אכילת מצה: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (החלפת טקסט – "—" ב־"-") |
מ (החלפת טקסט – "׳" ב־"'") |
||
| שורה 14: | שורה 14: | ||
מצווה הסיבה זו, ישנם שני אופנים שאפשר לומר בגדרה: | מצווה הסיבה זו, ישנם שני אופנים שאפשר לומר בגדרה: | ||
א) הסיבה אינו חיוב בפני עצמו, אלא הוא פרט ותנאי בהמצוה דאכילת מצה ושתיית [[ | א) הסיבה אינו חיוב בפני עצמו, אלא הוא פרט ותנאי בהמצוה דאכילת מצה ושתיית [[ד' כוסות]] וכו', והיינו כשם שישנם פרטים ותנאים בנוגע לכמותה ואיכותה של אכילת המצה ושתיית הד' כוסות, כך יש תנאי באופן האכילה והשתיה - שצריך להיות דרך הסיבה. | ||
ב) הסיבה היא מצוה כללית בפני עצמה - האדם צריך להראות בליל פסח הנהגה דרך חירות, ומראה זה על ידי ההסיבה, באכילה על ידי הסיבה ובשתיה על ידי הסיבה. | ב) הסיבה היא מצוה כללית בפני עצמה - האדם צריך להראות בליל פסח הנהגה דרך חירות, ומראה זה על ידי ההסיבה, באכילה על ידי הסיבה ובשתיה על ידי הסיבה. | ||
| שורה 37: | שורה 37: | ||
לאחר ראיות לכאן ולכאן, מוכיח [[הרבי]] כי למעשה ישנם בהסיבה שני החיובים: א) מצוה בפני עצמה. ב) תנאי במצות אכילת מצה וכו'. | לאחר ראיות לכאן ולכאן, מוכיח [[הרבי]] כי למעשה ישנם בהסיבה שני החיובים: א) מצוה בפני עצמה. ב) תנאי במצות אכילת מצה וכו'. | ||
וכשאוכל כזית מצה וכר בהסיבה - מקיים הוא המצוה דאכילת מצה כתיקונה ומצות הסיבה המיוחדת בפני עצמה; ובמצות ההסיבה כמו שהיא בפני עצמה - יש עיקר המצוה והוא באכילת כזית מצה ושתיית | וכשאוכל כזית מצה וכר בהסיבה - מקיים הוא המצוה דאכילת מצה כתיקונה ומצות הסיבה המיוחדת בפני עצמה; ובמצות ההסיבה כמו שהיא בפני עצמה - יש עיקר המצוה והוא באכילת כזית מצה ושתיית ד' הכוסות ו"מצוה מן המובחר" - בשאר כל הסעודה, היינו הידור בהמצוה של הסיבה. | ||
== ראה עוד == | == ראה עוד == | ||
גרסה מ־18:32, 13 במרץ 2014
מצוות אכילת מצה, היא מצווה דאורייתא, וגם בזמן הזה.[1] הן לאנשים הן לנשים[2].
גדר המצווה
יש חיוב על כל יהודי ויהודיה, לאכול כזית מצה בלילה הראשון של פסח. יש האומרים כי אף בכל ימי הפסח, מקיימים מצווה באכילת המצה, על אף שאין הדבר חובה.
אופן קיום המצווה
את הכזית הראשון של המצה חל חיוב לאכול בהסיבה - יושב מוטה על צד שמאלו, ואם אכל בלא הסיבה צריך לחזור ולאכלה בהסיבה.[3]
גדר מצוות ההסיבה
מצווה הסיבה זו, ישנם שני אופנים שאפשר לומר בגדרה:
א) הסיבה אינו חיוב בפני עצמו, אלא הוא פרט ותנאי בהמצוה דאכילת מצה ושתיית ד' כוסות וכו', והיינו כשם שישנם פרטים ותנאים בנוגע לכמותה ואיכותה של אכילת המצה ושתיית הד' כוסות, כך יש תנאי באופן האכילה והשתיה - שצריך להיות דרך הסיבה.
ב) הסיבה היא מצוה כללית בפני עצמה - האדם צריך להראות בליל פסח הנהגה דרך חירות, ומראה זה על ידי ההסיבה, באכילה על ידי הסיבה ובשתיה על ידי הסיבה.
והחילוק ביניהם: באם אכל את הכזית מצה בלא הסיבה, אם יצא ידי מצות אכילת מצה או לא: אם נאמר שהסיבה היא תנאי לעיכובא במצות אכילת המצה, הרי אם לא היסב לא קיים גם מצות אכילת מצה (מדרבנן,) מכיון שההסיבה מעכבת בה;
- אבל אם אכילת הכזית מצה היא פרט בהסיבה, הרי באם לא היסב בה לא קיים מצות הסיבה אבל אין חסרון בקיומא של מצות אכילת מצה.
חילוק הלכה למעשה
בנוסף לכך קיים חילוק בין שתי סברות החיוב דבהסיבה להלכה למעשה:
אם אכל את הכזית בלא הסיבה שאז צריך לחזור ולאכול בהסיבה", האם מחוייב הוא לחזור ולברך "על אכילת מצה", אם החיוב לחזור ולאכול הוא רק בכדי לקיים מצות הסיבה (אבל מצות אכילת מצה כבר קיים כשלימות) - אין לברך שנית "על אכילת מצה"; אבל אם חיוב אכילה השניה הוא לקיים מצות אכילת מצה (שלא קיימה כאשר אכל בלא הסיבה), צריך לחזור ולברך "על אכילת מצה".
שני חיובים
לאחר ראיות לכאן ולכאן, מוכיח הרבי כי למעשה ישנם בהסיבה שני החיובים: א) מצוה בפני עצמה. ב) תנאי במצות אכילת מצה וכו'.
וכשאוכל כזית מצה וכר בהסיבה - מקיים הוא המצוה דאכילת מצה כתיקונה ומצות הסיבה המיוחדת בפני עצמה; ובמצות ההסיבה כמו שהיא בפני עצמה - יש עיקר המצוה והוא באכילת כזית מצה ושתיית ד' הכוסות ו"מצוה מן המובחר" - בשאר כל הסעודה, היינו הידור בהמצוה של הסיבה.
ראה עוד
הערות שוליים
- ↑ פסחים קכ, א.
- ↑ שם מג, ב.
- ↑ שערי המועדים פסח עמ' פא (76)