פנחס טודרוס אלטהויז

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
(הופנה מהדף פיניע אלטהויז)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

Disambig RTL.svg.png המונח "פנחס אלטהויז" מפנה לכאן. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו פנחס אלטהויז (פירושונים).

הרב פנחס טודרוס אלטהויז
פינייע.jpg
פינייע אלטהויז
לידה ד' כסלו תרנ"ח
ניקולייב
פטירה ט' אייר תשכ"ג
כפר חב"ד
מקום פעילות אה"ק
רבותיו אדמו"ר הרש"ב, אדמו"ר הריי"צ והרבי

הרב פנחס טודרוס אלטהויז (מכונה פינייע) (ד' כסלו תרנ"ח - ט' אייר תשכ"ג) היה חסיד מקושר לאדמו"ר הריי"צ ולאדמו"ר שליט"א, אחד מעסקני חב"ד החשובים בארץ הקודש, וממקימי כפר חב"ד.

תולדות חיים[עריכה]

נולד ביום ד' כסלו בשנת תרנ"ח, באוקראינה בעיר ניקולייב לאביו ר' בנימין אלטהויז.

באותה תקופה חלו על העיר חוקי תחום המושב (חוק שאסר על יהודים לגור בערים הגדולות אלא אם האדם היה עשיר או נושא משרה חשובה) והיהודי היחיד שנותר בה היה ר' שלמה ישעיה רפאלוביץ, קבלן שעסק בבניית אוניות והוא הביא לעיר עובדים ועוזרים יהודים ובהם סבו של ר' פיניע וכך נבנתה קהילה יהודית קטנה.

ר' פינייע הגיע לישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש, עוד לפני היותו בגיל בר מצווה.

לאחר שסיים את הליך הבחינות לישיבה קיבל הודעה מבוחניו שלא התקבל לישיבה, אך הוא מאן להשלים עם הודעה זו ונשאר בבית דודו שהתגורר בליובאוויטש ומרר במשך זמן רב על החלטתה של ועדת הבחינה שלא לקבלו, הוא אף החליט לבוא לישיבה וללמוד למרות שלא התקבל, לימים קיבל דודו הודעה מהנהלת הישיבה שבעקבות רצונו העז של ר' פיניע ללמוד בישיבת תומכי תמימים הוא כן התקבל[1].

עם אדמו"ר הריי"צ[עריכה]

ר' פינייע היה גבאי במניין שהתקיים בבית אדמו"ר הריי"צ בלנינגרד.

בעת שר' חונייע מרוזוב, מזכירו של אדמו"ר הריי"צ לא היה בעיר, ר' פינייע היה ממלא את מקומו. אדמו"ר הריי"צ היה אומר כי נחמד לעבוד איתו.

לר' פינייע היו הרבה שליחויות מאדמו"ר הריי"צ, בעיקר בפעילות עם ארגון הג'וינט מכיוון שהיה לו קשר מיוחד עם פרופסור מגיד בוינה. כמו כן היה בידידות עם מנהל הג'וינט ברוסיה ד"ר ראזין.

בעת המאסר של אדמו"ר הריי"צ היה יושב כל יום בביתו של אדמו"ר הריי"צ. בי"ב תמוז תרפ"ז, כשהרבי שוחרר, טלפנה הרבנית חיה מושקא ובישרה לו כי שיחררו את הרבי. ר' פינייע וחסידים נוספים שהיו בבית יצאו בריקוד. הם המשיכו בריקודי שמחה במשך כל הלילה.

לאחר השחרור התגורר אדמו"ר הריי"צ במלחובקה. כבר אז היה ברור כי לאחר החגים הרבי יעזוב לריגא. ר' פינייע היה שם עם הרבי, ופעם אחת בדרך חזרה מהמקווה, שאל: "מה יהיה אתנו החסידים? הרי הרבי עוזב את רוסיה?". הרבי ענה לו: "חשבתי על היציאה שלי מרוסיה בפרטי פרטים, וכמו שה' נוהג איתי למעלה מדרך הטבע, כך גם עם האנשים שלי ינהג עמם למעלה מדרך הטבע. וה' יעזור שעוד נתראה".

