חב"דפדיה:היום יום/אדר

אדר
א' אדר	א' אדר א' ראש חודש תורה אור דיבור המתחיל "לא תהיה משכלה" סעיף המתחיל "והנה אחר": "במסירת נפש בפ"ע" פירוש הראשי תיבות הוא "בפנימית עצמותו". כתיב "יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב". הנה כל נשמה בירידתה למטה, יש לה מלאכות כלליות ופרטיות. וזהו "יצא אדם לפעלו", דיציאת הנשמה מעמידתה בשמי רום באוצר הנשמות, וירידתה מדרגא לדרגא עד בואה להתלבש בגוף ונפש הטבעית והבהמית, הוא בשביל אדם לפעלו במלאכות הכלליות להגביר הצורה על החומר, להאיר את העולם באור תורה ונר מצוה. ולעבודתו שהיא מלאכה הפרטית, דכל נשמה יש לה עבודה פרטית במוחין ובמדות כפי טבעה וענינה . . "עדי ערב" - בעוד יש זמן לעשות כמו-שכתוב "היום לעשותם". ובעומק הענין ביאור הכתוב .. דקאי על כללות ענין העליה שנעשה על ידי ירידת הנשמה למטה דיצא אדם, דבעלות הנשמה מהיותה למטה מלובשת בגוף, לפעלו היא עוסקת בעולם הבאב באופן התעסקותה בעולם הזה, ואם היה קובע עתים לתורה, גם שם מכניסים אותו באהלי תורה, לעבודתו, אם עסק בעבודתו כראוי אז הנה עליתו עדי ערב שעולה בעילוי אחר עילוי עד הנועם והעריבות דעצמות אין סוף ברוך הוא. א' אדר ב' ראש חודש. ב"יעלה ויבוא": "זכרנו ה' אלוקינו בו" - בי"ת דגושה - "ופקדינו בו" - בי"ת רפוי.	עריכה - תבנית - שיחה
ב' אדר	== ב' אדר א' == רבינו הגדול - הזקן - סידר לפני אנשי-שלומינו העבודה במוח ולחפש את האמת, לבקר כל תנועה, שתהיה רק כפי האמת ובאה על ידי עבודה. ועבודה זו אינה כמו שטועים בזה טעות גמור לחשוב שצריך לפרק הרים ולשבר סלעים, איבערקערען די וועלט (= להפוך את העולם). האמת הגמור הוא, אשר כל עבודה ופועל, איזה שיהיו, בכוונה אמיתית די ומספיק: א ברכה בכוונה, דעם ווארט אין דאווענען כדבעי בהכנת הלב ובידיעה לפני מי אתה עומד, א פסוק חומש בידיעה שהוא דבר ה', א פסוק תהלים, ומידה טובה לקרב ליבו של חברו באהבה וחבה (= ברכה בכוונה, מילה זו בתפילה כדבעי בהכנת הלב ובידיעה לפני מי אתה עומד, פסוק חומש בידיעה שהוא דבר ה', פסוק תהלים ומידה טובה לקרב לבו של חברו באהבה וחיבה). אמת הדבר, אשר בכדי להגיע לזה צריכים יגיעת רבה ועצומה, פשוט לערנען א רבוי און פארשטיין (= ללמוד בריבוי ולהבין) - כל אחד לפי ערכו - ואז ה' בעזרו שיהיה כפי האמת. ב' אדר ב' הברכה צריכה לאיזה דבר שתאחז בו, וכמו המטר על שדה חרושה וזרועה, או היורה ומלקוש על תבואת השדה והכרם. אבל בשדה בור לא חרושה ולא זרועה, אין המטר יורה ומלקוש מביאים תועלת.	עריכה - תבנית - שיחה
ג' אדר	== ג' אדר א' == רבינו הזקן אמר: מצות אהבת ישראל הוא ליליד עם ישראל אשר מעולם לא ראה אותו, ומכל שכן לחבר עדת ישראל אשר במקום מגורו, שהוא בן או בת עדתו. ג' אדר ב' מענה הצמח צדק לחסיד בקי בש"ס כו' ומשכיל גדול בחסידות: קבלת עול איז משנה דעם מהות. דורך קבלת עול פון א עבד פשוט, וואס בשעת ער שלאפט איז אויך ניכר דער עול העבדות זיינער, קען אפילו א למדן און א גאון אויך קומען צו דער מעלה און חשיבות פון א פראסט-תמימות'דיקער מסירת-נפש איד. תרגום מאידיש: מענה הצמח צדק לחסיד בקי בש"ס כו' ומשכיל גדול בחסידות: קבלת עול משנה את מהות. על ידי קבלת עול של עבד פשוט, שגם בשעה שישן ניכר עול העבדות שבו, יכול גם למדן וגאון גם להגיע למעלה וחשיבות של יהודי בעל מסירת נפש תמימה.	עריכה - תבנית - שיחה
ד' אדר	== ד' אדר א' == ראשית ההכנה להתעסקות בשכלים עיונים, ובשכל אלוקי בפרט, הוא: א) יגיעת בשר להסיר הטוב טעם מעניני עולם. ב) יגיעת נפש לעורר הטוב טעם במושכלות בכלל, ובעניני אלקות בפרט. ד' אדר ב' צו חסידות ביים מיטעלען רבי'ן, איז געווען זייער שטיל, דאך פלעגט ער בשעת חסידות זאגען: שא, שא. דער טאטע האט עס ערקלערט, אז דאס איז געווען אויף להשקיט נביעת המוחין. און האט מיט דעם מבאר געווען דעם מאמר הזהר "סבא דעתוהי סתים דשקיט ושכיך". תרגום מאידיש: בחסידות אצל הרבי האמצעי, היה מאוד שקט, בכל זאת, בשעת חסידות הוא היה אומר: שא, שא. אבי הסביר זאת, שזה היה בכדי להשקיט את נביעת המוחין. והסביר בזה את מאמר הזהר "סבא דעתוהי סתים דשקיט ושכיך".	עריכה - תבנית - שיחה
