גאורגיה

גֵּאוֹרְגִיָה או גְּרוּזְיָה, היא חבל ארץ המצוי על גבול יבשת אירופה-אסיה השכונת בצד המזרחי של הים השחור, באזור הגיאוגרפי של הרי הקווקז, שטחה הררי ומשופע במשאבים טבעיים, ומושכת תיירים רבים. המדינה אף נמצאת בצומת דרכים על נתיב 'דרך המשי' ההיסטורי דרכו עברו סחורות מהמזרח למערב, דבר שתרם רבות לשגשוגה ופיתוחה. המדינה גובלת ברוסיה מצפון, באזרבייג'ן במזרח, ובארמניה וטורקיה בדרום, ובמערבה שוכן הים השחור.

למדינה היסטוריה עתיקה, וההתיישבות בה החלה לפני כ-3,000 שנה. במשך שנים ארוכות השתייכה המדינה לברית המועצות ועם ההכרזה על התפרקותה בשנת תשנ"א, הפכה למדינה עצמאית. בעיר הבירה טבילסי מתגוררים מעל למליון תושבים המהווים כרבע מכלל תושבי המדינה.

רבותינו נשיאינו שלחו את תלמידיהם לפעול בקרב יהדות גרוזיה לחיזוק הזהות היהודית מתוך מסירות נפש, החל מתקופת אדמו"ר הרש"ב ועד לימינו אלה, כאשר רבים מבני העדה הגיאורגית הפכו בעצמם לחסידי חב"ד, בהם מנהיגי וראשי העדה, גדולי החכמים והרבנים שבה.

היסטוריה

בעת העתיקה, שלט בגיאורגיה השלטון של ממלכת איבריה הקווקזית, ובהמשך השתלטו הנוצרים על המדינה, והיא הפכה למוקד מאבק בין הנוצרים למוסלמים בשל מיקומה הגיאגרפי בין המדינות שנשלטו בידי המוסלמים למדינות שנשלטו בידי הנוצרים.

עם תחילת ימי הביניים השתלטה האימפריה הערבית על שטחה של גיאורגיה והשלטון שהוקם בה נקרא בשם 'אמירות טביליסי', ובהמשך התפרקה האמירות ותושביה שועבדו ונמכרו בארצות אחרות כחיילים לוחמים, ממלוכים.

בתקופתו של המלך דוד, שוקם השלטון וגיאורגיה חוותה קרוב למאה שנה של שגשוג ופריחה, כשהיא הופכת לסמל של סובלנות וגיוון דתי ותרבותי, אך בהמשך, פלשה מונגולה לגיאורגיה וכתוצאה מכך התפרקה המדינה למספר נסיכויות שהסתכסכו ביניהן, ובעקבות כך האימפריה העות'מאנית והאימפריה הפרסית סיפחו חלקים ממנה לשטחן.

בשנת תקמ"ג נחתם הסכם בין גיאורגיה ורוסיה, על פיו הפכה למדינת חסות של רוסיה, ובשנת תקס"א סופחה על ידי הצאר פאבל הראשון לאימפריה הרוסית, ויורש העצר של גיאורגיה הודח ותחתיו הוקמה ממשלה בראשות הגנרל הרוסי איוון פטרוביץ' לסרייב.

לאחר מלחמת העולם הראשונה, בעיצומה של מלחמת האזרחים ברוסיה, הכריזה גאורגיה על עצמאות מדינית ובבחירות שהתקיימו ניצחה המפלגה הסוציאל-דמוקרטית, אך כעבור שלוש שנים בלבד תקף הצבא האדום את גאורגיה וכבש אותה, וכונן במדינה משטר בובות פרו-קומוניסטי. הגיאורגים עצמם המשיכו להתקומם ולהתמרד כנגד השלטון החדש, אך אלו דוכאו ביד אלימה, ותחת משטרו של סטלין, שהיה גאורגי בעצמו, נרצחו כ-100,000 גאורגים בטיהורים פוליטיים הגדולים אותם ערך.

לאחר התפרקות ברית המועצות ונפילת מסך הברזל, הפכה גיאורגיה למדינה עצמאית, אך בתוך המדינה עצמה המשיכו להתקיים קבוצות שונות שהמשיכו לתמוך ולהשתייך לממשל הרוסי.

בשנת תשס"ח פלשה רוסיה לגיאורגיה במטרה לספח לעצמה את החבלים הבדלניים במדינה הנחשבים לפרו-רוסיים, והמשיכה בהתקפה של שטחה של גיאורגיה אף לאחר שהסכימה להיפרד ממחוזות אלו, ובעקבות כך מעל ל-115 אלף פליטים גיאורגיים נמלטו מהחזית.

יהדות גאורגיה

לפי חלק מההערכות ההיסטוריונים, ראשית של הקהילה היהודית בגאורגיה החלה לאחר חורבן בית המקדש הראשון, בגלות מסופוטמיה, ובימי נבוכדנאצר. באופן מסורתי, לאורך כל ההיסטוריה, התגוררו תושביה היהודים של גיאורגיה בשכונות נפרדות.