ואכן, עוד הספיק להיות בימים הנוראים של שנת תש"י אצל אדמו"ר הריי"צ.

כשהרבי הריי"צ יצא לריגא, באו לתחנת הרכבת חסידים רבים כדי להיפרד ממנו, אך רק בודדים הורשו לעלות לקרון של אדמו"ר הריי"צ, וביניהם ר' פינייע.

היתר יציאה מרוסיה[עריכה]

יום אחד שמע ר' פינייע מד"ר ראזין ראש הג'וינט בברית המועצות, כי "שואלים עליו", הכוונה על אנשי הנ.ק.וו.ד. שהתעניינו עליו. מיד הוא הזדרז להגיש בקשה לקבלת תעודות. הוא ניסה להסתיר את מקום מגוריו כדי שלא יוכלו לברר אודותיו, ומשום כך סיפר לשלטונות כי הוא גר במוסקבה.

הוא אכן הגיע למוסקבה, שם נסע בחשמלית. לפתע ראה התאספות מוזרה באמצע הרחוב. הוא שאל את אחד האנשים מדוע כולם מתאספים? הלה השיב לו כי קאלינין נמצא שם, הכוונה לנשיא ברית המועצות. באותם ימים היה ידוע כי מי שמצא חן בעיניו של קאלינין, הוא היה מסייע לו. בו במקום קפץ פינייע מהחשמלית ורץ מהר אל מקום ההתאספות. בהגיע תורו התחנן בפני קאלינין, וזה העניק לו מיידית אישור יציאה מרוסיה.

בארץ ישראל[עריכה]

ר' פינייע הגיע באונייה לחיפה בט"ז חשון תרצ"ז. משם נסע לרחובות ומשם לתל אביב. בתחילה היה פועל בניין, והייתה תקופה שהוא ור' רפאל כהן אספו בגדים ישנים ומכרו אותם. פעם מצאו שתי לירות, וזה הספיק להם להתפרנס במשך כמה שבועות.

כמה שנים אחר כך בשנת תש"א הרבי הריי"צ הקים את אגודת חסידי חב"ד בארץ הקודש. בשנת תש"ד כתב אדמו"ר הריי"צ להכניס שם אנשים חדשים, ומינה את ר' פינייע כמזכיר אגו"ח. כך החלה הפעילות שלו. אבל הפעילות הגדולה יותר החלה לאחר שנת תש"ח.

בשנת תש"ג[2] הדפיס את ספר התניא בתל אביב ביחודיות וערך את אותיותיו בסדר חדש. דעתו של הרבי מלך המשיח (אז כונה הרמ"ש) לא הייתה נוחה מהחלטה זו[3].

בביקורו בשנת תש"י בבית חיינו, שאלו הרבי: מנין היה לו הברייטקייט (הנועזות והאומץ) לכך? ר' פינייע בשובבותו האופיינית השיב 'על כל טעות שתימצא במהדורה הזו הוא יתן לרבי דולר'!

כעבור תקופה אזר ר' פינייע עוז ושוחח עם הרבי אודות חובו המצטבר ושאל: מהו הסכום?

השיב לו הרבי בחיבה: "ניט צופיל"...(לא הרבה)![דרוש מקור]

מבוני כפר חב"ד[עריכה]

כחבר הנהלת אגודת חסידי חב"ד בארץ הקודש פעל רבות למען כפר חב"ד, במקרים רבים יחד עם הרב אליעזר קרסיק ובתיאום עם ועד כפר חב"ד. ידועים קשריו עם אישים רבים, ובוודאי לתושבי כפר חב"ד זכורים הביקורים הרבים, כמו ביקור כל חברי ועד הפועל של ההסתדרות, ועוד. הרבה בניינים ומוסדות בכפר חב"ד נבנו בזכותו. הוא היה אישיות בלתי רגילה, ויותר מכך הוא אהב לעשות טובה לכל אחד באשר הוא אדם.

