חב"דפדיה:היום יום/תשרי

תשרי
א' תשרי	א' דראש השנה ברכת הדלקת הנרות: של יום הזכרון. שהחיינו. אין כופלין "לעילא" בקדיש, לבד מנעילה. "לדוד גו' הארץ ומלואה גו'" - קודם "עלינו". בקידוש היום: "תקעו", "כי חק". ואין אומרים "אלה מועדי" ו"אתקינו". לתשליך: מנערים שולי הטלית קטן. "יהי רצון" שעל התפוח - אחר הברכה וקודם האכילה. אוכלים ראש אייל, אבל אין אומרים "יהי רצון" כי אם על התפוח.	עריכה - תבנית - שיחה
ב' תשרי	ב' דראש השנה. "לא-ל עורך דין" - בתפילת מוסף. במנחה אין אומרים הודו, אבל אומרים פתח אליהו. מה שכתוב בסידור שער הקריאת שמע דיבור המתחיל "להבין ההפרש" (ע"ד עמוד א') שקודם תקיעת שופר אומרים "אנא בכח", פירושו: בדרך כלל הם הכוונות מהפסוקים שראשי-תיבות שלהם שם שני משם מ"ב, אומנם יש שמכוונים התיבות "אנא בכח" כו' במחשבה, אבל אין אומרים האותיות והתיבות. והעוסק בכוונות צריך ללמוד הענינים ברור בכתבי האריז"ל, ואז כוונתו רצויה.	עריכה - תבנית - שיחה
ג' תשרי	מתחילין "מזמור לדוד" ולא "לכו נרננה", וכן בכל שבת מוצאי יום טוב. הפטורה: שובה יכשלו בם. מי אל כמוך מימי קדם. ביחידות הצמח צדק אצל רבינו הזקן ב' תצא בשישי באלול תקס"ד סיפר לו רבינו: שבת פרשת תבוא תקכ"ח אמר מורי ורבי תורה, והתחלתה: "ושבת עד הוי"ה אלוקיך", וביאר כי עבודת התשובה צריכה להיות עד אשר 'הוי"ה', שהוא למעלה מהעולמות, יהיה 'אלוקיך', אלוקים בגמטריא הטבע, "בראשית ברא אלקים". כל החבריא קדישא היו בהתעוררות גדולה מתורה ההיא. הרב הצדיק רבי משולם זוסיא מאניפולי אמר, כי הוא אינו יכול להגיע למעלת תשובה כזו, ועל כן יחלק את התשובה לחלקים, כי תשובה - ראשי תיבות: ת, "תמים תהיה עם הוי"ה אלוקיך". ש, "שויתי הוי"ה לנגדי תמיד". ו, "ואהבת לרעך כמוך". ב, "בכל דרכיך דעהו". ה, "הצנע לכת עם אלוקיך". כשסיפר לי אבי אדמו"ר את הנזכר לעיל, סיים: תיבת תשובה צרופה מחמש אותיות, אשר כל אות הוא דרך ואופן בעבודת התשובה, וביאר באריכות חמשה האופנים וכולם באים מכוח אל הפועל על ידי עבודת התפילה.	עריכה - תבנית - שיחה
ד' תשרי	צום גדליה נדחה. אבינו מלכנו. סליחות. קיצור ביאור אבי אדמו"ר באופן הא': ת, "תמים תהיה עם ה' אלוקיך" - עבודת התשובה הבאה על ידי התמימות, כמה בחינות ומדריגות בענין התמימות, וביחס אל התשובה העולה על כולנה היא תמימות הלב - הנקראת ערנסטקייט (= רצינות) - כאמור באברהם "ומצאת את לבבו נאמן לפניך".	עריכה - תבנית - שיחה
ה' תשרי	קיצור ביאור אופן הב': ש, "שויתי הוי"ה לנגדי תמיד" - הוי"ה מורה על התהוות העולם והתהוות הנבראים, אשר התהוות הבריאה כולה וחיותה הוא בדרך אין ערוך מאין ליש. והיא עבודת התשובה הבאה על ידי זה אשר תמיד לנגד עיניו ענין ההויה של העולם ומלואו.	עריכה - תבנית - שיחה
ו' תשרי	קיצור ביאור אופן הג': ו, "ואהבת לרעך כמוך" - כמו שאמר רבינו הזקן, אשר זהו כלי ל"ואהבת את הוי"ה אלוקיך", וביאור במאמר "כל שרוח הבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימנו". עבודת התשובה בסיבת לב טוב.	עריכה - תבנית - שיחה
