בית כנסת מרכז חב"ד תל אביב (נחלת בנימין): הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חזותיקוד ויקי
 
(87 גרסאות ביניים של 20 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
[[קובץ:נחלת בנימין 5.jpeg|250px|ממוזער|שמאל|הכניסה לבית הכנסת. תמונה מסביבות שנת תש"ל]]
[[קובץ:נחלת בנימין 5.jpeg|250px|ממוזער|שמאל|הכניסה לבית הכנסת, ניתן לראות בקטן את השלט "בית הכנסת מרכז חב"ד". תמונה מסביבות שנת תש"ל]]
'''בית כנסת מרכז חב"ד [[תל אביב]]''' (ידוע גם בשם '''נחלת בנימין''' על שם מיקומו ברחוב נחלת בנימין 23) הוא [[בית כנסת]] חב"די מהראשונים ב[[ארץ הקודש]].
'''בית כנסת מרכז חב"ד [[תל אביב]]''' (ידוע יותר על שם הרחובות בהן שכן בית הכנסת: מונטיפיורי, '''נחלת בנימין''', וכיום יבנה) הוא [[בית כנסת]] חב"די מהראשונים ב[[תל אביב]].


הבית כנסת היווה את המרכז של קהילת חב"ד בתל אביב, שהייתה מהקהילות המרכזיות{{הערה|באותה תקופה היו שני קהילות חב"דיות גדולות. בתל אביב ובירושלים.}} בארץ בעשר שנים האחרונות של [[הדור השישי]] ובימי הבראשית של [[הדור השביעי]].
בית הכנסת היווה את המרכז של קהילת חב"ד בתל אביב, שהייתה מהקהילות המרכזיות{{הערה|באותה תקופה היו קהילות חב"דיות גדולות בירושלים, תל אביב ובשנים מאוחרות גם בכפר חב"ד}} בארץ הקודש בעשר שנים האחרונות של [[הדור השישי]] ובימי הבראשית של [[הדור השביעי]].


==היסטוריה==
==היסטוריה==
[[קובץ:התוועדות נחלת בנימין 02.jpg|ממוזער|התוועדות בבית הכנסת "נחלת בנימין"]]
קבוצה{{הערה|הערך נעזר רבות בעבודתיו של ר' [[שניאור זלמן ברגר]], במיוחד בכתבה בבטאון [[בית משיח (שבועון)|בית משיח]] גליון 696.}} גדולה מהחסידים שיצאו מרוסיה בשנים [[תרצ"ד]]-[[תרצ"ז|ז]] עלו לארץ ישראל, ורובה התיישבה ב[[תל אביב]], שהייתה אז פסיפס לכל יהודי הארץ, חרדים ושאינם, עולים וותיקים, חדשים ואף בני הישוב הישן. גם היהדות בעיר פרחה, היה זה אך טבעי שהחסידים יתיישבו אף הם במקום.


תחילה, שכרו החסידים בית כנסת קטן ברחוב מונטיפיורי 36, ובו התפללו, התוועדו וחיו את חייהם החסידיים. רב בית הכנסת היה הרב [[שלמה יוסף זווין]] עד מעברו לירושלים, אז מינה הרבי הריי"צ את הרב [[חיים אליעזר קרסיק]] לתפקיד.
[[קובץ:התוועדות נחלת בנימין 02.jpg|ממוזער|התוועדות בבית הכנסת "נחלת בנימין" ובשולחן הקידמי נראים הרב [[שמריהו ששונקין]], הרב [[אלימלך קפלן]], הרב [[אליעזר קרסיק]]]]
{{חלונית
|תוכן='''בראש חודש שבט תשי"ד כתב הרבי:'''


הקהילה החב"דית במקום הלכה והתרחבה, ובית הכנסת הישן ברחוב מונטיפיורי היה צר מהכיל את המתפללים. בשנת [[ת"ש]] עברו המתפללים להתפלל בבית הכנסת החדש, במקום שכור בדמי מפתח{{הערה|"דמי מפתח" הוא כינוי למחיר שמשולם לבעל נכס, לרוב על ידי הדייר, עבור הזכות לשכור את הנכס לתקופה בלתי מוגבלת. הרוכש זכויות בנכס בדמי מפתח משלם לבעל הנכס מחיר השווה בדרך כלל ל-60% משווי הבעלות בו ומקבל את המפתח לנכס, ומכאן כינוי העסקה, השכירות בדרך כלל בעסקה כזו נמוכה מאוד מהמקובל בשוק, וע"פ רוב אינה נתנת להעלאה}} ברחוב נחלת בנימין<ref>רחוב נחלת בנימין ידוע כיום בעיקר בזכות המדרחוב הנמצא בחלקו הצפוני שבו פועל יריד אמנים ואומנים. כמו כן הוא ידוע בזכות חנויות הבדים הרבות הנמצאות לכל אורכו.</ref> 23. בית הכנסת מוקם בקומה ראשונה, ובקומה השניה שכן 'שטיבל' של [[גור|חסידי גור]].
{{יישור טקסט|מרכז|אל הגבאים והמתפללים דבית הכנסת מרכז חב"ד תל אביב}}
[[ספר תורה|ספרי התורה]] בבית הכנסת, היו מושאלים, וביוזמת המתפללים החלה בשנת [[תש"ב]] כתיבת ספר תורה במיוחד לבית הכנסת, ובו' בכסלו [[תש"ג]] הוכנס הספר.


הרב [[אליעזר קרסיק]] שכיהן כרב הקהילה, כאב את העובדה שטרם נבנה בית הכנסת ראוי לשמו, שכן גם מבנה בית הכנסת בנחלת בנימין היה צר מהכיל את מתפללי בית הכנסת ואת ההתוועדויות החסידיות שנערכו בו. באותו אירוע רב משתתפים של הכנסת ספר תורה, הוא נשא דברים בנושא. בפתיחת דבריו ציטט ממכתב [[אדמו"ר הריי"צ]], בנוגע לבניית בית הכנסת{{הערה|[https://chabadlibrary.org/books/maharyatz/ig/14/5244.htm אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ]}}. ולאחר מכן דיבר אודות מעלת וחשיבות בניית בית כנסת חב"ד בתל-אביב: {{ציטוטון|אני חושב שלמותר לבאר לאנ"ש גודל הנחיצות בבנין בית כנסת חב"ד, כל אגודה ואגודה פה יש לה מקומה, ואנחנו שהננו באמת כל העורק חיים ביהדות אין לנו מקום, ביומא דפגרא כמו בי"ט כסלו וכדומה, מוכרחים הרבה אנ"ש ללכת הביתה באין אפשרות בשום אופן להיכנס, ואם היה אצלנו מקום קבוע היו מתרבים המתפללים כל השנה}}.
ד' עליהם יחיו


===ועד הבנין===
שלום וברכה!
בו במקום נבחרו חברי ועד הבנין מקרב המתפללים הקבועים: הרב [[אליעזר קרסיק]] עצמו, ר' נחום יהושע ארשלר, ר' [[פנחס אלטהויז]], ר' [[משה גוראריה]], ר' יצחק אייזיק קריבושיי, ר' ישעיהו גינזבורג, ר' [[נפתלי דוליצקי]], ר' ברוך אליהו שניאורסאהן ור' משה פישקין.


שבוע לאחר מכן התקיימה אסיפה ראשונה, במהלכה מונה רב הקהילה ליו"ר הועד. באסיפה הוחלט כי הועד צריך להשיג מגרש לבנייה במרכז העיר, שיתאים לבנין בית כנסת גדול עם כל הפרטים שאדמו"ר הריי"צ דרש במכתב הנזכר.
נצטערתי להשמועות אשר לא בכל יום יש מנין להתפלל בציבור בביהכ"נ שלהם, ולא עוד אלא שבאיזה ימים בית הכנסת אפילו סגור לגמרי.


בשביל ההתחלה, תרם כל אחד מהנוכחים סכום כסף לבניית בית הכנסת. כשבוע לאחר האסיפה, בכ"ב כסלו, כתבו חברי הועד לרבי הריי"צ אודות הקמת הועד, וכי כבר החלו ברישום הועד בממשלה. החברים אף ביקשו מהרבי ברכה, וסיוע כספי.  
בודאי למותר להעיר אשר אם בכל הזמנים ובכל המקומות היו בתי כנסיות ובתי מדרשות - "מקדש מעט", שמהם תצא תורה לכל הסביבה, על אחת כמה וכמה שההכרח בזה גדול פי כמה בזמנינו זה ובפרט בארצנו הקדושה, תבנה ותכונן על ידי משיח צדקנו, אשר עיני ה"א בה מראשית השנה ועד אחרית שנה.


לאחר קשיים רבים הפעילות להקמת בית הכנסת הופסקה. גם בשנים הבאות נערכו ניסיונות שונים להתארגן לקראת בניית בית כנסת ראוי לשמו, אך ללא הצלחה. כך נותרה קהילת חב"ד בתל אביב במשך עשרות בשנים במבנה הצר יחסית.
ובימים אלו דחודש שבט, בו יום ההילולא של נשיאנו כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, ובשבתות שלפניו ושלאחריו עת רצון היא וימי סגולה להתחזק ולמצוא דרכים המתאימים לתקן את הנ"ל באופן אשר מכאן ולהבא יהי' בית הכנסת ובית מדרש פתוח בכל יום ובכל לילה, מקום תפלה ותורה, תורה ברבים, בתורת הנגלה ותורת החסידות.


===שיפוץ המקום===
וידוע מסורת רבינו הזקן בעל התניא (פוסק בנסתר) והשלחן ערוך (פוסק בנגלה) אשר "בגלל המסירת נפש הלזו על תורת החסידות פסקו בבי"ד של מעלה, אשר בכל ענין של תורה יראת שמים ומדות טובות תהי' יד מקושריו והולכי בעקבותיו על העליונה" (קצורים והערות לספר לקוטי אמרים, סוף עמ' קכ"ב).
אזור<ref>דלהלן חלקו מתוך *[https://col.org.il/news/115660 רגע לפני הריסת בית הכנסת: הרב בוטמן משחזר] {{COL}}</ref> "נחלת בנימין" כיום נחשב למקום יוקרתי של אמנים, אך שנים רבות המקום היה פשוט וזול.


בית הכנסת היה פשוט במראהו, בהתחלה היה שני חדרים, ולאחר מכן בנו את העזרת נשים בשלושה שלבים. קודם לכן היה שמה מרפסת אבנים פשוטה.
בברכת הצלחה בענין הנ"ל הוא מקדש מעט ובפעולותיהם בקדש בכלל.


הרב [[חיים שמריהו גוראריה]] תרם את הארון קודש, ונמכרה לו הזכות בשש וחצי אלף דולר, סכום שהספיק לא רק לבנין ארון קודש מפואר אלא גם לדברים נוספים.
המחכה לבשורות טובות.
|מקור=אגרות קודש חלק ח אגרת ב'שעח}}
===מונטיפיורי===


בכותלי בית הכנסת היו בנויים ארונות ספרים, עם ספרי נגלה וחסידות, ובראשם ספרי הרבי.
קבוצה{{הערה|הערך מבוסס על כתבותיו של ר' [[שניאור זלמן ברגר]], במיוחד בכתבה בבטאון [[בית משיח (שבועון)|בית משיח]] גליון 696.}} גדולה מהחסידים שיצאו מרוסיה בשנים [[תרצ"ד]]-[[תרצ"ז|ז]] עלו לארץ ישראל. תחילה, שכרו החסידים דירה קטנה לבית כנסת ברחוב מונטיפיורי 36, ובו התפללו, התוועדו וחיו את חייהם החסידיים. רב בית הכנסת היה הרב [[שלמה יוסף זווין]] עד מעברו לירושלים, אז נבחר הרב [[חיים אליעזר קרסיק]] לתפקיד.


