מניין

הרבי מתפלל במניין מצומצם בזאל הקטן יחד עם חברי המזכירות, לפני ביקורו של הראש הממשלה מר מנחם בגין, חורף תשל"ז

מניין הוא קבוצה של לפחות עשרה יהודים מעל גיל שלוש עשרה, המקובצים יחדיו. כשמתאסף מניין השכינה שורה על המשתתפים ביתר שאת, וכך ניתן להתפלל בציבור, לקרוא בתורה ולקיים מצוות המצריכות מניין.

יש חשיבות גדולה בתפילה, בלימוד תורה ובקיום המצוות בציבור. בנוסף, ישנה מעלה מיוחדת בלימוד ענייני גאולה ומשיח שבתורה בעשרה.

המקור למניין

הרבי משמש כשליח ציבור במניין שמתקיים בזאל הגדול

המשנה במסכת מגילה אומרת: "אין פורסין על שמע ואין עוברין לפני התיבה ואין נושאין את כפיהם ואין קורין בתורה .. פחות מעשרה". בגמרא מבארים שהמקור לדין זה הוא מהפסוק (ויקרא כב, לב) "ונקדשתי בתוך בני ישראל". ומזה לומדים ש"כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה". הלימוד הוא בגזירה שווה מהמילים תוך תוך "כתיב הכא "ונקדשתי בתוך בני ישראל" וכתיב התם (במדבר טז, כא) "הבדלו מתוך העדה" ואתיא עדה עדה דכתיב התם (במדבר יד, כז) "עד מתי לעדה הרעה הזאת" מה להלן עשרה אף כאן עשרה".

הרבי מבאר מדוע בתורה לומדים את העניין הנעלה של מניין דווקא מהמרגלים החוטאים, כמוסבר בתורת החסידות שהמרגלים היו במדריגה גבוהה מאוד ורצונם היה להמשיך בחיי הקדושה במדבר, שם היו מנותקים מטרדות העולם ומדאגות הפרנסה. והם חששו מהכניסה לארץ ישראל והצורך להתחיל בחרישה ובזריעה ובשאר העיסוקים שזה יפגע בדבקותם בה'.

תפילה ותורה בציבור

המשנה במסכת אבות אומרת: "עשרה שיושבין ועוסקין בתורה שכינה שרויה ביניהם, שנאמר אלוקים ניצב בעדת א-ל". בלימוד התורה של עשרה אנשים יחדיו הם ממשיכים את השכינה שתשרה ביניהם ובפנימיותם.

על דרך זה יש מעלה בתפילת הציבור הנלמדת מהפסוק בספר איוב "הֶן אֵל כַּבִּיר וְלֹא יִמְאָס כַּבִּיר כֹּחַ לֵב". הגמרא בברכות מפרשת: "מנין שאין הקדוש ברוך הוא מואס בתפילתן של רבים? שנאמר: "הן אל, כביר ולא ימאס".

בתפילת הציבור הם ממשיכים את י"ג מידות הרחמים וזה גורם שהתפילה תתקבל ללא עיכובים. וכן בלימוד התורה בציבור ממשיכים מדרגת קדושה גבוהה ביותר.

הסיבה לכך היא, ש"ציבור" הכולל עשרה אנשים, כלולים בו כל עשרת סוגי הנשמות בבני ישראל (מ"ראשיכם שבטיכם" עד "חוטב עציך ושואב מימך"). זו הסיבה לדין "פרהסיה" האמור בנוגע לשבת וכדומה שאין בו חילוק בין עשרה ליותר.

באגרת הקודש כ"ג אדמו"ר הזקן מפליא במעלת לימוד התורה וקיום המצוות במניין ומחלק בדברי המשנה באבות בין "עשרה שיושבין ועוסקין בתורה" ש"שכינה שרויה עליהם" לבין דברי המשנה אודות חמשה שלושה שנים ואפילו אחד, שבהם זה עניין של קביעת שכר ולא השראת השכינה כבעשרה.

אדמו"ר הזקן כותב "שמעתי מרבותי כי אילו נמצא מלאך אחד עומד במעמד עשרה מישראל ביחד אף שאינם מדברים בדברי תורה תפול עליו אימתה ופחד בלי גבול ותכלית משכינתא דשריא עלייהו עד שהיה מתבטל ממציאותו לגמרי".

הרבי ביאר דברים אלו ביחידות עם הרב מרדכי אליהו שהשראת השכינה בעשרה מישראל אף שלא לומדים תורה (מפני שעוסקים במצווה וכיוצא בזה), היא מפני מעלתם של ישראל שקדמה ולמעלה מהתורה.

בעשרת ימי תשובה מעמדו של יחיד המתפלל הוא כציבור שמתפללים יחד. בימים נוראים יש עניין גדול להתפלל במניין ואף אותם המאריכים בתפילה במשך השנה ונמצאים במניין רק כדי לענות את חובות הציבור, בימים הנוראים משתדלים הם להתפלל במניין. כמו כן יש עניין גדול לומר את תפילת ההלל בראשי חודשים ובחגים בציבור.

