דף היומי בירושלמי
דף היומי בירושלמי הינה תקנת אדמו"ר בעל ה"לב שמחה" מגור ללמוד דף יומי בתלמוד ירושלמי. אחר התקנה הרבי התחיל בעצמו לערוך סיומים על תלמוד ירושלמי, והתייחס לתקנה כדבר חשוב, ואף התבטא "התחזקות בלימוד הירושלמי תחיש את ביאת המשיח".
תוכן עניינים
התקנה[עריכה]
באותם השנים בעולם התורה והישיבות, תלמוד ירושלמי היה מונח בצד ואף אחד לא היה לומד ומתעסק בו, והם עסקו בעיקר רק בתלמוד בבלי.
בחודש כסלו תש"מ במהלך הכנסייה השישית בירושלים הציע אדמו"ר בעל ה"לב שמחה" מגור את התקנה ללמוד דף יומי בירושלמי. הלימוד ימשך כ-4 וחצי שנים, כך שהלימוד יתחיל בט"ו שבט תש"מ ויסתיים בי"א אייר תשד"מ.
אחר התקנה עולם החרדי התלהב מהתקנה של אדמו"ר בעל ה"לב שמחה", מכיוון שקודם לזה לא למדו כלל את תלמוד ירושלמי.
התייחסות של הרבי[עריכה]
מיד אחרי התקנה הרבי התחיל לעשות הדרנים על תלמוד ירושלמי במקביל להדרנים על תלמוד בבלי.
בחודש תמוז תשמ"ב, לכבוד הסיום על סדר מועד בתלמוד ירושלמי, הרבי שלח איגרת מיוחדת:
"לכבוד המשתתפים בכנס לסיום סדר מועד בירושלמי.. בנועם קבלתי מכתב המבשר טוב ואין טוב אלא תורה ואין תורה כתורת ארץ ישראל." בהמשך האגרת הרבי קישר בגאונות מדהימה את הקשר בין המסכת האחרונה של סדר מועד - מסכת מועד קטן, למסכת הראשונה של סדר נשים - מסכת טהרות. בסופו של המכתב הרבי התבטא: "ויש לומר שעל פי מדתו של הקב"ה שהיא מידה כנגד מידה ושההתחזקות בלימוד הירושלמי תמהר קיום היעוד אשר חזה ישעיהו כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים."
יחידות עם הרב פנחס מנחם אלתר[עריכה]
שלשה חודשים לפני הסיום החגיגי של תלמוד ירושלמי כולו, בי"ג אדר תשד"מ, ביקר אצל הרבי ביחידות הרב פנחס מנחם אלתר שכיהן אז כראש ישיבה "שפת אמת" (ובמהשך לאדמו"ר מגור בעל ה"פני מנחם"). רוב היחידות הם הרבי דיבר עם הרב אלתר על הסיום הירושלמי, שצריך לעשותו בפרסום האפשרי.
- "כנראה, נתקבל הלימוד "דף יומי" בתלמוד ירושלמי" ענה הרבי.
- "אכן, הדבר נתקבל ביותר" ענה הרב פנחס מנחם אלתר.
- "בקשר להמוזכר לעיל אודות לימוד תלמוד ירושלמי – היה טוב ונכון לערוך "סיומים" בפירסום גדול, מכיון שעל ידי זה יתפרסם יותר כל הענין כולו".
- "בתחילה עשו סיום על סדר אחד בפירסום גדול, אבל כעת מתכוננים לעריכת סיום על כל תלמוד ירושלמי".
- "האם התקיימה גם סעודה לגמרה של תורה?"
- "כן, התקיימה גם סעודה. הסיום נערך על ידי הגאון מערלוי שליט"א, שאמר גם "הדרן", ונכחו עוד כמה וכמה מגדולי התורה שאמרו "הדרנים" ודרשות כו'".
- "בזמן האחרון בכלל אוהב העולם "פירסומת"… ובפרט ב"ארצות הברית", ולכן, כאשר חסר בפירסום הדבר, הרי זה יוצר רושם שיש חסרון בדבר, ומכיון שכן הוא "מנהג המדינה", ואמרו חז"ל "אזלת לקרתא הלך בנימוסה" – הרי במדינה זו בודאי צריך להיות ה"סיום" בפירסום גדול".
