תומכי תמימים מלחובקה: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (החלפת טקסט – "עיירה" ב־"עיירה") |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 3: | שורה 3: | ||
הלימודים עצמם התקיימו בבית הכנסת, שם שקדו התמימים על לימודי הנגלה והחסידות מבלי לשים לב למעקבים, הרדיפות והמצב הכלכלי הקשה. את האוכל בישלו נשות החסידים, או מנהלי הישיבה שדאגו לכך. חלק מהתלמידים ישנו על ספסלי בית הכנסת. למרות זאת היו התמימים שמחים בחלקם, כיון שהמצב הרוחני של הישיבה היה טוב באין-ערוך מסניפי הישיבה בערים אחרות, וזאת מפני האווירה החסידית ששרתה במלחובקה. | הלימודים עצמם התקיימו בבית הכנסת, שם שקדו התמימים על לימודי הנגלה והחסידות מבלי לשים לב למעקבים, הרדיפות והמצב הכלכלי הקשה. את האוכל בישלו נשות החסידים, או מנהלי הישיבה שדאגו לכך. חלק מהתלמידים ישנו על ספסלי בית הכנסת. למרות זאת היו התמימים שמחים בחלקם, כיון שהמצב הרוחני של הישיבה היה טוב באין-ערוך מסניפי הישיבה בערים אחרות, וזאת מפני האווירה החסידית ששרתה במלחובקה. | ||
המשפיעים, הרב [[ניסן נמנוב]] והרב [[שלמה חיים קסלמן]] לימדו [[דא"ח]] ('[[המשכים]]' של [[אדמו"ר הרש"ב]]) בקביעות. ב[[התוועדות|התוועדויות]] | המשפיעים, הרב [[ניסן נמנוב]] והרב [[שלמה חיים קסלמן]] לימדו [[דא"ח]] ('[[המשכים]]' של [[אדמו"ר הרש"ב]]) בקביעות. ב[[התוועדות חסידית|התוועדויות החסידיות]] היו משתתפים כל גדולי החסידים ואנ"ש. | ||
בין התלמידים שלמדו במלחובקה היו: הרב [[מאיר איטקין]], הרב [[אלכסנדר זיסקינד בונין]], הרב [[ישראל ישראלי]], הרב [[יחיאל מיכל פיקרסקי]], הרב [[אברהם קיבמן]]. במכתב שכתב אברהם קיבמן לרבי הריי"צ הוא מספר כי רצונו להישאר בישיבה זו כיון שבמלחובקה "יש הרבה התוועדויות, וגם ישנם חסידים תלמידי חכמים אותם אפשר לשאול בלימוד". בסיום מכתבו הוא מגלה גם חיסרון שיש במקום - אין לו מקום מגורים, אבל חיסרון זה לא הפריע לו להמשיך ללמוד ולהשתתף בהתוועדויות... | בין התלמידים שלמדו במלחובקה היו: הרב [[מאיר איטקין]], הרב [[אלכסנדר זיסקינד בונין]], הרב [[ישראל ישראלי]], הרב [[יחיאל מיכל פיקרסקי]], הרב [[אברהם קיבמן]]. במכתב שכתב אברהם קיבמן לרבי הריי"צ הוא מספר כי רצונו להישאר בישיבה זו כיון שבמלחובקה "יש הרבה התוועדויות, וגם ישנם חסידים תלמידי חכמים אותם אפשר לשאול בלימוד". בסיום מכתבו הוא מגלה גם חיסרון שיש במקום - אין לו מקום מגורים, אבל חיסרון זה לא הפריע לו להמשיך ללמוד ולהשתתף בהתוועדויות... | ||
גרסה מ־10:47, 17 במאי 2020
בעיירה מלחובקה היה קיים סניף של ישיבת תומכי תמימים. לאחר סגירת הישיבה בגרוזיה בשנת תרצ"ג, הגיעה קבוצת תמימים ללמוד במלחובקה. גם תלמידי הסניף בקייב הגיעו למלחובקה לאחר שהישיבה בקייב נסגרה.
הלימודים עצמם התקיימו בבית הכנסת, שם שקדו התמימים על לימודי הנגלה והחסידות מבלי לשים לב למעקבים, הרדיפות והמצב הכלכלי הקשה. את האוכל בישלו נשות החסידים, או מנהלי הישיבה שדאגו לכך. חלק מהתלמידים ישנו על ספסלי בית הכנסת. למרות זאת היו התמימים שמחים בחלקם, כיון שהמצב הרוחני של הישיבה היה טוב באין-ערוך מסניפי הישיבה בערים אחרות, וזאת מפני האווירה החסידית ששרתה במלחובקה.
המשפיעים, הרב ניסן נמנוב והרב שלמה חיים קסלמן לימדו דא"ח ('המשכים' של אדמו"ר הרש"ב) בקביעות. בהתוועדויות החסידיות היו משתתפים כל גדולי החסידים ואנ"ש.
בין התלמידים שלמדו במלחובקה היו: הרב מאיר איטקין, הרב אלכסנדר זיסקינד בונין, הרב ישראל ישראלי, הרב יחיאל מיכל פיקרסקי, הרב אברהם קיבמן. במכתב שכתב אברהם קיבמן לרבי הריי"צ הוא מספר כי רצונו להישאר בישיבה זו כיון שבמלחובקה "יש הרבה התוועדויות, וגם ישנם חסידים תלמידי חכמים אותם אפשר לשאול בלימוד". בסיום מכתבו הוא מגלה גם חיסרון שיש במקום - אין לו מקום מגורים, אבל חיסרון זה לא הפריע לו להמשיך ללמוד ולהשתתף בהתוועדויות...
אחד המקורות לאחזקת הישיבה, הגיע מהג'וינט. מנהלי הישיבה דאגו להציג בפניהם את התלמידים כמודרניים ומשכילים.
מעצרים
כעבור זמן החלה המשטרה להתנכל לתמימים. מידי פעם היו מגיעים שוטרים ואוסרים את התמימים, כאשר זמן קצר לאחר מכן היו משוחררים לאחר שחתמו כי יעזבו מיד את המקום.