כאשר חסיד כתב לרבי שכיון שלומד בשבת חסידות באריכות מתחיל להתפלל בשעה 13:30, שלל זאת הרבי בחריפות והורה שיש להתחיל להתפלל כשהציבור מתחילים.

אדמו"ר הרש"ב הורה לר' שמואל יצחק רייצס להתפלל בשלושה - 'מזומן', כשלא מתאפשר לו להתפלל במניין.

מצוות המצריכות מניין

ישנן מצוות ותפילות מסויימות הנאמרות במניין בלבד והן:

• קדיש
• ברכו
• חזרת השליח ציבור
• קדושה
• ברכת כהנים
• קריאת התורה
• שבע ברכות
• הזכרת שם ה' בנוסח הזימון.
• אמירת י"ג מידות הרחמים בסדר התחנון.

ישנן מצוות בהם המניין נדרש רק לכתחילה, אולם בדיעבד המצווה תתקיים גם אם אין מניין. מהם: ברית מילה, קידושין, קריאת המגילה בפורים לווית המת והתרת נדרים.

בסדר הסליחות ישנם קטעי תפילה שנכתבו בארמית כגון מחי ומסי ועוד, בקשות אלו נאמרות בצבור בלבד כי אין המלאכים נזקקים ללשון ארמית שמגונה בעיניהם, אבל בציבור הקב"ה בעצמו מקבל תפילתם.

תנאי קיום המניין

"מניין חצרות" בכפר חב"ד בתקופת הקורונה

האנשים המצטרפים למניין:

למניין מצטרפים רק יהודים גברים בוגרים (שהגיעו לגיל מצוות) המחויבים במצוות. שוטה, חרש שאינו שומע ואינו מדבר (כלומר שאינו בר דעת ופטור ממצוות) וקטן לא מצטרפים למניין. כמו כן במקרים יוצאי דופן ישנם אנשים שההלכה קובעת שאינם מצטרפים למניין כאדם מנודה או חוטא וכדומה.

כמו כן אישה לא יכולה להיות מצורפת למניין גברים מטעמי צניעות ומשום כבוד הציבור.

בברכת הזימון בעשרה שבברכת המזון, ישנה סיבה נוספת לכך שנשים לא מצטרפות, והיא משום הכלל ההלכתי שעל מנת להוציא מישהו ידי חובה יש צורך שהמוציא יהיה מחויב באותה רמת חיוב. כיוון שגברים מחויבים בברכת המזון מדאורייתא, ונשים מדרבנן, נשים לא יכולות להוציא את הגברים ידי חובתם בברכת המזון.

הצירוף למניין: כדי שיתקיים מנין כנדרש לכתחילה על פי ההלכה באמירת דבר שבקדושה שאינו נאמר בפחות מעשרה, המשתתפים צריכים לשהות באותו חדר בלא הפסק משקוף, אף שאינם רואים זה את זה.

לשיטות מסוימות ניתן לצרף מנין גם כאשר האנשים עומדים בחדרים נפרדים אך רואים זה את זה.

כשיש כבר מניין המצורפים יחדיו יכול כל אחד שרואה או שומע להצטרף עמהם ולקבל שכר תפילה בציבור, אלא אם כן יש דרך הרבים, דבר טינוף או עבודה זרה החוצצים בינו לבינם שאז הדבר תלוי במחלוקת הפוסקים. בנוסף, אדם שאינו יכול מסיבה כלשהי ללכת לבית הכנסת ולהתפלל במניין יש עניין שיתפללו בשעה שהציבור מתפללים.

בנוגע לצירוף יהודים שאינם שומרי שבת למניין, השיב הרבי שכל עוד ואין עדים כשרים על פי דין שמעידים על כך, הרי שאין מניעה לצרף אותם למניין.

ראו גם

• בית הכנסת
• שליח ציבור

קישורים חיצוניים

• תפילה באריכות ובציבור בתורת רבותינו נשיאנו הרב יוסף שמחה גינזבורג. התקשרות גיליון 615
• למה חשוב להתפלל במניין הרב עדין אבן ישראל (שטיינזלץ) באתר בית חב"ד
• למה צריך להתפלל במניין? באתר בית חב"ד
• חשיבות התפילה בציבור, גליון מבית ההוראה ניסן תשפ"ב, עמודים 13-15
• מה נחשבת תפילה בציבור לשיטת אדמו"ר הזקן?, גליון 'ממזרח שמש' א', י' שבט תשפ"ג עמוד 3
• תפילה בציבור או תפילה באריכות? הרבי הריי"צ משיב לטענות נגד תקנתו, באתר 'לחלוחית גאולתית'
• תפילה בציבור או קריאת התורה - מה עדיף?, הערות וביאורים טורונטו 'ויתן עוז למלכו' י"א ניסן תשפ"ג עמוד 145