ראש השנה

הרבי בתשליך בראש השנה (צולם על ידי נוכרי)

הרבי עורך התרת נדרים בערב ראש השנה

ראש השנה הוא החג הראשון מבין הימים הנוראים ומבין חגי חודש תשרי. החג חל בימים א' וב' תשרי, שזהו יום ברוא האדם הראשון, ובכל שנה הוא היום הראשון של השנה החדשה.

מצוות ומנהגי החג

שופר

תקיעת שופר

ערך מורחב – תקיעת שופר

תקיעת שופר היא מצוות עשה מן התורה, לתקוע בשופר ביום ראש השנה. יום זה מכונה בתורה "יום תרועה" ו"זכרון תרועה", וחז"ל למדו מכך שיש מצווה להריע בשופר בראש השנה. בראש השנה תוקעים בסך הכל מאה קולות הכוללים "תקיעה", "שברים" ו"תרועה" בסדרים שונים. כיום נהוג לתקוע בשופר גם בחודש אלול.

השופר ומצוות התקיעה בו הינו ענין עיקרי בעבודת ראש השנה, ובמיוחד לפי תורת החסידות. החסידות מבארת כי מעלת תקיעת שופר הוא הקול הפשוט, ללא גוונים מיוחדים ומקצועיים שאפשר למצא בכלי נגינה אחרים. בכך מתבטא קולו הפשוט של כל יהודי, הבוקע מפנימיות ליבו ופונה לקדוש ברוך הוא כבן לאביו בצעקה פנימית שלמעלה מדיבור: "אבא הצילני". תקיעה זו פועלת את המלכתו של הקדוש ברוך הוא מחדש למלך ובנין ספירת המלכות האלוקית, וכך פועלת את חידוש החיות האלוקית לקיום העולם בשנה הבאה.

תפילות החג

ערך מורחב – תפילות ראש השנה

לתפילות ראש השנה ישנה חשיבות מיוחדת, בתור יום הדין והיום בו ממליכים את ה' למלך. נוסח התפילה החב"די לראש השנה נקבע ע"י אדמו"ר הזקן, ומאוחר יותר ע"י הרבי הריי"צ והרבי, ונדפס במחזור לראש השנה בהוצאת קה"ת. באופן נדיר, שולבו בתפילות יום זה (וכן ביום הכיפורים) פיוטים ותפילות בתוך חזרת הש"ץ, בשונה מהנהוג בחב"ד בדרך כלל.

מרבותינו נשיאנו נודעה חשיבות גדולה לכוונה בתפילות ביום זה, ובפרט לתפילת ערבית של הלילה הראשון של ראש השנה - התפילה הראשונה בשנה. כמו כן ישנם מנהגים רבים מיוחדים לתפילות אלו.

סעודות החג

תפוח בדבש - נהוג לאכלו בלילה הראשון של ראש השנה

רימון - נהוג לאכלו בלילה הראשון של ראש השנה

החל מסעודת ליל א' של ראש השנה, ועד הושענא רבה, נוהגים לטבול את פרוסת המוציא בדבש. הרבי נהג לטבול את פרוסת המוציא שלוש פעמים בדבש. יש אומרים שפרוסה נוספת טבל שלוש פעמים במלח. הרבי מעיר שיש לעיין אם המנהג כולל גם את ימי החול או רק את השבתות והחגים. ברשימות הרבי אודות הימים שבהם טובלין בדבש נרשמים רק: ראש השנה, ערב יוהכ"פ, מוצאי יוהכ"פ, שני יום טוב דחג הסוכות ובהושענא רבה. וחול המועד סוכות - מהיכא תיתי.

בסעודת הלילה הראשון, נהוג לאכול מספר מאכלים שבשמם או תכונתם ישנו סימן לברכה לשנה טובה. מנהג זה מבוסס על הגמראתבנית:הערה\כריתות ו, א. ונפסק להלכה בשולחן ערוך.

המאכל העיקרי הנאכל בלילה זה למנהג חב"ד הוא תפוח טבול בדבש. אוכלים אותו בתחילת הסעודה, אחרי ברכת המוציא. הרבי נהג לטבול את חתיכת התפוח בדבש קודם הברכה שלוש פעמים. את התפוח חתך וטבל לפני הברכה, מחשש הפסק מרובה. אחר הברכה וקודם האכילה, אומרים את הנוסח: "יהי רצון מלפניך שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה".