ה' אדר	== ה' אדר א' == בלי שום צל ספק וספק ספיקא, בכל מקום מדרך כף רגלינו, הכל הוא לזכות ולטהר את הארץ באותיות התורה והתפלה, ואנחנו כל ישראל שלוחי דרחמנא אנו, איש איש כאשר גזרה עליו השגחה העליונה, אין חפשי מעבודת הקודש, אשר הועמסה על שכמנו. ה' אדר ב' לימוד הנגלה לימוד החסידות ועבודה בפועל, כולם כאחד מוכרחים המה. ולא זו בלבד דאינו שייך לומר שהאחד ידחה או יודחה מפני חברו, אלא אדרבא הם מסייעים זה לזה, וכמאמר "ולא עם הארץ חסיד" - שצריך להיות לימוד הנגלה. "איזהו חסיד המתחסד עם קונו" - שצריך להיות לימוד החסידות, ותכלית הלימוד הלא הוא העבודה בפועל.	עריכה - תבנית - שיחה
ו' אדר	== ו' אדר א' == משיחות אבי אדמו"ר: עס איז א מעלה נפלאה, וואס דער אויבערשטער ברוך-הוא איז מזכה און מען קריגט א חוש מיט א געשמאק א אידען א טובה טאן, ביז אז יענער ווערט בא אים טייערער ווי ער בא זיך, ווארום אויף זיך קען ער געפינען כמה טעמים פאר וואס עס קומט אים זאל, ח"ו, זיין ניט גוט, אבער אויף דעם אנדערען איז דאס ניט שייך כלל. תרגום מאידיש: משיחות אבי אדמו"ר: זוהי מעלה נפלאה, מה שהקדוש ברוך הוא מזכה בחוש ותענוג בעשיית טובה ליהודי, עד שהשני נהיה אצלו יקר יותר מאשר הוא בעצמו, כיון שעל עצמו הוא יכול למצוא כמה טעמים למה מגיע לו, ח"ו, שיהיה לו לא טוב, אבל על השני אין זה שייך כלל. ו' אדר ב' מקובל אצל זקני אנ"ש: ספר התניא הוא לקוטי עצות מה שענה רבינו הגדול לאנ"ש על יחידות בשנות תק"מ-תק"נ. בקיץ תקנ"ב התחיל לסדר את ספר התניא בצורתו כמו שהוא עתה לפנינו. תקנ"ג כבר היו העתקות רבות ממנו, ובמשך הזמן נשתבשו, וגם התחילו לזייפו. ומהאי טעמא נזדרז רבינו למסרו לדפוס. יש נוסח אחר: עשרים שנה כתב רבינו את ספרו התניא, ודייק בכל תיבה ותיבה. בשנת תקנ"ה כבר היה צרוף וזקוק, ואז נתן רשות להעתיקו, וכשרבו ההעתקות ונשתבשו מסרו לדפוס. הצמח צדק סיפר אשר, בראש השנה הראשונה לחייו - שנת תק"נ - אמר רבינו הגדול דרוש "משביעין אותו תהי צדיק וכו'", והוא הוא שלשת פרקים הראשונים של ספר התניא.	עריכה - תבנית - שיחה
ז' אדר	== ז' אדר א' == כל איש בישראל עליו לדעת, כי הוא שליח אדון כל, למען הביא לפועל - בכל מקום שהוא - רצונו יתברך וכוונתו בבריאת העולם, שהם להאיר את העולם באור תורה ועבודה, והוא על ידי קיום מצות מעשיות והשרשת מדות טובות. ז' אדר ב' אז מען געהט אין גאס דארף מען טראכטען דברי תורה צי אין מחשבה צי אין דבור, דאס ווענדט זיך, צי מען מעג על פי דין ריידען דארטען דברי תורה. אבער אז ער געהט און איז ניט פארנומען אין דברי תורה, זאגט אים דער שטיין אויף וועמען ער טרעט: בולאך (גולם) וואס טרעסטו אויף מיר? מיט וואס ביסטו העכער פון מיר? תרגום מאידיש: כשהולכים ברחוב צריכים לחשוב דברי תורה, אם במחשבה אם בדיבור, זה תלוי, באם על פי דין מותר לדבר שם דברי תורה. אבל כשהוא הולך ואינו עסוק בדברי תורה, אומרת לו האבן עליו הוא דורך: "גולם, מה אתה דורך עלי? במה אתה חשוב ממני?	עריכה - תבנית - שיחה