בפינה דרומית מזרחית יש מקום מיוחד לרב בית הכנסת. על המפה בסטנדר של החזן מוזכר הרב הראשון של בית הכנסת הרב קרסיק.
===נחלת בנימין===
הקהילה החב"דית במקום הלכה והתרחבה, ובית הכנסת הישן ברחוב מונטיפיורי היה צר מהכיל את המתפללים. בשנת [[ת"ש]] עברו המתפללים להתפלל בבית הכנסת, במקום שכור בדמי מפתח{{הערה|"דמי מפתח" הוא כינוי למחיר שמשולם לבעל נכס, לרוב על ידי הדייר, עבור הזכות לשכור את הנכס לתקופה בלתי מוגבלת. הרוכש זכויות בנכס בדמי מפתח משלם לבעל הנכס מחיר השווה בדרך כלל ל-60% משווי הבעלות בו ומקבל את המפתח לנכס, ומכאן כינוי העסקה, השכירות בדרך כלל בעסקה כזו נמוכה מאוד מהמקובל בשוק, וע"פ רוב אינה נתנת להעלאה}} ברחוב נחלת בנימין{{הערה|רחוב נחלת בנימין ידוע כיום בעיקר בזכות המדרחוב הנמצא בחלקו הצפוני שבו פועל יריד אומנות. כמו כן הוא ידוע בזכות חנויות הבדים הרבות הנמצאות לכל אורכו.}} 23. בית הכנסת מוקם בקומה ראשונה, ובקומה השניה שכן 'שטיבל' של חסידי [[גור]]{{הערה|הקומה השנייה נמכרה מאוחר יותר לאנשים פרטיים.}}.


בשנות הממי"ם, יהודי שהתקרב לתורה ומצוות על ידי הרב בוטמן בשם משה גוסרוו לנצ'ביקי, תרם ריהוט ושיפוץ של כל בית הכנסת. וכן המנורות, אך שלטי ההקדשות על המנורות נשארו ישנים שתרמו זקני החסידים על שם יקריהם.
===ועד הבנין===
[[ספר תורה|ספרי התורה]] בבית הכנסת, היו מושאלים, וביוזמת המתפללים החלה בשנת [[תש"ב]] כתיבת ספר תורה במיוחד לבית הכנסת, ובו' בכסלו [[תש"ג]] הוכנס הספר. הרב [[אליעזר קרסיק]] שכיהן כרב הקהילה, כאב את העובדה שטרם נבנה בית הכנסת ראוי לשמו, שכן גם מבנה בית הכנסת בנחלת בנימין היה צר מהכיל את מתפללי בית הכנסת ואת ההתוועדויות החסידיות שנערכו בו. באותו אירוע רב משתתפים של הכנסת ספר תורה, הוא נשא דברים בנושא. בפתיחת דבריו ציטט ממכתב [[אדמו"ר הריי"צ]], בנוגע לבניית בית הכנסת{{הערה|[https://chabadlibrary.org/books/maharyatz/ig/14/5244.htm אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ]}}. ולאחר מכן דיבר אודות מעלת וחשיבות בניית בית כנסת חב"ד בתל אביב: {{ציטוטון|אני חושב שלמותר לבאר לאנ"ש גודל הנחיצות בבנין בית כנסת חב"ד, כל אגודה ואגודה פה יש לה מקומה, ואנחנו שהננו באמת כל העורק חיים ביהדות אין לנו מקום, ביומא דפגרא כמו בי"ט כסלו וכדומה, מוכרחים הרבה אנ"ש ללכת הביתה באין אפשרות בשום אופן להיכנס, ואם היה אצלנו מקום קבוע היו מתרבים המתפללים כל השנה}}.


על הקיר המערבי של בית הכנסת תלוי השלט בלה"ק ובאנגלית "מצוה לפרסם עושי מצוה הריהוט של בית הכנסת כולל של עזרת הנשים נתרם על ידי הנדיב היקר איש טוב וחסד מר משה גוסטרוו לנצ'ביצקי מיאמי פלורידה", שתרם ריהוט חדש לבית הכנסת, אך על פי הוראת משפיע בית הכנסת הרב [[שלום דובער בוטמן]], נשארו שני שולחנות ישנות וספסל כהמשך של הדורות: "כי עליהם חסידים בכו ביום הכיפורים, ורקדו בשמחת תורה" כדבריו.
בו במקום נבחרו חברי ועד הבנין מקרב המתפללים הקבועים: הרב [[אליעזר קרסיק]] עצמו, ר' נחום יהושע ארשלר, ר' [[פנחס אלטהויז]], ר' [[משה גוראריה]], ר' יצחק אייזיק קריבושיי, ר' ישעיהו גינזבורג, ר' [[נפתלי דוליצקי]], ר' [[ברוך אליהו שניאורסון]] ור' משה פישקין.


במערב בית הכנסת היה מטבחון קטן, שממנו הוציאו במהלך השנים כיבוד להתוועדויות ולקידושים. בקיר הצפוני של בית הכנסת. היתה תלויה תמונה של הרבי. ולידה לוח כולל חב"ד.
שבוע לאחר מכן התקיימה אסיפה ראשונה, במהלכה מונה רב הקהילה ליו"ר הועד. באסיפה הוחלט כי הועד צריך להשיג מגרש לבנייה במרכז העיר, שיתאים לבנין בית כנסת גדול עם כל הפרטים שאדמו"ר הריי"צ דרש במכתב הנזכר.


בשנים האחרונות הקימו אוהל גדול בחצר האחורית של בית הכנסת, במקום בו עמדה הסוכה, בו התקיימו הקידושים וההתוועדויות לנשים.
כצעד ראשון, תרם כל אחד מהנוכחים סכום כסף לבניית בית הכנסת. כשבוע לאחר האסיפה, בכ"ב כסלו, כתבו חברי הועד לרבי הריי"צ אודות הקמת הועד, וכי כבר החלו ברישום הועד בממשלה. החברים אף ביקשו מהרבי ברכה, וסיוע כספי.


תוך כדי השיפוצים הודיעו בעלי הבנין שרוצה לשפץ כל המקום, ובנתיים עברו המתפללים למקום חילופי וכשתסתיים הבניה יחזור בית הכנסת למקומו באופן רחב יותר.
לאחר קשיים רבים הפעילות להקמת בית הכנסת הופסקה. גם בשנים הבאות נערכו ניסיונות שונים להתארגן לקראת בניית בית כנסת ראוי לשמו, אך ללא הצלחה. כך נותרה קהילת חב"ד בתל אביב במשך עשרות בשנים במבנה הצר יחסית ובדמי מפתח.


מאז שנת [[תשמ"ו]] השטח שלפני הבית הכנסת נהפך להיות {{מונחון|מדרחוב|רחוב ללא תנועת רכבים, אלא להולכי רגל בלבד}}.
מאז שנת [[תשמ"ו]] קטע הרחוב שלפני הבית הכנסת הפך ל{{מונחון|מדרחוב|רחוב עם תנועת כלי רכב והולכי רגל במשותף,}}. אזור "נחלת בנימין" כיום נחשב למקום יוקרתי של אמנים, אך במשך שנים המקום היה פשוט יותר{{הערה|חלק מהתוכן להלן מתוך [https://col.org.il/news/115660 רגע לפני הריסת בית הכנסת: הרב בוטמן משחזר] {{COL}}}}.


==האווירה בבית הכנסת==
===שיפוץ וחידוש===
[[קובץ:התוועדות נחלת בנימין.jpg|ממוזער|התוועדות ב'נחלת בנימין'. בראש השולחן יושבים הרב שניאור זלמן גרליק רבו של כפר חב"ד והרב זיסלין,  מאחור עומדים ר' ישראל צבי הבר ור' יעקב פלס]]
בית הכנסת היה פשוט במראהו, בהתחלה היה שני חדרים, ובשנים מאוחרות יותר בנו את העזרת נשים בשלושה שלבים.
על האווירה המיוחדת בבית הכנסת בימים ההם, סיפר הרב [[יצחק גנזבורג|יצחק (איצק'ה) גנזבורג]]{{הערה|בספרו "חייל בשירות הרבי"}}:
{{ציטוטון|בית הכנסת שקק חיים מהשעות המוקדמות של הבוקר, עד השעות המאוחרות של הלילה. הרב קרסיק מסר שיעור בגמרא; הרב שלמה תומרקין מסר שיעור בעין-יעקב, והרב נחום גולדשמיד מסר שיעור בחסידות.
"היתה תקופה שבכל שבת בבוקר היו הולכים לביתו של אחד מאנ"ש לשיעור חסידות, כל שבת בבית אחר. פעם זה היה בביתו של הרב קרסיק, פעם בביתו של הרב משה ירוסלבסקי, ופעם בביתינו. הרעיון היה להפיח חיים בבתי אנ"ש. רק לאחר השיעור היו הולכים כולם יחד להתפלל בבית-הכנסת.}}


הרב [[חיים אשכנזי]] סיפר:
הרב [[חיים שמריהו גוראריה]] תרם את הארון קודש, ונמכרה לו הזכות בשש וחצי אלף דולר, סכום שהספיק לא רק לבנין ארון קודש מפואר אלא גם לדברים נוספים. סביב כותלי בית הכנסת היו ארונות ספרים רבים, עם ספרי נגלה וחסידות, ובראשם ספרי הרבי.


{{ציטוטון|"מרכז החיים היה בבית הכנסת: ההתוועדויות, השיעורים וכל הווי החיים היה בבית הכנסת. תמיד חיפשו 'יומא דפגרא' או סיבות אחרות כדי לבוא לבית הכנסת, מי שהיה לו קצת זמן פנוי, הגיע לבית הכנסת ישב ולמד, זה מה שאיחד את הקהילה, התוועדו, התפללו יחד, למדו חסידות ונגלה, התווכחו ביחד, התחבקו ביחד. הכל היה בבית הכנסת. בתור ילד שמעתי סיפור מפי אמא הרבנית [[דבורה אשכנזי|דבורה]] ע"ה, שיכול להמחיש את האווירה בימים ההם. בתקופה ההיא, הפרנסה היתה קשה עד מאד, סבתא הרבנית לאה קרסיק הקימה מעין קונדיטוריה בבית, היא היתה אופה עוגות ומוכרת אותן לחנויות. אבא, היה האיש שהוביל את העוגות לקונדיטוריות למכירה ומכך התפרנסו. אבא היה מיודד עם החסידים ר' משה דובינסקי, ר' נחום גולדשמיד ור' פינייע אלטהויז, למרות שהיה צעיר מהם. פעם הלך אבא ברחוב עם עוגה בדרכו לאחת הקונדיטוריות, כשבדרכו פגש את ר' משה דובינסקי ור' נחום גולדשמיד שהיו חברים טובים. "משה, מה אתה סוחב איתך?" אמר להם "עוגה". "אה, יופי! לנו יש 'משקה' ולך יש עוגה, זו סיבה להתוועד", אמרו. נכנסו לבית כנסת והתוועדו במשך כמה שעות...}}
בשנות המ"מים, יהודי שהתקרב לתורה ומצוות על ידי הרב [[שלום בער בוטמן]] בשם משה גוסרוו לנצ'ביקי, תרם ריהוט ושיפוץ של כל בית הכנסת. וכן המנורות, אך שלטי ההקדשות על המנורות נשארו ישנים שתרמו זקני החסידים על שם יקיריהם. על פי הוראת משפיע בית הכנסת הרב בוטמן, נשארו שני שולחנות ישנים וספסל כהמשך של הדורות: "כי עליהם חסידים בכו ביום הכיפורים, ורקדו בשמחת תורה" כדבריו.
=== ההתוועדויות ===
מרכז החיים בבית הכנסת היו ההתוועדויות.