כמו כן אוכלים רימון - לסימן שירבו זכויותינו כרימון, וראש איל או ראש אחר - לסימן שנהיה לראש ולא לזנב. אבל אין אומרים "יהי רצון" אלא על התפוח.

בלילה השני אוכלים פרי חדש, ומתכוונים בברכת "שהחיינו" בקידוש על אכילתו. אכילת הפרי היא לאחר הקידוש, קודם נטילת ידים לסעודה. ההבדל בין אכילת התפוח בלילה הראשון (אחר נטילת ידים) ואכילת פרי חדש בלילה השני (קודם נטילת ידים) הוא: אכילת התפוח טוב יותר שתהיה אחר נטילת ידים, כדי לסמוך את הקידוש לסעודה עד כמה שאפשר. אכילת הפרי החדש קודם נטילת ידים - כדי לסמכה לברכת שהחיינו, עליה חלה הברכה.

ראש השנה בחסידות

הרבי במוצאי שבת ראש השנה תנש"א

כפי שנתבאר בתורת החסידות, ראש השנה הוא כמשמעו בבחינת ראש לכל השנה כולה. שכידוע העולם כולו בנוי בבחינת עולם שנה נפש, וכמו שבנפש יש את הראש שבו עיקר החיות, וממנו מתפרט הוא לכל איבר פרטי, כך הוא גם בבחינת שנה, שהחיות הכללית של השנה היא בראש השנה, ומשם היא מתחלקת לכל חודש וחודש ולכל יום ויום.

ראש השנה הוא יום ברוא אדם הראשון, שבכ"ה באלול נברא העולם, ובא' תשרי נברא אדם הראשון. וביום זה נתגלה מלכותו של הקב"ה, שענין מלכות הוא רק אצל אדם הראשון שהוא בעל בחירה, ולא קודם בריאת אדם הראשון שהיה רק חיות ובהמות בלי בחירה חופשית. וענין זה של מלכותו של הקב"ה שהייתה בברוא אדם הראשון הייתה בבחינת אתערותא דלעילא, ועכשיו בכל שנה ושנה צריך לעורר את בחינה זו שוב באתערותא דלתתא, על מנת שיימשך שוב הרצון למלוכה. וזהו ענין ראש השנה שהוא בנין הנוקבא.

ועל ידי אתערותא דלתתא, ביטול הרצון למדת מלכותו לקבל מלכותו ברצון, מעורר למעלה בחינת הרצון העליון במדת המלוכה, להיות הרצון המאציל העליון ברוך הוא להתלבש במדת מלכותו והוא הנקרא התהוות כתר מלכות.

ואתערותא דלתתא זו נעשית על ידי תקיעת שופר שהוא קול פשוט מהבל פנימיות הלב. שעל ידי קול זה מעורר למעלה מבחינת עונג העליון.

הסתלקות החיות

בנין הנוקבא שנעשה בראש השנה נעשה בדרך פרט על ידי הסתלקות של החיות בליל ראש השנה. שלכן נקרא בשם "בכסה ליום חגינו", שבליל ראש השנה נכסה ונסתר החיות בבחינת הסתלקות, שמסתלקת המלכות בשרשה ומקורה, ועל ידי העבודה של ראש השנה שהוא ענין ההכתרה, נמשכת המלכות.

עבודת ראש השנה

עבודת קבלת העול של ראש השנה נחלקת מהעבודה של קבלת העול של כל השנה. שבכל השנה קבלת העול היא בענינים פרטיים וכחות פרטיים, ובראש השנה הוא קבלת עול כללית, שזהו ענין "קבלו מלכותי ואחר כך קבלו גזרותי", שקבלת המלכות בראש השנה היא אינה על הגזרות והמצוות, אלא קבלת עול כללית.

דינא קשיא ודינא רפיא

שני ימים של ראש השנה הם בבחינת דינא קשיא ודינא רפיא. שיום הראשון של ראש השנה הוא בבחינת דינא קשיא, ויום השני הוא בבחינת דינא רפיא.

