משה צבי נריה
הרב משה צבי נריה (מנקין) - מנהיג רוחני ומחנך, מייסד ישיבת בני עקיבא בכפר הרוא"ה, מכונה "אבי הכיפות הסרוגות". היה בקשר מיוחד עם חב"ד והרבי.
תוכן עניינים
אביו ומשפחתו
נולד ביום כ"א שבט תרע"ג בעיירה לודז' שבפולין.
אביו הרב פתחיה מנקין, שכיהן כרב העיירה, ביקש בבחרותו להכיר את עולם החסידות ואורחותיו. באותם ימים שמע על אודות ליובאוויטש בעיר מגוריו פולטבה שם היתה קהילה חב"דית גדולה. בעקבות סקרנות זו נסע לליובאוויטש לחודשי אלול-תשרי. בישיבת "תומכי תמימים" שקד על תלמודו, האזין לשיחות ולמד מאמרי חסידות של האדמו"ר הרש"ב.
ר' פתחיה היה תלמיד חכם ושקדן גדול. על משפחתו, משפחת מנקין המעטירה, אמרו "מנקין - דאס איז דיא סמעטענע פון חארקוב און פאלטאווע" = מנקין היא 'השמנת' של הערים חרקוב ופולטבה.
לימוד בתנאי מחתרת
לאחר חג הפסח תרפ"ו, והוא בן 13, נסע לישיבת מינסק בראשות הרב יהושע הורדונר. הלימוד בישיבה התנהל בתנאי מחתרת.
באותם ימים הצטרף עם כמה מחבריו ללימוד חסידות מפי המשפיע הרב אברהם ברוך פבזנר. השיעור התקיים מדי יום בשעות הצהריים ב'ליובאוויטשער שטיבל' של מינסק. את השיעור יזם וארגן ליפא, בן לדיין בעיר בוברויסק, מתלמידי הישיבה.
במשך שנה שלמה למדו את שער היחוד והאמונה, ובחודש אלול את אגרת התשובה יחד עם קונטרס התפילה. מדי פעם השתתפו התלמידים בהתוועדויות שנערכו בבית הרב פבזנר.
כשסיפר על כך לאביו, שהיה ממשפחת 'מתנגדים', סיפר לו, כי בימי בחרותו נסע לליובאוויטש ושהה שם בימים הנוראים, שכן רצה לעמוד על טיבה של חסידות חב"ד. אביו מסר לו כי שיחותיו בחסידות של הרשב"ץ, מורו של הרבי הריי"צ מליובאוויטש, טעמם עוד בפיו כנתינתם בשעתם.
בתחילת שנת תרפ"ט עזב את ישיבת מינסק ועבר ללמוד בעיר שקלוב, אצל רב העיר הרב מרדכי פיינשטיין, אחיו של רבי משה פיינשטיין.
בליל כ"ג שבט תר"צ. נתפסו תלמידי הישיבה על ידי המשטרה. מפאת גילם הצעיר לא נשפטו, אולם נצטוו לחזור כל אחד לעיר מגוריו.
משקלוב נסע היישר למוסקבה. באותם ימים החל לפעול במרץ כדי לקבל אישורים על מנת לעלות ארצה.
אדמו"ר הריי"צ מסייע לרב נריה
במוסקבה אצל אחיו הרב יוסף מנקין; עד מהרה הבין כי מפאת הדוחק והצפיפות, לא יוכל להמשיך לדור שם. למחרת בבוקר הלך להתפלל בבית הכנסת, שם פגש כמה בחורים שמקום לימודם נסגר על ידי השלטונות. שם גם התוודע לזיסל בונין, לימים מידידיו הקרובים.
באותם ימים ביקר בביתו של הרב אבא דוד גולדפיין, שם פגש את ר' דוד חנזין, וקבע חברותא בביתו של חנזין שגר עם אמו האלמנה בצ'רקיזובה, פרבר קטן של מוסקבה. השניים למדו יחד בעיון מסכת "בבא קמא" ולגירסא מסכת פסחים.
בזמן שהותו במוסקבה, עשה מאמצים רבים כדי לצאת מברית המועצות. רבים וטובים סייעו לו, ובהם הרב צבי יהודה קוק. כאשר הגיע שלב התשלום על הפספורט, נדרש לשלם שלושים דולר, סכום עתק באותם ימים. הרב נריה פנה לכמה אישים בחו"ל בבקשה שיסייעו לו במימון הפספורט. כעבור זמן מה הגיע מכתב מאדמו"ר הריי"צ ששלח לו את מלא הסכום.
