שניים מקרא ואחד תרגום

		ערך זה נמצא בעיצומה של עבודה ממושכת. הערך פתוח לעריכה.
		אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, ויקיזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך.

שניים מקרא ואחד תרגום

שניים מקרא ואחד תרגום (או להעביר הסדרה) הוא החיוב ללמוד פעמיים בכל שבוע את הפרשה הכתובה בתורה ולשוב ולתרגמו.

מקורו

חייב כל אדם לקרוא בכל שבוע את פרשת אותו השבוע - שניים מקרא ואחד תרגום, אף על פי ששומע הפרשה כל שבת בציבור. אודות חשיבות אמירת שניים מקרא ואחד תרגום בזמנה, ניתן ללמוד מן האמור בגמרא: "כל המשלים פרשיותיו עם הציבור מאריכין לו ימיו ושנותיו", כשהכוונה "פרשיותיו עם הציבור" היא, לפרשה הנקראת בציבור באותו השבוע.

בטעם תקנת קריאת שניים מקרא ואחד תרגום, יש שביארו שהתקנה נועדה מעיקרה בכדי שיתכונן האדם לקריאת התורה בתפילת שחרית של שבת. אך מעבר לכך, יש שכתבו שיש בה משמעות פנימית - שכל אחד מישראל ילמד חמשה חומשי תורה ויהיה בקי בהם, ויסיים פעם בשנה את כל התורה.

אודות הסדר של אמירת מקרא פעמיים ותרגום פעם אחת, יש שכתבו שהוא זכר לנתינת התורה פעמיים בלשון הקודש - בסיני ובאוהל מועד- ותרגומה "באר היטב" ויש שביארו שהוא כנגד שלושת הרבדים בתורה - נגלה, נסתר והרובד הנעלם מעיני כל אדם. על קריאת שניים מקרא ואחד תרגום נאמר שהיא מגדר קיום חובת תלמוד תורה, ובקריאתה בביתו יכול להשכיל יותר בהבנת הדברים מאשר בקריאה בציבור.

תרגום אונקלוס אינו מתרגם תרגום מילולי גרידא, אלא אף מבאר דברים שלא ניתן להבינם מהמקרא עצמו. לכן כתבו הראשונים שלא ניתן לצאת ידי חובת תרגום בקריאת התורה ללשון לעז, משום שהתרגום הארמי לא רק מתרגם אלא אף מפרש. יתר על כן הביאו הפוסקים את המקובל מפי קדמונים, שמעלת התרגום היא שזכה וניתן מסיני.

זמנו

מדברי הגמרא עולה כי ניתן להתחיל בקריאת הפרשה מתחילת השבוע, משום שכבר במנחת השבת החלו לקרוא בציבור את הפרשה החדשה. אמנם עיקר זמן אמירת שניים מקרא ואחד תרגום לכתחילה הוא בערב שבת. רבותינו נשיאינו היו מתחילים לאומרה בליל שישי, ולמחרת החלו מחדש וסיימו את כולה, ובשבת בבוקר היו חוזרים על "שביעי". ולמעשה, נוהגים לאומרה ברצף ביום שישי לאחר חצות היום.

אופן הקריאה

לכתחילה יש לומר כל פסוק פעמיים ומיד לומר את התרגום, מובא בשם המגיד ממעזריטש שלדעת אליהו הנביא רק בדרך זו יוצאים ידי חובה^{[דרוש מקור]}. אולם מעיקר הדין יכולים לומר גם בצורה אחרת, כמו קריאת כמה פסוקים (או כל הפרשה) ורק אחר-כך לומר את התרגום.

טוב לומר את פסוקי התורה עם טעמי המקרא, אבל תרגום אין אומרים עם טעמים. הבקי - טוב שיקרא מספר תורה כשר. ויש נוהגים לקרוא מחומש ולא מספר תורה, וכן המנהג בחב"ד.

יש נוהגים שלא להפסיק כלל מתחילת הקריאה ועד סיומה, אך מעיקר הדין אפשר להפסיק בין הפסוקים. (ואף אפשר לומר כל יום קטע מתוך הפרשה).

יש נוהגים, לשוב ולכפול את פסוק התורה האחרון אחרי קריאת התרגום כדי לסיים בתורה. ברשימות היומן מובא שאין נוהגים לכפול, בהערות וביאורים דנו בזה שלכאורה יש לנהוג כמובא בשולחן ערוך ונשארו בצריך עיון.

• התרגום: הגדרתה היא בעיקרון כל מפרשי התורה. ולכן יוצא בפירוש רש"י או בכל פירוש אחר. אולם הירא שמים יקרא דווקא את תרגום אונקלוס כי יש בו מעלות רבות א) "ניתן בסיני", ב) הוא מפרש גם את המילים וגם את הענין, ג) הוא משפיע כוחות קדושה נעלים. ד) דעת אליהו הנביא היא שיוצאים ידי חובה רק כשאומרים תרגום.^{[דרוש מקור: היכן מובא כסיבה לקרוא תרגום דווקא?]} ומצד שני היות שגם בגם בפירוש רש"י מעלות מיוחדות [מפרש המקרא לפי התלמוד], לכן ירא שמים ילמד גם תרגום וגם רש"י..

פסוק שאין עליו תרגום - יש לומר את הפסוק עצמו שלוש פעמים.

