. . בבואנו מיום ההילולא של כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, אשר, "מה להלן עומד ומשמש אף כאן עומד ומשמש" ונותן כח לכל ההולכים בדרכיו, שזה עתה חגגו ("געּפראוועט") את יום ההילולא שלו בכל מקום ומקום – יש להוסיף ביתר שאת וביתר עוז במילוי הוראותיו ע"ד לימוד והפצת תורת החסידות, באופן שיהי' ניכר בכאו"א מישראל שהוא יהודי שלמד חסידות וכל מציאותו חדורה בתורת החסידות. ובהדגשה – כאמור – שהפצת המעיינות חוצה היא העבודה העיקרית דדורנו זה . . כיון שדור זה הוא דור האחרון של הגלות ודור הראשון של הגאולה, שתהי' כשיפוצו מעינותיך חוצה
רבינו הזקן היה בעצמו הקורא בתורה. פעם אחת לא היה בליאזנאשבתפרשת תבא, ושמע אדמו"ר האמצעי - והוא עודנו נער קודם הבר מצוה - הקריאה מאחר. העגמת נפש מהקללות שבתוכחה הביאתו לכאב לב, עד שביום הכיפורים נסתפק רבינו הזקן אם יוכל להתענות. כששאלו את אדמו"ר האמצעי הרי בכל שנה קורים פרשה זו, ענה: כשאבא קורא "הערט זיך ניט קיין קללות" (= לא נשמעים קללות).
