שערות הראש והזקן

השערות הן צינורות ספוגיים דקיקים עשויים חלבון. אצל רובם ככולם של היונקים הן יוצאות מהעור על פני רוב הגוף, אבל באדם עיקרם הוא בראש ובזקן. בתורת החסידות משמשות השערות כמשל לסוג מסויים של צמצום הנקרא מותרי המוחין.

בהלכה

בהלכה יש התייחסויות רבות לשערות - הן בנוגע לשערות בעלי חיים, והן בנוגע לשערות האדם. בקבלה ובחסידות משמשות השערות כמשל להשפעה מצומצמת ביותר.

בחסידות

סוגי השערות (שערות הראש, שערות הזקן וצבע השערות)

כמו בכל נושא אחר, הסברי פנימיות התורה לגבי השערות מושתתים הפסוק "מבשרי אחזה אלוקה", היינו – על השערות כפי שאנו רואים אותן באדם.

שני ההבדלים העיקריים בין שערות הראש לזקן הם: א. שערות הראש גדילות מיד אחרי הלידה (ולעיתים קרובות נמצאות גם אצל תינוק בין יומו), ואילו שערות הזקן גדילות רק בגיל 17-20 (ולעיתים נדירות יותר גם שנתיים-שלוש קודם לכן), וב. שערות הראש צומחות בשווה אצל גברים ונשים, אך זקן יש רק לגברים.

חלוקה משנית יותר של סוגי השערות (בקבלה וחסידות) היא לפי הצבע: לבן, שחור או אדום.

יניקתן – ממותרי המוחין

הטעם שהשערות באדם גדילות (בעיקר) בראש, הוא כי גדילתן ויניקת חיותן הוא מהמוחין שבראש. יניקה זו היא בהפסק הגולגולת ולכן היא מצומצמת ביותר ואינה אלא ממותרי המוחין ועד כדי כך שבחיתוך השערה לא מורגש שום כאב. ומכיון שבמוחין מהן יונקות השערות יש שתי בחינות (מוחין דקטנות ומוחין דגדלות), ישנם שני סוגים של שערות: אלו שעל הראש (שצומחות לאדם בקטנותו) יונקות מהמוחין דקטנות, ושערות הזקן (שגדלות רק כשהאדם מתבגר) – יניקתן מהמוחין דגדלות.

ערך מורחב – מותרי המוחין

שערות הראש – שורש הלכות התורה

הלכות התורה משתלשלות מעצם החכמה האלוקית בשלוש דרגות כלליות.

שערות דעתיק - לבנות

עתיק הוא פנימיות המוחין (כי מהות המוחין הוא תענוג), ועליו נאמר "ושער רישיה כעמר נקא" (שער ראשו כצמר נקי, לבן). היינו, כשם שאצל אדם מבוגר מלבינות שערות ראשו, כך שערות ראשו של "עתיק" (מלשון יָשָׁן, זָקֵן) הן לבנות. והעניין בזה, עתיק הוא כולו חסדים (לית שמאלא בהאי עתיקא). לבן מורה על חסדים, ושערות עתיק הן השפעה מצומצמת של תוקף החסדים.

שערות דז"א (זעיר אנפין) - שחורות

על השערות דז"א נאמר "קווצותיו תלתלים שחורות", כי הצבע השחור מורה על מיעוט וצמצום. זעיר אנפין הן המידות, ובהלכות התורה שבדרגה זו יש מקום (לא רק לחסדים) אלא גם לטמא, לפסול ולרחק.

שערות דמלכות – אדומות

על השערות דמלכות נאמר "ודלת ראשך כארגמן". היינו, כאן מדובר על הלכות התורה כפי שהן לאחר שירד האור האלוקי לתורה שבעל פה, כפי שחכמי ישראל מחדשים ומדקדקים בהלכות פרטיות בתוקף הדין ביותר – לעשות גדרים וסייגים רבים, לרחק את הטמא בתכלית הריחוק ביותר (וכן ריבוי התחלקות בהלכות פרטיות ופרטי פרטיות) – שזהו מצד בחינת גבורות וצמצומים דשמאל ביותר.

סלסול השערות (סירוק)

עניין סירוק השיער הוא להפריד שערה מחברתה, ומורה על עניינים שונים של "בירורים". אדמו"ר האמצעי מסביר שסיפור הגמרא על רבי בנאה שראה את שרה מסלסלת בשערות אברהם רומז לבירור נשמות הצדיקים הקדושים מתוך פסולת נפשות הרשעים החוטאים ומתים בלא תשובה, ונשמות גרי הצדק מתוך הגויים. כמו כן רומז סירוק השיער על בירור וליבון ההלכות.

שערות הזקן

בעוד שערות הראש רומזות להלכות התורה, רומז הזקן לתורה עצמה:

עצם התורה

בשונה משערות הראש (הצומחות גם בקטנות) – שערות הזקן צומחות רק בבגרות (ובכללות מתמלא הזקן בגיל עשרים שנה). והעניין בזה: "זקן אהרן" רומז לתורה, כי ענין השערות הוא על דרך המשל לנמשל: שהגם שהמשל מסתיר על הנמשל (שאינו בערכו) - עם כל זה על ידי המשל מבינים הנמשל, וכדי שיוכל לומר משל צריך להיות בעל שכל יותר גדול. . נמצא שהמשל נמשך מגדלות המוחין - שזהו על דרך שערות הזקן. והיינו, זה שהתורה נקראת "משל הקדמוני" הוא לפי שהתורה נתלבשה בענינים גשמיים ציצית בצמר הגשמי וכו' - וזהו שנקראת התורה בשם שערות הזקן.

י"ג תקוני דיקנא

ומכיון שזקן מורה על המשכה ממוחין דגדלות (כנ"ל) - "במתן תורה נדמה להם כזקן". כי י"ג מידות הרחמים (שבהן ניתנה התורה) הן הארה מבחינה מרוממת ביותר - מוחין דגדלות, נקראות בתורת הסוד גם י"ג תיקוני דיקנא. היינו, לבושי הזקן - שהם המשכת מוחין דגדלות.

ראו גם

מצוות תגלחת מצורע.