ז' תשרי	קיצור ביאור אופן הד': ב, "בכל דרכיך דעהו" - האדם השׁם לבו ודעתו על כל הנעשה עמו ומסביב לו, רואה הוא אלוקות במוחש, וכמו שאמר אדמו"ר האמצעי ביתרון הבעלי עסקים על היושבי אהל בענין ראיית אלקות במוחש. עבודת התשובה הבאה בראיית השגחה פרטית.	עריכה - תבנית - שיחה
ח' תשרי	קיצור ביאור אופן הה': ה, "הצנע לכת עם הוי"ה אלוקיך" - זהירות שלא תהיה שום בליטה, וכמאמר 'לעולם יהא אדם ערום ביראה', וענין הערמומיות הוא שלא יהיה ניכר כלל, ידוע דכמה מהחסידים הראשונים היו מסתירים עצמם ואם התגלו היו מצטערים. וזהו עבודת התשובה הבאה מהצנע לכת.	עריכה - תבנית - שיחה
ט' תשרי	כפרות: "בני אדם - ולשלום" שלש פעמים, ובכל פעם מסבב ג' פעמים, סך הכל מסבב ט' פעמים. עד סוף תשרי אין אומרים תחנון. מלקות: המלקה והנלקה שניהם אומרים "והוא רחום" שלש פעמים. בערב יום הכיפורים העבודה היא חרטה על העבר, ביום הכיפורים - קבלה על להבא.	עריכה - תבנית - שיחה
י' תשרי	ליל יום הכיפורים מתחילים "ה' מלך תגל" גו'. פסוק "אור זרוע" - פעם אחת ובקול רם. "על דעת הקהל" כו' - ג' פעמים ובקול נמוך. אין כופלים החרוז "כי הנה כחומר". קריאת שמע שעל המיטה כמו בשבת ויום טוב. "אבינו מלכנו זכור רחמיך" כו' - בכל תפילות היום. בראש השנה ויום הכיפורים אומרים י"ג מידות הרחמים בהוצאת הספר תורה גם כשחל בשבת. שיעור תהלים אחר מוסף. הפטורת מנחת יום הכיפורים: "ויהי דבר - ובהמה רבה". "מי אל כמוך" גו'. גם במנחה אומרים "לדוד ה' אורי". פתיחת הארון בנעילה ל"אשרי" ונשאר פתוח עד אחרי כל תפילת נעילה. בקדיש דנעילה - "לעילא ולעילא", "אין כאלוקינו", "עלינו". ואין נושאים כפיים. אומרים "היום יפנה", גם אם העריב היום. אין מברכים "שעשה לי כל צרכי" עד למחר. יום הכיפורים קומט אויס צו פאסטין זעקס און צוואנציג שעה. תרגום מאידיש: ביום הכיפורים יוצא לצום עשרים ושש שעות.	עריכה - תבנית - שיחה
י"א תשרי	במוצאי יום הכפורים תקנ"ו בליאזנא אמר רבינו הזקן תורה ברבים - כנהוג אז דרושים קצרים - על פסוק מי כה' אלקינו בכל קראנו אליו, אליו ולא למדותיו, דער פרדס זאגט אליו איז אורות המתלבשים בכלים דעשר ספירות דאצילות, דער רבי דער בעל שם טוב זאגט אליו איז דער אלקות וואס אין כלים דעשר ספירות דאצילות, דער פירוש הפשוט איז: אליו עצמות אין סוף וואס עס איז בא יעדען פשוט'ן אידען בידיעה עצמית דורך אמונה פשוטה, און דאס איז קרובים אליו און בכל קראנו אליו עצמות אין סוף און עצמות הנשמה, תפילה באמונה פשוטה איז מחבר עצמות הנשמה מיט עצמות אין סוף, אז עצמות אין סוף זאל זיין דער רופא חולים און מברך השנים. תרגום מאידיש: במוצאי יום הכפורים תקנ"ו בליאזנא אמר רבינו הזקן תורה ברבים - כנהוג אז דרושים קצרים - על הפסוק "מי כה' אלוקינו בכל קראנו אליו". "אליו" ולא למדותיו, ה'פרדס' אומר: "אליו" הם האורות המתלבשים בכלים דעשר ספירות דאצילות, הרבי הבעל שם טוב אומר: "אליו" הוא האלוקות שבכלים דעשר ספירות דאצילות, הפירוש הפשוט הוא: "אליו" עצמות אין סוף שאצל כל יהודי פשוט בידיעה עצמית על ידי אמונה פשוטה וזהו "קרובים אליו", ו"בכל קראנו אליו". עצמות אין סוף ועצמות הנשמה; תפילה באמונה פשוטה מחברת עצמות הנשמה עם עצמות אין סוף, שעצמות אין סוף יהיה הרופא חולים ומברך השנים.	עריכה - תבנית - שיחה