• ההפטרה: לאחר סיום קריאת הפרשה קוראים את ההפטרה (פעם אחת וללא תרגום). בהלכה מובא שהטעם שצריך לקרות ההפטרה הוא כדי שיהא בקי בה ויודעה כי שמא יקראוהו למפטיר בבית הכנסת. לכן, בשניים מקרא ואחד תרגום, צריך לקרות ההפטרה שקוראין בציבור ולא של פרשת השבוע. אך מנהג חב"ד הוא לקרות כל ההפטרות ששייכים להשבוע.

ביום טוב ובשבת שחל בה יום טוב או חול-המועד, שאין קוראים פרשת השבוע - אין צריך לקרוא שנים מקרא ואחד תרגום.

מנהג נשיאי חב"ד

מנהג נשיאי חב"ד היה שהעבירו הסדרה בשלושה זמנים: 1) בחמישי בערב - קטע (פרשה) אחד או שנים. 2) למחרת בשישי אחרי חצות היום - כל הסדרה מתחילתה ועד סופה ללא הפסק. אדמו"ר הרש"ב העביר הסדרה אחר המקוה ועם בגדי שבת. 3) בשבת בבוקר חזרו על שביעי.

סיבת מנהגם היה משום שדווקא באופן זה קיימו לפי כל חילוקי המנהגים: א) התחילו לומר לפני יום שישי בבוקר (כרצון האר"י). ב) אמרו הכל בערב שבת אחר חצות (כמנהג השל"ה). ג) אמרו הכל בבת אחת בלי הפסק (כמנהג רבים וטובים). ד) גם בשבת בבוקר אמרו שנים מקרא כו' (כמנהג רש"י והגאונים).

אמנם האדמו"ר הצמח צדק: התחיל בהעברת הסדרה בליל שישי, המשיך למחרתו ביום שישי וסיים בבוקר יום השבת.

עוד נהגו נשיאי חב"ד: נוסף לתרגום לומר בקביעות גם פירוש 'רש"י', ועוד פירוש אחד שהיה מתחלף כל שנה: שנה - אבן עזרא, שנה - רמב"ן, שנה - אור החיים ושנה - פנים יפות אם-כן בסך-הכל הם אמרו שלושה פירושים: תרגום, רש"י ופירוש נוסף.

אדמו"ר הריי"צ מסביר את סיבת מנהג נשיאי חב"ד:

שנים מקרא - נאמר משום החובה ההלכתית וגם כי כל התורה שבעל-פה מיוסדת על התורה שבכתב, וקדושת אותיות התורה פותחת צינור להשגת וידיעת כל התורה ולחדש בה חידושים אמיתיים; "תרגום אונקלוס" - נאמר משום החובה ההלכתית; "פירוש רש"י" - סגולה ליראת שמים; "הפירוש הנוסף" - על-ידי שלומדים אותו מתקשרים ודבקים בנשמתו הקדושה של מחבר הפירוש, וזה פותח צינור נוסף להשגת וידיעת התורה.

מנהג הרבי: א) אומר פרשה אחת או שניים בליל שישי ב) מתחיל מתחילת הפרשה ביום שישי ומסיים אחרי סעודת שבת עם סירטוק וגארטל ללא כובע ג) אומר את שביעי לפני שחרית של יום הש"ק כל הנ"ל מתוך חומש מאירת עינים (תשנ"א) (מפי השמועה)

הסבר על פי תורת החסידות

אמרו חז"ל "שלא יקדים ושלא יאחר" להעביר את הסדרה, אלא יאמרה בזמנה - מידי שבוע בשבוע, ולכאורה יש להבין: מה רע בזה שמקדימים לימוד תורה?! ניחא זה שאסור לאחר את הזמן - כי אין ליהודי לדחות את לימוד התורה, אבל להקדים את הלימוד איזה פסול יש בדבר?

מסביר הרבי^{[דרוש מקור]}: עבודת ה' צריכה להיות בתמימות וקבלת-עול תוך מילוי המצוות לפרטיהם בדייקנות, וכל שינוי או תוספת של האדם, נובעת ממחשבה שהאדם יכול להתחכם, לשפר או להוסיף על ציווי ה'! וזו מחשבה מוטעית ונוראית, והיא אף עלולה בסופו של דבר, לגרור אותו למעשים בלתי רצויים לגמרי, לכן פסקו חז"ל: "כל המוסיף - גורע" אלא יש להיצמד לציווי התורה - תורת אמת ותורת חיים בלי כל הוספות או שינויים.

ראו גם

• חת"ת
• תקנת לימוד הרמב"ם

לקריאה נוספת

• בטאון 'היכל ליובאוויטש' (בית שמש), גליון ב' עמוד 200.

קישורים חיצוניים

• שניים מקרא ואחד תרגום - טקסט
• שניים מקרא ואחד תרגום - בהברה אשכנזית
• אדמו"ר הזקן -שולחן ערוך אורח חיים סימן רפה - הלכות קריאת שנים מקרא ואחד תרגום
• בטעמי חיוב קריאת שנים מקרא ואחד תרגום, 'תרוממנה קרנות צדיק' (הערות תות"ל 770) יו"ד שבט תשפ"ה עמוד 215
• חיים הלל רסקין, האם יוצאים ידי חובת שניים מקרא באמירת החת"ת?

הבהרה: המידע בחב"דפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.