בכל '[[שבת מברכים]]' ובשבתות הקרובות ליומי דפגרא, עם סיום תפלת שחרית ומוסף, היו מתיישבים המתפללים ל[[התוועדות]] חסידית. המתוועדים, רובם בוגרי ישיבת 'תומכי תמימים' ליובאוויטש, השרו אווירה חסידית מיוחדת.  
במערב בית הכנסת היה מטבחון קטן, שממנו הוציאו במהלך השנים כיבוד עשיר להתוועדויות ולקידושים. בקיר הצפוני של בית הכנסת הייתה תלויה תמונה של הרבי. ולידה לוח כולל חב"ד.
בפינה דרומית מזרחית יש מקום מיוחד לרב בית הכנסת. על המפה בסטנדר של החזן מוזכר הרב הראשון של בית הכנסת הרב קרסיק.


ביומי דפגרא חסידיים כמו [[י"ט כסלו]] ו[[י"ב תמוז]], היו נערכים התוועדויות בהשתתפות הקהל הרחב, וחשובי החסידים היו נואמים: הרב קרסיק, הרב [[שאול דובער זיסלין]], ר' [[נחום גולדשמיד]] ועוד.  
בשנים מאוחרות יותר הקימו אוהל גדול בחצר האחורית של בית הכנסת, במקום בו עמדה ה[[סוכה]], בו התקיימו הקידושים וההתוועדויות לנשים.


הרב משה גוראריה והרב קרסיק, היו מראשי המדברים בהתוועדויות בשבתות, בעוד שעל מלאכת הניגונים ניצחו ברמה ר' [[נחום גולדשמיד]] ור' [[פינייע אלטהויז]], שניהם היו בעלי מנגנים מופלאים. כשהם היו מנגנים, היתה משתררת דממה. היו להם ניגונים קבועים מהחביבים עליהם, עד שהיו נקראים "הניגון של נחום" ו"הניגון של פינייע".
==האווירה בבית הכנסת==
[[קובץ:התוועדות נחלת בנימין.jpg|ממוזער|שמחה משפחתית ב'נחלת בנימין'. בראש השולחן יושבים הרב [[שניאור זלמן גרליק]] רבו של [[כפר חב"ד]] והרב [[שאול דובער זיסלין]], מאחור עומדים ר' [[ישראל צבי הבר]] ור' [[יעקב פלס]]]]
על האווירה המיוחדת בבית הכנסת בימים ההם, סיפר הרב [[יצחק גנזבורג|יצחק (איצק'ה) גנזבורג]]{{הערה|בספרו "חייל בשירות הרבי"}}:
{{ציטוטון|בית הכנסת שקק חיים מהשעות המוקדמות של הבוקר, עד השעות המאוחרות של הלילה. הרב קרסיק מסר שיעור בגמרא; הרב שלמה תומרקין מסר שיעור ב[[עין יעקב]], והרב נחום גולדשמיד מסר שיעור בחסידות.
"הייתה תקופה שבכל שבת בבוקר היו הולכים לביתו של אחד מאנ"ש לשיעור חסידות, כל שבת בבית אחר. פעם זה היה בביתו של הרב קרסיק, פעם בביתו של הרב [[משה ירוסלבסקי]], ופעם בביתנו. הרעיון היה להפיח חיים בבתי אנ"ש. רק לאחר השיעור היו הולכים כולם יחד להתפלל בבית הכנסת.}}


על ההתנהלות בהתוועדויות, סיפר הרב [[חיים אשכנזי]]{{הערה|לימים רב בית הכנסת}}:
הרב [[חיים אשכנזי]] סיפר:


"ההתוועדויות היו מתקיימות כמעט כל שבת, והיו נמשכות עד שעת מנחה בערך{{הערה|אז לא היה שעון קיץ}}. ולאחר מנחה הייתה חזרת חסידות. לא תמיד היו חוזרים הביתה בצהרי יום השבת. ב[[שבת חזון]], לדוגמא, היו מתוועדים כל היום ממש".
{{ציטוטון|"מרכז החיים היה בבית הכנסת: ההתוועדויות, השיעורים וכל הווי החיים היה בבית הכנסת. תמיד חיפשו 'יומא דפגרא' או סיבות אחרות כדי לבוא לבית הכנסת, מי שהיה לו קצת זמן פנוי, הגיע לבית הכנסת ישב ולמד, זה מה שאיחד את הקהילה, התוועדו, התפללו יחד, למדו חסידות ונגלה, התווכחו ביחד, התחבקו ביחד. הכל היה בבית הכנסת}}


הרב חיים אשכנזי סיפר, שכשהיו המתפללים מאריכים להתוועד במועדים אחרים, היו סבתו - מרת לאה קרסיק, ואימו - מרת [[דבורה אשכנזי]] שואלות: "מה קרה? הרי לא שבת חזון היום!"
=== ההתוועדויות ===
 
מרכז החיים בבית הכנסת היו ה[[התוועדות|התוועדויות]].
"בהתוועדויות בשנים הראשונות, לא היה אוכל בשפע כנהוג היום. היו מביאים 'הערינג' ומעט מזונות, '[[משקה]]' ומים מהברז. אפילו 'שתיה קלה' לא הייתה, גם לא סודה. בפעם הראשונה{{הערה|מסיפורי הרב [[חיים אשכנזי]]}} שהביאו בקבוקי סיפון וסודה. הייתה התנפלות רבתי, וזרקו אותם מהשולחנות. להביא סודה להתוועדות?!, הדבר היה מופרך.


בשלב מסויים התחילו להביא כוסות תה מהמֵחם הגדול של השטיבל ה[[גור]]אי בקומה השניה. בפעמים הראשונות סילקו את כוסות התה. אבל במשך השנים, זה התחיל לחדור. אנשים ישבו להתוועדות בשביל לשמוע ולא בשביל לאכול.
בכל '[[שבת מברכים]]' ובשבתות הקרובות ליומי דפגרא, התקיימה [[התוועדות]] חסידית
והמתוועדים, רובם בוגרי ישיבת [[תומכי תמימים ליובאוויטש]], השרו אווירה חסידית מיוחדת.


למרות חוסר הכיבוד ולמרות האריכות, החסידים לא היו עוזבים באמצע ה[[התוועדות]]. אברך שהיה צריך ללכת הביתה, עשה תחבולות שונות כדי שלא ירגישו בזה. בהתחלה היה שולח את אחד הילדים עם הטלית החוצה מבלי שיבחינו, ואז הוא כביכול יצא לשירותים, והלך לביתו. אם היו 'תופסים' אותו בשעת מעשה, אבוי...  גם כשהיה חוזר למנחה, היה מביט באי-נעימות לצדדים, ומשתדל לבלוט כמה שפחות{{הערה|1=
ביומי דפגרא חסידיים כמו [[י"ט כסלו]] ו[[י"ב תמוז]], היו נערכות גם התוועדויות בהשתתפות הקהל הרחב, וחשובי החסידים היו נואמים: הרב [[אליעזר קרסיק]], הרב [[משה גוראריה]], הרב [[שאול דובער זיסלין]], ר' [[נחום גולדשמיד]] ועוד.
מנחם זיגלבוים, '''[http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&url=article&id=46990 חסידים בוערים בנחלת בנימין]''' [[שבועון בית משיח]] גליון 699}}.  


על התוועדות באחת השבתות, סיפר הרב [[אורי בן שחר]]:
הרב משה גוראריה והרב קרסיק, היו מראשי המדברים בהתוועדויות בשבתות, בעוד שעל מלאכת הניגונים ניצחו ברמה ר' [[נחום גולדשמיד]] ור' [[פינייע אלטהויז]], שניהם היו בעלי מנגנים מופלאים. כשהם היו מנגנים, הייתה משתררת דממה. היו להם ניגונים קבועים מהחביבים עליהם, עד שהיו נקראים "הניגון של נחום" ו"הניגון של פינייע".


{{ציטוטון|פעם, בעת התוועדות חסידית בבית הכנסת, פרץ ויכוח לגבי ענין מסויים בעבודת השם בין הרב קרסיק וגיסו, ר' משה. הויכוח עבר לטונים גבוהים, כאשר כל אחד מן השניים משמיע בתוקף את עמדתו, ובלהט הויכוח אף נפלטו הרבה מלים חדות...
התוועדויות בבית הכנסת, היו מתקיימות כמעט כל שבת, והיו נמשכות עד שעת מנחה בערך ולאחר מנחה הייתה חזרת חסידות. לא תמיד היו חוזרים הביתה בצהרי יום השבת והכיבוד היה תואם לימים ההם: דג מלוח ומעט מזונות, '[[משקה]]' ומים מהברז. אפילו 'שתיה קלה' לא הייתה, גם לא סודה. בפעם הראשונה שהביאו בקבוקי סיפון וסודה. הייתה התנפלות רבתי, וזרקו אותם מהשולחנות. להביא סודה להתוועדות?!, הדבר היה מופרך{{הערה|מפי הרב חיים אשכנזי רב בית הכנסת}}{{הערה|מנחם זיגלבוים, '''[http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&url=article&id=46990 חסידים בוערים בנחלת בנימין]''' [[שבועון בית משיח]] גליון 699}}.
"בזמן הויכוח נקלע יהודי אחד, שלא היה נמנה על חסידי חב"ד, לבית הכנסת, ולאחר שהאזין זמן-מה לויכוח הסוער, יצא לדרכו. לאחר שעה קלה חזר לבית הכנסת, ומה מאד נדהם כאשר ראה את שני בעלי הפלוגתא יושבים יחד, בצוותא, כאילו לא קרה דבר!
"היהודי ביטא את פליאתו באזני אחד החסידים, באמרו, שכאשר שמע את הויכוח היה ברור לו ששניים אלו ישארו שונאים זה לזה עד יומם האחרון, והנה כאן יושבים בצוותא, בשלום וריעות, כאילו מאומה לא קרה!
"יהודי זה ראה באופן מוחשי, מה זה [[ביטול]] חסידי. הוא נוכח לדעת, שיתכן שחסיד אחד משמיע מלת-ביקורת חריפה כלפי רעהו, אך הדברים נאמרים מתוך אהבה, ולכן אין הם גורמים חלילה לרגשי איבה}}.


