אכילה לפני התפילה

האכילה לפני התפילה היא דבר אסור, ועל האוכל לפני התפילה נאמר כי הוא עובר על האיסור "לא תאכלו על הדם", לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם. איסור אכילה לפני התפילה אף קודמת לתפילה בציבור.

נפסק בשולחן ערוך כי הצמא והרעב הם בכלל החולים שמותר להם לאכול לפני התפילה. בדורות האחרונים, עקב חלישות הדורות, הורו רבותינו נשיאינו שאין להחמיר יותר מפסק זה של השולחן ערוך, דבר הגורם להקל בתפילה עצמה, אלא מוטב לאכול די הצורך לפני התפילה, בצורה שיוכל להשקיע את כל המחשבה והכוחות בתפילה עצמה, ובפרט בשבת, בה מאריכים בתפילה.

אודות כמות האכילה, הורו רבותינו נשיאינו בכמות הרצויה לא להרבות. הרבי אמר פעם לחסיד שיאכל. כשהחסיד הנהן בראשו להן, אמר הרבי: "אבער ס'זאל זיין געגעס'ן", היינו שיהיה אכילה ולא טעימה. מאידך, אודות הרבות האכילה יותר מהצורך, מסופר כי אחד מנשיאי חב"ד הורה לחסיד לאכול לפני התפילה מכיון שהיה חלש ולא היו לו ילדים. לשנה בא החסיד ואמר שיש לו תאומים. אמר הרבי: כנראה שאכלת חתיכה יתירה. ואין זה פשוט! חתיכה יתירה זה מתנגד. ואכן, אחד מהבנים היה מתנגד חריף, לעומת השני שהיה חסיד.

מסופר, כי הרבנית רבקה בהיותה כבת שמונה עשרה שנה חלתה, ציוה עליה הרופא שתאכל תכף ומיד עם קומה בבוקר משנתה, הרבנית רבקה לא רצתה לטעום קודם התפילה, והייתה מתפללת בהשכמה, ואחר התפילה הייתה אוכלת פת שחרית. כשנודע הדבר לחותנה, האדמו"ר הצמח צדק, אמר לה: יהודי צריך להיות בריא ובעל כוח, על מצוות נאמר "וחי בהם", הפרוש של וחי בהם: יש להחדיר חיות במצוות, בכדי שיוכלו לעשות זאת חייבים להיות בעל כוח ולהיות בשמחה. וסיים: אינך צריכה להיות על בטן ריקה. עדיף לאכול כדי להתפלל, מאשר להתפלל כדי לאכול, וברכה האדמו"ר הצמח צדק באריכות ימים. היא נולדה בשנת תקצ"ג והסתלקה בשנת תרע"ד.