ואכן ביום כ"ג סיון תר"צ קיבל הרב נריה את האישור לצאת את ברית המועצות.
בארץ ישראל
כשהגיע הרב חנזין לארץ, שוב חזרו השניים לקביעות לימודם המשותף.
עם עלייתו ארצה נכנס הרב נריה ללמוד בישיבת מרכז הרב בראשות הרב אברהם יצחק הכהן קוק, ומתורתו התווה ופילס את דרכו הרוחנית.
עם הרבי
לרב נריה היה קשר חזק עם חב"ד בכלל, ועם הרבי בפרט. הוא הרבה לכתוב לרבי, וביחידויות להן זכה, שהה שעות ארוכות. בשנת תשי"ח ביקש את ברכותיו של הרבי: "זקוק אני להרבה סייעתא דשמייא, ואבקש בזה את הרבי לזכור אותי לטובה ולברכה".
במהלך היחידויות שלו הועלו סוגיות בלימוד, והרבי עודדו וסייעו בתפקידיו החינוכיים והציבוריים. פעמים נסבה השיחה על הנהגות ואידיאולגיות שונות, כמו 'אתחלתא דגאולה', צניעות במסגרות הפעילות של בני עקיבא, ועוד.
על חיבתו לתורת חסידות חב"ד, מוסיף ומספר הרב יגאל פיזם, ראש ישיבת חב"ד בקריות, כי בצעירותו למד בישיבת כפר הרא"ה, וכששאלו התלמידים את הרב נריה מה יוכלו לקנות לו במתנה כמחווה לקראת סוף שנת הלימודים, ענה שישמח מאד אם יקנו לו ספר "לקוטי תורה" של אדמו"ר הזקן. כמו כן היה הרב נריה לומד בכל יום את הקטע היומי בספר "היום יום" שחיבר הרבי.
הרב דוד מאיר דרוקמן, רבה של קרית מוצקין, מוסיף ומספר: "כאשר למדתי בכפר הרא"ה ראיתי את הרב נריה לומד בליל ראש השנה בספר "לקוטי תורה" בהתלהבות גדולה. זכורני שבעת שלמדנו עמו בספר הכוזרי אודות מדרגתו של הנביא ודביקות תלמידיו בו, הביא לנו דוגמא מסדר כניסתו של חסיד ליובאוויטש ליחידות אל הרבי... כמו כן זכור לי שהיה מתפלל בסידור חב"ד נוסח האר"י ואף הניח תפילין נוסח חב"ד. בחדרו הישן בישיבה התנוססו שתי תמונות בלבד, של אדמו"ר הזקן ושל רבו הגרי"מ חרל"פ". רעייתו הרבנית רחל אף היא מספרת כי בשבתות היה ספר התניא מונח על שולחנו.
לימוד החסידות שלימד את תלמידיו, השפיע עליהם רבות. לימים הפכו רבים מהם לחסידי חב"ד מובהקים, וגם אלו שלא היו לחסידים של ממש, ההערכה והקירבה שלהם לחב"ד אינה מוטלת בספק, כפי שמתארים תלמידיו: "לאחר שהרב נריה חזר מהרבי, הוא סיפר לנו את דברי הרבי אליו ודיבר עליו בהערכה עצומה. באותה תקופה התחלתי להתקרב לחב"ד, ובמבט לאחור אני מאמין כי בזכות התחושה שחשתי שראש הישיבה שלי מעריץ את הרבי, הסתייע לי להתקרב יותר לחב"ד...
במוצאי שמחת תורה תשמ"ד קיבל אחד מהבחורים שלמדו בכפר הרא"ה[1] בקבוק משקה מהרבי עבור כפר הרא"ה. באותה תקופה אסרו עליו הרופאים לשתות אלכוהול, אולם ממשקה זה שתה באמרו שמשקה מהרבי אינו יכול להזיק.
הרבי מסייע לרב נריה לגייס כספים
בחודש אייר תשי"ז הגיע הרב נריה לארה"ב לגייס כספים עבור הישיבה שלו, והרבי סייע לו בזאת על ידי שהעביר מסרים לאישים עמם היה אמור להיפגש בהם ביקש מהם שיקבלו אותו בסבר פנים יפות ויסייעו לו.