== אסיפות בבית הכנסת ==
== אסיפות בבית הכנסת ==
[[קובץ:אגוח תשיב.jpeg|ממוזער|אסיפת אגודת חסידי חב"ד ב'נחלת בנימין' בשנת תשי"ב. מימין לשמאל: ר' משה גורארי', ר' צבי גנזבורג, הרב קרסיק, הרב יודאסין, ר' פינייע אלטהויז, ר' שמרל גורארי', ר' שמואל זלמנוב. צולם על ידי ר' שלום חסקינד]]
[[קובץ:אגוח תשיב.jpeg|ממוזער|אסיפת [[אגודת חסידי חב"ד]] ב'נחלת בנימין' בשנת [[תשי"ב]]. מימין לשמאל: ר' [[משה גוראריה]], ר' [[צבי גנזבורג]], הרב [[אליעזר קרסיק]], הרב [[אלכסנדר סנדר יודאסין]], ר' [[פינייע אלטהויז]], ר' [[שמרל גוראריה]], ר' [[שמואל זלמנוב (קורסקר)|שמואל זלמנוב]]. צולם על ידי ר' [[שלום חסקינד]]]]
אסיפות רבות נערכו בבית הכנסת. בינהם גם חלק מאסיפות [[אגו"ח ארה"ק]].
אסיפות ציבוריות רבות וחשובות נערכו בבית הכנסת. ביניהם גם חלק מאסיפות [[אגודת חסידי חב"ד בארץ הקודש]].
 
לדוגמא, בעת שהורה הרבי להקים בתי ספר של [[רשת אהלי יוסף יצחק]] בכל מקום, התכנסו הסידים לאסיפה, אחד החסידים טען שמדובר בדבר בלתי אפשרי, לדבריו "אם הרבי היה מבקש מאיתנו לקפוץ מקומה שלישית על הקרקע, היינו עושים זאת, אבל לקפוץ מן הקרקע אל הקומה השלישית, איננו יכולים!".


אך למרות זאת, הצליחו החסידים להתגבר והשתדלו בכל כוחם למלאות בקשתו של הרבי.{{הערה|[[אוצר החסידים ארץ הקודש]] - בפרק על חב"ד בתל אביב}}
===אסיפת ההכתרה של הרבי===
האסיפה החשובה ביותר, הייתה ביום ראשון בערב, י"א בשבט תש"י, בעקבות הסתלקות [[אדמו"ר הריי"צ]].


===אספת ההכתרה של הרבי===
עוד לפני אסיפה זו, נערכה פגישה מקדימה לא מתוכננת בבית רב הקהילה הרב קרסיק. בבית נכחו גדולי וחשובי החסידים בתל אביב, אשר כולם זכו לחסות בצל [[אדמו"ר הרש"ב]] ו[[אדמו"ר הריי"צ]], הרב זיסלין, הרב יודאסין, ר' [[שמערל גוראריה]], ר' [[משה גוראריה]] ור' [[פינייע אלטהויז]].
אחת האסיפות החשובות, הייתה ביום ראשון בערב, י"א בשבט תש"י, מיד לאחר שהגיעה הבשורה על הסתלקותו של [[אדמו"ר הריי"צ]].


עוד לפני אסיפה זו, נערכה פגישה מקדימה לא מתוכננת בבית רב הקהילה הרב קרסיק. בבית נכחו גדולי וחשובי החסידים בתל אביב, אשר כולם זכו לחסות בצל [[אדמו"ר הרש"ב]] ו[[אדמו"ר הריי"צ]], הרב זיסלין, הרב יודאסין, ר' [[שמערל גוראריה]], ר' [[משה גוראריה]] ור' [[פינייע אלטהויז]].  
הדמעות נשפכו כמים, ובכל אופן החלו דיבורים על השלב הבא, וכולם הגיעו להחלטה פה אחד: חייבים להכתיר את "הרמ"ש" לרבי. בהחלטה חשובה זו יצאו כולם לבית הכנסת נחלת בנימין, שכבר היה מלא וגדוש בחסידי חב"ד כואבים. בתחילה נערך מעמד ה'קריעה' וישבו על הקרקע כמחצית השעה. לאחר תפילת ערבית החלה אסיפת חירום בהשתתפות רבנים, משפיעים, חברי [[אגודת חסידי חב"ד]] ורבים מחסידי חב"ד מתל אביב וסביבותיה. ההלם היה גדול, תחושה קשה מילאה את האוויר. כמה מהחסידים הכירו את הרמ"ש, הלא הוא הרבי, עוד מהתקופה בה גרו ב[[ברית המועצות]], ואחרים פגשוהו כאשר נסעו בשנים האחרונות ל[[ניו יורק]] אל הרבי הריי"צ. אולם ברגעים אלו היה קשה לדבר. לפתע, קם ר' [[אברהם פריז]] מתוך הקהל והכריז קבל עם ועדה, כי הוא מכיר את הרבי ועל כולם להתקשר אליו: {{ציטוטון|"רבותיי, אני מכיר את הרמ"ש. עבדתי אתו יחד בחדר אחד כעשר שנים, שולחן ליד שולחן. אני כלל לא עבדתי, כל הזמן הסתכלתי עליו, לראות מה הוא עושה. ואני אומר לכם שהוא מסתיר את עצמו, הוא גונב את דעת כולנו, אני אומר לכם – שהוא הרבי!".}} קריאה זו התגלגלה בקרב אנ"ש חסידי חב"ד בכל רחבי הארץ.  


הדמעות נשפכו כמים, ובכל אופן החלו דיבורים על השלב הבא, וכולם הגיעו להחלטה פה אחד: חייבים להכתיר את "הרמ"ש" לרבי. בהחלטה חשובה זו יצאו כולם לבית הכנסת נחלת בנימין, שכבר היה מלא וגדוש בחסידי חב"ד כואבים.
אסיפה זו היוותה נקודת התחלה לפעולות רבות ומורכבות שנעשו בחודשים הבאים על ידי [[אגודת חסידי חב"ד]] על מנת לקשר את כל חסידי חב"ד בארץ הקודש לרבי ובפעולות אלו נטלו חלק בראש, חשובי מתפללי בית כנסת חב"ד בנחלת בנימין{{הערה|עבד אברהם אנכי עמוד 220}}.
בתחילה נערך מעמד ה'קריעה' וישבו על הקרקע כמחצית השעה. לאחר תפילת ערבית החלה אסיפת חירום בהשתתפות רבנים, משפיעים, חברי [[אגודת חסידי חב"ד]] ורבים מחסידי חב"ד מתל אביב וסביבותיה.  


ההלם היה גדול, תחושה קשה מילאה את האוויר. כמה מהחסידים הכירו את הרמ"ש, הלא הוא הרבי, עוד מהתקופה בה גרו בברית המועצות, ואחרים פגשוהו כאשר נסעו בשנים האחרונות לניו יורק אל הרבי הריי"צ. אולם ברגעים אלו היה קשה לדבר.  
===אסיפת ייסוד הרשת===
בעקבות הוראת הרבי להקים את [[רשת אהלי יוסף יצחק]] בארץ הקודש, התכנסו החסידים לאסיפה בבית כנסת נחלת בנימין, והחלו בגיבוש מתווה לתוכנית התארגנות להקמת הרשת, וחרף האתגרים החסידים השתדלו בכל כוחם למלאות בקשתו של הרבי וההצלחה ידועה{{הערה|[[אוצר החסידים ארץ הקודש]] - בפרק על חב"ד בתל אביב}}.


לפתע, קם ר' [[אברהם פריז]] מתוך הקהל והכריז קבל עם ועדה, כי הוא מכיר את הרבי ועל כולם להתקשר אליו: {{ציטוטון|"רבותיי, אני מכיר את הרמ"ש. עבדתי אתו יחד בחדר אחד כעשר שנים, שולחן ליד שולחן. אני כלל לא עבדתי, כל הזמן הסתכלתי עליו, לראות מה הוא עושה. ואני אומר לכם שהוא מסתיר את עצמו, הוא גונב את דעת כולנו, אני אומר לכם – שהוא הרבי!".}}
===אסיפת חיזוק עם שלוחי הרבי (תשט"ז)===
בעקבות [[רצח יד החמישה|הרצח שארע בבית ספר למלאכה]] ב[[כפר חב"ד]] בא' אייר תשט"ז, [[קבוצת השלוחים לארץ הקודש (תשט"ז)]] נשלחה על ידי [[הרבי]] כדי לחזק את [[אנ"ש]] ב[[ארץ הקודש]].


קריאה זו התגלגלה בקרב אנ"ש חסידי חב"ד בכל רחבי הארץ. הייתה זו התחלה של פעולות רבות ומורכבות שנעשו בחודשים הבאים על מנת לקשר את כל חסידי חב"ד בארץ הקודש לרבי.
השלוחים ערכו מסע חיזוק בארץ במשך שלושה שבועות וביום שלישי, ט"ז מנחם אב תשט"ז בשעות הערב נפגשו כל השלוחים בבית הכנסת נחלת בנימין והתוועדו עם אנ"ש. נאמו השלוחים התמימים [[שמואל פוגלמן]], [[יהודה קרינסקי]] ו[[שלום דובער שמטוב]].


==שמחת תורה בבית הכנסת==
==שמחת תורה בבית הכנסת==
שמחת הקהילה ב[[שמחת תורה]] החלה בבית אחד החסידים, התפרצה לרחוב והתכנסה לאווירה משמחת במיוחד בבית הכנסת. בתחילה היו [[התוועדות|מתוועדים]] בליל שמחת תורה עד שעה מאוחרת בבית ר' [[שמואל זלמנוב]], ובשנים הבאות בבית הרב קרסיק. בתום ההתוועדות היו הולכים בתהלוכה לבית הכנסת כשלאורך כל רחוב מזא"ה היו עושים '[[קולע]]'ס' ורוקדים. במצב זה היו מגיעים אל בית הכנסת בשעה מאוחרת למדי, ומתחילים ב'אתה הראת'. בשעה הזאת סיימו כבר מתפללי שאר בתי הכנסת את ההקפות ואת סעודות החג, והיו מגיעים לראות את ההקפות של חסידי חב"ד ובית הכנסת היה מלא מפה לפה.  
שמחת הקהילה ב[[שמחת תורה]] החלה בבית אחד החסידים, התפרצה לרחוב והתכנסה לאווירה משמחת במיוחד בבית הכנסת. בתחילה היו [[התוועדות|מתוועדים]] בליל שמחת תורה עד שעה מאוחרת בבית ר' [[שמואל זלמנוב (קורסקר)|שמואל זלמנוב]], ובשנים הבאות בבית הרב קרסיק. בתום ההתוועדות היו הולכים בתהלוכה לבית הכנסת כשלאורך כל רחוב מזא"ה היו עושים '[[קולע]]'ס' ורוקדים. במצב זה היו מגיעים אל בית הכנסת בשעה מאוחרת למדי, ומתחילים ב'[[אתה הראת]]'. בשעה הזאת סיימו כבר מתפללי שאר בתי הכנסת את ההקפות ואת סעודות החג, והיו מגיעים לראות את ההקפות של חסידי חב"ד ובית הכנסת היה מלא מפה לפה.


[[שמחה]] אמיתית שררה במקום. החסידים כולם שהיו אחרי הרבה '[[משקה]]', 'הוציאו' יותר מה[[פנימיות]] שלהם, והיה מה לשמוע ולראות.
[[שמחה]] אמיתית שררה במקום. החסידים כולם שהיו אחרי הרבה '[[משקה]]', 'הוציאו' יותר מה[[פנימיות]] שלהם, והיה מה לשמוע ולראות.


