פרסום זהותו של משיח
|
ערך זה נמצא בעיצומה של עבודה ממושכת. הערך פתוח לעריכה. | ||
| אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, ויקיזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך. | |||
בנוסף לנבואת הגאולה אותה ביקש הרבי לפרסם בצורה מפורשת[1], רואים חסידי חב"ד חשיבות רבה בפרסום זהותו של המשיח. למרות שהרבי לא הורה על כך בצורה מפורשת, החסידים רואים בכך כמין הוראה סמויה[2]. חשיבות הפרסום נובעת גם מהצורך בכך שהעם יקבל את מלכותו של המשיח[3]. בשיחת יום שמחת תורה תשמ"ז דיבר הרבי אודות הלוחמים בחסידות חב"ד הטוענים נגד בקשת המשיח בחשד שמתכוונים אליו, בכך שאין מקום לטענותיהם בהיות והשולחן ערוך פוסק שיש לתבוע את משיח[4].
כך קבע רבינו הזקן את זהותו של משיח
|
|---|
|
"בשנת תרפ"ח, פגשתי בעיר חרקוב את ר' איצ'ה המתמיד. טענתי באוזניו, כי התקיימו ברבי הריי"צ סימני הרמב"ם אודות זהותו של משיח. הוא השיב, כי באמתחתו סיפור מסוים על כך. עם זאת, סירב בעקביות לגלות את סודו, והבטיחני כי תימצא ההזדמנות לכך . . בתום ההתוועדות, ניגשתי עם המשפיע הרב יהושע קארף אל ר' איצ'ה, וביקשנוהו לקיים את הבטחתו. תחילה סירב, אולם לבסוף נעתר לבקשה ופתח בדברים: "ידועה אמרתו של אדמו"ר הזקן, בשם המגיד ממעזריטש: "מוצאו של משיח יהיה מזקני התלמידים או מצעירי התלמידים". זקן תלמידי המגיד היה רבי נחום מצ'רנוביל, והצעיר שבהם היה אדמו"ר הזקן. כדי לצאת מהספק, חפץ אדמו"ר הזקן לשדך, ברבות הימים, את בתו של אדמו"ר האמצעי, שאך נולדה, עם מי מנכדיו של רבי נחום. נסע הרבי אל רבי נחום והודיע לו: "באתי לסיים שידוך בינינו! "הצדיק מצ'רנוביל נתן את הסכמתו, והציע לרבי לבחור את השידוך המתאים. יוצאי חלציו של רבי נחום התגוררו עימו בבית, ובאחד החדרים ניצבו כמה עריסות עם תינוקות. מישש הרבי את מוחותיהם של התינוקות, ובחר בבנו של רבי מרדכי מצ'רנוביל. רבי נחום הודיע בתגובה: "יש להעביר את העריסה עם התינוק לפינה מיוחדת בבית". "ואכן, הרבי הריי"צ הינו מיוחס הן אל אדמו"ר הזקן והן אל רבי נחום מצ'רנוביל". והמשיך ר' איצ'ה: "בחג הפורים תרצ"ו, סעדתי עם הרבי בביתו בעיר לנינגרד. לאחר אמירת "לחיים" רבה, אזרתי עוז וביקשתי לספר מעשה זה. הרבי הגיב: "אינני צריך להאזין לסיפוריך"."כעבור זמן מה, פניתי שוב ואמרתי, כי סיפורי נוגע אל הרבי. תשובתו הקדושה הייתה: "את הסיפורים הנוגעים אלי - יודע הנני כבר". בראותי כי דעתו הקדושה אינה נוחה מהעניין, נמלכתי מתוכניתי. אולם, בתום הסעודה, כאשר פגה שכרותי, פנה אלי הרבי בתמיהה: "יצחק, מדוע אינך מספר את סיפורך?!" השבתי: "כעת אינני מסוגל כבר לספר". |
| אוצר החסידים פרק "אישיותם ומשנתם החסידית של משפיעי חב"ד בארץ הקודש" |
היסטוריה
שנים רבות לפני שהחל הרבי לעסוק באופן מוגבר בנושא הגאולה והמשיח, רבים מהחסידים נהגו לפנות אל הרבי במכתביהם בתואר "מלך המשיח"[5], הרבי קיבל מכתבים אלו ואף השיב אליהם. היו אף חסידים שאמרו את הדברים בפני הרבי פנים אל פנים כשהרבי לא שלל את דבריהם[6].
