שבעה עשר בתמוז: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מ (החלפת טקסט – "www.chabad.info/index.php" ב־"www.old2.ih.chabad.info/index.php")
 
(30 גרסאות ביניים של 13 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
{{פירוש נוסף|נוכחי=יום התענית|אחר=יום בלוח השנה העברי|ראו=י"ז בתמוז}}
'''שבעה עשר בתמוז''' הוא יום [[תענית]] לזכר כמה מאורעות פורענות שאירעו בו, ובראשם בקיעת חומת העיר [[ירושלים]] לקראת חורבן [[בית המקדש הראשון]] ו{{קח|בית המקדש |השני}}. כאשר חל י"ז בתמוז בשבת, נדחה הצום ליום ראשון, [[י"ח בתמוז]]. ביום זה מתחילים שלושה שבועות של אבלות לזכר החורבן הנקראים [[ימי בין המצרים]].


[[קובץ:שבעה עשר בתמוז.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הובקעה החומה]]
ב[[ביאת המשיח]], יהפך שבעה עשר בתמוז - עם כל הצומות - [[ביטול הצומות לעתיד לבוא|ליום שמחה ומועד]].
'''שבעה עשר בתמוז''' הוא יום בו אירעו חמשה אסונות לכלל ישראל, ומפני כך יש חיוב לצום כדי להתעורר בתשובה.


== שבירת הלוחות ==
==אירועי היום==
ב[[משנה]]{{הערה|תענית פ"ד משנה ו.}} נמנים חמישה מאורעות שבגללם נקבע י"ז בתמוז ליום צום:


ב[[חג השבועות]], זמן מתן תורתנו, ירד ה' על הר סיני ונתן לנו את התורה. היה זה בששי בסיון, שבעה שבועות לאחר יציאת מצרים. למחרת, בשביעי בסיון, עלה משה למרום כדי לקבל את הלוחות הקדושים עם [[עשרת הדברות]]. ארבעים יום ישב בהר ושמע מה' את כל ה[[תורה]] וביאורי המצוות, ארבעים יום אלו נסתיימו בשבעה עשר בתמוז, ואז ירד [[משה]] מן ההר כשבידיו הלוחות. אולם אז ראה במחנה ישראל כי העם עשה עגל זהב, רקדו מסביב והשתחוו לעבודה זרה! מה עשה משה רבנו? זרק את הלוחות מידיו ושברם, מתעוררת השאלה: מה חטאו הלוחות? האם עשה משה רבנו מעשה טוב בזה ששבר את הלוחות?
* '''שבירת הלוחות''' - ב[[חג השבועות]], זמן מתן תורתנו, ירד ה' על הר סיני ונתן לנו את התורה. למחרת, בשביעי בסיון, עלה משה למרום כדי לקבל את הלוחות הקדושים עם [[עשרת הדברות]]. ארבעים יום ישב בהר ושמע מה' את כל ה[[תורה]] וביאורי המצוות. ארבעים יום אלו נסתיימו בשבעה עשר בתמוז, ואז ירד [[משה]] מן ההר כשבידיו הלוחות. אולם אז ראה שבני ישראל חטאו ב[[חטא העגל]], ואז השליך את הלוחות מידיו ושברם.


בתורה נאמר כי ה' אמר למשה: "אשר שיברת", ו[[חז"ל]] הסבירו כי למעשה ניתן להבין את המילה 'אשר' בשני מובנים. בנוסף למובנה הפשוט של המלה, הרי אפשר גם לפרש 'אשר' מלשון אושר. לא רק שה' הסכים למעשה זה שעשה משה, אלא אף הודה לו על כך: אשריך ששברת את הלוחות!
*'''ביטול קרבן התמיד''' - את [[קרבן התמיד]] היו מקריבים ב[[בית המקדש]], מדי יום ביומו, [[כבש (בעל חי)|כבש]] אחד בבוקר וכבש אחד בין הערבים, בתור [[קרבן עולה]]. כשצר האוייב על [[ירושלים]] ובית המקדש, ולא הייתה אפשרות להביא כבשים לקרבן התמיד, היה הכרח להפסיק ולבטל את הקרבן היומיומי הזה. היה זה בשבעה עשר בתמוז.