- "ישנם השואלים מדברי המדרש "הלוחות ראשונותעל שניתנו בפומבי לפיכך שלטה בהן עין הרע ונשתברו, וכאן אמר לו הקב"ה אין לך יפה מן הצניעות". אבל לאידך מצינו, שבדבר שבקדושה צריך להיות פירסום, וכיודע תשובת הרשב"א "מצוה לפרסם עושי מצוה"".
דבר נוסף שהרבי הציע באותה היחידות היא, להשלים את המסכתות שאין עליהם גמרא, על ידי לימוד משניות. וגם מכיוון שסיום תלמוד ירושלמי נגמר ב"לא טוב", אזי שכיוסיפו את המשניות ללימוד, כך "יסיימו בטוב" את התלמוד ירושלמי.
הרבי אף אמר:
"בנוגע ללימוד "דף היומי" בתלמוד בבלי – כבר נהגו כן כמה וכמה פעמים, יותר מג' פעמים, ובכלל – בכגון דא מספיקה הקביעות דפעם אחת, מכיון שהדבר נעשה ברבים ובפירסום; אמנם, בנוגע ללימוד "דף היומי" בתלמוד ירושלמי, הנה מכיון שנמצאים ב"מחזור הראשון", עוד לפני שנקבע המנהג בזה – יכולים לקבוע עתה את המנהג באופן שירצו, הן בנוגע להשלמת המשניות במסכתות שבחלקן אין גמרא, והן בנוגע להשלמת המשניות במסכתות שאין עליהם גמרא כלל, ואדרבה – על ידי זה יקבע מנהג זה לדורות!"
במשך היחידות שאל הרב פנחס מנחם אלתר את הרבי: "לגבי עריכת סיום מסכת בקשר ל"סעודת מצוה" (בתשעת הימים וכיו"ב) – ישנם המדייקים לעשות סיום על המסכתות דתלמוד בבלי בלבד, מכיון שכל המסכתות דתלמוד ירושלמי אינם בשלימותם לגמרי, שהרי ישנם כו"כ ענינים שנשארו בקושיא כו', ולא הוגה וכו', ובמילא – חוששים הם שסיום מסכת בירושלמי אינה באופן ד"שלים מסכתי'".
הרבי ענה לו: "דבר זה הוא חידוש גדול אצלי – שהרי כמה וכמה אחרונים מקילים בנוגע לסיום, ועד אפילו – על אבות דר"ג, וישנם אחרונים שהגזימו ומקילים לעשות סיום אפילו על פרק אחד בלבד! ועל אחת כמה וכמה כאשר מדובר אודות מסכת שלימה – גם מסכתות קטנות, ובפרט אבות דר"נ – מסכת שיש בה ריבוי פרקים, ואם כן, לכאורה בטח יכולים לעשות סיום על מסכת בתלמוד ירושלמי!"[1]
התייחסות נוספת[עריכה]
בסיום ירושלמי במסכת נדה, הרבי אמר את הסיבה, בשביל מה צריך להוסיף לבמסכת נדה משניות בפרקים שאין בהם גמרא, ובכלל המסכתות שאין בהם גמרא:
"הקסלקא דעתך להוסיף בדפוסי ירושלמי את שאר המשניות דמסכת נדה עד לסיום המסכת – נתעורר אצלי מסיבה נוספת: סיום הירושלמי שלפנינו (במסכת נדה) הוא – בענין דהיפך הטהרה, ומאז ומתמיד היה לי צער, וצריך עיון גדול לפי עניות דעתי מזה שהירושלמי אינו מסיים בדבר טוב! "בשלמא כאשר אין עצה לדבר – אזי אין ברירה, וכפי שכותבים המדפיסים שסיום הירושלמי לא הגיע לידינו, אבל בנדון דידן יש עצה פשוטה בדבר: כשם שבמסכת שבת הוסיפו את המשניות דד' פרקים האחרונים, הרי גם במסכת נדה יכולים להוסיף את שאר המשניות עד לסיום המסכת, ואז יהיה הסיום על כל פנים בתיבת "תלויים", ובאם יוסיפו גם שאר המסכתות שלאחרי נדה – יהיה הסיום בדבר טוב."
בהמשך השנה, כמה שבועות לפני הסיום הראשון, בחול המועד פסח תשד"מ, הרבי הציע במכתב ל[[בעל ה"פני מנחם" ללמוד את המשניות של סדר טהרות, כך שהסיום לא יהיה בי"א אייר תשד"מ, אלא בימי התשלומין של חג השבועות בסמיכות ליארצייט של בעל ה"אמרי אמת" מגור.