ח' אדר	== ח' אדר א' == דער אלטער רבי האט אמאל אריינגערופען א יונגערמאן פון דעם מגיד'ס תלמידים, און האט איהם געזאגט - מיט א ניגון, כדרכו: "איד האב א מצוה פון "ולמדתם אותם את בניכם", דו האסט א מצוה פון זן ומפרנס בני ביתו, לאמיר זיך בייטען: איך וועל דיר געבען דו זאלסט קענען מקיים זיין דיין מצוה, און דו לערען מיט מיין זון - דאס איז געווען דעם מיטעלער רבי. און האט איהם מבאר געווען סדר הלימוד: דאס ערשטע לערענט מען אותיות א. ב. . וואס איז אן אלף - א פינטעלע פון אויבען, א פינטעלע פון אונטען, און א קו באמצע - דאס איז אן אלף. א קינד מוז וויסען, אז דער אלף פון תורה איז דער יו"ד פון אויבען דער יו"ד פון אונטען מיט דעם קו פון אמונה וואס באהעפט זיי. נאך א נוסחא איז דא: "א יו"ד למעלה דאס די נשמה, א יו"ד למטה דאס איז דער גוף און א קו של יראת שמים באמצע". תרגום מאידיש: אדמו"ר הזקן קרא פעם לאברך מתלמידי המגיד ממזריטש, שיכנס אליו ואמר לו - בניגון, כדרכו: "לי יש מצוה של "ולמדתם אותם את בניכם", לך יש מצוה של זן ומפרנס בני ביתו, בא נתחלף: אני אתן לך שתוכל לקיים את המצוה שלך, ואתה למד עם בני - היה זה אדמו"ר האמצעי. וביאר לו סדר הלימוד: דבר ראשון לומדים אותיות אל"ף. בי"ת . . מהו אל"ף? - נקודה מלמעלה, נקודה מלמעטה וקו באמצע - זהו אל"ף. ילד מוכרח לדעת, שהאל"ף של תורה הוא היו"ד למעלה היו"ד למטה והקו של אמונה שמחבר ביניהם. נוסחא נוספת: "יו"ד למעלה זהו הנשמה, יו"ד למטה זהו הגוף וקו של יראת שמים באמצע. ח' אדר ב' אבי אדמו"ר כותב באחד ממכתביו: טובה פעולה אחת מאלף אנחות. אלקינו חי ותורה ומצוות נצחיים המה, עזוב את האנחה ושקוד בעבודה בפועל ויחנך האלקים.	עריכה - תבנית - שיחה
ט' אדר	== ט' אדר א' == אז מען געהט אין גאס און מען טראכט משניות תניא, און מ'זיצט אין קראם (סטאר) מיט א חומש, א תהלים, איז איצט איז דאס טייערער, ווי אין דער צייט, ווען אין גאס (סטריט) איז געווען ליכטיג באור תורה. מ'טאר ניט געהן אין גאס אליבא רקניא, מען דארף האבען תורה, מיט וואס צו געהן אין גאס. תרגום מאידיש: כשהולכים ברחוב וחושבים משניות תניא, ויושבים בחנות עם חומש, תהלים, אזי כעת זה יקר יותר, מאשר בזמן, שברחוב האיר אור תורה. אסור ללכת ברחוב בריקנות, צריכים שיהיה תורה, עם מה ללכת ברחוב. ט' אדר ב' בברכת "בורא נפשות על כל מה שבראת" - הכ"ף בחולם ולא בקמץ. גודל התשוקה להתקשרות, יכול להשביע רק כאשר ילמוד מאמרי החסידות שאומר הרב וכותב, כי בראית פנים בלבד לא סגי.	עריכה - תבנית - שיחה
י' אדר	== י' אדר א' == בברכת המזון קודם מים אחרונים אומרים "על נהרות בבל", "למנצח בנגינות", "אברכה", "זה חלק". ביום שאין אומרים בו תחנון: "שיר המעלות בשוב", "לבני קרח", "אברכה", "זה חלק". אחר מים אחרונים "וידבר אלי". י' אדר ב' טרם הנסיעה ממקום מדורו יסדר א חסידישען פארבריינגען, ויקבל ברכת הפרידה מחביריו הטובים, וכמאמר הידוע: חסידים זעגענען זיך ניט, ווייל מען פאהרט זיך קיינמאל ניט פאנאנדער, וואו מ'איז - איז מען איין משפחה. תרגום מאידיש: טרם הנסיעה ממקום מדורו יסדר התוועדות חסידית, ויקבל ברכת הפרידה מחביריו הטובים, וכמאמר הידוע: חסידים אינם נפרדים, כיון שאף פעם לא נוסעים איש מרעהו, היכן שנמצאים - הם משפחה אחת.	עריכה - תבנית - שיחה
י"א אדר	== י"א אדר א' == ידוע ומקובל בענין הכוונות שבתפלה, אשר אלו שאין דעתם יפה לכוון, מפני העדר הידיעה או מפני שאין בכחם לזכור כוונה הפרטיות בעת התפלה, מספיק שיכוונו כוונה כללית: להיות תפילתו נשמעת לפניו יתברך עם כל הכוונות המבוארות בספרי קבלה. י"א אדר ב' חסידות כוללת שני ענינים עקרים: א) הבנת כל הלכה בשרשה ומקורה העצמי ברוחניות, היינו בספירות ומדריגות בכל עולם ועולם לפי ענינו כמבואר בדברי אלוקים חיים. ב) הבנת ענין כל הלכה בעבודה, היינו שהגם שהיא חכמה ושכל אלקי ודין התורה, מכל מקום צריך למצוא בזה ענין בעבודה בהנהגת האדם בחיי עולם הזה.	עריכה - תבנית - שיחה