עם זאת, בשנים הראשונות היו כמה פעמים בהם התנגד הרבי לפרסום זהותו כמשיח. יוזמת הפרסום הראשונה הייתה בשנת תשכ"ה, אז הפיץ הרב אברהם פריז כרוזים בהם נכתב: "בשמחה רבה יכולים אנו לבשר לכם כי הנה המלך המשיח... כבר נמצא עתה כאן איתנו, הנה הוא הרבי הקדוש מליובאוויטש". עוד לפני פרסום הכרוז דיווח על כך הרב פריז לרבי ונענה בתשובה שהמכתב נתקבל. הרב פריז שלח לרבי מכתב לאחר הדפסת הכרוז בצירוף דוגמה, וכתב שוב לאחר הפרסום ולא נענה בתגובה שלילית. לאחר פרסום הכרוז, היה מי שהתלונן על כך, הרבי ציווה מיד על המזכירות להבריק מברק בהול לר' אברהם להפסיק לאלתר את הפצת הכרוז: "נבהלנו ממכתבו, ובבקשה תיכף להפסיק הפצת המכתב והכרוז, ולאסוף ולשלוח להמזכירות את כל הנשארים עד אחד. ומטובו לאשר תיכף מילוי ההוראה האמורה. מזכירות"[7].
בשנת תשמ"ג, פרסם ר' משה סלונים קובץ (במימונו של ר' זושא ריבקין), בו הסביר באריכות מדוע הרבי הוא מלך המשיח. הרבי דרש להפסיק את פרסום זה בהסבר שהוא גורם קרע ומחלוקת עם יהודים רבים והדרך להבאת הגאולה היא דווקא באהבת ישראל[8].
בשנת תשד"מ הכין הרב שלום דובער וולפא לדפוס את הספר "יחי המלך", בו רמז ברורות כי הרבי הוא המלך המשיח. בקיץ של אותה שנה הורה הרבי בחריפות לעצור את הוצאת הספר מהטעם שהוא מזיק להפצת המעיינות[9]. כמו כן, בליל יו"ט הראשון של חג הסוכות תשמ"ה רמז הרבי קצרות לשלילת העיסוק בקבלת המלכות של מלך המשיח על ידי העם באומרו שהעבודה המוטלת היא להראות דוגמא חיה של חסיד ואילו בעניין זה יש לסמוך על הקב"ה.
לאחר מכן, בשיחה של שבת פרשת בראשית דיבר הרבי בצעקות רמות ובחריפות רבה על כך שכתוצאה מפרסום זה הרחיקו ומרחיקים מלימוד החסידות ועל ידי זה מעכבים את ביאת המשיח ולוחמים ברבותינו נשיאנו ובמלך המשיח[10].
בשנים תנש"א - תשנ"ב
החל מתנש"א (1991) הבחינו חסידים בכך שהחלה "תקופה חדשה" ביחס הרבי לפרסום זהות משיח[11]. את האישור הראשון בתקופה זו קיבל הרב זמרוני ציק, מנהל בית חב"ד בבת ים. בסיום חודש מרחשון תנש"א כתב הרב ציק לרבי שמבקש אישור לפרסם שהרבי הוא המשיח וזאת לאור דברי הרבי בשיחות אודות "שנה שמלך המשיח נגלה בו" ו"ענוים הגיע זמן גאולתכם", שזו הכרזתו של מלך המשיח אותה מכריז כעת מחוץ לארץ. על כך ענה לו הרבי: "כמדובר בהתוועדות בארוכה לפי ערך, אזכיר על הציון"[12]. בהתוועדות שקדמה למענה, התוועדות שבת פרשת תולדות, דיבר הרבי אודות הפרסום על משיח בדברים היוצאים מן הלב[13] ושמשיח כבר בא וצריך רק לומר את שמו[14].