בתחילת המכתב הרבי מסביר למה הוא כותב דווקא בחול המועד:
"הרי זה עניין שלפי עניות דעתי דבר האבוד ושהזמן גרמא ולכן כותבני בחול המועד – הגעתני ידיעה על דבר קא סלקא דעתך דקביעת יום הסיום דהירושלמי בי"א אייר (ובהוספת רק פרק אחד) והנה על-פי זה – רוב דסדר טהרות לא נכלל – לא בלימוד דדף הבבלי ולא – דהירושלמי, באם "יגלגלו" הסיום ליום זכאי – תשלומין דחג השבועות (וגם יום הילולא בבית גור) – זמן לכלול כל הנזכר לעיל, על כל פנים באם יגלגלו לל"ג בעומר – יכללו המסכת שמסיימת את הש"ס בהסיום ואת כבוד-תורתו הסליחה – שנדרשתי ללא ששאלוני (וכיוון שכבר התחלתי בנידון זה פנים אל פנים – לפי עניות דעתי, מוכרחני לגמור הנ"ל)."
לקראת מעמד החגיגי של הסיום הראשון הרבי מסר שיחה להדפסה בקובץ שיצא לכבוד הסיום מטעם לומדי מכון תלמוד ירושלמי, שנקרא "אור ירושלמי" – קובץ חידושי תורה על תלמוד ירושלמי "בהשתתפות מרנן ורבנן רבותינו ובני הישיבות".
מעמד סיום ירושלמי הראשון[עריכה]
ביום ראשון י"א אייר תשד"מ התקיים בבורו פארק מעמד חגיגי לסיום ירושלמי הראשון. בהתאם הוראת הרבי נסעו לסיום אנ"ש ובחורים רבים. הרב מרדכי מענטליק כובד לקרוא מכתב של הרבי שבו הדרן קצר על הירושלמי וקשר בין סיום הירושלמי לתחילתו. במכתב הרבי ציטט את דברי אדמו"ר האמצעי ואדמו"ר הרש"ב "שמאיר בה החכמה ברורה כמו שהיא למעלה בגילוי". כשהדגשת הרבי על העניין שירושלמי זה עניין השלום כפי שפתח את המכתב "לימוד הירושלמי שיביא גם למעשה (ולהנהגה) כהנהגת מארי דתלמוד ירושלמי – שמנעימין זה לזה... חיבה ורעות נוהגים זה בזה לקיים מה שנאמר "האמת והשלום אהבו"". והרבי סיים עם הסיום של מסכת טהרות במשניות "לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה אלא השלום".
הרבי מסביר את שינויים בין תלמוד בבלי לירושלמי[עריכה]
מאז התקנה של "דף היומי בירושלמי" הרבי הקפיד מאז לערוך השוואה בשינויים בין התלמוד בבלי לתלמוד ירושלמי.וכמו שהרבי בעצמו אמר את זה בכמה וכמה הדרנים. ובכלל באותה תקופה הרבי אמר עשרות שיחות בנוגע לתלמוד בבלי ותלמוד ירושלמי.
ביארצייט של הרבנית חנה בו' תשרי תשמ"ג הרבי ערך הדרן ואמר שלימוד תלמוד ירושלמי הוא כיום עניין שהזמן גמרא, "וכנהוג לאחרונה – להתעכב על השינויים שבין תלמוד בבלי לתלמוד ירושלמי, ובפרט שלימוד הירושלמי הוא עניין שהזמן גרמא כי בקרוב ממש יוצאים מ"בבל" כללות עניין הגלות ובאים ל"ירושלים", בגאולה האמיתית והשלימה על-ידי משיח צדקנו".
ואף בסיום מסכת סוטה שהרבי ערך בערב חג השבועות תשמ"ב, הרבי ערך סיום באופן נדיר על מסכת סוטה בתלמוד ירושלמי, והסביר את הגישה בין תלמוד בבלי לתלמוד ירושלמי במידת הענווה שבהם.
קישורים חיצוניים[עריכה]
ראו גם[עריכה]
הערות שוליים
- ↑ ראה היחידות המלאה בספר "שיח שרפי קודש" עמודים 113-134.