י"ב אדר	== י"ב אדר א' == כתיב "מתן אדם ירחיב לו ולפני גדולים ינחנו". יש לך אנשים שהם גדולי השם בחכמתם או בעשרם, אבל מתן אדם, כשהאדם נותן את האדם שלו באיזה התעסקות בהחזקת הדת, הנה לא זו בלבד כי ירחיב לו, אלא עוד זאת כי לפני גדולים ינחנו. י"ב אדר ב' דער אנהויב פון פרשות הקרבנות איז: "אדם כי יקריב מכם קרבן לה'". עס האט דאך געדארפט שטיין "אדם מכם כי יקריב גו'", זאגט דער אלטער רבי: "אדם כי יקריב", בכדי א מענש זאל ווערען נעהנטער צו השי"ת איז "מכם קרבן לה'", פון אייך אליין דארף זיין דער קרבן, מקריב זיין זיין אייגענע בהמה, דעם יצר הרע וואס ווערט אנגערופען נפש הבהמית. תרגום מאידיש: התחלת פרשת הקורבנות היא: "אדם כי יקריב מכם קרבן לה'". היה צריך להיות כתוב "אדם מכם כי יקריב גו'", אומר אדמו"ר הזקן: "אדם כי יקריב", בכדי שאדם יתקרב לה' יתברך, הוא "מכם קרבן לה'", מכם עצמכם צריכה להיות הקרבן, להקריב את הבהמה האישית, היצר הרע שנקראת נפש הבהמית.	עריכה - תבנית - שיחה
י"ג אדר	== י"ג אדר ראשון== במנחה אין אומרים תחנון. אבי אדמו"ר אמר: "בא מיר איז ברור, אז א חסידישער איד זיצט אין בית מדרש, און לערענט אדער חזר'ט חסידות ברבים, איז א שמחה בא די זיידעס, און זייער שמחה איז מספיק פאר איהם, קינדער און קינד'ס קינדער רוב טוב בגשמיות וברוחניות. תרגום מאידיש: אבי אדמו"ר אמר: "אצלי ברור, כשיהודי חסידי יושב בבית המדרש ולומד או חוזר חסידות ברבים, זהו שמחה אצל הסבים, ושמחתם מספיקה לו, רוב טוב בגשמיות וברוחניות לילדים ונכדים. י"ג אדר ב' הפטורה: "כה אמר ה'". אומרים "אב הרחמים". אין אומרים "צדקתך". "ויבוא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים" - "שרפו ידיהם מדברי תורה". אז מ'ווערט שוואך אין תורה, וואס דער לימוד התורה איז דאך על מנת לעשות ולקיים, קומט עמלק און קיהלט אפ דעם אידען (= כשנחלשים בדברי תורה, שלימוד התורה הוא הרי על מנת לעשות ולקיים, מגיע עמלק ומקרר את היהודי), "וילחם עם ישראל", ראשי תיבות יש ששים רבוא אותיות לתורה, - דכל אחד מישראל יש לו אות אחת בתורה, ולכן נהגו כל ישראל לכתוב אות בתורה, און עמלק מאכט קאלט (= מקרר) קדושת התורה. והעצה לזה בחר לנו אנשים, אנשי משה, ואתפשטותא דמשה בכל דרא, שבכל דור יש ראשי אלפי ישראל. וצא הלחם בעמלק ל' יחיד, לפי שהתורה היא נצחית בכל דור ובכל זמן ובכל מקום בשוה.	עריכה - תבנית - שיחה
י"ד אדר	== י"ד אדר א' == פורים קטן. אין אומרים תחנון. אבי אדוני זקני מורי ורבי סיפר לאבי אדמו"ר: "די מאמרים וואס זיינען געדרוגט אין לקוטי תורה, האט דער טאטע (הצמח צדק) אויסגעקליבען פון צוויי טויזענט מאמרים". תרגום מאידיש: אבי אדוני זקני מורי ורבי סיפר לאבי אדמו"ר: "המאמרים שנדפסו בלקוטי תורה, ליקט האבא (הצמח צדק) מתוך אלפיים מאמרים". י"ד אדר ב' פורים. בקריאת המגילה קוראים: (ח. יא) "להרג ולאבד ולהרג ולאבד". (ט. ב) "ואיש לא עמד בפניהם ואיש לא עמד לפניהם". באמירת "האגרת הזאת", "אגרת הפרים הזאת השנית", מנענעים את המגילה. נוסח "שושנת יעקב": "ברוכים כל הצדיקים". שהחינו - גם ביום. במגלה שכתב אבי אדוני זקני מורי ורבי לא נכתבו בני המן בעמוד בפני עצמן. וכן לא כל העמודים מתחילים בתיבת "המלך". בתורה אור ביאור ד"ה "יביאו לבוש" סעיף המתחיל "והנה בחינת לבוש", צריך להיות "והיא בחינת פני וזו היא המסתתרת .. שהיא בחינת עתיק בחינת סתימא דכל סתימין". ויש נוסח אחר: "והנה בחינת ביום ההוא הוא בחינת בינה אימא עילאה המקננת בבריאה בכורסיא אכן מלכות דאצילות נעשה עתיק לבריאה שנעתק וגבוה מבריאה ואינה באה בהתגלות בעולם הבריאה שאפילו מבחינת ביום ההוא הוא בבחינת העלם והסתר. ומה שנאמר אסתיר פני שכן נקרא מלכות וממלכות שבחכמה נעשה חכמה שבמלכות כו'".	עריכה - תבנית - שיחה