י"ב תשרי	ברית כרותה לתעמולה ועבודה במועצות חכמה ובקירוב הדעת שאינה חוזרת ריקם.	עריכה - תבנית - שיחה
י"ג תשרי	הסתלקות אדמו"ר מהר"ש - תרמ"ג - ומנוחתו כבוד בליובאוויטש. תחילת איגרת סימן כ"ב וסופה - לא בא בדפוס באגרת הקודש. (נדפס בקובץ 'התמים' חוברת שניה).	עריכה - תבנית - שיחה
י"ד תשרי	ערוב תבשילין אין מוסיפין על שתי ערבות, מה-שאין-כן בהדסים. מהדרים לאגוד את הלולב בסוכה ובערב יום טוב. על הלולב שתי כריכות - ומשתדלים ששתיהם תהינה מכוסות בההדסים וערבות, גם כריכה העליונה במעט על כל פנים - ומלבד זה שלש כריכות שבהם אוגד ההדסים והערבות עם הלולב, שלש אלו במשך טפח אחד.	עריכה - תבנית - שיחה
ט"ו תשרי	כשנותנים הד' מינים לאחר לברך עליהם אומרים בפירוש שהוא במתנה על מנת להחזיר, ובפרט ביום ראשון, והוא תועלת לנותן ולמקבל. הורה אבי אדמו"ר שיתחילו ברכת שהחיינו כשהלולב בידו אחת והאתרוג בשניה. הפסוקים "כי אמרתי" גו' - רק בהושענא רבא. גם ביום מברכים לישב בסוכה אחר קידוש ולא אחר המוציא. ההנהגה בעת ברכת כהנים (כנזכר לעיל יום ב' דחג השבועות) אנו יודעים על ידי זה שרבינו הזקן היה לוקח את הצמח צדק, קודם חתונתו, תחת טליתו לנשיאת כפים.	עריכה - תבנית - שיחה
ט"ז תשרי	בקידוש הלילה: שהחיינו ואח"כ לישב בסוכה. במנחה אין אומרים הודו אבל אומרים פתח אליהו. הצמח צדק סיפר: תקס"ט האבען מיר געהערט פון זיידעם דעם זעקסטען מאל דעם ושאבתם מים - הראשון - פון לקוטי תורה, און עס איז געווען על דרך ווי די גמרא זאגט (ירושלמי סוכה פ"ה ה"א) שמשם שואבים. יונה האט מקבל געווען בשמחת בית השואבה גילוי הנבואה, מיר האבען מקבל געווען עד אין סוף, דער סוף איז אז משיח וועט קומען, שנעוץ תחלתן בסופן. תרגום מאידיש: הצמח צדק סיפר: בשנת תקס"ט שמענו מהסבא בפעם השישית את ה"ושאבתם מים" - הראשון - שב"לקוטי תורה", והיה זה על דרך מה שהגמרא אומרת (ירושלמי סוכה פרק ה' ה"א) - שמשם שואבים. יונה קיבל בשמחת בית השואבה את גילוי הנבואה, אנו קבלנו עד אין סוף, הסוף הוא שמשיח יבא, שנעוץ תחלתן בסופן.	עריכה - תבנית - שיחה
י"ז תשרי	גם בשמחה ובצהלה. שלום עליכם, אשת חיל, מזמור לדוד, דא היא סעודתא, ויתן לך אומרים בלחש. במוסף ומנחתם ונסכיהם אחרי פסוקי כל יום ויום. בשבת אין אומרים הושענות. על ידי העבודה דנסיונות מתגלה בחינת יחידה שבנפש, כמאמר 'חבוקה ודבוקה בך' - התקשרות הנשמה באלוקות, ועל ידי זה - 'טוענת עולך' - בקיום התורה והמצוות במסירות נפש, הנה - 'יחידה ליחדך' - שמתגלה בחינת יחידה שבנפש, דעל ידי התגלות זו נהפך יחידה שבנפש הבהמית לאלקות, שהוא ענין התוקף בקיום התורה ומצוות בחיות פנימי, ובהרגש תענוג גדול והנאה מרובה בעבודת ה', ובכל עניני העולם הן ולאו שוין אצלו בהשוואה אמיתית, כי נלקח ממנו התענוג וטוב טעם שבענינים הגשמיים.	עריכה - תבנית - שיחה