עם תחילת גלי העלייה הגדולים לאחר קום המדינה, הטיל ראש הממשלה בן גוריון על מר לוי אשכול (לימים ראש ממשלה) את התפקיד החשוב של ראש מחלקת ההתיישבות בסוכנות. היה זה תפקיד חשוב מאוד.

היו אז גלים גדולים של עלייה. בתחילה הגיעו עשרות אלפי מעפילים שהוגלו לקפריסין, ולאחר מכן מכל הגלויות: תימן, עירק, צפון אפריקה, בולגריה ועוד. מר אשכול חילק אז את הארץ למשבצות. משבצת הכוונה הייתה למקום יישוב חדש. ר' פינייע היה מהראשונים לבקש משבצת. הוא ביקש להקים יישוב חב"די.

היה לו מראה נאה, כמו שאשכול אמר לאחר כמה פגישות: א שיינער איד (יהודי יפה). הוא לא הרפה עד שקיבל את מה שביקש. הוא רצה 100 יחידות חקלאיות, כאשר כל בית יהיה 84 מטר. הבתים הרגילים שאושרו אז לבנייה היו של 62 מטר בלבד, אבל הוא רצה שיהיו בתים גדולים יותר, בני 84 מטר רבוע. על כל בקשותיו אשכול אמר שאין מספיק תקציב, והוא הלך והשיג תקציבים ממקומות אחרים. מעולם לא התייאש; בזכות העבודה שלו, הבתים בכפר חב"ד היו גדולים יותר.

מי שהשפיע על אשכול יחד עם ר' פינייע, היה שניאור זלמן שז"ר. אשכול לא אהב זאת ואמר לו כי הוא מסתדר לבד עם ר' פינייע, אולם שז"ר לא הרפה ממנו.

מי שעוד נתן לו גיבוי, היה שר החקלאות דאז מר קדיש לוז. כך השלישייה החשובה - שז"ר אשכול ולוז נתנו גיבוי מלא לכל פועלו. הוא השתמש בכל כוחו והדרו וניצל את הקשרים שלו להקמת כפר חב"ד.

פטירתו[עריכה]

הרב שניאור זלמן גפני, שהיה ממקורביו, ביקר אצל ר' פינייע עם רעייתו בחול המועד פסח תשכ"ג. לפני שהלכו הביתה - סיפר הרב גפני - ר' פינייע אמר 'מותר לך להתפלל עבורי'. שאלתי מה קרה, והוא לא רצה לספר.

נפטר ביום שישי ט' אייר תשכ"ג, ונלקח לקבורה בצפת. במהלך הקבורה, ציווה המשפיע ר' שלמה חיים קסלמן להכריז שאדמו"ר הריי"צ הבטיח לו "עימי במחיצתי". מיד לאחר סתימת הגולל - שהסתיימה ממש עם כניסת השבת - אמרו הנוכחים 'לחיים' לעילוי נשמתו, ואת השיריים מהבקבוק שפכו על העפר התחוח ואמרו 'זאג לחיים ר' פיניע' (= תאמר לחיים, ר' פינייע) [4]. איש לא קלט שהאיש החי והתוסס נפטר.

משפחתו[עריכה]

לקריאה נוספת[עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכה]

הערות שוליים

  1. אחיו של ר' פיניע ר' שמואל בצלאל אלטהויז סיפר זאת בהתוועדות בקיץ תשכ"ו בבית הכנסת נחלת בנימין בתל אביב, אם כי הוא סיפר זאת בתחילה תוך כדי ששמר על זהות הבחור בחשאי ורק סיפר ששמע את הסיפור מאחיו, בסיום ההתוועדות ר' שמואל בצלאל גילה שעם אחיו בעצמו התרחש הסיפור. הרב יוסף יצחק חיטריק שנכח באותה התוועדות ושמע מר' שמואל בצלאל את הסיפור פרסם את הסיפור בטורו השבועי בשבועון כפר חב"ד גליון 2045 ע' 33.
  2. שבועון בית משיח גליון 1210 ז' אייר ה'תש"פ עמוד 22.
  3. ע"פ השמועה
  4. *חודשיים לאחר פטירתו, 'מסתמא פיניע יצטרף לניגון..' סי או אל סמליל.jpg