תושביה היהודים של גיאורגיה, היו הנתינים הראשונים בברית המועצות שניהלו תעמולה פומבית ליציאה מגבולות המדינה ועלייה לארץ ישראל, הן באמצעות פניה ישירה למזכיר הכללי של האו"ם במכתב שהתפרסם כ'מכתב 18 המשפחות', והן בשביתת רעב של קבוצה גדולה בסמיכות למרכזי השלטון במוסקבה, כשבסופו של דבר פעולתם הביאה לשינוי היסטורי בעמדת השלטונות הסובייטים, שהחלו לאפשר באופן חופשי יותר עליה לארץ הקודש.

לאורך השנים כ-30,000 מיהודי גיאורגיה עלו לארץ הקודש, כשאחוזים קטנים יותר היגרו למדינות אחרות. כיום מוערך מספר התושבים היהודיים במדינה בכ-15,000 איש.

בקרב יהודי גיאורגיה מדובר ניב פנימי של השפה הגיאורגית, המכונה 'גאורגית יהודית'.

פעולות רבותינו נשיאינו

בתקופת אדמו"ר הרש"ב

כ-15 שנה לאחר הקמת רשת ישיבות תומכי תמימים על ידי אדמו"ר הרש"ב, עלה ברצונו להרחיב את רשת הישיבות ולהקים סניפים ברחבי גיאורגיה, במטרה לחזק את הזהות היהודית של התושבים היהודיים במדינה. באותה תקופה קרא לחסיד הרב אליעזר דבוסקין ובירר אצלו אפשרות שיקח על עצמו את המשימה, כשבתוך הדברים התבטא בפניו "זה שלוש שנים שהננו חושבים בדבר יהודי גרוזיה, ורצוני לשלוח אותך לשם".

אף שלפעול הרב דבוסקין לא נשלח לבסוף, שלח אדמו"ר הרש"ב במקומו כמה מחשובי החסידים, שפעלו בגיאורגיה בשליחותו. השליח הראשון היה הרב שמואל לויטין שנשלח בשנת תרע"ו לעיר כותאיס שבגרוזיה, לכהן כרב ראשי של מספר עיירות מרכזיות בהם העמיד תלמידים רבים. הרב לויטין הביא תחתיו כעשרים משפחות נוספות של חסידי חב"ד, שהתמנו בקהילות השונות כרבנים, מלמדים ושוחטים.

רבי יצחק זאב מבריסק העריך ביותר את העבודה שנעשתה במקום בשליחותו של אדמו"ר הרש"ב, ובעקבותיו הצלחתו הכבירה של הרב לויטין אף שלח לשם את שני תלמידיו הקרובים ביותר בכדי להוסיף עוד בקודש.

בנוסף להקמת רשת הישיבות בגרוזיה עצמה, פעלו החסידים לשלוח את התלמידים המוכשרים לכך לישיבות ברוסיה, שרמת הלימוד בהן היתה גבוהה יותר וכך גם האווירה החסידית ששרתה בהן, וכך הפכו רבים מהם לחסידי חב"ד, דוגמת הרב סימון יעקבשווילי, ראש משפחת ג'ייקובסון החב"דית.

בין החסידים שאדמו"ר הרש"ב בעצמו שלח לסייע לרב לויטין, היה הרב אברהם לוי סלווין, שנשלח בשנת תרע"ז לעיר קולאשי, שם התגוררו באותה עת כ-3,000 משפחות יהודיות, כשמלבד פעולותיו בקולאשי עצמה, הסתובב במסירות נפש בערים ועיירות הסמוכות, בהן ייסד מקוואות טהרה, מוסדות חינוך, חדרים לילדים וישיבות לבחורים. בקולאשי עצמה ייסד ישיבה, ותלמוד תורה גדול עם מאות תלמידים.

בתקופת אדמו"ר הריי"צ

כארבע שנים לאחר שהחלו שלוחי אדמו"ר הרש"ב לפעול בגרוזיה, נפטר אדמו"ר הרש"ב, כשבנו אדמו"ר הריי"צ המשיך את פעולותיו, ובהם - ההשפעה הכבירה לחיזוק היהדות בכל רחבי גרוזיה.

שלוחי של אדמו"ר הריי"צ התארחו אצל חכם יוסף אליגואשוילי ואכלו משחיטתו.

בין החסידים שנשלחו על ידי אדמו"ר הריי"צ, היה הרב חיים מרדכי פרלוב שהגיע לעיר קולאשי בשנת תרפ"ב ושימש בה ברבנות לצד גיסו הרב סלוין, ובהמשך עבר לעיר סטשילי והקים שם ישיבה ומקווה, ועם ההתבססות של הקהילה היהודית במקום, עבר בשנת תרפ"ח לסטשחרי שם הפיץ יהדות ונאבק עם הק.ג.ב. במסירות נפש.