חכמינו זכרונם לברכה אומרים שעל אף שהלוחות כבדים היו, שכן היו מאבן ספיר, אף על פי כן לא הרגיש משה רבינו כל כובד משא בשאתו אותם, הם היו חרותים באבצע אלקים משני עבריהם - וכולם מעשה נסים.  
* '''בקיעת חומות [[ירושלים]]''' - בימי [[בית המקדש השני]] שמו הרומאים מצור על [[ירושלים]], ובשבעה עשר בתמוז הבקיעו הרומאים - תחת פיקודו של טיטוס הרשע - את חומות העיר, התפרצו לתוך עיר הקודש והחלו להחריבה.


אולם כשנגש משה למחנה וראה את העגל והמחולות - פרחו האותיות האלקיות מן הלוחות. משה הרגיש אז בכובד המשא של לוחות האבן, הוא נתנם לפול מעל ידיו ושברם. לו היתה שבירת הלוחות דבר מקרי - לא היה מודה לו ה' על כך, לא היה נותן לו על כך "יישר כח". אולם התודה הזו שקבל משה מאת ה' והשבח הזה ששבחו ה' על כך בפסוק האחרון שבתורה מוכיח כי מעשה נכון ביותר עשה משה בכך. בשברו את הלוחות לעיני כל ישראל, הראה משה - מה גדול הפשע שעשו בעבדם לעגל. אילו לא היה משה שובר את הלוחות, היתה יכולה להשתרש בקרב ישראל האשליה כי מקום התורה הוא בארון הקודש - במקדש, ואילו בחיים הפרטיים אפשרי גם להרשות מין מותרות הנקרא "עגל הזהב".  
למרות שהמצור בבית המקדש הראשון הובקע בט' בתמוז, התענית היא בי"ז, מפני שעיקר החורבן העכשווי החמור לנו הוא חורבן הבית השני{{הערה|1=[[מגן אברהם]] בהל' ארבע תעניות.}} אך ב[[ירושלמי]] מובא כי לפי האמת גם בחורבן [[בית המקדש הראשון]] הייתה הבקעת המצור בי"ז, ומרוב הצרות טעו בחשבון{{הערה|מובא שם.}}


בזאת הורה לנו משה רבנו, כי אי אפשר לו ליהודי בתרכובת של מעט תורה ומעט אליליות.  
*'''שריפת התורה''' - שרף אפוסטמוס הרשע את התורה.


התורה אינה חפץ המונח רק בארון הקודש, בבית הכנסת, בו בזמן שבביתו הפרטי וברחוב - אפשר, חלילה, לעבוד עבודה זרה. התורה היא תורת חיים - מורה הדרך לחיים היומיומיים, וכל יהודי צריך להתוות דרכו בכל פרט ופרט לפי דרך והוראת התורה.
* '''העמדת צלם בהיכל''' - ביום זה הועמד צלם [[עבודה זרה]] בהיכל [[בית המקדש]]. ב[[תלמוד ירושלמי]]{{הערה|תענית ד, ה.}} חולקים אמוראים אודות צלם זה - לדעה אחת הוא הועמד על ידי המלך מנשה בזמן [[בית המקדש הראשון]], ולדעה שנייה הוא הועמד על ידי היוונים בזמן [[בית המקדש השני]].


== בוטל קרבן התמיד ==
==בחסידות==
העובדה שב[[חודש תמוז]] חל צום [[י"ז בתמוז]], ובו מתחילים שלושת השבועות של אבלות על חורבן הבית והירידה לגלות - מוכיחה, לכאורה, את היותו ענין שלילי. דבר זה מתבטא אף בשם החודש 'תמוז' שהוא על שם עבודה זרה{{הערה|ראה יחזקאל ח, יד ובמצודות שם.}}.


