איסור קטניות בפסח
איסור קטניות בפסח הוא מנהג שהתקבל בין עדות האשכנזים החל מתקופת הראשונים, והוא אחד מהמוקדמים והנפוצים שבין הסייגים הנהוגים בפסח מחשש לאיסור חמץ. איסור זה חל על אכילת קטניות, אך הן מותרות בהנאה וכן ב"בל יראה ובל ימצא".
מקור האיסור וטעמו
בגמרא ובהלכה נפסק במפורש, כי איסור חמץ חל אך ורק על חמשת מיני דגן: חיטה, שעורה, כוסמין, שיבולת שועל ושיפון. לעומת זאת שאר המינים, אפילו אם העיסה הנעשית מהם תופחת, אין זה נקרא חימוץ אלא סרחון, ומותרת[1].
בתחילת תקופת הראשונים, בסביבות המאה האחרונה לאלף החמישי (ד'תת"ק-ה'), החל נפוץ בקהילות היהודיות באשכנז וצרפת מנהג להימנע מאכילת קטניות בפסח. רבי יצחק מקורביל, הסמ"ק, שחי בתחילת האלף השישי כותב על המנהג "שנוהגין בו העולם איסור מימי חכמים הקדמונים"[2]. כמה מהראשונים ערערו על המנהג, שהרי מפורש בגמרא שלא שייך בקטניות חשש חמץ; רבי יחיאל מפריז היה אוכל קטניות, מסיבה זו, וגם רבינו ירוחם כתב[3] ש"מנהג שטות הוא".
עם זאת, הסמ"ק מקיים את המנהג, ומסביר שטעמם של האוסרים לא היה בגלל החשש שהקטניות מחמיצים (וכמפורש בגמרא שאינם מחמיצים), אלא בגלל גזירה שבדורות האחרונים, שאינם בני תורה ואינם מבחינים בין המינים, עלולים להחליף בין הקטניות לבין מיני הדגן האסורים, ולהיכשל באיסור חמץ[2]. גיסו של הסמ"ק, המרדכי, מביא את דברי הסמ"ק ומציין שגם רבי רבינו ברוך ורבי שמואל מאיברא החמירו ולא אכלו קטניות[4].
ואף שבתחילת תקופת הראשונים לא כל האשכנזים קיבלו את המנהג, בסיום תקופת הראשונים כותב המהרי"ל בשם רבו, רבי שלום מאושטרייך: "ואל יאמר אדם כיון שאין אסור מדאורייתא אין לחוש, דכל דגזרו רבנן העובר עליו חייב מיתה, ועובר על לא תסור מן הדבר אשר יורוך . . דבר שפשוט איסורו ובא להתירו מכח מנהג שם יסכר פי דוברי שקר, וגם אם תולה בחכם שוא ושקר דבר הנביא ההוא, ואילו היה החכם שם היה משיב הבדאות והשוא ומדוח על פניו"[5].
הטור והבית יוסף[6] מביאים את המנהג ומוסיפים לו טעם, שישנו חשש שמיני דגן התערבבו בקטניות, וקשה לבררם יפה. אך שניהם פוסקים שאין חשש בקטניות, ורק האשכנזים חששו לכך. בהתאם לכך בשולחן ערוך פסק הבית יוסף שהקטניות מותרות, והרמ"א בהגהתו מציין ש"המנהג באשכנז להחמיר, ואין לשנות"[7].
כך פסק גם אדמו"ר הזקן בשולחנו, אלא שאדמו"ר הזקן הביא בעיקר את הטעם הראשון - חשש ההחלפה של קטניות בדגן, ולא את חשש התערובת של דגן בקטניות[7]. עם זאת, הוא פוסק שיש לחשוש גם לתערובת - ולכן גם מינים שאינם אסורים בגזירת הקטניות, הרוצה לאכלם בפסח צריך לבררם היטב מדגן, ומינים מסויימים כמו כמון ושבת שקשה מאוד לבררם, מומלץ להחמיר ולהימנע מהם עד יום טוב האחרון[8].
מיני הקטניות האסורים
באופן כללי, נאסרו באכילה רק הקטניות, אך לא שאר סוגי זרעוני הגינה. ההגדרה ההלכתית להבחין בין קטניות לבין שאר סוגי הזרעים היא, שהקטניות הם הצמחים שבהם הזרע נאכל, וזרעוני גינה הם אלו שבהם הפרי נאכל והזרע לא[9].
אמנם, מכיון שהחשש הוא להחלפה בין הקטניות והדגן, לכן חל האיסור על מינים נוספים שאינם מוגדרים בהלכה כקטניות, כמו חרדל, שגדל בשרביטים ובכך דומה למיני קטניות[10].
