כתרין דמסאבותא

קליפות
סוגי קליפות
שלוש קליפות הטמאות · קליפת נוגה · קליפות דאצילות
קליפות שונות
אגרת בת מחלת · אדום · כתרין דמסאבותא · מדין · עמלק · ראומה · שדים ורוחות

כתרין דמסאבותא הוא שם כוחות הטומאה (תרגום "מסאבותא" הוא טומאה).

כוחות הנפש הבהמית

כמבואר בתחילת התניא, נטע ה' באדם שתי נפשות – אלוקית ובהמית. האלוקית בטלה לה' בתכלית ואילו הבהמית עיקרה הרגשת עצמו. וכשם שלנפש האלוקית ישנם עשר כוחות ושלושה לבושים, כך הדבר ביחס לבהמית, אלא שאצל האלוקית נאמר שכוחותיה משתלשלים מעשר הספירות הקדושות, ואילו ביחס לבהמית נאמר שם שכוחותיה כלולים מעשר כתרין דמסאבותא. וכמה ביאורים נאמרו בזה:

טעמים שנקראים "כתרים"

א. "ספירות" הוא מלשון ספירות ובהירות (כמו אבן ספיר) דבר המתאים לנפש האלוקית, אבל כוחות הנפש הבהמית נקראים "כתרין" שכתר הוא מקיף והעלם.

ב. התכללות הספירות אפשרית משום חלישותן, שלכן ביכולת "לסבול", ו"לתת מקום" זו לזו, ואילו התואר "כתרים" מוסב על עצמיות המידות שהיא בעולם התוהו, החסד הוא רק חסד והגבורה היא רק גבורה וכיוצא בזה – ואינן נותנות מקום זו לזו. וכיון ששם הוא שורש הנפש הבהמית לכן הלשון המתאים לה הוא כתרין. ודבר זה נראה במוחש, שרצנתיה של הנפש האלוקית הם בחלישות ורצונותיה של נפש הבהמית הם בתוקף גדול. ולכן כשמסתפק בדבר כלשהו אם מקורו בנפש האלוקית או הבהמית, יתבונן עד כמה תקיף רצונו לזה: אם הוא בתוקף גדול אות הוא שהדבר בא מהנפש הבהמית, ואם אינו בתוקף כל כך זהו מהנפש האלוקית.

ג. לפי שהם כדוגמת הכתר שהוא למעלה מהראש. היינו, תוקף המידות דלמטה מהשכל (היינו, שאין בהן שכל) נובע משורשן שלמעלה מהשכל.

ד. עניינו של "כתר" הוא כידוע להיות ממוצע בין עולם לעולם, ולכן גם כוחותיה של קליפת נוגה נקראות "עשר כתרים" (דמסאבותא), על שם שהם ממוצעים בין קדושה לג' קליפות הטמאות.

דוקא אחד עשרה

שני ביאורים

נאמרו שני ביאורים הופכיים מדוע מספר הכוחות בקליפה שונה מבקדושה:

א. בשונה מבקדושה (שם הם עשר ספירות{כהפתגם הידוע דספר יצירה פרק א' משנה ד. זוהר חלק ב' קפז, ב. פרדס שער א' (שער עשר ולא תשע) פרק ו.}), כוחות הקליפה הם אחד עשר. והטעם לזה, כי בקדושה חיות עשר הספירות (בחינת ה"כתר" שלהן) נמשכת בפנימיותן ומתאחדת עמהן ולכן אינה נמנית בפני עצמה. אבל בסטרא אחרא, החיות שמחיה אותם מובדלת מהן, ולכן היא נחשבת בפני עצמה.

ב. גם בקדושה הן י"א שלמעלה מהעשר ספירות ומובדלת מהם. אלא שבקדושה, בחינה זו אינה חיות עשר הספירות (כי חיותן נמשכת בתוכם בפנימיות) והיא עניין לעצמו שאינו נמנה בין הספירות. בחינה זו מורה על בחינת העתיק שנעתקת ומובדלת מהעולמות, עליה נאמר "אנת הוא חד ולא בחושבן".

בירורן

עם היות מספרם י"א כידוע, אך מקיף הי"א דלבונה זכה הוא תחלת הקדושה. עפ"ז מובן שבירור הכתרין דמסאבותא הוא על ידי שממשיכים בהם את בחינת המקיף שלמעלה מהם (ואינו נמנה עמהם). אמנם הכח להמשכת בחינת עתיק למטה, עד שעל ידי זה יהיה בירור הניצוצות שבסטרא אחרא, הוא דווקא על ידי המשכת עצמות אין סוף שלמעלה גם מעתיק. שהרי עתיק מצד עצמו הוא מובדל ונעתק מהעולמות, ורק על ידי המשכת עצמות אוא"ס שאינו מוגדר בשום גדר תיתכן המשכת עתיק למטה.

מכיוון שהגורם להמשיך בהם את המקיף שלמעלה מהם הוא עבודת הבירורים (שהיא עבודה דקדושה), לכן "פועלת" עבודה זו גם בקדושה: שגם בספירות נמשכת בפנימיות בחינת עתיק (שמצד עצמה אינה מהעשר ספירות ומובדלת מהם) - ומתגלה העצמות יותר מכדי הצורך לברר בירורים.

כנגד מה שבקליפות ישנם י"א כתרין, לכן הקטורת יש בה י"א סממנים, בכדי לברר הי"א כתרין דמסאבותא.