י"ח תשרי	אומרים אום אני חומה וגם אדון המושיע, אבל אין מקיפים אלא פעם אחת. אומרים תיבת "הושענא", הן בראש והן בסוף - באותם האותיות שאומרם השליח ציבור בקול רם, בהשאר אומרים רק פעם אחת. מנהגינו להתחיל בקול רם מאות "ס" או "ע". מדייקים לעשות היקף שלם ומשלימים באות "ת".	עריכה - תבנית - שיחה
י"ט תשרי	איתא שכל השנה באומרו ב'שמונה עשרה' "ואת כל מיני תבואתה לטובה", צריך לכוון לחיטים למצה ואתרוג - במקום אחד נזכר מלבד הנ"ל גם יין לקידוש - ואז במילא תהיה כל התבואה לטובה.	עריכה - תבנית - שיחה
כ' תשרי	בעת הנענועים צריך להגיע עד החזה מקום שמכים באמירת "אשמנו". אמר אבי אדמו"ר באחת ההתוועדויות, שיש לומר שזהו כמו הענין שעל ידי הכובד ראש שקודם התפילה, שמתמרמר בנפשו, על ידי זה יכול להיות אחר כך התפעלות המידות בתפילה.	עריכה - תבנית - שיחה
כ"א תשרי	בתקון ליל הושענא רבה גם פרשת הברכה אומרים רק פעם אחת מקרא - היו יחידים שאבי אדמו"ר ציום לאומרה בהושענא רבה עם פירוש רש"י ואינה הוראה לרבים - ובערב שמחת תורה אומרים אותה שניים מקרא ואחד תרגום. קודם הלל מסירים שתי הכריכות שעל הלולב, ונשארים רק הג' המאגדים ג' המינים יחד. עירוב תבשילין. בהושענא רבה טובלים פרוסת המוציא בדבש, אבל לא בשמיני עצרת ושמחת תורה.	עריכה - תבנית - שיחה
כ"ב תשרי	מקדשים ואוכלים ושותים בסוכה בין בלילה בין ביום. הקפות בליל שמיני עצרת. הפטורה: "ויהי ככלות . . ולישראל עמו". אין אומרים ה"יהי רצון" ביציאה מן הסוכה. שמיני עצרת וראש השנה משתווים בכמה עניני כוונות ויחודים עליונים, אלא שבראש השנה הם בענין העליה ובשמיני עצרת הם בענין ההמשכה. בראש השנה העבודה בתחנונים, בהכנעה ובמרירות עצומה, ובשמיני עצרת היא בקו השמחה.	עריכה - תבנית - שיחה
כ"ג תשרי	אין קוראים בתורה בלילה. נושאים כפיים בשחרית. אין נוהגים לפרוש טלית על ראשי העולים לחתן תורה או לחתן בראשית. גם העולה לתורה אומר "חזק חזק ונתחזק". בשמחת תורה תק"מ אמר רבינו הזקן: "עץ חיים היא למחזיקים בה" - אלו בעלי השגה הלומדים תורה; "ותומכיה מאושר" - אלו בעלי עבודה העוסקים בתורה; "מאושר" (גליקלאך), כדאיתא בזהר (חלק ג' נג. ב) אל תקרי מאושר אלא מראשו, דעל-ידי עבודתם ממשיכים מראשו, היינו מפנימיות האין סוף ברוך הוא, וכמעלת הרגל המקיים את הראש דוקא.	עריכה - תבנית - שיחה
כ"ד תשרי	התוועדות - 'פארבריינגען' - ברבים בכלל, ובשבת או במוצאי שבת בפרט, היא אחת היסודות בדרכי החסידים והחסידות, ופתח ומבוא למצוה היסודית דאהבת ישראל. רובא דרובא, הנה בכל התוועדות הרי ראשי המדברים תובעים מאת המסובים שיטיבו הנהגותיהם ודרכיהם, שיקבעו עתים ללמוד דא"ח ושישמרו הקביעות, ואשר הלימוד יהיה על מנת ללמוד ולקיים. - והנה כללות ענין ואופן התוכחה מבואר היטב בד"ה "ואם רוח המושל" (קונטרס למ"ד) אשר ראוי לכל אחד ואחד מאנ"ש ללמדו היטב אדעתא דנפשיה [כדבר ה"נוגע" לעצמו], אמנם הוכחה זו בעת ההתוועדות היא רק על דברים וענינים שאין בהם משום הלבנת פנים ולא כלום, כמו שהיה מאז ומקדם, אשר איש את רעהו הוכיחו באהבה ובחיבה גדולה.	עריכה - תבנית - שיחה