במקביל אליו, נשלח הרב אליהו שמואל כהנוב לאחאלציחי, והתמנה בה כרב וכשוחט מקומי, ואילו הרב בצלאל וילשאנסקי, נשלח לבאטום שם שימש כרב שוחט ובודק ומוהל במשך רבות בשנים.

גם בשנים מאוחרות יותר המשיך אדמו"ר הריי"צ לנהל את המערכה העניפה של הפצת וחיזוק היהדות בגרוזיה, ובשנת תרצ"ב של את הרב אריה זאב ליפסקר, את חכם יעקב דברשוילי (שבעצמו היה מיוצאי גרוזיה שהתקרבו לחסידות חב"ד על ידי שלוחיו של אדמו"ר הרש"ב), וחסידים נוספים.

תחת נשיאות הרבי

בתקופת מלחמת העולם השניה כאשר מרכז חסידות חב"ד עבר לארצות הברית, הקשר עם החסידים שפעלו בגרוזיה הפך למאתגר, בשל הצורך להתגבר על הצנזורה הרוסית, ובשל העובדה שרוב החסידים שהצליחו - יצאו את גבולות ברית המועצות בבריחה הידועה.

עם זאת, הפעילות עצמה המשיכה על ידי תלמידיהם של שלוחי אדמו"ר הרש"ב ואדמו"ר הריי"צ שנותרו מעבר למסך הברזל, דוגמת הרב שלום דובער אליגולשוילי וחסידים נוספים שהמשיכו להחזיק את רשת מוסדות החינוך והטהרה שהוקמו לאורך עשרות שנים על ידי שלוחי רבותינו נשיאינו.

בשנת תשל"א, בעקבות שינוי מדיניות השלטון הסובייטי שהחל לאפשר בצורה מדורגת ליהודי ברית המועצות לצאת אל מעבר למסך הברזל, יזם הרבי הקמתם של שיכונים מיוחדים לקליטת העולים, בהם הרחבת שיכון חב"ד לוד והקמתה של נחלת הר חב"ד, ודאג לקליטה הרוחנית של העולים, שיכנסו למוסדות חינוך תורניים, ירשמו לישיבות ולמוסדות חב"ד, ויתאגדו בבתי כנסת וישמרו על הצביון הרוחני לו זכו לפני עלייתם ואף לחזק אותו, ופתח במערכה נרחבת לטובת עולי גרוזיה מתוך דאגה שלא יקרה כפי שקרה בעליות אחרות, שרבים מהעולים חוו ירידה רוחנית, ובפרט בדורות ההמשך שלהם.

בין הפעילים המרכזיים בתחום זה, היה הרב שלום דובער ליפשיץ שניהל וארגן את קליטתם הרוחנית של יהודי גרוזיה, סידר להם מקומות יישוב בקרב קהילות חב"ד; פתח להם בתי כנסת; דאג להם לרבנים חסידי חב"ד; קלט את בניהם בישיבות תומכי תמימים ועוד; הקים וייסד את 'וועד רבני צפון אפריקה יצאי מוסדות חב"ד', שמטרתו הייתה לאחד את כל הרבנים הספרדים שלמדו במוסדות חב"ד ולחזק את הזיקה החב"דית שלהם; כל זאת בעידודו של הרבי, ובשיתוף עם הנהלת מוסדות חב"ד בראשות הרב אפרים וולף.

כך חיזק הרבי את הרבנים יוצאי העדה גיאורגית שנמנו על חסידי חב"ד, שיפעלו וידאגו ליהדותם ולמצבת הרוחני של כל בני העדה, בהם הרב יהודה בוטרשווילי, חכם משה מיכאלשוילי, חכם יעקב מיכאלשוילי, חכם בן ציון מיכאלשוילי הרב רפאל אלאשווילי, ועוד, שנמנו כולם על מנהיגי יהדות גרוזיה.

במשך שנים ארוכות שימשו חסידי חב"ד כנשיאי איגוד רבני גיאורגיה, ובתפקידים ראשיים נוספים בארגונים הכליים של בני העדה, דבר המבטא את המעורבות העמוקה של רבותינו נשיאינו בחיזוק יהדות גרוזיה.

עד היום, מפעילים חסידי חב"ד בני העדה ארגונים שונים הפועלים עם יוצאי גרוזיה, דוגמת מרכז תורה וחסד שמרכזו באשדוד, וארגונים נוספים.

ניגונים

בקרב חסידי חב"ד התקבלו מספר ניגונים שמוצאם בקהילות היהודיות בגרוזיה, בהם ניגונים שנוגנו לפני הרבי והרבי עצמו עודד אותם וביקש שינגנו אותם לפניו.

בין ניגונים אלו נמנים:

• פלגי מים - נרשם מפי החסיד ר' אלכסנדר סנדר מנקין (ניגון רס"ו בספר הניגונים).
• אדון הסליחות - ניגון שנהוג לנגן לפני סיום הסליחות שקודם ראש השנה (ניגון ר"נ בספר הניגונים).

לקריאה נוספת

• אדמו"רי חב"ד ויהדות גרוזיה, תפארת רפאל