בקיץ תנש"א שאל הרב וולפא את הרבי האם כעת אפשר להדפיס את ספרו. הפעם כתב הרבי שאם ישמיט מהספר - לדעת ידידים מבינים - קטעים העלולים להרחיק יהודים אחדים מלימוד חסידות, כדאי להדפיסו. לאחר שהספר עבר את הגהתם של שלושה מאנ"ש[15], בתאריך י"ט חשון תשנ"ב, אישר הרבי את קבלתו בתשואות חן וביקש שכשהספר ייכרך יכניסו הרב וולפא שנית כשמודה על כך מראש. על מה שכתב הרב וולפא שאם יקבל את ברכת הרבי ירגיש שיש בזה אולי תיקון על העגמת נפש שהספר גרם בעבר לפני למעלה מ-7 שנים, הקיף הרבי את הדברים ובירך שיהא בהצלחה ולבשורות טובות וכתב שיזכיר על הציון על כך[16].
בשנים תשנ"ב - תשנ"ד איפשר הרבי פעמים רבות פירסומים שזיהו אותו כמשיח, כאשר פעמים קישר זאת להסכמתם של הרב או שלוחי חב"ד המקומיים[17] ופעמים אישר באופן כללי. לשלוחים שדיווחו כי עסקו בפרסום שהרבי הוא מלך המשיח ועידוד לקבלת מלכותו, ענה הרבי בעידוד והביע שביעות רצון. גם בתקופה זו היו מענות שונים בהם הסתייג הרבי מפרסום זה[18].
את התנגדותו הנחרצת של הרבי בעבר, אל מול אישור הפרסום לאחר מכן, הסביר חוזרו של הרבי, הרב יואל כהן: "הציווי לא לומר על הרבי שליט"א שהוא זה שבקרוב יתגלה כמלך המשיח, נאמר מלכתחילה על מנת להשתנות. הרי הכל מודים שבקרוב ממש כאשר הרבי שליט"א יקבל הוראה ונתינת כח מאת הקב"ה להתגלות כמלך המשיח, לבנות בית המקדש ולקבץ נדחי ישראל - בוודאי שאפשר יהיה לומר בפה מלא שהוא מלך המשיח, ומזה מובן שמלכתחילה הציווי הזה היה עתיד להשתנות"[19][20].
בשנים תשנ"ג - תשנ"ד
| ערכים מורחבים – היכונו לביאת המשיח, ברוך הבא מלך המשיח והמטה העולמי להבאת המשיח |
בשנת תשנ"ג (1993) הוציא הרב וולפא את ספרו "יחי המלך המשיח", כהמשך לספרו הקודם. בספר זה מוסבר כיצד סימני המשיח מתקיימים ברבי. הספר קיבל הסכמות מרבנים רבים, אף מחוץ לחב"ד, כגון: הראשון לציון הרב מרדכי אליהו, הרב עובדיה יוסף והרב מאיר מאזוז. הרבי אישר לשליח הרב צבי גרינבלאט מארגנטינה את תרגומם של פרקים מתוך הספר לשפה הספרדית והפצתם לקהל הרחב וכן אישר לשליח הרב יהורם אולמן ללמוד מהספר עם מקורביו אודות מיהו המשיח ובירך שיהיה הלימוד בהצלחה.
לקראת חנוכה תשנ"ג, יצאו ניידות חב"ד בקמפיין תחת הסלוגן "ברוך הבא מלך המשיח" המלווה בתמונתו של הרבי. הקמפיין זכה לברכתו של הרבי[21] וכיוון שכך, גם לעידודם של רבני חב"ד[22] וקיבל הד תקשורתי נרחב.
אחד מפוליגלים אלו עם הכיתוב 'ברוך הבא מלך המשיח', אף נתלה ב-770 בשנת תשנ"ג, והיה למראה עיניו של הרבי. בשלט זה לא הופיעה תמונתו של הרבי, כפי המתאים להלכה האוסרת תליית תמונות בבית הכנסת[23]. השלט נתלה בראשונה מול מקום מושבו הזמני של הרבי במרפסת ואחר כך הועבר לקיר הצפוני לשמאלו של הרבי.