גם בלקיחת '[[משקה]]' היה סדר מיוחד. היו חסידים שלקחו 'משקה' בליל שמחת תורה, כמו ר' בן ציון וונגרובר ועוד, והיו שלקחו משקה ביומו של שמחת תורה (ואף פעם לא שינו את הסדר!) כמו ר' יודל שמוטקין ור' ניסן עבער. זו לא היתה שתיה לשם שתיה, אלא ביטוי חסידי אמיתי של תחושת השמחה.
גם בלקיחת '[[משקה]]' היה סדר מיוחד. היו חסידים שלקחו 'משקה' בליל שמחת תורה, כמו ר' בן ציון וונגרובר ועוד, והיו שלקחו משקה ביומו של שמחת תורה (ואף פעם לא שינו את הסדר!) כמו ר' [[יודל שמוטקין]] ור' [[ניסן עבער]]. זו לא הייתה שתיה לשם שתיה, אלא ביטוי חסידי אמיתי של תחושת השמחה.


==קירוב אישי ציבור==
==קירוב אישי ציבור==
בית הכנסת, נודע בין היתר, כמקום בו התקרבו אישי ציבור לחב"ד. מר [[זלמן שז"ר]], לימים הפרזידנט של מדינת ישראל, התקרב בחזרה לחסידות חב"ד בעיקר דרך התוועדויות אלו בנחלת בנימין.  
בית הכנסת, נודע בין היתר, כמקום בו התקרבו אישי ציבור לחב"ד. מר [[זלמן שז"ר]], לימים [[פרזידנט]] השלישי של [[מדינת ישראל]], התקרב לחסידות חב"ד גם דרך התוועדויות אלו בנחלת בנימין.


היו אישי ציבור נוספים שהתקרבו בצורה כזו או אחרת ליהדות וחסידות, על ידי תפילה או התוועדות בה נטלו חלק בבית הכנסת. דוגמא למה שהתרחש הוא סיפור התקרבותו של משה ארם:
היו אישי ציבור נוספים שהתקרבו בצורה כלשהי ליהדות וחסידות, על ידי תפילה או התוועדות בה נטלו חלק בבית הכנסת.


ר' פינייע אלטהויז הכיר את חבר הכנסת משה ארם, שהיה מראשי פעילי השמאל, מהאגף האנטי דתי של מפלגת המערך. הוא פעם פגש אותו בכנסת והתברר שנולד בליאדי ומתגורר בתל אביב. "בוא אלינו לבית כנסת לנחלת בנימין ל'[[כל נדרי]]'", הזמין אותו ר' פינייע. היה זה לפני החגים, איש לא ידע מהאורח העתיד לבוא לבית הכנסת. שלוש דקות לפני התחלת 'כל נדרי', הגיע חבר הכנסת משה ארם כשקסקט לראשו, נבוך מהסיטואציה של ביקור בבית הכנסת, ר' פינייע שהיה בעל חוש הומור מפותח, עשה עצמו כאילו לא הכירו, וניגש לקדם את פניו.  "אולי כבוד הרב היה בליאדי בתור ילד?" השיב מר ארם בנימה מבודחת. התשובה היתה שלילית. ר' פינייע הראה במחזור את תפילת 'כל נדרי', ואמר לו: "כתוב פה על דעת המקום .. להתיר להתפלל עם העבריינים. כל השנים לא היה לנו עבריין, וסתם היינו אומרים את 'על דעת'; והנה עכשיו כולם אומרים זאת בלב שלם..." מר ארם הבין יפה את ההומור הדק.
==רבני בית הכנסת==
 
כבית הכנסת המרכזי של חב"ד בתל אביב, רב בית הכנסת באופן מסורתי הינו רב קהילת חב"ד בתל אביב כולה.
היה זה בשנת [[תש"כ]], ומאז מדי שנה בשנה, היה מגיע לבית כנסת ב[[יום הכיפורים]], במשך חמש עשרה שנים.
*הרב [[שלמה יוסף זווין]] (?)
*הרב [[חיים אליעזר קרסיק]] - מ(?) עד פטירתו בשנת [[תש"כ]].
*חתנו - הרב [[משה אשכנזי]] - עד פטירתו בשנת [[תשס"ז]].
*בנו - הרב [[חיים אשכנזי]] - עד פטירתו בשנת [[תש"ע]].
*חתנו - הרב [[שלמה הלפרן]] - כיום. מוסר בבית הכנסת שיעור בחסידות בליל שבת ובשבת בבוקר לפני התפילה.


==חוזרי מאמרי חסידות==
==חוזרי מאמרי חסידות==
בדרך כלל היו שניים שחוזרים חסידות בשבת בשעת רעוא דרעוין: הרב קרסיק, וגיסו הרב משה גוראריה. הם היו חוזרים דא"ח לסירוגין. המתפללים זוכרים כי כולם ישבו ושמעו את המאמר גם כאשר שבת יצאה זה מכבר.  
בדרך כלל היו שניים שחוזרים חסידות בשבת בשעת רעוא דרעוין: הרב קרסיק, וגיסו הרב משה גוראריה. הם היו חוזרים דא"ח לסירוגין. המתפללים זוכרים כי כולם ישבו ושמעו את המאמר גם כאשר שבת יצאה זה מכבר.


סדר זה, נמשך עד לפטירתו של הרב קרסיק בשנת תש"כ, ולאחר מכן נוספו לחוזרי המאמרים עוד כמה מן המתפללים הקבועים, וביניהם: הרב [[ישראל צבי הבר]] והרב [[לייב כהן]].
סדר זה, נמשך עד לפטירתו של הרב קרסיק בשנת תש"כ, ולאחר מכן נוספו לחוזרי המאמרים עוד כמה מן המתפללים הקבועים, וביניהם: הרב [[ישראל צבי הבר]] והרב [[מיכאל יהודה אריה לייב כהן]].


==משפיעי בית הכנסת==
==משפיעי בית הכנסת==
שורה 134: שורה 132:
בבית הכנסת היו דמויות הוד רבות, חלקם באופן קבוע וחלקם כמבקרים.
בבית הכנסת היו דמויות הוד רבות, חלקם באופן קבוע וחלקם כמבקרים.


בשנים הראשונות, היו משפיעי בית הכנסת ראשי החסידים שהגיעו לארץ, הלוא הם החסיד עובד ה' הרב [[זלמן משה היצחקי]], והמשפיע הנודע ר' [[מיכאל דבורקין]].
בשנים הראשונות, היו [[משפיע|משפיעי]] בית הכנסת חשובי החסידים, שהגיעו באותן שנים לארץ הקודש ר' [[זלמן משה היצחקי]], והמשפיע הנודע ר' [[מיכאל דבורקין]].
 
לאחר שר' זלמן משה לקה בשיתוק, ור' מיכאל עבר לחצרות קודשנו, נטלו את ההנהגה, לצידו של רב בית הכנסת הרב קרסיק, גיסו המשפיע המשכיל הנודע בחסידות הרב [[משה גוראריה]], ואחיינם החסיד הרב [[נחום גולדשמיד]]. השניים היו משלימים אחד את השני כל אחד עם גישתו שלו, לעיתים היו ביניהם אף מחלוקות שהם לשם שמיים, אך אחוות החסידים ניצחה לבסוף.
 
לאחר פטירתם הותירו חלל ריק, שכן בני הדור הקודם רובם נפטרו, ולא היה מי שימלא את מקומם.
מספר שנים חלפו, ובהתוועדות י"ט כסלו [[תשל"ז]] הורה [[הרבי]] כי בכל קהילה חב"דית, יש צורך למנות משפיע אחד או שניים. בעקבות הוראה זו, מונו משפיעים בקהילות חב"ד בכל רחבי תבל.
 
בעקבות כך בקהילה הוחלט למנות את הרב [[ישראל צבי הבר]] ואת הרב [[שלום בער בוטמן]]. סוכם כי הרב הבר יתוועד ב[[אידיש]], והרב בוטמן ב[[עברית]], וכך לא יפול הנטל על אחד מהם.
 
כארבע שנים כיהנו שני המשפיעים; הם התוועדו יחדיו, וסייעו למתקרבים חדשים בתחילת דרכם. כעבור ארבע שנים נסע הרב הבר ל[[רומניה]] בשליחות הרבי, ומאז ועד היום מכהן הרב [[שלום בער בוטמן]] כמשפיע קהילת חב"ד בתל אביב. בנוסף, הרב בוטמן משמש כ[[בעל קורא]] בבית הכנסת.


==בית הכנסת כיום==
לאחר שר' זלמן משה לקה בשיתוק, ור' מיכאל עבר לחצרות קודשנו, נטלו את ההנהגה, כמשפיע שימש המשכיל הנודע בחסידות הרב [[משה גוראריה]], ואחיינם החסיד הרב [[נחום גולדשמיד]]. השניים היו משלימים אחד את השני כל אחד עם גישתו שלו, לעיתים היו ביניהם אף מחלוקות שהם לשם שמיים, אך אחוות החסידים ניצחה לבסוף. לאחר פטירתם הותירו חלל ריק, שכן בני הדור הקודם רובם נפטרו, ולא היה מי שימלא את מקומם. מספר שנים חלפו, ובהתוועדות י"ט כסלו [[תשל"ז]] הורה [[הרבי]] כי בכל קהילה חב"דית, יש צורך למנות משפיע אחד או שניים. בעקבות הוראה זו, מונו משפיעים בקהילות חב"ד בכל רחבי תבל.
הבניין בו שכן בית הכנסת חב"ד הנוסטלגי ב'נחלת בנימין' בתל-אביב, ורשם פרק מפואר בתולדות ימי חב"ד, נהרס בשנת [[תשע"ט]] עד יסודותיו בהחלטת הבעלים של הבנין על מנת להקים בנין חדש וגדול יותר.


כשיבנה במקום בניין חדש יוקצה מקום לבית הכנסת.
בעקבות כך בקהילת חב"ד בתל אביב הוחלט למנות למשפיעי הקהילה את הרב [[ישראל צבי הבר]] ואת הרב [[שלום בער בוטמן]]. סוכם כי הרב הבר יתוועד ב[[אידיש]], והרב בוטמן ב[[עברית]], וכך לא יפול הנטל על אחד מהם.


חלק מבני הקהילה, בראשות הרב [[שלמה הלפרן]], עברו להתפלל במבנה ברחוב יבנה הסמוך.
כארבע שנים כיהנו שני המשפיעים; הם התוועדו יחדיו, וסייעו למתקרבים חדשים בתחילת דרכם. כעבור ארבע שנים נסע הרב הבר ל[[רומניה]] בשליחות הרבי, ומאז כיהן הרב [[שלום בער בוטמן]] כמשפיע קהילת חב"ד בתל אביב. בנוסף, הרב בוטמן שימש כ[[בעל קורא]] בבית הכנסת.
 
==רבני בית הכנסת==
רב בית הכנסת הוא באופן קבוע גם רב הקהילה החב"דית בתל אביב.
*הרב [[חיים אליעזר קרסיק]] - מהקמת בית הכנסת עד פטירתו בשנת [[תש"כ]].
*חתנו - הרב [[משה אשכנזי]] - עד פטירתו בשנת [[תשס"ז]].
*בנו - הרב [[חיים אשכנזי]] - עד פטירתו בשנת [[תש"ע]].
*חתנו - הרב [[שלמה הלפרן]] - כיום. מוסר בבית הכנסת שיעור בחסידות בליל שבת ובשבת בבוקר לפני התפילה.