את [[קרבן התמיד]] היו מקריבים ב[[בית המקדש]], מדי יום ביומו, כבש אחד בבוקר וכבש אחד בין הערבים, בתור [[קרבן עולה]]. היה זה קרבן צבור שהקריבו בעד כלל ישראל. לכל ישראל היה חלק באותם קרבנות צבור על ידי מס מיוחד שהוטל עליהם (מחצית השקל). כשצר השונא על ירושלים ובית המקדש, ולא היתה אפשרות להביא כבשים לקרבן התמיד, היה הכרח להפסיק ולבטל את הקרבן היומיומי הזה. היה זה בשבעה עשר בתמוז.  
אך בדור האחרון התחדש בחודש זה יום של שמחה וחג, [[מאסר וגאולת הרבי הריי"צ|חג הגאולה]] [[י"ב תמוז]]. ענין זה מגלה שגם הימים שמגיעים לאחר מכן בהמשך החודש, החל מי"ז בתמוז, אינם עונש ודבר שלילי אלא כוונתם ופנימיותם היא בשביל הגאולה. ועל ידי גילוי [[תורת החסידות]] ניתן ליהודי הכח להרגיש גם בתוך האבלות והצער (הנדרשים על פי ה[[שולחן ערוך]]) את הכוונה הפנימית כיצד הכל מוביל לגאולה, ועל ידי זה הוא הופך את הגלות בפועל ומביא את [[הגאולה האמיתית והשלימה]]{{הערה|לקוטי שיחות חלק י"ח עמוד 315. ועוד.}}.
קרבן מובנו קירוב. תכלית הקרבן היה קירוב בני ישראל לאביהם שבשמים. קרבן התמיד היה קשור יום יום ברגשי תפלה וחרטה מיוחדים, הן בבוקר והן בערב.  


לאחר חורבן בית המקדש, החליפו אנשי כנסת הגדולה את ה[[קרבן]] - ב[[תפלה]], וכמאמר הכתוב: "נשלמה פרים שפתינו", על ידי 'שפתותינו' (התפילות היומיומיות ולמוד דיני הקרבנות) מעלה עלינו הכתוב כאילו הקרבנו את הקרבנות. וכשנזכרים אנו ביום שבעה עשר בתמוז זה, שבו בוטלו הקרבנות, עלינו לזכור עם זאת שעיקר תפקיד הקרבנות היה הקירוב לאבינו שבשמים, וכיום נוכל להתקרב אך ורק על ידי התפלות, שלש פעמים ביום.  
כמו כן, העובדה שיום זה חל בי"ז לחודש - ב[[גימטריא]] "'''טוב'''" - מגלה שגם אירועי החורבן והגלות יש בהם טוב פנימי, שיתגלה בגאולה האמיתית והשלימה{{הערה|שיחות [[דבר מלכות]] פרשת חוקת ופרשת בלק תנש"א. ועוד.}}.


== בו ביום הובקעו חומות ירושלים ==
===תיקון חטא העגל===
ב[[ט"ז בתמוז]] עשו בני ישראל את העגל, ובאותו היום אמר להם [[אהרן הכהן]]{{הערה|תשא לב, ה.}}: "חַג לַה' מָחָר" - ביום [[י"ז בתמוז]] - כיוון שהיה בטוח ש[[משה רבינו]] יספיק לחזור לפני שיתחילו לעבוד את העגל, ואז אכן יעשו חג לעבודת ה' (בזכות ביטול ה[[עבודה זרה|עבודה הזרה]] של העגל). אמנם בפועל השכימו והספיקו לעבדו לפני שירד משה מ[[הר סיני]], אך דברי אהרן הינם בכל זאת אמיתיים ונצחיים. [[האריז"ל]] מפרש שבדברים אלו ישנו "סוד הנרמז בזה", והוא - שעתיד הקדוש ברוך הוא [[ביטול הצומות לעתיד לבוא|לעשות את שבעה עשר בתמוז ליום חג]], ובכך יתקיימו דברי אהרן, כאשר "מחר" כוונתו "לאחר זמן" (כמו שמופיע בתורה בכמה מקומות){{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=33009&st=&pgnum=155&hilite= ספר הליקוטים פרשת תשא]. ועוד. הובא ונתבאר ב[http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16045&st=&pgnum=26&hilite= לקוטי שיחות חלק כ"ד ע' 10].}}.