באותה שנה לקראת חודש מנחם אב אישר הרבי לראשונה, להוסיף את התואר 'מלך המשיח' לשמו בתוך הספר בשורת הגאולה שיצא בהוצאת הספרים הרשמית של חב"ד, קה"ת[24].
במשך השנים ממשיכים חסידי חב"ד לפרסם את בשורת הגאולה עם דגש על זהותו של הגואל. בין היתר נוסדו הארגונים האגודה למען הגאולה, מטה משיח, ממ"ש ואחרים המתעסקים בהפצת הבשורה באמצעות קמפיינים, עלונים וכינוסים.
מעמד הסאטלייט
|
| ערך מורחב – מעמד הסאטלייט |
בי' שבט תשנ"ג נערכה ב-770 התוועדות י' שבט, ששודרה על ידי לווין לרחבי העולם. השידור הראה את הרבי מעודד שירת יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד בידיו הקדושות.
לפני השידור הציאו רבני חב"ד פסק נגד השידור, אך לאחר שהרבי אישר את השידור, חזרו בהם הרבנים והודיעו שהשידור יתקיים כמתוכנן מאחר ו"אין אחר דברי המלך כלום". האירוע המיוחד כוסה בסיקור תיקשורתי רחב היקף, כלי תקשורת רבים דיווחו בהרחבה על השידור המיוחד, ואף העבירו את השידור בשידור חי.
בשעה חמש אחר הצהריים, הגיעו כלל אנ"ש, לבושים בגדי שבת, ואלפים מכל ארצות הברית והעולם נכנסו ל-770. בצידו הדרומי של בית המדרש, מימין החדר המיוחד והמרפסת, הכינו בימה לכינוס. על הקיר שעונה הייתה תמונת ציור ענקית - פרי יצירתו של הצייר מיכאל שוורץ, ותוכנה - 'איך יראה העולם בימות המשיח'. לצד הציור נתלה שלט ענק, בו כתוב: "חגיגת החזיון, סיום היסטורי של התמונה ב'ימות המשיח', יו"ד שבט תשנ"ג", ומתחתיו - הסטנדר של המנחה - לצידו עמדו אישים חשובים, חסידים, רבנים וכו'.
בשעה שש לערך יצא הרבי אל החדר המיוחד. הקהל החל לנגן 'אורך ימים', והורמו התריסים. לאחר תפילת ערבית יצא הרבי אל המרפסת. הצייר השלים את המילה ממ"ש בציור לעיני הרבי, כשבאותו זמן בירך הרב שניאור גוראריה את הרבי לרגל יו"ד שבט, והכריז על קבלת מלכותו מחדש כמלך המשיח כשהוא מסיים בהרכזת יחי, ומיד החל הקהל לנגן יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד. במשך שמונה דקות עודד הרבי את שירת היחי.
פירסום בעיתונים
בחודש טבת תשנ"ג יצא הרב יצחק שפרינגר[25], במבצע פרסום זהותו של משיח, בקנה מידה עולמי. במסגרת המבצע, פרסם בעיתון ה"ניו-יורק טיימס" ובעיתונים נוספים, סידרת מודעות בהן התבשרו הקוראים כי הרבי מליובאוויטש הוא מלך המשיח, וכדי לקבל את פניו עליהם לקבל את מלכותו ולהוסיף במעשים טובים. המודעות התפרסמו בשפות אנגלית, יידיש ולשון הקודש.
מספר עסקנים טענו כי פרסום בקנה מידה עולמי על האמונה כי הרבי הוא המשיח, עלול לגרום נזק לתדמית של חב"ד, ולאור כך ביקשו מהרב שפרינגר לקבל אישור מפורש מהרבי לפרסום בעיתונות הכללית. אותם עסקנים טענו גם שפרסום עולמי חודר לתחומי פעילות של שלוחים אחרים שלאו דווקא חפצים בכך.
לאחר שהמודעות היו מוכנות, הכניס אותם לרבי, כל מודעה בנפרד, והמזכיר ר' יהודה לייב גרונר הקריא לפני הרבי את תוכן המודעות, והרבי נתן את הסכמתו לפירסום כל מודעה בנפרד.