==גבאי בית הכנסת==
==גבאי בית הכנסת==
בית הכנסת הצטיין תמיד בסדר וניקיון, כיבוד כדבעי בקידושים ובהתוועדויות, ועליות מסודרות, וזאת בזכות ה[[גבאי|גבאים]] וביניהם:
בית הכנסת הצטיין תמיד בסדר וניקיון, כיבוד כדבעי בקידושים ובהתוועדויות, ועליות מסודרות, וזאת בזכות ה[[גבאי]]ם וביניהם:
*הרב [[שלום חסקינד]].
*הרב [[שלום חסקינד]]
*הרב [[אלתר חנין]]{{הערה|1=[http://www.shturem.net/index.php?section=news&id=100114 ח"כ דב חנין הפתיע: "אני צאצא של האדמו"ר האמצעי"]}}.
*הרב [[אלתר חנין]]  
*הרב [[ישראל צבי הבר]].
*הרב [[ישראל צבי הבר]]
*הרב [[יחזקאל רייכמן]].
*הרב [[יחזקאל רייכמן]]
*הרב [[שלום בער בוטמן]] - כיום.
*הרב [[שלום בער בוטמן]]
*הרב [[בועז סגל]] - כיום.
*הרב [[בועז סגל]] - כיום


==מתפללים מפורסמים==
==מתפללים מפורסמים==
שורה 173: שורה 153:


הרשימה דלהלן, לא כוללת הרבנים המשפעים הגבאים וכיוצ"ב. (שמופעים ברשימות הסמוכות).
הרשימה דלהלן, לא כוללת הרבנים המשפעים הגבאים וכיוצ"ב. (שמופעים ברשימות הסמוכות).
 
*הרב [[ישראל אריה לייב שניאורסון]]{{הערה|היה מגיע להתוועדויות שונות, כגון י"ט כסלו, ושמחת תורה, ועוד.}}, אחיו של כ"ק [[אדמו"ר שליט"א]].
*הרב [[ישראל אריה לייב שניאורסון]]<ref>היה מגיע להתוועדיות שונות, כגון י"ט כסלו, ושמחת תורה, ועוד.</ref>, אחיו של כ"ק [[אדמו"ר שליט"א]].
*הרב [[בן ציון שניאורסון]], גיסו של [[אדמו"ר הריי"צ]].
*הרב [[בן ציון שניאורסון]], גיסו של [[אדמו"ר הריי"צ]].
* הרב [[ברוך אליהו שניאורסון]], נכד האדמו"ר הרב [[שמריה נח מבוברויסק]].
* הרב [[ברוך אליהו שניאורסון]], נכד האדמו"ר הרב [[שמריה נח מבוברויסק]].
*הרב [[רפאל נחמן כהן]].
*הרב [[רפאל נחמן כהן]].
*הרב [[שמער'ל גוראריה]].
*הרב [[שמער'ל גוראריה]].
*הרב [[שמואל זלמנוב]].
*הרב [[שמואל זלמנוב (קורסקר)|שמואל זלמנוב]].
*הרב [[שאול דובער זיסלין]].
*הרב [[שאול דובער זיסלין]].
*הרב [[פנחס טודרוס אלטהויז]].
*הרב [[פנחס טודרוס אלטהויז]].
*הרב [[יואל כהן]].
*הרב [[יואל כהן]].
*הרב [[מרדכי דובינסקי]].
*הרב [[משה דובינסקי]].
*הרב [[מיכאל דבורקין]].
*הרב [[מיכאל דבורקין]].
*הרב [[אורי בן שחר]].
*הרב [[אורי בן שחר]].
שורה 192: שורה 171:
*הרב [[משה דובער גנזבורג]].
*הרב [[משה דובער גנזבורג]].
*הרב [[נפתלי דוליצקי]].
*הרב [[נפתלי דוליצקי]].
*הרב [[מנחם מן ליפסקר]]
==בית הכנסת כיום==
===יבנה===
בשנים האחרונות הודיעו בעלי הבנין שרוצה לשפץ כל המקום, ובנתיים עברו המתפללים לבית כנסת ברחוב יבנה וכשתסתיים הבניה יחזור בית הכנסת למקומו באופן רחב יותר.
הבניין בו שכן בית הכנסת חב"ד הנוסטלגי ב'נחלת בנימין' בתל אביב, ורשם פרק מפואר בתולדות ימי חב"ד, נהרס בשנת [[תשע"ט]] עד יסודותיו בהחלטת הבעלים של הבנין על מנת להקים בנין חדש וגדול יותר.
כשיבנה במקום בניין חדש יוקצה מקום לבית הכנסת.
בני הקהילה, בראשות הרב [[שלמה הלפרן]], עברו להתפלל ב[[בית כנסת]] אחר ברחוב יבנה הסמוך.


==ראו גם==
==ראו גם==
שורה 198: שורה 188:


==לקריאה נוספת==
==לקריאה נוספת==
*[[אוצר החסידים (ספר)|אוצר החסידים]] בארץ הקודש, יוסף אשכנזי.
* [[אברהם רייניץ]], '''חייל בשירות הרבי''', תולדות ר' [[איצ'קה גנזבורג]]
*[[הרב מרדכי שמואל אשכנזי (ספר)]], יוסף אשכנזי.
* [[שניאור זלמן ברגר]], '''עבד אברהם אנכי''', תולדות הרב [[אליעזר קרסיק]]
* '''איש חסיד היה''', תולדות הרב [[שמער'ל גוראריה]]
* '''בדרכי החסידים''', ר' [[יואל כהן]]
* [[יוסף אשכנזי]], '''[[אוצר החסידים (ספר)|אוצר החסידים]]''' בארץ הקודש.
*[[יוסף אשכנזי]], '''[[הרב מרדכי שמואל אשכנזי (ספר)]]'''.


==קישורים חיצוניים==
==קישורים חיצוניים==
*[http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=46645 בתי כנסת חב"ד בתל אביב], שניאור זלמן ברגר {{בית משיח}}
*[http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=46645 בתי כנסת חב"ד בתל אביב], [[שניאור זלמן ברגר]] {{בית משיח}}
*[http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&url=article&id=46990 חסידים 'בוערים' ב'נחלת בנימין'], מנחם זיגלבוים {{בית משיח}}
*[http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&url=article&id=46990 חסידים 'בוערים' ב'נחלת בנימין'], [[מנחם זיגלבוים]] {{בית משיח}}
*[https://col.org.il/news/115660 רגע לפני הריסת בית הכנסת: הרב בוטמן משחזר] {{COL}}
*[https://col.org.il/news/115660 רגע לפני הריסת בית הכנסת: הרב בוטמן משחזר] {{COL}}
*[http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&url=article&id=51408 'אש בוערת' בנחלת בנימין] {{אינפו}}
*[http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&url=article&id=51408 'אש בוערת' בנחלת בנימין] {{אינפו}}

גרסה אחרונה מ־00:27, 11 באוגוסט 2024

הכניסה לבית הכנסת, ניתן לראות בקטן את השלט "בית הכנסת מרכז חב"ד". תמונה מסביבות שנת תש"ל

בית כנסת מרכז חב"ד תל אביב (ידוע יותר על שם הרחובות בהן שכן בית הכנסת: מונטיפיורי, נחלת בנימין, וכיום יבנה) הוא בית כנסת חב"די מהראשונים בתל אביב.

בית הכנסת היווה את המרכז של קהילת חב"ד בתל אביב, שהייתה מהקהילות המרכזיות[1] בארץ הקודש בעשר שנים האחרונות של הדור השישי ובימי הבראשית של הדור השביעי.

היסטוריה[עריכה | עריכת קוד מקור]

התוועדות בבית הכנסת "נחלת בנימין" ובשולחן הקידמי נראים הרב שמריהו ששונקין, הרב אלימלך קפלן, הרב אליעזר קרסיק

בראש חודש שבט תשי"ד כתב הרבי:

אל הגבאים והמתפללים דבית הכנסת מרכז חב"ד תל אביב

ד' עליהם יחיו

שלום וברכה!

נצטערתי להשמועות אשר לא בכל יום יש מנין להתפלל בציבור בביהכ"נ שלהם, ולא עוד אלא שבאיזה ימים בית הכנסת אפילו סגור לגמרי.

בודאי למותר להעיר אשר אם בכל הזמנים ובכל המקומות היו בתי כנסיות ובתי מדרשות - "מקדש מעט", שמהם תצא תורה לכל הסביבה, על אחת כמה וכמה שההכרח בזה גדול פי כמה בזמנינו זה ובפרט בארצנו הקדושה, תבנה ותכונן על ידי משיח צדקנו, אשר עיני ה"א בה מראשית השנה ועד אחרית שנה.

ובימים אלו דחודש שבט, בו יום ההילולא של נשיאנו כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, ובשבתות שלפניו ושלאחריו עת רצון היא וימי סגולה להתחזק ולמצוא דרכים המתאימים לתקן את הנ"ל באופן אשר מכאן ולהבא יהי' בית הכנסת ובית מדרש פתוח בכל יום ובכל לילה, מקום תפלה ותורה, תורה ברבים, בתורת הנגלה ותורת החסידות.

וידוע מסורת רבינו הזקן בעל התניא (פוסק בנסתר) והשלחן ערוך (פוסק בנגלה) אשר "בגלל המסירת נפש הלזו על תורת החסידות פסקו בבי"ד של מעלה, אשר בכל ענין של תורה יראת שמים ומדות טובות תהי' יד מקושריו והולכי בעקבותיו על העליונה" (קצורים והערות לספר לקוטי אמרים, סוף עמ' קכ"ב).

בברכת הצלחה בענין הנ"ל הוא מקדש מעט ובפעולותיהם בקדש בכלל.

המחכה לבשורות טובות.

אגרות קודש חלק ח אגרת ב'שעח

מונטיפיורי[עריכה | עריכת קוד מקור]

קבוצה[2] גדולה מהחסידים שיצאו מרוסיה בשנים תרצ"ד-ז עלו לארץ ישראל. תחילה, שכרו החסידים דירה קטנה לבית כנסת ברחוב מונטיפיורי 36, ובו התפללו, התוועדו וחיו את חייהם החסידיים. רב בית הכנסת היה הרב שלמה יוסף זווין עד מעברו לירושלים, אז נבחר הרב חיים אליעזר קרסיק לתפקיד.

נחלת בנימין[עריכה | עריכת קוד מקור]

הקהילה החב"דית במקום הלכה והתרחבה, ובית הכנסת הישן ברחוב מונטיפיורי היה צר מהכיל את המתפללים. בשנת ת"ש עברו המתפללים להתפלל בבית הכנסת, במקום שכור בדמי מפתח[3] ברחוב נחלת בנימין[4] 23. בית הכנסת מוקם בקומה ראשונה, ובקומה השניה שכן 'שטיבל' של חסידי גור[5].

