מצה: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
(הרחבה, יש המון להוסיף) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
[[קובץ:מצה.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מצה]] | [[קובץ:מצה.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מצה]] | ||
מצה הינו לחם מבצק שלא תפח, מצווה מן התורה לאכלו ב[[ליל הסדר]], זכר למצות שאכלו עם ישראל בשעת [[יצאת מצרים]]. | |||
על פי | |||
==המצווה== | |||
מצווה מן התורה לאכול מצה בכמות של [[כזית]], בלילה הראשון של פסח המכונה [[ליל הסדר]]:{{ציטוט|מרכאות=כן| | |||
|תוכן=בראשון בארבע עשר יום לחודש בערב תאכלו מצות{{הערה|שמות יב, יח}}}} | |||
בתורה לא מובאים פרטי דיני הכנת המצה, אך לרוב דעות הפוסקים, על המצה להיות עשויה בעבודת יד ולא על ידי מכונה, ובצורה עגולה ולא מרובעת. | |||
המצה מכונה גם 'לחם עוני' מכיון שרכיביה הים עניים וכוללים רק קמח ומים. | |||
==מצה שרויה== | |||
==בחסידות== | |||
===מאכל האמונה והרפואה=== | |||
המצה מכונה "מיכלא דמהימנותא"{{הערה|ספר הזוהר חלק ב' קפג, ב.}} - מאכל ה[[אמונה]], כי אכילת המצה הינה 'סגולה' לתוספת [[אמונה]], ב[[חסידות]] זה מוסבר על פי מאמר [[חז"ל]]: "אין תינוק יודע לקרוא אבא עד שטועם טעם דגן"{{הערה|ברכות דף מ.}} כך גם פועלת המצה אצל אוכלה שידע לקרוא בשם [[השם]] ולדעת ולהכיר במציאותו. | |||
שם נוסף למצה בספר [[זוהר]] הוא 'מיכלא דאסוותא' - מאכל הרפואה, סגולה מיוחדת יש במצה לרפואת חולים, חסידו של [[אדמו"ר הזקן]] אשר היה רופא היה נוהג לקבל מהרבי מצות ב[[פסח]] והיה טוחנם ומכין מהם תרופות. | |||
[[אדמו"ר הזקן]] אמר שהענין של 'מאכל האמונה' הינו בעיקר בלילה הראשון (בחוץ לארץ עורכים שני לילות [[ליל הסדר]]) והענין של 'מאכל הרפואה' הינו בעיקר בלילה השני, כי אם האמונה מתעוררת רק לאחר ריפוי מחולי, צריך כביכול חולי, אך אם יש [[אמונה]] לכתחילה אין צורך בחולי ויש רפואה תמידית. | |||
===מצה היפך הגאווה=== | |||
המצה מסמלת את הענווה והצניעות, ההיפך מהחמץ התפוח, שמסמל את הגאווה והישות, | |||
דבר זה נרמז ונראה בכך שאין בה הגבהה וניפוח כמו בחמץ, וגם אין בה טעם מורגש כמו בחמץ, מכיון שבחינת המצה הוא רק בחינת הביטול לבטל את הרצון, כמו שכתוב 'בטל רצונך מפני רצונו', ובחינת ביטול רצון בא מצד בחינת השפלות בגלל העדר הרגשת עצמותו מכל וכל כידוע, ולכן אין במצה טעם מורגש, כמו ביטול רצון שאין בו טעם אלא מפני שכך "אמר ונעשה רצונו". | |||
==ראו גם== | ==ראו גם== | ||
| שורה 20: | שורה 44: | ||
{{פסח}} | {{פסח}} | ||
[[קטגוריה:פסח]] | [[קטגוריה:פסח]] | ||
{{הערות שוליים}} | |||
גרסה מ־19:39, 7 באפריל 2015
מצה הינו לחם מבצק שלא תפח, מצווה מן התורה לאכלו בליל הסדר, זכר למצות שאכלו עם ישראל בשעת יצאת מצרים.
המצווה
מצווה מן התורה לאכול מצה בכמות של כזית, בלילה הראשון של פסח המכונה ליל הסדר:
בראשון בארבע עשר יום לחודש בערב תאכלו מצות[1]
בתורה לא מובאים פרטי דיני הכנת המצה, אך לרוב דעות הפוסקים, על המצה להיות עשויה בעבודת יד ולא על ידי מכונה, ובצורה עגולה ולא מרובעת.
המצה מכונה גם 'לחם עוני' מכיון שרכיביה הים עניים וכוללים רק קמח ומים.
מצה שרויה
בחסידות
מאכל האמונה והרפואה
המצה מכונה "מיכלא דמהימנותא"[2] - מאכל האמונה, כי אכילת המצה הינה 'סגולה' לתוספת אמונה, בחסידות זה מוסבר על פי מאמר חז"ל: "אין תינוק יודע לקרוא אבא עד שטועם טעם דגן"[3] כך גם פועלת המצה אצל אוכלה שידע לקרוא בשם השם ולדעת ולהכיר במציאותו.
שם נוסף למצה בספר זוהר הוא 'מיכלא דאסוותא' - מאכל הרפואה, סגולה מיוחדת יש במצה לרפואת חולים, חסידו של אדמו"ר הזקן אשר היה רופא היה נוהג לקבל מהרבי מצות בפסח והיה טוחנם ומכין מהם תרופות.
אדמו"ר הזקן אמר שהענין של 'מאכל האמונה' הינו בעיקר בלילה הראשון (בחוץ לארץ עורכים שני לילות ליל הסדר) והענין של 'מאכל הרפואה' הינו בעיקר בלילה השני, כי אם האמונה מתעוררת רק לאחר ריפוי מחולי, צריך כביכול חולי, אך אם יש אמונה לכתחילה אין צורך בחולי ויש רפואה תמידית.
מצה היפך הגאווה
המצה מסמלת את הענווה והצניעות, ההיפך מהחמץ התפוח, שמסמל את הגאווה והישות,
דבר זה נרמז ונראה בכך שאין בה הגבהה וניפוח כמו בחמץ, וגם אין בה טעם מורגש כמו בחמץ, מכיון שבחינת המצה הוא רק בחינת הביטול לבטל את הרצון, כמו שכתוב 'בטל רצונך מפני רצונו', ובחינת ביטול רצון בא מצד בחינת השפלות בגלל העדר הרגשת עצמותו מכל וכל כידוע, ולכן אין במצה טעם מורגש, כמו ביטול רצון שאין בו טעם אלא מפני שכך "אמר ונעשה רצונו".
ראו גם
לקריאה נוספת
- מאמרי אדמו"ר הזקן, תקס"ט
קישורים חיצוניים
