נפש בהמית

המחשה של הנפש הבהמית, ניתן להשתמש בכוחה הרב למימוש תאוות בהמיות כמו אכילה, אך ניתן גם לרתום את כחה כדי להתרומם ולהתעלות בעבודת הבורא. איור: שלום פייגין

הנפש הבהמית היא הנפש המחיה את הגוף. אחד מ"חידושיו" של אדמו"ר הזקן הוא שליהודי יש שתי נפשות – נפש אחת מצד הקליפות, והשניה מצד הקדושה.

שרשה

לנפש הבהמית יש שורש "שמשם נלקחה", אך לשורש זה עצמו שורש בעולם התוהו.

שרשה הגלוי של נפש הבהמית הוא בפני שור שבמרכבה. ובפרטיות יותר בפני אדם שבפני שור.

שורש שורשה הוא בעולם התוהו, כידוע שהכלים דתוהו שנשברו נפלו בעולם הבריאה, ומסביר הצמח צדק, שהם הם חיות המרכבה.

מתהווה מצמצום נפש האלוקית

אך למרות ששורש מציאותה מעולם התוהו, הנה התהוותה בפועל הוא מצמצום הנפש האלוקית ועד שהיא "מותאמת" לנפש האלוקית. והיינו, שאצל כל אחד מותאמת נפשו הבהמית לנשמתו האלוקית באופן שדוקא הנשמה שלו יכולה לתקנו. והוא שאמרו חז"ל "כל הגדול מחבירו ייצרו גדול ממנו" – שגודל הייצר הוא כגודל מעלת הנשמה (שמצד מעלת נשמתו יכול לתקן גם ייצר כזה).

כלולה מטוב ורע

כמו כל נברא אחר כלולה גם הנפש הבהמית מארבעת היסודות, אך מכיון שארבעת יסודותיה מקורן בקליפת נוגה המעורבת טוב ורע, באות מנפש זו לא רק המידות הרעות (כעס וגאוה וכיוצא בהן) אלא גם המידות הטובות שבטבע כל ישראל בתולדותם (כמו רחמנות וגמילות חסדים).

יסודותיה

ארבעת יסודות הנפש הבהמית הן השורש לכל המידות הרעות.

• יסוד המים הוא שורש לתאוות ותענוגים. דמכיוון שמים הם עיקר הדם (שהוא חיות הגוף) לכן רוב ענייני התענוג קשורים למים. יסוד זה הוא עיקר הנפש הבהמית

• יסוד האש הוא שורש לכעס וגאווה, כי בדומה לאש השואפת כל הזמן לעלות מעלה, כך היא תחושת הגאווה – הרגשה שהוא נעלה על זולתו וממילא כועס כשנדמה לו שפגעו בכבודו.

• יסוד הרוח שורש ההוללות, הליצנות, ההתפארות והדברים בטלים נקרא יסוד הרוח, כי כשם שהרוח אינה דבר מוצק וממשי כך דברים אלו אין בהם ממש.

• יסוד העפר - עצלות ועצבות - העפר, תכונתו כבדות ושקעון באדמה.

מלובשת בדם

נפש זו מלובשת בדם האדם ומחיה את הגוף. היינו, "רביעית דם שבלב" היא הממוצע בין גוף לנפש, שבו מתלבשת הנפש, ועל ידו מתפשטת חיותה בכל האיברים

כנגד הנפש האלוקית

נפש זו היא כעין "מראה" של הנפש האלוקית, כל מה שיש בנפש האלוקית הן בכלל והן בפרט (רצון, שכל ומידות) יש גם בה – אלא שבהיפוך.

כללות נפש האלוקית מקורה בקדושה, ואילו זו בקליפות. אלא שבפרטיות יותר מקורה (לא בשלוש קליפות הטמאות אלא) בקליפת נוגה (שמסוד עץ הדעת טוב ורע), ולפיכך היא מעורבת טוב ורע{{הערה|ולהעיר, שבשאר האומות מגיעה הנפש המחיה את הגוף "משאר קליפות טמאות" שאין בהן טוב כלל.

רצון: בכמה מקומות בחסידות מובא שכשם שבנפש האלוקית ישנה גם בחינת "יחידה שבנפש" ש"מקיפה" על הנשמה שבגוף, כך ישנה מעין "יחידה" כזו גם בנפש הבהמית. אלא שהשם 'יחידה' לגבי נפש הבהמית הוא רק בכללות ואינו ממש כדוגמת הנפש האלוקית, וכמאמר חז"ל" "בבואה דבבואה לית להו. היינו, שאמנם גם לנפש הבהמית ישנו רצון שלמעלה מהמוחין שלה, אך בפרטיות הוא כנגד בחינת 'חיה' שבנפש האלוקית בלבד (ולא כנגד 'יחידה').