ט"ו אדר	== ט"ו אדר א' == שושן פורים קטן. אין אומרים תחנון. רושמים על הלחם קודם ברכת המוציא, אבל נזהרים שלא לחתוך. גם בקדוש על הפת אומרים "סברי מרנן".' אויף לעתיד לבוא שטעהט: "אבן מקיר תזעק וכפיס מעץ יעננה". איצטער שווייגט דער דומם, מ'טרעט אויף איהם און ער שווייגט. אבער עס וועט קומען א צייט אין דעם גילוי פון לעתיד, וואס דער דומם וועט אנהויבען ריידען, דערציילען, און ער וועט מאנען, אויב מען האט גייענדיג ניט געטראכט אדער גערעדט דברי תורה, פארוואס האט מען אויף אים געטראטען. די ערד וואס מען טרעט אויף איהר, ווארט טויזענטער יאהרען, פון ששת ימי בראשית, און עס טרעטען אויף איהר דערווייל כמה ברואים בעלי חיים כו', ביז עס וועט דארט טרעטען א איד, צוויי אידען, און וועלען ריידען א דבר תורה. ובאם לאו - זאגט זי: דו ביזט דאך אויך ווי א בהמה. תרגום מאידיש: על לעתיד לבוא כתוב: "אבן מקיר תזעק וכפיס מעץ יעננה". עכשיו שותק הדומם, דורכים עליו והוא שותק. אבל יבוא זמן בגילוי של לעתיד, שהדומם יתחיל לדבר, לספר, והוא ידרוש, באם בעת ההליכה לא חשבו או דיברו דברי תורה, למה דרכו עליו. האדמה עליה דורכים, ממתינה אלפי שנים, מששת ימי בראשית, כאשר בינתיים דורכים עליה כמה ברואים בעלי חיים כו', עד שידרוך עליו יהודי, שני יהודים, וידברו דבר תורה. ובאם לאו - אומרת היא: הרי אתה כמו בהמה! ט"ו אדר ב' שושן פורים אבי אדוני זקני מורי ורבי אמר, אשר אדמו"ר האמצעי כתב בשביל כל סוג וסוג מהמשכילים והעובדים אשר בעדת החסידים מאמרים וספר מיוחד, לבד שער היחוד ושערי אורה שהם כלליים, ונכתבו עבור כל החסידים: שער היחוד הוא המפתח דתורת החסידות, ושערי אורה - אל"ף-בי"ת דתורת החסידות.	עריכה - תבנית - שיחה
ט"ז אדר	== ט"ז אדר א' == רבינו הזקן אמר: בתרומת המשכן היו זהב וכסף ונחושת. ולא היה דבר המבריק זולת מראות הצובאות שמהן נעשו הכיור וכנו. הכיור וכנו הם הבאים באחרונה בכל כלי המשכן, ותשמישו הוא בראש כל עבודות המשכן, כי נעוץ תחלתן בסופן. ט"ז אדר ב' מעבודת בעל עסק: לעורר בעצמו האמונה ובטחון גמור בהזן ומפרנס לכל בשר, כי הוא יתברך יתן לו פרנסתו בריוח, וצריך להיות בשמחה וטוב לבב באמת כאלו פרנסתו כבר מזומנת לפניו.	עריכה - תבנית - שיחה
י"ז אדר	== י"ז אדר א' == א סך יאהרען נאך פאר פעטערבורג (המאסר שם בשנת תקנ"ט), איז דער אלטער רבי אמאל ארויס צום עולם און האט געזאגט: אין גן עדן דערהערט מען די טייערקייט פון עולם הזה. לא מיבעי מלאכי השרת, אפילו נאצלים הראשונים וואלטען אלץ אוועקגעגעבען פאר א "אמן יהא שמיה רבא" פון א אידען, אז ער זאגט בכל כחו כפירושו בכל כוונתו, היינו ער איז אינגאנצען אין דעם. דאס איז געווען דער גאנצער מאמר, און ער האט געפועלט אזא התלהבות והתלהטות בא די הערער, אז א גאנץ יאהר האט מען געזאגט איש"ר מיט א ברען. תרגום מאידיש: הרבה שנים קודם פטרבורג (המאסר שם בשנת תקנ"ט), יצא פעם אדמו"ר הזקן לציבור ואמר: בגן עדן מרגישים ("דערהערט מען") את היוקר של עולם הזה. לא מיבעי מלאכי השרת, אפילו נאצלים הראשונים היו מוסרים הכל עבור "אמן יהא שמיה רבא" של יהודי, כשהוא אומרה בכל כוחו כפירושו בכל כוונתו, היינו - הוא לגמרי בתוך זה. זה היה כל המאמר, והוא פעל כזו התלהבות והתלהטות אצל השומעים, ששנה שלמה אמרו "אמן יהא שמיה רבא" בהתלהטות. י"ז אדר ב' באמירת תהלים (פז. ז) אומרים "כל מעיני" הכ"ף בקמץ, בסדר ברכת המזון - הכ"ף בחולם.	עריכה - תבנית - שיחה
י"ח אדר	== י"ח אדר א' == בברכה מעין שלש אם שתה יין ואכל פירות משבעת המינים, חותם: "ועל פרי הגפן ועל הפירות", בא"י [ברוך אתה ה'] "על פרי הגפן והפירות" (ולא "ועל" הפירות). י"ח אדר ב' אבי אדוני זקני מורי ורבי כותב באחד ממאמריו: צריכים ללמוד בכל יום תורה שבכתב עם פירוש רש"י שזהו תרומות מדרשי רז"ל . . ולכל הפחות צריך כל אחד ואחד ללמוד מסכת גמרא בשנה.	עריכה - תבנית - שיחה