ועד הבנין[עריכה | עריכת קוד מקור]

ספרי התורה בבית הכנסת, היו מושאלים, וביוזמת המתפללים החלה בשנת תש"ב כתיבת ספר תורה במיוחד לבית הכנסת, ובו' בכסלו תש"ג הוכנס הספר. הרב אליעזר קרסיק שכיהן כרב הקהילה, כאב את העובדה שטרם נבנה בית הכנסת ראוי לשמו, שכן גם מבנה בית הכנסת בנחלת בנימין היה צר מהכיל את מתפללי בית הכנסת ואת ההתוועדויות החסידיות שנערכו בו. באותו אירוע רב משתתפים של הכנסת ספר תורה, הוא נשא דברים בנושא. בפתיחת דבריו ציטט ממכתב אדמו"ר הריי"צ, בנוגע לבניית בית הכנסת[6]. ולאחר מכן דיבר אודות מעלת וחשיבות בניית בית כנסת חב"ד בתל אביב: "אני חושב שלמותר לבאר לאנ"ש גודל הנחיצות בבנין בית כנסת חב"ד, כל אגודה ואגודה פה יש לה מקומה, ואנחנו שהננו באמת כל העורק חיים ביהדות אין לנו מקום, ביומא דפגרא כמו בי"ט כסלו וכדומה, מוכרחים הרבה אנ"ש ללכת הביתה באין אפשרות בשום אופן להיכנס, ואם היה אצלנו מקום קבוע היו מתרבים המתפללים כל השנה".

בו במקום נבחרו חברי ועד הבנין מקרב המתפללים הקבועים: הרב אליעזר קרסיק עצמו, ר' נחום יהושע ארשלר, ר' פנחס אלטהויז, ר' משה גוראריה, ר' יצחק אייזיק קריבושיי, ר' ישעיהו גינזבורג, ר' נפתלי דוליצקי, ר' ברוך אליהו שניאורסון ור' משה פישקין.

שבוע לאחר מכן התקיימה אסיפה ראשונה, במהלכה מונה רב הקהילה ליו"ר הועד. באסיפה הוחלט כי הועד צריך להשיג מגרש לבנייה במרכז העיר, שיתאים לבנין בית כנסת גדול עם כל הפרטים שאדמו"ר הריי"צ דרש במכתב הנזכר.

כצעד ראשון, תרם כל אחד מהנוכחים סכום כסף לבניית בית הכנסת. כשבוע לאחר האסיפה, בכ"ב כסלו, כתבו חברי הועד לרבי הריי"צ אודות הקמת הועד, וכי כבר החלו ברישום הועד בממשלה. החברים אף ביקשו מהרבי ברכה, וסיוע כספי.

לאחר קשיים רבים הפעילות להקמת בית הכנסת הופסקה. גם בשנים הבאות נערכו ניסיונות שונים להתארגן לקראת בניית בית כנסת ראוי לשמו, אך ללא הצלחה. כך נותרה קהילת חב"ד בתל אביב במשך עשרות בשנים במבנה הצר יחסית ובדמי מפתח.

מאז שנת תשמ"ו קטע הרחוב שלפני הבית הכנסת הפך ל
שגיאות פרמטריות בתבנית:מונחון
לא נמצא templatedata תקין מדרחוב. אזור "נחלת בנימין" כיום נחשב למקום יוקרתי של אמנים, אך במשך שנים המקום היה פשוט יותר[7].

שיפוץ וחידוש[עריכה | עריכת קוד מקור]

בית הכנסת היה פשוט במראהו, בהתחלה היה שני חדרים, ובשנים מאוחרות יותר בנו את העזרת נשים בשלושה שלבים.

הרב חיים שמריהו גוראריה תרם את הארון קודש, ונמכרה לו הזכות בשש וחצי אלף דולר, סכום שהספיק לא רק לבנין ארון קודש מפואר אלא גם לדברים נוספים. סביב כותלי בית הכנסת היו ארונות ספרים רבים, עם ספרי נגלה וחסידות, ובראשם ספרי הרבי.

בשנות המ"מים, יהודי שהתקרב לתורה ומצוות על ידי הרב שלום בער בוטמן בשם משה גוסרוו לנצ'ביקי, תרם ריהוט ושיפוץ של כל בית הכנסת. וכן המנורות, אך שלטי ההקדשות על המנורות נשארו ישנים שתרמו זקני החסידים על שם יקיריהם. על פי הוראת משפיע בית הכנסת הרב בוטמן, נשארו שני שולחנות ישנים וספסל כהמשך של הדורות: "כי עליהם חסידים בכו ביום הכיפורים, ורקדו בשמחת תורה" כדבריו.

במערב בית הכנסת היה מטבחון קטן, שממנו הוציאו במהלך השנים כיבוד עשיר להתוועדויות ולקידושים. בקיר הצפוני של בית הכנסת הייתה תלויה תמונה של הרבי. ולידה לוח כולל חב"ד. בפינה דרומית מזרחית יש מקום מיוחד לרב בית הכנסת. על המפה בסטנדר של החזן מוזכר הרב הראשון של בית הכנסת הרב קרסיק.

בשנים מאוחרות יותר הקימו אוהל גדול בחצר האחורית של בית הכנסת, במקום בו עמדה הסוכה, בו התקיימו הקידושים וההתוועדויות לנשים.

האווירה בבית הכנסת[עריכה | עריכת קוד מקור]

שמחה משפחתית ב'נחלת בנימין'. בראש השולחן יושבים הרב שניאור זלמן גרליק רבו של כפר חב"ד והרב שאול דובער זיסלין, מאחור עומדים ר' ישראל צבי הבר ור' יעקב פלס

על האווירה המיוחדת בבית הכנסת בימים ההם, סיפר הרב יצחק (איצק'ה) גנזבורג[8]: "בית הכנסת שקק חיים מהשעות המוקדמות של הבוקר, עד השעות המאוחרות של הלילה. הרב קרסיק מסר שיעור בגמרא; הרב שלמה תומרקין מסר שיעור בעין יעקב, והרב נחום גולדשמיד מסר שיעור בחסידות. "הייתה תקופה שבכל שבת בבוקר היו הולכים לביתו של אחד מאנ"ש לשיעור חסידות, כל שבת בבית אחר. פעם זה היה בביתו של הרב קרסיק, פעם בביתו של הרב משה ירוסלבסקי, ופעם בביתנו. הרעיון היה להפיח חיים בבתי אנ"ש. רק לאחר השיעור היו הולכים כולם יחד להתפלל בבית הכנסת."

הרב חיים אשכנזי סיפר:

""מרכז החיים היה בבית הכנסת: ההתוועדויות, השיעורים וכל הווי החיים היה בבית הכנסת. תמיד חיפשו 'יומא דפגרא' או סיבות אחרות כדי לבוא לבית הכנסת, מי שהיה לו קצת זמן פנוי, הגיע לבית הכנסת ישב ולמד, זה מה שאיחד את הקהילה, התוועדו, התפללו יחד, למדו חסידות ונגלה, התווכחו ביחד, התחבקו ביחד. הכל היה בבית הכנסת"

ההתוועדויות[עריכה | עריכת קוד מקור]

מרכז החיים בבית הכנסת היו ההתוועדויות.

בכל 'שבת מברכים' ובשבתות הקרובות ליומי דפגרא, התקיימה התוועדות חסידית והמתוועדים, רובם בוגרי ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש, השרו אווירה חסידית מיוחדת.

ביומי דפגרא חסידיים כמו י"ט כסלו וי"ב תמוז, היו נערכות גם התוועדויות בהשתתפות הקהל הרחב, וחשובי החסידים היו נואמים: הרב אליעזר קרסיק, הרב משה גוראריה, הרב שאול דובער זיסלין, ר' נחום גולדשמיד ועוד.

הרב משה גוראריה והרב קרסיק, היו מראשי המדברים בהתוועדויות בשבתות, בעוד שעל מלאכת הניגונים ניצחו ברמה ר' נחום גולדשמיד ור' פינייע אלטהויז, שניהם היו בעלי מנגנים מופלאים. כשהם היו מנגנים, הייתה משתררת דממה. היו להם ניגונים קבועים מהחביבים עליהם, עד שהיו נקראים "הניגון של נחום" ו"הניגון של פינייע".

התוועדויות בבית הכנסת, היו מתקיימות כמעט כל שבת, והיו נמשכות עד שעת מנחה בערך ולאחר מנחה הייתה חזרת חסידות. לא תמיד היו חוזרים הביתה בצהרי יום השבת והכיבוד היה תואם לימים ההם: דג מלוח ומעט מזונות, 'משקה' ומים מהברז. אפילו 'שתיה קלה' לא הייתה, גם לא סודה. בפעם הראשונה שהביאו בקבוקי סיפון וסודה. הייתה התנפלות רבתי, וזרקו אותם מהשולחנות. להביא סודה להתוועדות?!, הדבר היה מופרך[9][10].

אסיפות בבית הכנסת[עריכה | עריכת קוד מקור]

אסיפת אגודת חסידי חב"ד ב'נחלת בנימין' בשנת תשי"ב. מימין לשמאל: ר' משה גוראריה, ר' צבי גנזבורג, הרב אליעזר קרסיק, הרב אלכסנדר סנדר יודאסין, ר' פינייע אלטהויז, ר' שמרל גוראריה, ר' שמואל זלמנוב. צולם על ידי ר' שלום חסקינד

אסיפות ציבוריות רבות וחשובות נערכו בבית הכנסת. ביניהם גם חלק מאסיפות אגודת חסידי חב"ד בארץ הקודש.

אסיפת ההכתרה של הרבי[עריכה | עריכת קוד מקור]

האסיפה החשובה ביותר, הייתה ביום ראשון בערב, י"א בשבט תש"י, בעקבות הסתלקות אדמו"ר הריי"צ.

עוד לפני אסיפה זו, נערכה פגישה מקדימה לא מתוכננת בבית רב הקהילה הרב קרסיק. בבית נכחו גדולי וחשובי החסידים בתל אביב, אשר כולם זכו לחסות בצל אדמו"ר הרש"ב ואדמו"ר הריי"צ, הרב זיסלין, הרב יודאסין, ר' שמערל גוראריה, ר' משה גוראריה ור' פינייע אלטהויז.

הדמעות נשפכו כמים, ובכל אופן החלו דיבורים על השלב הבא, וכולם הגיעו להחלטה פה אחד: חייבים להכתיר את "הרמ"ש" לרבי. בהחלטה חשובה זו יצאו כולם לבית הכנסת נחלת בנימין, שכבר היה מלא וגדוש בחסידי חב"ד כואבים. בתחילה נערך מעמד ה'קריעה' וישבו על הקרקע כמחצית השעה. לאחר תפילת ערבית החלה אסיפת חירום בהשתתפות רבנים, משפיעים, חברי אגודת חסידי חב"ד ורבים מחסידי חב"ד מתל אביב וסביבותיה. ההלם היה גדול, תחושה קשה מילאה את האוויר. כמה מהחסידים הכירו את הרמ"ש, הלא הוא הרבי, עוד מהתקופה בה גרו בברית המועצות, ואחרים פגשוהו כאשר נסעו בשנים האחרונות לניו יורק אל הרבי הריי"צ. אולם ברגעים אלו היה קשה לדבר. לפתע, קם ר' אברהם פריז מתוך הקהל והכריז קבל עם ועדה, כי הוא מכיר את הרבי ועל כולם להתקשר אליו: ""רבותיי, אני מכיר את הרמ"ש. עבדתי אתו יחד בחדר אחד כעשר שנים, שולחן ליד שולחן. אני כלל לא עבדתי, כל הזמן הסתכלתי עליו, לראות מה הוא עושה. ואני אומר לכם שהוא מסתיר את עצמו, הוא גונב את דעת כולנו, אני אומר לכם – שהוא הרבי!"." קריאה זו התגלגלה בקרב אנ"ש חסידי חב"ד בכל רחבי הארץ.