במכתב שכתב הרב נריה הוא מספר על כך: כ"ק אדמו"ר גילה בשיחה אתי התענינות מרובה בישיבות בני עקיבא. יצאתי מחדרו בשעה שלוש לפנות בוקר ואחרי כן היו בודאי אנשים נוספים שנכנסו לחדרו, ולמרבית הפלא נודע לי אחר כך, שכבר בשעה שמונה בבוקר, טילפן הרב חודקוב אל הגאון רבי ניסן טלושקין (שהיתה לו השפעה בחוגי המזרחי בארה"ב), ואמר לו שהרבי מבקש, שהוא יסייע לי אצל הנהגת המזרחי, בהשתדלות למען הישיבות".
גם בשנים שלאחר מכן עזר הרבי בגיוס כספים לבני עקיבא. במכתב מה' מנחם אב תשי"ח כותב הרבי בשולי הגילון: "אתעניין לדעת באם נפגשו עם חברי הסתדרות הרבנים, שביקרו במשך חדשים שעברו בארץ הקודש ת"ו, מתאים למכתבי לכת"ר מכבר, ואם היו תוצאות לפגישה זו".
כמה חודשים אחר כך - י"א כסלו תשי"ט - כתב הרבי[2]: "במה שכתב אודות הסתדרות הרבנים ותמיכתם בהמוסד שאשר בהנהלתו, במשך השבועות שעברו איזה פעמים דיברתי בהנוגע להנ"ל. ולפני איזה ימים נתגלה עיכוב חדש בעיני על כל פנים . . מובן שבכל זאת המשכתי בדיבורי..."
הרבי גם מסביר במכתבו מדוע הוא פועל למען ישיבת בני עקיבא בכפר הרא"ה: "ואמרתי גם גלוי הטענה שאני מעוניין ותקותי חזקה שגם הם מעוניינים שמספר הכי גדול יעבור מחינוך שמאלי להמוסד שלו..."
באותו ביקור שערך הרב נריה באביב תשי"ז, זכה להכנס ליחידות ארוכה אצל הרבי. אז דובר על הפעילות במסגרת תנועת בני עקיבא. הרב נריה שטח בפני הרבי את מצוקתו "לא פעם ישנה אצלי נקיפת לב, שהרי יודע אני שתנועת נוער מעורבת, וכמה מההנהגות השגורים בה, אינם כהלכה, ואינם על פי דרכה של תורה". הרבי השיב לו על כך: "כל זמן שיהיה זה טבוע וקבוע בהכרתך שזהו אסון, אבל זה בא להציל מאסון כבד יותר, תוכל להמשיך בדרכך ובעשייתך... זו השליחות שהוטלה עליכם מלמעלה, וגם אם נתקלים בקשיים, חייבים להתמיד ולהשתדל למלא את השליחות באמונה. היום אין הרבה שעוסקים בהדרכה חינוכית, ואם אתם מצליחים בזה הרי חובתכם להמשיך ולעסוק בכך".
במהלך אותו ביקור השתתף בהתוועדות שהתקיימה ביום ב' של חג השבועות. ההתועדות החלה לאחר תפלת המנחה ונמשכה עד קרוב לחצות הלילה, כשבסיומה ברכו ברכת המזון והתפללו ערבית. כשהבחין כי עבר זמן צאת הכוכבים, יצא והתפלל ערבית וחזר להתוועדות. כאשר הרבי ראה אותו בחזרתו, חייך אליו במאור פנים ואמר: "ארויס פון איין ספק, און אריין אין א צווייטען ספק".
באגרות הרבי
הרב נריה נהג להתכתב עם הרבי, וכמה אגרות שקיבל מהרבי נדפסו בסדר אגרות קודש, להלן כמה מתוכם, שמראים על הקשר והקירבה של הרב נריה לרבי:
חיזוק על שיעור תניא
בתאריך א' ניסן תשט"ז[3] כותב לו הרבי:
...נעם לי לקרות מכתבו אשר ישנם שיעורים קבועים בלימוד ספר התניא אחת לשבוע, והמשתתפים בשיעור מגלים ענין רב בהבנה. ואף שמובן ששיעור אחת לשבוע אינו מספיק כלל וכלל, ועכ"פ צריך להיות ע"פ מרז"ל שלא יעברו ג' ימים בלא (מאור שב)תורה היא פנימיות התורה הנקראת בזהר הק' נשמתא דאורייתא, שבדורנו זה היא תורת החסידות, ואין לך דבר העומד בפני הרצון, ואם בחו"ל כך, עאכו"כ בארץ אשר עיני ה"א בה מראשית שנה עד אחרית שנה. ובודאי לדווכתי' האריכות בזה אך למותר, ולא באתי בשורותי אלה אלא לקיים מרז"ל אין מזרזין אלא למזורזין ולא נצרכה אלא להעדפה וכדלעיל ויה"ר מהשי"ת אשר יצליח להעמיד תלמידים יראי ד' לומדי תורה בטהרה ומקיימי מצות בהידור.