כמו כן נאסרו גם קטניות שלא היו בזמן הראשונים שגזרו את האיסור, כגון תירס[11].
הפרטים הכלולים באיסור
איסור קטניות הוא רק איסור אכילה, אך לא איסור הנאה, ולכן פסקו הראשונים שמותר להדליק בשמן הנעשה מקטניות, ובודאי שמותר להשהותם בבית ללא חשש "בל יראה ובל ימצא". כמו כן, קטניות שהתערבו בתבשיל, בטלות ברוב, ואין צריך שיהיה בו שישים כנגדם[12].
קטניות שנשמרו ממגע עם מים, ונטחנו ונאפו בהשגחה מוקפדת, באופן כזה שגם אילו היו מיני דגן לא היה בכך חשש חמץ, אלא הייתה התוצאה מצה - דנו בכך האחרונים, והיו מהם שרצו לאסרם[13]. אך אדמו"ר הזקן פוסק שכל האיסור הוא רק "אם נפלו עליהם מים", אך כאשר הם שמורים ממים כמו מצה, מותרים[14]. תלמידו, רבי יצחק אייזיק מוויטבסק, מעיד ש"רבותינו במעזריטש" היו נוהגים לאפות מצות מקמח קטניות, על מנת להשתמש בקמח זה לתבשילים וכדומה - מה שלא היו יכולים לעשות מקמח מצה, מחשש שרויה[15].
שמן קטניות, היו שרצו להתירו, אך הצמח צדק הוכיח מהראשונים שהתירו שמן קטניות בהנאה, ומכאן שאסור באכילה. עם זאת, הסכים להתיר בשעת הדחק בתנאי שקודם הכנת השמן ירתיחו את הקטניות באופן הדומה לאפיה, בצורה כזו שבדגן אינו יכול לבוא לידי חימוץ[16].
כמה מהאחרונים דנו בנושא היתר גזירת הקטניות בשעת הדחק. היו מהם שהתירו[17], והיו שאסרו[18]. הצמח צדק כותב על ההיתר: "ולא ידעתי מנ"ל זה", ופוסק לאסור אף בשעת הדחק[19].
בשנת תשל"ט, כאשר נקלטו בשכונת קראון הייטס ילדים ניצולים שהוברחו על ידי שלוחי הרבי מהמהפכה באיראן, הורה הרבי לרב יעקב יהודה הכט שהופקד על הדאגה לקליטתם שבחג הפסח יבשלו להם קטניות, כמנהגם לשיטת הספרדים.
לקריאה נוספת
- הרב שלמה יוסף זוין, המועדים בהלכה, ירושלים תש"ע, חלק ב' ע' שסט ואילך
קישורים חיצוניים
- הרב שלום בער לוין, הלכות פסח עם ביאור דברי שלום, סימן תנג סעיפים א-ו
שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים
פרמטרים ריקים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית ==הערות שוליים==
- ↑ פסחים לה, א. רמב"ם הלככות חמץ ומצה פרק ה, הלכה א.
- ↑ 2.0 2.1 סמ"ק סימן קכב.
- ↑ נתיב ה, חלק ג.
- ↑ מסכת פסחים, סימן תקפח.
- ↑ מהרי"ל, הלכות מאכלות האסורות בפסח.
- ↑ אורח חיים, סימן תנג.
- ↑ 7.0 7.1 שם, סעיף א.
- ↑ שם, סעיף ו.
- ↑ שולחן ערוך יורה דעה רצז, ג.
- ↑ אדמו"ר הזקן שם, סעיף ד; על פי סמ"ק שם, וט"ז שם ס"ק א.
- ↑ אדמו"ר הזקן שם, סעיף ג.
- ↑ אדמו"ר הזקן שם, סעיף ה; על פי תרומת הדשן סימן קיג, ורמ"א שם.
- ↑ שו"ת מאמר מרדכי, אורח חיים, סימן לב. וראה גם שו"ת חת"ם סופר, אורח חיים, סימן קכא.
- ↑ שם, סעיף ה.
- ↑ תשובתו נדפסה בקובץ יגדיל תורה (ברוקלין) גליון י"ב, ע' י.
- ↑ שו"ת צמח צדק, אורח חיים, סימן נו. וראה גם בתשובת רבי יצחק אייזיק מוויטבסק הנ"ל בקובץ יגדיל תורה.
- ↑ חיי אדם כלל קכו, סעיף א. נשמת אדם סימן כ. שו"ת מהרי"מ מבריסק, סימן מח. משנה ברורה שם, ס"ק ז. ועוד.
- ↑ שו"ת תשובה מאהבה, סימן רנט. שו"ת חת"ם סופר, אורח חיים, סימן קכב. ועוד.
- ↑ שו"ת צמח צדק שם.