י"ט אדר	== י"ט אדר א' == החסידים, אפילו הבינונים, היו בקיאים בתנ"ך. ומנהג מסודר היה אצלם, אשר אחר לימוד שיעור משניות שאחרי תפילת שחרית, בשעת קפילת הטלית ותפילין היו אומרים שיעור תנ"ך, באופן אשר במשך שלשה חדשים היו גומרים את התנ"ך. י"ט אדר ב' ר' משה מייזליש סיפר: דער רבי (רבינו הזקן) האט אונז געלערענט, אז דער אל"ף פון חסידות איז, אויסצוניצען די טבעיות אין עבודה. און ראשית העבודה זאל זיין אויסצוניצען די טבע הכחות, ווי למשל די טבע פון מוח שליט על הלב. תרגום מאידיש: ר' משה מייזליש סיפר: הרבי (רבינו הזקן) לימד אותנו, שהאל"ף של חסידות הוא, לנצל את הטבעיות בעבודה. וראשית העבודה שיהיה לנצל את טבע הכוחות, כמו למשל את הטבע שמוח שליט על הלב.	עריכה - תבנית - שיחה
כ' אדר	== כ' אדר א' == ניט עבודה איז אז עבודה זאל זיין באמת, נאר אמת אליין איז אן עבודה, אז די נעגעל זיינען אמת. וואס ווערסטו נתפעל? מדת האמת ראה (סנהדרין קיא. א) ונפל על פניו. תרגום מאידיש: עבודת השם, אין עניינה רק שתהיה העבודה באמת, אלא אמת עצמה היא עבודת השם, שגם הציפורניים (החלק הכי טפל באדם) יהיו אמת. מה הינך מתפעל? מדת האמת ראה (סנהדרין דף קי"א, ע"א) ונפל על פניו. כ' אדר ב' רבינו הזקן סיפר: מהתורות שאמר מורי (הרב המגיד) לפני ביחידות, היתה תורה על הפסוק "אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה", דהגם שהאש יורד מלמעלה באתערותא דלעילא, מצוה להביא מן ההדיוט, כי באתערותא דלתתא אתערותא דלעילא, כי רוח אייתי רוח ואמשיך רוח, רוח מלמטה אייתי רוח מלעילא, ואמשיך רוח מלעילא ולעילא. ומצות עשה להבעיר אש על המזבח, מזבח הוא אדם כי יקריב מכם, וההקרבה עצמה אינה מספקת, וצריכים להבעיר אש על הקרבן אשר מכם, ואש זה לא תכבה, שהיא מכבה את ה"לא". את התורה הזאת אמר מורי לפני עשר פעמים - כדי לחקקה בעשר כחות נפשי - ויאמר לי, אתה תלמידי הנך נצרך להאש תמיד, לפי שעליך הוטל לכבות לא (של המנגדים) גדול. אתה תכבה את הלא והשם יתברך יהפוך את הלא להן.	עריכה - תבנית - שיחה
כ"א אדר	== כ"א אדר א' == שם חסיד הוא שם קדום הנמצא בדרז"ל גם על אדם הראשון (עירובין יח ב), והוא תואר השלימות וההפלגה אם בשכל או במדות או בשניהם יחדיו. אמנם בתורת חסידות חב"ד תואר חסיד הוא, מי שמכיר מהותו העצמי ומעמדו בידיעת התורה ולימודה ומצבו בקיום המצוות. יודע הוא מה שחסר לו ונותן לב ודואג למלאות את החסר, ומרבה במשמעת בדרך קבלת עול. כ"א אדר ב' הצמח צדק אמר בסיום הנ"ל (כ' אדר שני): זקני - רבינו הזקן - הוא משה רבינו דתורת חסידות חב"ד. במשה אמרו רז"ל שהתורה ניתנה לו, אלא שנהג בה טוב עין. אש תמיד האלקי הנוגע לתורת חסידות חב"ד נתן הרב המגיד לזקני, וזקני נהג בה טוב עין ויתנה לכל העוסקים בתורת החסידות. ברור לי אשר כל הלומד עם חברו ומעורר בו את האש תמיד האלקי, הנה שכרו אתו אשר זכותו זה לא תכבה לעד.	עריכה - תבנית - שיחה
כ"ב אדר	== כ"ב אדר א' == אבי אדמו"ר כותב באחד ממאמריו: "הא דסעודה שלישית היום לא גו', היינו שאין צריך פת, אבל צריך לטעום איזה דבר, ואמר ר' יוסי יהא חלקי מאוכלי ג׳ סעודות". תורת רבינו הזקן בתחלת בואו לליאזנא: "לעולם יהא אדם זהיר בתפילת מנחה. יתרון תפילת המנחה על התפילות דשחרית וערבית הוא בזה, שהיא באמצע היום, בשעה שבני אדם עוסקים וטרודים בעניניהם, ומפסיקים לתפילת מנחה. וזהו: לעולם, עבודת האדם בעולם היא, שיהא אדם, שכל המאיר ופועל במידות, זהיר יאיר, היינו התגברות הצורה על החומר, וזה ניכר בענין תפילת מנחה. כ"ב אדר ב' ברכת כהנים הוא המשכת המוחין, הגבהת הידים הוא העלאת המדות, ומברכים לישראל שהם בני מלכים מלכות, הרי פרצוף שלם של עשר ספירות.	עריכה - תבנית - שיחה
כ"ג אדר	== כ"ג אדר א' == הרבנים ובעלי תורה נקראים עיני העדה וראשי אלפי ישראל, וכשהראש הוא בריא אזי גם הגוף בריא. כ"ג אדר ב' אבי אדמו"ר אמר לרב אחד - בעל עבודה ומתמיד בלימודו: א רב בעדארף בכל עת ובכל רגע געדיינקען, אז תמיד שטייט ער אויף דעם שוועל וואס צווישען מזכי הרבים און ח"ו מחטיאי הרבים, אויף דעם שוועל פון עומק רום און עומק תחת, און אלע ענינים בעדארף נוגע זיין אין פנימית נקודת הנפש ממש, ווייל בנפשו הוא. תרגום מאידיש: אבי אדמו"ר אמר לרב אחד - בעל עבודה ומתמיד בלימודו: רב צריך בכל עת ובכל רגע לזכור, שתמיד הוא עומד על הסף שבין מזכי הרבים או חס ושלום מחטיאי הרבים, על הגבול של עומק רום ועומק תחת, וכל העניינים צריכים לנגוע לו בפנימיות נקודת הנפש ממש, כי בנפשו הוא.	עריכה - תבנית - שיחה