עשר כוחות: כשם שנפש האלוקית כלולה מעשר כוחות הנחלקים בפרטיות לשלושה מוחין ושבע מידות, כך כלולה הנפש הבהמית מעשר "כתרין דמסאבותא" (כתרים טמאים), שגם בהם שכל המוליד מידות (אלא שבנפש האלוקית השכל הוא העיקר ולכן הוא מקור המידות, ואילו הנפש הבהמית עיקרה מידות, ורק שהן "לפי ערך השכל".

נפש השכלית: אינה ממש "נפש" בפני עצמה אלא היא בחינת ה"טוב" שבנפש הבהמית, והיינו המוחין שלה. אך משום שמהותה שונה בתכלית מזה של נפש הבהמית עצמה (שהרי יש לה קשר לאלוקות ואינה היפך הקדושה) מתייחסים אליה פעמים רבות כנפש "עצמאית".

אדמו"ר הצמח צדק בספרו דרך מצוותיך מבאר כי בנפש הבהמית קיימת גם "שכליות להשכיל כל מיני חכמה שבעולם". היינו, מאחר ושורשה מפני אדם (שב"פני שור") לכן "צורתה" צורת אדם – שגם היא כלולה שלושה קוים, ומוחין ומידות.

נפש זו היא מעין ממוצע בין נפש האלוקית לנפש הבהמית, לפי שהשכל מצד אחד הוא שכל אנושי גשמי שכל עניינו להשכיל בעניינים טבעיים, אך מצד שני בשורשו הוא לבוש לנשמה (לבוש החשמל) ולכן מצד שורשו הנעלה שייך הוא להשכיל השכלות אלוקיות{{הערה|ספר המאמרים תר"ע ד"ה חביבין ישראל).

שמותיה (בהמית, טבעית, חיונית)

פעמים רבות קוראת תורת החסידות לנפש הבהמית "טבעית" או "חיונית", ואם כי לא התבאר בפירוש החילוק ביניהם, לכאורה יש לומר ששלושת השמות קשורים עם שלושת הדרגות (העניינים הכלליים) שבנפש הבהמית: חיונית על שם שהיא מתלבשת בדם האדם להחיות הגוף - דאין בזה שום ענין של חומריות ורע, והוא עצם הדבר מה שהאדם חי ומרגיש את עצמו למציאות. טבעית על שם הטבע והגשמיות, והיינו שהשגתו היא בטבע כל דבר וגשמיותו איך שזה טוב לו ורע לו. ובהמית כשמה כן היא - שהיא כבהמה ממש אשר כל עניינה היא בתאוות אכילה ושתיה וכו'.

שבעת שמות הייצר הרע

אמרו חז"ל שבעה שמות יש לו ליצר הרע (רע, ערל, טמא, שונא, מכשול, אבן, צפוני), ומבאר הצ"צ דייצר הרע הוא הציור הרע דנפש הבהמית, ששורשו הראשון משבירת הכלים שהייתה בעיקר בשבע המידות דתוהו.

שלושת הסוגים שלה

הנפש המחיה את הגוף היא אמנם "בהמה", אבל בישראל היא בהמה טהורה, ולכן יש בה שלושה אופנים: שור, כבש ועז. הצד השוה שבהם שכולם הם כטבעי הבעלי חיים שהם בתוקף גדול, אבל בפרטיות יש בהם אופנים שונים ולכן בשביל להתגבר עליהן צריך כח גדול.

שור הוא כמו שכתוב "ורב תבואות בכח שור". היינו, שהוא מתאוה הכל מבלי מעצור כלל אשר גם הדברים שיודע ברור שהם מזיקים לגופו בכל זאת הנה מצד גודל חומו לא יוכל להעמיד על עצמו מבלי לעשות את מעשה הרע שלו. ובזה גופא הרי יש מי שהנפש הבהמית שלו היא שור תם העושה תאותיו בתמימות מצד חפץ גופו, ויש שהיא שור מועד.

עז הוא המבעט ומעיז, וגם בזה כמה חלוקי דרגות; יש שהוא בגלוי ויש שהוא בסתר וכו'.

כבש טבעו רך, וחסרונו העיקרי שנמשך אחר אחרים ואינו יכול להעמיד על דעתו.

עיקר ותכלית העבודה – לזכך אותה

עיקר עבודתו הרוחנית של יהודי היא לגבור על רצונותיה של נפש זו. עבודה נעלית מזו היא - להשתמש בכוחותיה לטוב, עד להפיכה מוחלטת של כוחותיה - שזה נעשה על ידי הצדיקים^{[דרוש מקור]}.

כינויים

משכא דחויא הינה כינוי בתורת הקבלה. שפירושו "עור הנחש" שגוף האדם הוא מהנפש הבהמית שנמשל לנחש ששניהם לא טובים, רק שעל ידי מעשים טובים ניתן לעשות מהגוף דבר טוב כמו עור הנחש שניתן לעשות ממנו דברים טובים..

ראו גם

• נפש אלוקית
• קליפת נוגה
• שלוש קליפות הטמאות
• יצר הרע
• הונאה בנפש

קישורים חיצוניים

• כך בנויה ופועלת הנפש הבהמית הרב יאיר כלב בשיעור מתוך סדרת שיעורים על התניא -