לשם הבהרת דעתו החיובית של הרבי על פרסום המודעות, ביקש ר' שניאור זלמן גוראריה מועד רבני ליובאוויטש הכללי, שהרב גרונר יכתוב על דף תיאור מדוייק מהסכמתו של הרבי. הרב גרונר אכן כתב תיאור על אישור הפרסום שעורר הדים בקרב חסידי חב"ד[26].
ראו גם
קישורים חיצוניים
- פירסום זהותו של משיח - אסור, מותר, או מצווה - רב שיח עם רבנים ומשפיעים
- הרב חנזין: בשורת הגאולה והגואל לציבור
- הרבי מעודד לפרסם משיח בעיתונים
- מעמד קבלת המלכות - י' שבט תשנ"ג
- לקריאת יומן השידור משנת תשנ"ג -
- העובדות שמאחורי הסאטלייט - הסיפור המלא. בהוצאת "ועד חיילי בית דוד"
- הסאטלייט מי' שבט תשנ"ג • הוידאו המלא
הערות שוליים
- ↑ שיחת פרשת שופטים תנש"א: "ישנה ההוראה כנ"ל, שצריכים לפרסם לכל אנשי הדור, שזכינו שהקב"ה בחר ומינה בעל-בחירה, שמצד עצמו הוא שלא בערך נעלה מאנשי הדור, שיהיה ה"שופטיך" ו"יועציך" ונביא הדור, שיורה הוראות ויתן עצות בנוגע לעבודת כל בני ישראל וכל האנשים דדור זה, בכל עניני תורה ומצוות, ובנוגע לחיי והנהגות היום-יום הרגילים, גם ב"בכל דרכיך (דעהו)" ו"כל מעשיך (יהיו לשם שמים)", עד - הנבואה העיקרית - הנבואה ש"לאלתר לגאולה" ותיכף ומיד ממש "הנה זה (משיח) בא".
- ↑ הרב יחזקאל סופר, מכתב לידיד ש"החמיץ": "האם לא ברי לך, ידידי, שאחר הדברים האלה, לא יוכל מאן דהו להתנצל על העדר פעולתו בפרסום הכי גדול ש"המינוי דדוד מלכא משיחא כבר היה... צריכה להיות רק קבלת מלכותו על ידי העם" (ש"פ משפטים נ"א) בטענה: לא קיבלנו הוראה מפורשת מהרבי לפרסם, את מי צריכים לקבל עליהם כמלך המשיח? ואולי התכוון שיקבלו עליהם את מלכות דוד בן ישי הידוע מספר שמואל? התתאר לך את מבט הנזיפה הכפול ומכופל ביום ההוא?!"
- ↑ ראה בשיחת שבת פר' משפטים תנש"א : "המינוי דדוד מלכא משיחא הרי כבר היה כמו שכתוב "מצאתי דוד עבדי בשמן קדשי משחתיו", צריכה רק להיות קבלת מלכותו על ידי העם, וההתקשרות בין המלך והעם בשלימות הגילוי - בגאולה האמיתית והשלימה".
- ↑ מיומן אורי מרדכי ליפש
- ↑ כך לדוגמא כתב הרב שלום בער קסלמן (פירוט נרחב בנספח לספר על אביו ר' שלמה חיים קסלמן שיצא לאור בשנת תשע"ג), אברהם פריז (בספר שנדפס עליו נתפרסמו חלק ממכתביו לרבי הנושאים תוארים אלו, קטעי מכתבים נתפרסמו גם בבית משיח גליון 349 עמוד 39), ועוד.
- ↑ לדוגמא, הרב שלום העכט שאמר לפני הרבי בי"ט כסלו תשל"ח "כולם מכירים שכבוד קדושת אדמו"ר שליט"א הוא משיח", והרבי השיב לו: "משיח קומט באלד" [=משיח מגיע מיד] (יומן הריל"ג שבועון בית משיח 1241 עמוד 33).
- ↑ הרב משה סלונים, בכתבתו "פרקי הסטוריה" (שנדפסה בספר והוא יגאלנו עמ' 114). "אחד היה אברהם" עמ' 98. הרב פריז כתב לאחר מכן לר' ישראל גורדון כי "העיקר היא העשייה, ואם אחר כך יאמרו לנו להפסיק, יש להפסיק מיד".