כ"ד אדר	== כ"ד אדר א' == אדמו"ר האמצעי ענה לר' הלל פאריטשער על שאלתו, אם יחזור חסידות גם בעיירות שאנשיהם אין להם מושג בחסידות: דברי חסידות הערט די נשמה. וכתיב "ונוזלים מן לבנון", לבנון ל"ב נו"ן, חכמה ובינה שבנשמה. און אז די נשמה הערט, איז נוזל ונוטף אין דער הארת הנשמה וואס איז מחיה דעם גוף, און עס ווערט א חוזק אין דעם ועשה טוב פון רמ"ח מצות עשה און אין דעם סור מרע פון שס"ה מצוות לא תעשה. תרגום מאידיש: אדמו"ר האמצעי ענה לר' הלל פאריטשער על שאלתו, אם יחזור חסידות גם בעיירות שאנשיהם אין להם מושג בחסידות: דברי חסידות שומעת הנשמה. וכתיב "ונוזלים מן לבנון", לבנון ל"ב נו"ן, חכמה ובינה שבנשמה. וכשהנשמה שומעת, אזי נוזל ונוטף בהארת הנשמה שמחיה את הגוף, ונהיה חוזק בעשה טוב של רמ"ח מצות עשה ובסור מרע של שס"ה מצוות לא תעשה. כ"ד אדר ב' באמירת "אנא בכח" צריך לראות - או לצייר במחשבה - השמות, שהם הראשי תיבות, אבל לא לאמרם.	עריכה - תבנית - שיחה
כ"ה אדר	== כ"ה אדר א' == "הושיענו" אחר שיר של יום אומרים הן בחול הן בשבת, יום טוב, ראש השנה ויום הכיפורים. כ"ה אדר ב' החסיד ר' מרדכי האראדאקער סיפר: פתגם הראשון ששמעו מרבינו הזקן כשבאנו לליאזנא היה: וואס מען טאר ניט טאר מען ניט, און וואס מ'מעג דארף מען ניט (= מה שאסור - אסור, ומה שמותר - לא צריך). כשלש ארבע שנים עבדנו בזה עד שהבאנו אופן זה בעניני חיינו, ורק אז נכנסנו ליחידות לשאול דרך בעבודה.	עריכה - תבנית - שיחה
כ"ו אדר	== כ"ו אדר א' == בשלשה כלי שרת - אהבת ה', אהבת התורה, אהבת ישראל - צריכים צעירים בני תורה לגשת לעבוד בכרם ה' צבאות, לקרב לב אחיהם לקיום מצוות מעשיות וקביעות עתים לתורה - מבלי התחשב עם מחלת המפלגות. והאמת הגמור הוא, אשר לב ישראל הוא מעיין מקור מים חיים, וברית כרותה לעבודה ותעמולה שאינן חוזרות ריקם. כ"ו אדר ב' כל הקדוש בעם אלקי אברהם ויסוד בית ישראל, בהעמדות דור ישרים וחנוכם, בכשרות האוכל, ואצילות טוהר קדושת השבת, מסר ונתן השם הנכבד והנורא על ידי נשי ישראל לשמרם ולעבדם. האשה אשר תמלא חובתה ותעודתה בחיי המשפחה, בהנהגת הבית ובחינוך על פי התורה, עליה הכתוב אומר "חכמות נשים בנתה ביתה".	עריכה - תבנית - שיחה
כ"ז אדר	== כ"ז אדר א' == אבי אדמו"ר אמר: אמת איז דרך המיצוע, א נטיה לימין אויף מחמיר זיין אויף זיך און געפינען אין זיד חסרונות, אדער עניני עבירות, וואס ניט ווי דער אמת איז, אדער א נטיה לשמאל, מקיל זיין זיך, מכסה זיין אייגענע חסרונות, אדער מקיל זיין אין עניני עבודה מצד אהבת עצמו, זיינען ביידע פאלשע דרכים. תרגום מאידיש: אבי אדמו"ר אמר: אמת הוא דרך המיצוע, נטיה לימין להחמיר על עצמו ולמצוא בעצמו חסרונות, או עניני עבירות, שאינם כפי האמת, או נטיה לשמאל, להקל על עצמו ולכסות חסרונות עצמיים, או להקל בעניני עבודה מצד אהבת עצמו, שניהם דרכים מזוייפות. כ"ז אדר ב' משיחת אבי אדמו"ר: "חטא בני אהרן היה בקרבתם לפני ה' וימותו", רצוא בלי שוב. דער אמת איז אז מ'קוקט לפני ה' דארף זיין תטהרו, ריין און קלאהר, עס מוז זיך דערהערען אין מעשה בפועל, כל הגבוה גבוה ביותר יורד למטה מטה ביותר, ורצוא בלי שוב, היא מיתה. ועל זה בא ציווי ה' אל משה (ויקרא טז ב) שיאמר לאהרן, אותיות נראה, ובכחות הנפש הוא השכלה, לאמר, בשביל לבוא אל הקדש גם מבית לפרוכת שהוא לפני הצמצום, דארף מען וויסען אז על הארן, אותיות נראה, השכלה, איז פראן א כפורת, א כוונה פון א פארשטעל, וואס