תומכי תמימים וויטבסק
בוויטבסק נפתחה מחלקה של תומכי תמימים בתחלת קיץ תרפ"ז, כשאז הגיעו לשם מהעיר פולוצק קבוצת תלמידים, כשבראשם הרב אברהם דרייזין.
בחורף תרפ"ט הגיעה לפולוצק קבוצה של תלמידים מהישיבה שנסגרה בנעוועל, והישיבה הלכה ונתרחבה עד שהפכה לישיבה המרכזית ברוסיה. בישיבה למדו גם תלמידים שאינם מחסידי חב"ד, וזאת כיון שרוב מוחלט של הישיבות נסגרו, ומי מתלמידיהם שביקש ללמוד בא לתומכי תמימים.
סדר היום בישיבה התחיל בשעה ארבע וחצי לפנות בוקר בעזרת הנשים של בית הכנסת חב"ד בעיר. בשעה שבע ירדו התלמידים מעזרת נשים לעזרת גברים, וזאת בשביל שלא לעורר חשד אצל המתפללים שהם למדו בעזרת נשים, אלא שעכשיו הגיעו לבית הכנסת. הסיבה לנקיטת הזהירות הייתה בשל המוסרים הרבים שהסתובבו במקום.
חלק מתלמידי הישיבה היו ישנים אצל חסידים בבתיהם, וחלק על ספסלי בית הכנסת.
מספר שנים שרדה הישיבה בויטבסק על אף המעקבים, אולם בחורף תרצ"א, גילו אנשי היבסקציה את הישיבה. חמשה-עשר איש ובהם רבנים, עסקנים ונכבדים תושבי העיר נעצרו. תלמידים שהיו מתחת לגיל 18 גורשו מהעיר.
אנשי המשטרה החשאית גילו את הישיבה בפורים תרצ"א, כאשר התמימים ביקשו להתוועד בביתו של הרב דובער יפה. על אף שהרב יפה ידע היטב את הסכנה שבדבר, הזמין את התמימים לביתו. הרעש שנעשה סביב ההתוועדות עורר את השכנים להלשין.
הנהלת הישיבה
- הרה"ת יהודה עבער (ראש ישיבה).
- הרה"ת אברהם דרייזין (משגיח).
- הרה"ת שניאור זלמן לוויטין (משגיח).
- הרה"ת נחום לבקובסקי (משגיח).
- הרה"ת רפאל כהן (מגיד שיעור).
- הרה"ת אריה לייב ליפסקר (משגיח).
- הרה"ת נחום גולדשמיד (משפיע באחת הכתות).