי שאברר זה לעצם העניין אצל כ"ק אדמו"ר שליט"א"[44]

הפרטיזן באנגלית[עריכה | עריכת קוד מקור]

בשנת תשע"ט יצא לאור ספר הפרטיזן מתורגם לאנגלית על ידי נכדתו חיה וילימובסקי. הספר מכיל 335 עמודים, הכוללים זכרונות, אגרות קודש, מסמכים ותמונות.

משפחתו[עריכה | עריכת קוד מקור]

קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]

הקודם:
- 		מנכ"ל רשת אוהלי יוסף יצחק
מייסד - תשי"א 		הבא:
דוד חנזין

הערות שוליים

  1. ↑ שניאור זלמן ברגר, הפרטיזן תשס"ה, פרק א
  2. ↑ שניאור זלמן ברגר, הפרטיזן תשס"ה, פרק ב
  3. ↑ זושא פרטיזן ביחידת ביילסקי בתקופת השואה
  4. ↑ שניאור זלמן ברגר, הפרטיזן תשס"ה פרק ג
  5. ↑ תיעוד עלייתו ארצה באוניית מעפילים באתר בנתיבי העפלה
  6. ↑ שניאור זלמן ברגר, הפרטיזן תשס"ה פרק ו
  7. ↑ אגרת י' כסלו תשי"ג
  8. ↑ שניאור זלמן ברגר, הפרטיזן תשס"ה עמודים 64-66. וראה זושא וולף, ימי תמימים, חלק א' עמוד 34
  9. ↑ שניאור זלמן ברגר, הפרטיזן תשס"ה, פרק ז
  10. ↑ ר' זושא וילימובסקי בקירוב ילדי תימן לחב"ד. וראה שניאור זלמן ברגר, הפרטיזן תשס"ה, וזושא וולף, ימי תמימים, חלק א' במבוא
  11. ↑ זושא וולף, ימי תמימים, חלק א' עמוד 38
  12. ↑ אגרות קודש חלק ד' אגרת א'פה
  13. ↑ בטח ידוע לכת"ר שהנני עומד בקישור מכתבים עם הרה"ח וו"ח אי"א נו"נ עוסק בצ"צ באמונה וכו' הרח"ז וילימובסקי, אשר כנראה הוא בעל מרץ…. וכבר קיבלתי ממנו איזה הצעות בעניין מוסדות חינוך בשם אוהלי יוסף יצחק ליובאוויטש
  14. ↑ ובפרט שאין אנחנו עשירים כל כך באנשים בעלי מרץ ומחנכים
  15. ↑ הפרטיזן תשס"ה, פרק ט
  16. ↑ אגרות קודש חלק ד' אגרת א'רא, ותוך זמן קצר אירגן כינוס נשים, ופעילות של נשי חב"ד
  17. ↑ אגרות קודש חלק ה' אגרת א'שפב: נהניתי לקרות בהמצורפים למכ' מכ"ב חשון, ע"ד מה שהי' בהעתון בנוגע להתועדות דשמחת בית השואבה, וכן בנוגע להתועדות דנשי חב"ד והשייכות אליהן, ובטח גם להבא יתאמצו בכגון זה, ונוסף על העבודה עצמה, להשתדל בפרסום, ובאופן המתאים דוקא, היינו בלא פרסום זולה, וכידוע מתשובת הרשב"א שמצוה לפרסם עושי מצוה כיון שעי"ז אפשר להמשיך עוד אחרים וכהענין דקנאת סופרים תרבה חכמה
  18. ↑ לוי וילימובסקי, תשורה, תשע"ב, עמוד 13,אגרת ב שבט תשט"ו
  19. ↑ שניאור זלמן ברגר, הפרטיזן תשס"ה, פרק יא
  20. ↑ שבועון בית משיח, גיליון 1360
  21. ↑ שניאור זלמן ברגר, הפרטיזן תשס"ה, פרק יג. בגיליונות ביטאון חב"ד ישנם דיווחים רבים על העשיה של ר' זושא בפעילות צא"ח
  22. ↑ שניאור זלמן ברגר, הפרטיזן תשס"ה, פרק יט
  23. ↑ אגרת ר"ח סיון תשכ"ב
  24. ↑ משיח פרידמן תוכנית רדיו קול ישראל אודות כפר חב"ד
  25. ↑ שלומי חסקי, הקטר של הרבי, עמוד 82
  26. ↑ אגרות כ"ז תמוז תשט"ו, כ' כסלו תשט"ז
  27. ↑ שניאור זלמן ברגר, הפרטיזן תשס"ה, פרק יד
  28. ↑ שניאור זלמן ברגר, הפרטיזן תשס"ה, פרק כו
  29. ↑ הפרטיזן פרק המבקר עמוד 253
  30. ↑ שניאור זלמן ברגר, הפרטיזן תשס"ה,פרק כז
  31. ↑ זושא וולף, ימי תמימים, חלק א' עמוד 38
  32. ↑ זושא וולף, ימי תמימים, חלק ח' עמוד 76 - הרב אפרים וולף מדווח לרבי על חלוקת המצות בשנת תשמ"א, על ידי ר' זושא וילימובסקי: "המצות מכ"ק אד"ש לאנ"ש באה"ק נתקבלו ביום א' יחלק רח"ז שי וילימובסקי המצות בכל ריכוזי אנ"ש. ביום ג' בערב או ביום ד' יקיימו התוועדויות בבתי הכנסת ויחלקו המצות לכאו"א"
  33. ↑ שניאור זלמן ברגר, הפרטיזן תשס"ה, פרק כט
  34. ↑ על חלקו בקבלת פנים לשלוחי הרבי לארץ הקודש בשנת תשל"ו ראה: זושא וולף, ימי תמימים, חלק ז' עמוד 13
  35. ↑ שניאור זלמן ברגר, הפרטיזן תשס"ה, פרק כח
  36. ↑ זושא וולף, ימי תמימים, חלק ח, עמוד 38
  37. ↑ משיח פרידמן תוכנית רדיו קול ישראל אודות כפר חב"ד
  38. ↑ רישומה של שנה תשד"מ: "חול המועד סוכות תשד"מ... טרם צאתו חיפש הרבי במבטו את ר"ז וילימובסקי הנוהג בדרך כלל להתחיל לשיר עם סיום התפילות והשיחות והפעם בגלל שינוי הסדר כתוצאה מחלוקת הדולרים לצדקה לא נמצא במקומו הקבוע לאחר שהרבי מצא אותו והוא התחיל ושמחת יצא הרבי את ביהכנ"ס כשהוא מניף ידו בעוז להגברת השירה"
  39. ↑ שניאור זלמן ברגר, הפרטיזן תשס"ה, פרקים טו-טז
  40. ↑ שניאור זלמן ברגר, הפרטיזן תשס"ה, עמ' 329
  41. ↑ שניאור זלמן ברגר, הפרטיזן תשס"ה, פרק לד
  42. ↑ ספר הפרטיזן ירד לדפוס
  43. ↑ וביניהם הרב יוסף הכט, הרב בן ציון ליפסקר, הרב יוחנן גוראריה
  44. ↑ שניאור זלמן ברגר, הפרטיזן תשס"ה, מבוא
  45. ↑ תולדות רעייתו ב-הפרטיזן תשס"ה, פרק יב
אוחזר מתוך "https://chabadpedia.co.il/index.php?title=חיים_זושא_וילימובסקי&oldid=717611"