דאס איז דער פני הכפורת, אשר על כן ולא ימות, זאל מען ניט בלייבען באם רצוא אליין, כי בענן אראה על הכפורת, דער צמצום הראשון איז כוונתו הגילוי, און דער מבוא צו דעם איז דער ואל, ביטול עצמי, טאן וואס חסידות הייסט, ניט דאס וואס דער שכל זאגט, דאן איז יבוא אל הקדש. תרגום מאידיש: משיחת אבי אדמו"ר: "חטא בני אהרן היה בקרבתם לפני ה' וימותו", רצוא בלי שוב. האמת היא כשמסתכלים לפני ה' צריך להיות תטהרו, נקי ובהיר, זה חייב להתבטא במעשה בפועל, כל הגבוה גבוה ביותר יורד למטה מטה ביותר, ורצוא בלי שוב, היא מיתה. ועל זה בא ציווי ה' אל משה (ויקרא טז ב) שיאמר לאהרן, אותיות נראה, ובכחות הנפש הוא השכלה, לאמר, בשביל לבוא אל הקדש גם מבית לפרוכת שהוא לפני הצמצום, צריכים לדעת שעל הארון, אותיות נראה, השכלה, ישנו כפורת - כוונה של הסתרה, שזהו פני הכפורת, אשר על כן ולא ימות, שלא ישארו ברצוא בלבד, כי בענן אראה על הכפורת, הצמצום הראשון כוונתו הוא גילוי, והמבוא לזה הוא ואל, ביטול עצמי, לעשות מה שחסידות אומרת, לא מה שהשכל שכל אומר, אזי יבוא אל הקדש.	עריכה - תבנית - שיחה
כ"ח אדר	== כ"ח אדר א' == בקריאת שמע שעל המטה: "רבונו של עולם הריני מוחל" וכן "למנצח גו' בבוא" - אין אומרים בשבת ויום טוב, אבל צריך לומר בשאר ימים שאין אומרים בהם תחנון. בסיום הג' פרשיות אומרים תיבת "אמת". "יעלזו חסידים" - פעם אחת, "הנה מטתו" - ג' פעמים. בתקון חצות אין אומרים "למנצח גו' בבוא" בימים שאין אומרים בהם תחנון. כ"ח אדר ב' (משיחה בסעודה ברית מילה): בברית מילה אומרים "כשם שנכנס לברית כן יכנס לתורה ולחופה ולמעשים טובים". ונוהגים אצלנו, אז מען גיט דמי קדימה אז דער אינגעל זאל לערנען - (ונתן כ"ק אדמו"ר שליט"א סכום מסוים באמרו): דאס איז פאר דער ישיבה (= שנותנים דמי קדימה שהילד ילמד . . זה עבור הישיבה).	עריכה - תבנית - שיחה
כ"ט אדר	== כ"ט אדר א' == באמירת לחיים יש שתי נוסחאות: א) לחיים טובים ולשלום וטעם הברכה - להיות כי בשתית היין הנזכרת בפעם הראשונה בתורה היו תוצאת לא טובים - "ויחל נח גו'", ועץ הדעת גפן היה, ולכן מברכים שיין זה יהיה לחיים טובים. ב) הרב המגיד ממעזריטש היה עונה "לחיים ולברכה". פעם בהתועדות שהיה נוכח רבינו הזקן, ענה רבינו הזקן: לחיים ולברכה. אחרי ההתועדות שוחחו החסידים בטעם נוסח זה, ששמעהו אז פעם הראשונה. אחד החסידים אמר, אשר להיות כי נכנס יין יצא סוד, ובעבודה הוא התגלות המדות, לכן זקוקים לברכה. והנוסח הוא "לחיים ולברכה" - אותיות לב-רכה. הצמח צדק אמר על זה: דאס קען זאגען א חסיד, וואס האט געדאווענט און געטאן אין עבודה דרייסיג יאהר (= זאת יכול לומר חסיד שהתפלל ופעל בעבודה שלושים שנה). ל' אדר א' אבי אדמו"ר אמר: א חסיד מאכט א סביבה. אויב ניט, דארף ער גוט א טאפ טאן בא זיך אין פעקל, וואס טוט זיך מיט איהם אליין. און דאס אליין וואס ער מאכט ניט קיין סביבה - דארף איהם צוברעכען ווי א קינעלע (קיסם). און ער דארף פרעגען בא זיך אליין: וואס טו איך אויף דער וועלט. תרגום מאידיש: אבי אדמו"ר אמר: חסיד עושה סביבה. אם לא, צריך הוא לפשפש טוב אצלו ב'חבילה', מה קורה איתו בעצמו. וזה עצמו שאינו עושה סביבה - צריך לשבור אותו כמו קיסם. והוא צריך לשאול את עצמו: מה אני עושה בעולם? כ"ט אדר ב' באחת ההתועדויות אמר אבי אדמו"ר: הקב"ה ברא את העולם וכל הדברים הגשמיים מאין ליש, און אידען דארפען מאכען מיש לאין, פון די גשמיות רוחניות און דעם גשמי מאכען א כלי פאר רוחניות, דאס איז א חובת גברא, אין דעם איז מחויב כל אחד ואחד בפרט. תרגום מאידיש: באחת ההתועדויות אמר אבי אדמו"ר: הקב"ה ברא את העולם וכל הדברים הגשמיים מאין ליש, ויהודים צריכים לעשות מיש לאין, מהגשמיות רוחניות ולעשות הגשמי כלי לרוחניות, זהו חובת גברא, בזה מחוייב כל אחד ואחד בפרט.	עריכה - תבנית - שיחה