כ"ה תשרי	עשרה ניגונים - מהם תנועות בלבד - מיוחסים לרבינו הזקן שהוא בעצמו חיברם. המיוחסים לרבינו האמצעי, היינו שנתחברו בזמנו והיו מנגנים אותם לפניו, אבל לא שהוא מחברם. והיתה אצלו קבוצת אברכים מנגנים - וידועה בשם "דעם מיטעלען רבי'ס קאפעלע" [=מקהלתו של הרבי האמצעי] - ונחלקה לשני פלוגות: בעלי שיר - בפה, ובעלי זמרה - בכלים שונים.	עריכה - תבנית - שיחה
כ"ו תשרי	הענין על פסוק "לעולם ה' דברך נצב בשמים" מביא רבנו הזקן (שער היחוד והאמונה פרק א', אגרת הקודש כ"ה) בשם הבעש"ט, הגם שיש ענין זה במדרש תהלים, וכמו שנתבאר גם ב"לקוטי תורה" בד"ה "כי ביום הזה יכפר". וכוונה מיוחדת בזה, כי ביום שני היה המאמר "יהי רקיע" - שהוא ה'נצב בשמים' - וזהו יהיה לזכרון עולם, כי ביום שני ח"י אלול נולד הבעש"ט.	עריכה - תבנית - שיחה
כ"ז תשרי	התורה והמצוות מקיפות את חיי האדם מיום גיחו מבטן אמו עד עת פקודתו, ומעמידות אותו בקרן אורה בשכל בריא ובקנין מידות נעלות והנהגות ישרות לא רק בין אדם למקום אלא גם בין אדם לחבירו, כי המתנהג על פי התורה והוראות חז"ל הוא חי חיים מאושרים בגשם וברוח.	עריכה - תבנית - שיחה
כ"ח תשרי	"אם בחוקותי תלכו גו' ונתתי גשמיכם בעתם" . . לימוד התורה וקיום המצוות הם טבעת הקידושין שבהם קידש הקב"ה את ישראל להתחייב לזון אותם ולפרנסם.	עריכה - תבנית - שיחה
כ"ט תשרי	מברכים ברכת הקשת, ולא כיש מפקפקים בזה. איינער פון די מעזיבוזשער בעלי בתים האט געהאט א מחלוקת מיט נאך א בעל הבית, און זייענדיג אמאל בא דעם בעש"ט אין שוהל האט ער געשריען, אז ער וואלט זיין בר פלוגתא קורע געווען כדג זיין. דער בעש"ט האט געהייסען די תלמידים געבען איינע די אנדערע די הענט, און זיך שטעלען לעבען אים מיט צוגעמאכטע אויגען. דער בעש"ט האט ארויפגעלייגט זיינע הייליגע הענט אויף די אקסלען פון די צוויי תלמידים, וועלכע זיינען געשטאנען לעבען אים, פלוצלונג האבען די תלמידים אנגעהויבען שרייען פון גרויס שרעק: זיי האבען געזעהן ווי דער בעל הבית איז קורע כדג זיין בר פלוגתא. דאס באווייזט קלאהר, אז פון יעדער כח איז פאראן א פועל דבר: אדער אין א לבוש חומרי, אדער א רוחני וואס מי קאן אים אנעמען נאר מיט העכערע און איידעלערע געפילען. תרגום מאידיש: לאחד מה'בעלי-בתים' של העיר מעזיבוז היה ריב עם 'בעל-בית' אחר, ופעם אחת בשהותם אצל הבעל שם טוב בבית הכנסת, הוא צעק שהיה "קורע את יריבו כדג". הבעל שם טוב צוה לתלמידיו שיתנו אחד לשני את ידיהם ושיתייצבו לידו בעינים עצומות. הבעל שם טוב הניח ידיו הקדושות על כתפי שני התלמידים שעמדו לידו. לפתע החלו התלמידים לעצוק בפחד: הם ראו כיצד בעל הבית קורע הוא כדג את יריבו! זה מראה בבירור, שמכל כח - יש תוצאה ופועל דבר: אם בלבוש חומרי, או רוחני, שאפשר לתופסו רק בחושים נעלים ועדינים יותר.	עריכה - תבנית - שיחה
ל' תשרי	א' דראש חודש. הלל: כופלין "הודו לה'" אחר כל אחד מהג' פסוקים "יאמר נא", וגם כשמתפללים ביחיד. ואברהם זקן גו' זבדיה ישמרני כו' ג' פעמים.	עריכה - תבנית - שיחה