אצל רבותינו נשיאנו

את תפילת ערבית בלילה הראשון דראש השנה, התפלל הרב המגיד ממזריטש באריכות גדולה, כמה שעות, בבכיות עצומות. בסעודת יום טוב שאחריה לא דיבר מאומה, אף לא בענייני תורה. בירך ברכת המזון על כוס, נתן משייריה לתלמידים, והוסיף יין לכוס כשיעור חיוב ברכה אחרונה. גם בקריאת שמע שעל המיטה בלילה הראשון דר"ה האריך הרב המגיד כמה שעות בהתעוררות גדולה, ועסק כל הלילה באמירת תהלים.

בסדר זה הדריך אדמו"ר הזקן את בניו ונכדיו, וכך נהגו אבותינו רבותינו הקדושים בכל דור ודור. לא היה מדבר בלילה הראשון של ראש השנה, רק היה אומר "תורות" ממורינו הבעש"ט ששמען מהרב המגיד. רק אחר תפילת ערבית של הלילה השני דר"ה, היו רבותינו הקדושים אומרים מאמרי חסידות ברבים. בסעודת הלילה השני נהגו רבותינו הק' לספר סיפורים והנהגות מהבעש"ט ותלמידיו, מהרביים וזקני החסידים, וכן מהנהגות חסידים אנשים פשוטים.

אדמו"ר האמצעי היה מדבר בלילה הראשון, אך רק בענין מלכות דאצילות. אדמו"ר הצמח צדק היה מדבר בענין מלכותא דארעא. אדמו"ר מהר"ש לא היה מדבר בלילה הראשון, רק פעם אחת.

אדמו"ר הרש"ב קיבל על עצמו משנת תרל"ה שלא לדבר ביום הראשון דראש השנה עד אחר המאמר שאמר אביו אדמו"ר מהר"ש - שהיה בלילה השני דראש השנה. וכך המשיך לנהוג גם אחר שקיבל את הנשיאות. ביום השני של ראש השנה דיבר, אבל רק מעט מאוד. גם בעשרת ימי תשובה מיעט בדיבורו. בסעודת הלילה השני דראש השנה וכן בסעודת היום, נהג לספר סיפורים קצרים או דברי תורה קצרים ממורינו הבעש"ט, מורינו הרב המגיד ממזריטש, הוד רבינו הזקן, הוד אדמו"ר האמצעי, אדמו"ר צמח צדק ומאדמו"ר מוהר"ש.לפי גרסא אחרת, היה אומר מאמר דא"ח, ורק אחר המאמר היה מתחיל לדבר. משנת תרנ"ד ואילך היה הסדר אצל הרבי הרש"ב להזכיר במשך המעת לעת את הבעש"ט, הרב המגיד, אדמו"ר הזקן, אדמו"ר האמצעי, אדמו"ר הצמח צדק, אדמו"ר מהר"ש, ולפעמים גם את דודיו בני הצמח צדק - היה מספר מהם איזה סיפור או דבר תורה בקיצור.

ידוע לכולם שהיה הרש"ב מאריך מאוד בתפילת ערבית בלילה הראשון דראש השנה (לא פחות משלוש או ארבע שעות), ואחר כך בסעודה היו מקצרים מאוד. וסיפר באיזה פעם הרב אלחנן דוב מאראזאוו, שאחר כך קרא קריאת שמע שעל המיטה במשך ארבע שעות.

בסעודת היום השני דראש השנה תש"ב, שאל הרש"ג אם לנגן ניגון. וענה אדמו"ר הריי"צ: הזמן אינו מסוגל לזה. בדרך כלל ראש השנה הוא הזמן לאמירת תהלים. זאת ידע פעם המלמד תינוקות וכך לימד לתלמידיו. עתה מחדשים חידושים, עריכת התוועדויות, שולחנות (טישען).

הרבי מיעט בלילה הראשון בדיבורו עד קצה האחרון, וסעודות ליל ויום א' עברו כמעט לגמרי בדממה, לבד מהערה אחת או שתיים בדברים הצריכים לסעודה. בסעודת היום השני דר"ה תשל"א ביקשו מהרבי שיאמר לחיים, ואמר: בהתוועדות אני אומר, אבל כאן - בשולחנו של מו"ח - איני רוצה לשנות ממנהגו של הרבי, שלא היה אומר לחיים בראש השנה.

קישורים חיצונים

• ראש השנה הלכות ומנהגים, מאמרים וסיפורים