אסיפה זו היוותה נקודת התחלה לפעולות רבות ומורכבות שנעשו בחודשים הבאים על ידי אגודת חסידי חב"ד על מנת לקשר את כל חסידי חב"ד בארץ הקודש לרבי ובפעולות אלו נטלו חלק בראש, חשובי מתפללי בית כנסת חב"ד בנחלת בנימין[11].

אסיפת ייסוד הרשת[עריכה | עריכת קוד מקור]

בעקבות הוראת הרבי להקים את רשת אהלי יוסף יצחק בארץ הקודש, התכנסו החסידים לאסיפה בבית כנסת נחלת בנימין, והחלו בגיבוש מתווה לתוכנית התארגנות להקמת הרשת, וחרף האתגרים החסידים השתדלו בכל כוחם למלאות בקשתו של הרבי וההצלחה ידועה[12].

אסיפת חיזוק עם שלוחי הרבי (תשט"ז)[עריכה | עריכת קוד מקור]

בעקבות הרצח שארע בבית ספר למלאכה בכפר חב"ד בא' אייר תשט"ז, קבוצת השלוחים לארץ הקודש (תשט"ז) נשלחה על ידי הרבי כדי לחזק את אנ"ש בארץ הקודש.

השלוחים ערכו מסע חיזוק בארץ במשך שלושה שבועות וביום שלישי, ט"ז מנחם אב תשט"ז בשעות הערב נפגשו כל השלוחים בבית הכנסת נחלת בנימין והתוועדו עם אנ"ש. נאמו השלוחים התמימים שמואל פוגלמן, יהודה קרינסקי ושלום דובער שמטוב.

שמחת תורה בבית הכנסת[עריכה | עריכת קוד מקור]

שמחת הקהילה בשמחת תורה החלה בבית אחד החסידים, התפרצה לרחוב והתכנסה לאווירה משמחת במיוחד בבית הכנסת. בתחילה היו מתוועדים בליל שמחת תורה עד שעה מאוחרת בבית ר' שמואל זלמנוב, ובשנים הבאות בבית הרב קרסיק. בתום ההתוועדות היו הולכים בתהלוכה לבית הכנסת כשלאורך כל רחוב מזא"ה היו עושים 'קולע'ס' ורוקדים. במצב זה היו מגיעים אל בית הכנסת בשעה מאוחרת למדי, ומתחילים ב'אתה הראת'. בשעה הזאת סיימו כבר מתפללי שאר בתי הכנסת את ההקפות ואת סעודות החג, והיו מגיעים לראות את ההקפות של חסידי חב"ד ובית הכנסת היה מלא מפה לפה.

שמחה אמיתית שררה במקום. החסידים כולם שהיו אחרי הרבה 'משקה', 'הוציאו' יותר מהפנימיות שלהם, והיה מה לשמוע ולראות.

גם בלקיחת 'משקה' היה סדר מיוחד. היו חסידים שלקחו 'משקה' בליל שמחת תורה, כמו ר' בן ציון וונגרובר ועוד, והיו שלקחו משקה ביומו של שמחת תורה (ואף פעם לא שינו את הסדר!) כמו ר' יודל שמוטקין ור' ניסן עבער. זו לא הייתה שתיה לשם שתיה, אלא ביטוי חסידי אמיתי של תחושת השמחה.

קירוב אישי ציבור[עריכה | עריכת קוד מקור]

בית הכנסת, נודע בין היתר, כמקום בו התקרבו אישי ציבור לחב"ד. מר זלמן שז"ר, לימים פרזידנט השלישי של מדינת ישראל, התקרב לחסידות חב"ד גם דרך התוועדויות אלו בנחלת בנימין.

היו אישי ציבור נוספים שהתקרבו בצורה כלשהי ליהדות וחסידות, על ידי תפילה או התוועדות בה נטלו חלק בבית הכנסת.

רבני בית הכנסת[עריכה | עריכת קוד מקור]

כבית הכנסת המרכזי של חב"ד בתל אביב, רב בית הכנסת באופן מסורתי הינו רב קהילת חב"ד בתל אביב כולה.

חוזרי מאמרי חסידות[עריכה | עריכת קוד מקור]

בדרך כלל היו שניים שחוזרים חסידות בשבת בשעת רעוא דרעוין: הרב קרסיק, וגיסו הרב משה גוראריה. הם היו חוזרים דא"ח לסירוגין. המתפללים זוכרים כי כולם ישבו ושמעו את המאמר גם כאשר שבת יצאה זה מכבר.

סדר זה, נמשך עד לפטירתו של הרב קרסיק בשנת תש"כ, ולאחר מכן נוספו לחוזרי המאמרים עוד כמה מן המתפללים הקבועים, וביניהם: הרב ישראל צבי הבר והרב מיכאל יהודה אריה לייב כהן.

משפיעי בית הכנסת[עריכה | עריכת קוד מקור]

התוועדות בבית הכנסת. מימין לשמאל: ר' מיכאל דבורקין, ר' שלמה אורנשטיין, ר' פיניע אלטהויז, ר' משה אשכנזי ור' צבי גינזבורג

בבית הכנסת היו דמויות הוד רבות, חלקם באופן קבוע וחלקם כמבקרים.

בשנים הראשונות, היו משפיעי בית הכנסת חשובי החסידים, שהגיעו באותן שנים לארץ הקודש ר' זלמן משה היצחקי, והמשפיע הנודע ר' מיכאל דבורקין.

לאחר שר' זלמן משה לקה בשיתוק, ור' מיכאל עבר לחצרות קודשנו, נטלו את ההנהגה, כמשפיע שימש המשכיל הנודע בחסידות הרב משה גוראריה, ואחיינם החסיד הרב נחום גולדשמיד. השניים היו משלימים אחד את השני כל אחד עם גישתו שלו, לעיתים היו ביניהם אף מחלוקות שהם לשם שמיים, אך אחוות החסידים ניצחה לבסוף. לאחר פטירתם הותירו חלל ריק, שכן בני הדור הקודם רובם נפטרו, ולא היה מי שימלא את מקומם. מספר שנים חלפו, ובהתוועדות י"ט כסלו תשל"ז הורה הרבי כי בכל קהילה חב"דית, יש צורך למנות משפיע אחד או שניים. בעקבות הוראה זו, מונו משפיעים בקהילות חב"ד בכל רחבי תבל.

בעקבות כך בקהילת חב"ד בתל אביב הוחלט למנות למשפיעי הקהילה את הרב ישראל צבי הבר ואת הרב שלום בער בוטמן. סוכם כי הרב הבר יתוועד באידיש, והרב בוטמן בעברית, וכך לא יפול הנטל על אחד מהם.

כארבע שנים כיהנו שני המשפיעים; הם התוועדו יחדיו, וסייעו למתקרבים חדשים בתחילת דרכם. כעבור ארבע שנים נסע הרב הבר לרומניה בשליחות הרבי, ומאז כיהן הרב שלום בער בוטמן כמשפיע קהילת חב"ד בתל אביב. בנוסף, הרב בוטמן שימש כבעל קורא בבית הכנסת.

גבאי בית הכנסת[עריכה | עריכת קוד מקור]

בית הכנסת הצטיין תמיד בסדר וניקיון, כיבוד כדבעי בקידושים ובהתוועדויות, ועליות מסודרות, וזאת בזכות הגבאים וביניהם:

מתפללים מפורסמים[עריכה | עריכת קוד מקור]

בית הכנסת הינו אבן שואבת לאנשים מכל החוגים והסגנונות שהיו מגיעים במיוחד להנות מהאווירה המיוחדת של בית הכנסת, להלן רשימה, של מתפללים קבועים או מבקרים, שהיוו או מהווים חלק מהפסיפס המיוחד של בית הכנסת.

הרשימה דלהלן, לא כוללת הרבנים המשפעים הגבאים וכיוצ"ב. (שמופעים ברשימות הסמוכות).

בית הכנסת כיום[עריכה | עריכת קוד מקור]

יבנה[עריכה | עריכת קוד מקור]

בשנים האחרונות הודיעו בעלי הבנין שרוצה לשפץ כל המקום, ובנתיים עברו המתפללים לבית כנסת ברחוב יבנה וכשתסתיים הבניה יחזור בית הכנסת למקומו באופן רחב יותר. הבניין בו שכן בית הכנסת חב"ד הנוסטלגי ב'נחלת בנימין' בתל אביב, ורשם פרק מפואר בתולדות ימי חב"ד, נהרס בשנת תשע"ט עד יסודותיו בהחלטת הבעלים של הבנין על מנת להקים בנין חדש וגדול יותר.

כשיבנה במקום בניין חדש יוקצה מקום לבית הכנסת.

בני הקהילה, בראשות הרב שלמה הלפרן, עברו להתפלל בבית כנסת אחר ברחוב יבנה הסמוך.

ראו גם[עריכה | עריכת קוד מקור]

לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]

קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]

הערות שוליים

  1. ↑ באותה תקופה היו קהילות חב"דיות גדולות בירושלים, תל אביב ובשנים מאוחרות גם בכפר חב"ד
  2. ↑ הערך מבוסס על כתבותיו של ר' שניאור זלמן ברגר, במיוחד בכתבה בבטאון בית משיח גליון 696.
  3. ↑ "דמי מפתח" הוא כינוי למחיר שמשולם לבעל נכס, לרוב על ידי הדייר, עבור הזכות לשכור את הנכס לתקופה בלתי מוגבלת. הרוכש זכויות בנכס בדמי מפתח משלם לבעל הנכס מחיר השווה בדרך כלל ל-60% משווי הבעלות בו ומקבל את המפתח לנכס, ומכאן כינוי העסקה, השכירות בדרך כלל בעסקה כזו נמוכה מאוד מהמקובל בשוק, וע"פ רוב אינה נתנת להעלאה
  4. ↑ רחוב נחלת בנימין ידוע כיום בעיקר בזכות המדרחוב הנמצא בחלקו הצפוני שבו פועל יריד אומנות. כמו כן הוא ידוע בזכות חנויות הבדים הרבות הנמצאות לכל אורכו.
  5. ↑ הקומה השנייה נמכרה מאוחר יותר לאנשים פרטיים.
  6. ↑ אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ
  7. ↑ חלק מהתוכן להלן מתוך רגע לפני הריסת בית הכנסת: הרב בוטמן משחזר
  8. ↑ בספרו "חייל בשירות הרבי"
  9. ↑ מפי הרב חיים אשכנזי רב בית הכנסת
  10. ↑ מנחם זיגלבוים, חסידים בוערים בנחלת בנימין שבועון בית משיח גליון 699
  11. ↑ עבד אברהם אנכי עמוד 220
  12. ↑ אוצר החסידים ארץ הקודש - בפרק על חב"ד בתל אביב
  13. ↑ היה מגיע להתוועדויות שונות, כגון י"ט כסלו, ושמחת תורה, ועוד.
אוחזר מתוך "https://chabadpedia.co.il/index.php?title=בית_כנסת_מרכז_חב%22ד_תל_אביב_(נחלת_בנימין)&oldid=707046"