בברכה לחג פסח כשר ושמח ולבשו"ט בכל האמור.
נ.ב. מנצל הנני הזדמנות זו להודות לו על היחס הטוב והספר פנים יפות שמקבל את חברי צעירי אגו"ח שבאה"ק ת"ו שביקרו אותו איזה פעמים ובודאי גם להבא יעשה כזה ויוסיף שזהו ג"כ מעודדם להוסיף אומץ בעבודתם בהפצת המעיינות חוצה.
להתייעץ עם הרב נריה
במכתב מתאריך כ"א מנ"א, תשי"ט[4] מורה הרבי לאחד מתלמידי ישיבתו שימשיך ללמוד בישיבה ולא ילך ללמוד מקצוע, והרבי כותב: כיון שנמצא בכפר הראה, מהנכון שיכנס שם להרב מ. צ. שליט"א נרי-ה, ויבאר לפניו את הבעיא שלו, ויכול להראותו גם מכתבי זה, ובודאי אשר יפרט לו את הענין עוד יותר ויסבירו באם זקוק לעוד ביאור בזה.
להשתדל בענין ההפרדה
בהזדמנויות נוספות כותב לו הרבי, שכיון שיש לו השפעה על חוקי המזרחי, שיתעסק בענין ההפרדה בזמן התפלה.
במכתב מכ"ד אלול תשי"ז[5] כותב לו הרבי: ימים אלו קבלתי מכתב מידידי אשר באה"ק ת"ו, וכותבים וז"ל: יש פרצה בארגון נוער דתי, ובכמה נקודות התישבות שאין בהם בית כנסת קבוע, להתפלל בתערובות ר"ל ללא מחיצה כדין ולעתים לפי אידיאולוגיא. יפנה נא לרב נרי' שבידו להפיע שם לתקן. עכ"ל.
ואם בענינים בלתי רצוים אמרו רז"ל אין אדם נחשב אלא אם כן יש בו, על אחת כמה וכמה במדה טובה שהיא מרובה. ואפילו אם תרצה לומר ת"ל שלע"ע אינו מרגיש שיש לו כח השפעה בכגון דא, אף שבטח זוכר שבשיחתנו נגענו גם בנקודה זו, הנה כיון שכל דבר הוא בהשגחה פרטית וכותבים מהתם להכא ועי"ז מהכא להתם, בודאי כת"ר, בלשון החסידות, יתלבש בז"ה.
א. לתקן ככל האפשרי, ותקותי חזקה שיהי' בידו לתקן את הנ"ל. ובטח לא ימנע הטוב מלהודיעני ע"ד הצלחתו בזה.
י"א ניסן, ה'תשי"ח[6] כותב לו הרבי: ... בעתו קבלתי מכתבו מענה על מכתבי. ובטח, ע"פ כתבו שם, ממשיך השתדלותו בכל האופנים האפשריים בענין ההפרדה..
תלמידיו בין חסידי חב"ד
- הרב דוד קרץ
- הרב דוד מאיר דרוקמן
- הרב יוסף הרטמן
- הרב רפאל עמוס קרניאל
קישורים חיצונים
- שניאור זלמן ברגר, האיש שהביא את י"ט כסליו לחוגי ה'מזרחי' - מתוך שבועון בית משיח
הערות שוליים
- ↑ אורן פופר
- ↑ היכל מנחם ג עמוד קנא
- ↑ אגרות קודש כרך יב אגרת ד'קצד
- ↑ קודש כרך יח אגרת ו'תתקעט
- ↑ קודש כרך כא אגרת ח'קל
- ↑ אגרות קודש כרך כא אגרת ח'קנ