- ↑ ליקוט מענות קודש תשמ"ג מענה כה, תוכן המענה כפי שהועבר בטלפון ע"י הרב חדקוב נדפס בימי תמימים חלק ו'
- ↑ ליקוט מענות קודש תשד"מ מענות קעא ורמד
- ↑ בהנחה מההתוועדות שנדפסה בהתוועדויות תשמ"ה ח"א ע' 465 ואילך נדפסו חלק מהדברים שנאמרו בהתוועדות וחלקם האחר לא בא בדפוס לרוב חריפותו
- ↑ בדומה לשינוי הברור ביחסו של הרבי לפרסום בנושאי משיח בכלל - שהתבטא באישורו של הרבי לרב יונה אבצן להדפסת הספר מגולה לגאולה, אותו שלל הרבי לפני כן (ראה אינפו).
- ↑ נדפס בספר והוא יגאלנו עמ' 40
- ↑ שיחת שבת פרשת תולדות תנש"א בסיומה.
- ↑ יומן אברהם שמואל מאן
- ↑ הרבנים מענדל ווכטר, יצחק גולדברג ומנחם ברוד.
- ↑ ליקוט מענות קודש תשנ"ב מענה צ', והוא יגאלנו ע' 29
- ↑ מענות כעין אלו קיבלו הרב נחמן ברנרד מדרום אפריקה, הרב ברוך בועז יורקוביץ', רב קהילת חב"ד בלוד והרב אריה לייב קפלן מנהל מוסדות חב"ד בצפת
- ↑ יש להעיר, כי הרב שניאור זלמן הרצל בספרו 'שליט"א - אמונת החסידים בדור השביעי', מסביר את התשובות הסותרות בכך שהרבי מיתן את המתונים ואישר לאלו החפצים בכך, על פי הכלל הידוע אצל רבותינו נשיאנו: 'כפי ששואלים כך עונים', היינו, שהתשובה ניתנת על פי דברי השואל. למי ששאל 'כיוון שהפרסום מזיק לעבודת השלוחים, האם להמשיך לפרסם', ענה הרבי שלא, ולאלו שביקשו את רשותו להמשיך ולפרסם - ענה הרבי שכן. הסברה זו הובאה גם על ידי הרב וולפא בכתבתו הרבי שאסר הוא הרבי שהתיר
- ↑ ראיון בשבועון כפר חב"ד, שבט תשנ"ג, גיליון 558, עמוד 15. וכן הוסיף: "אם הרבי היה מתכוון לשלול את עצם העניין, בוודאי היה אומר שהדבר עצמו לא נכון ולא היה נזקק להצביע על תוצאה בלתי רצויה שעלולה לצאת מזה..." אמנם, לאחר ג' תמוז תשנ"ד, חזר בו הרב כהן מדבריו (ראה שבועון כפר חב"ד גיליון 624).
- ↑ אישור הרבי לפרסום מאמרו של ה'חוזר' על זהות המשיח, עדות מקורו של הרב יואל כהן, אודות מאמר שנאסר על ידי הרבי בפרסום, והתפרסם בסופו של דבר באישורו של הרבי בכפר חב"ד כ"ה שבט תשנ"ב.
- ↑ ראה מכתב וועד רבני אנ"ש בה מאשרים את הקמפיין לאור ברכת הרבי. הרבנים, העסקנים והשלוחים כותבים על שיירת הטנקים
- ↑ מכתב הרב אשכנזי התומך בשיירה עמ' 15
- ↑ טושו"ע או"ח סימן צ סכ"ג.
- ↑ הרבי מליובאוויטש אמר לכתוב עליו את התואר "מלך המשיח" - עורך הספר הרב שלמה חיים בלומינג מספר את השתלשלות הסיפור.
- ↑ הרב שפרינגר: הרבי אישר לי לפרסם זהות הגואל.
- ↑ ראה בכתבה "משיח אין גאזעטן", בתוך קובץ ושאבתם בששון, ע' 50.