בימי חורבן בית המקדש השני שמו הרומאים מצור על [[ירושלים]] (בעשרה בטבת). ובשנה השלישית בשבעה עשר בתמוז הבקיעו הרומאים, תחת פיקודו של טיטוס הרשע, את חומות העיר, התפרצו לתוך עיר הקודש והחלו להחריבה.
הסיבה לכך שהפיכת י"ז בתמוז לחג בגאולה, מהווה תיקון גם לחטא העגל (כפי שרצה אהרן באמרו "חג לה' מחר"), היא - שהטעות בחטא העגל היא נתינת המקום למציאות נפרדת מלבד הקדוש ברוך הוא, חס ושלום. וטעות זו תתוקן בשלימות בגאולה כאשר תתגלה [[אחדות ה']] בעולם כולו, ויתעלו אפילו [[ניצוצות קדושה|ניצוצות הקדושה]] הנמצאים בדברים הטמאים ביותר{{הערה|לקוטי שיחות חלק כ"ד שם.}}.
 
היהודים בטחו במבצרים והחומות החזקות שסובבו את ירושלים. כשעזבו בני ישראל את התורה ולא קיימו את הכתוב בה' לא יכלו בתי החומה והמבצר להיות להם למגן ומחסה.
 
וכשם שהזהירונו והתרו בנו נביאינו הקדושים על סבת החורבן - כך גם חזו לנו מראש כיצד נוכל להשתחרר מן החורבן ולהגיע עד הגאולה השלמה על ידי משיח צדקנוף בדרך חיזוק "חומת" היהדות, "חומת" התורה והמצוה, חיזוק האמונה והבטחון בה' יתברך. אז יהיה לנו ה' ל"חומת אש" מסביב, להגן עלינו ולהאיר את דרכנו.
 
למרות שהמצור בבית המקדש הראשון הובקע בט' בתמוז, התענית היא בי"ז, מפני שעיקר החורבן העכשווי החמור לנו הוא חורבן הבית השני{{הערת שוליים|1=[[מגן אברהם]] בהל' ארבע תעניות.}} אך ב[[ירושלמי]] מובא כי לפי האמת גם בחורבן בית המקדש הראשון היתה הבקעת המצור בי"ז, ומרוב הצרות טעו בחשבון{{הערת שוליים|מובא שם.}}
== שרף אפוסטמוס הרשע את התורה ==
 
בכל התקופות ובכל הדורות היו צוררי ישראל מושבעים שידעו ברורות כי כל זמן שבני ישראל ישמרו את התורה - יהנו מנצחיות התורה ונותן התורה, ולא יאונה להם כל רע. צוררים אלו חפשו תחבולות רשע לעקור - חס ושלום - את התורה מחיי ישראל. לזאת שאף צורר ישראל אפוסטמוס הרשע, ובעקבותיו הלכו צוררי ישראל מדור דור, ששרפו את ספרי התורה הקדושים.
 
אולם, מובן מאליו, כי רק על גוילי התורה הצליחו לבצע את זממם הרע, את הקלף שעליו כתבו את התורה - שרפו. אולם אם חדרו מצוות התורה לתוך לבותיהם של בני ישראל - על ידי חינוך יהודי כשר ומקורי - אין לכל שונא ישראל שליטה עליהם. תורה זו נצחית היא, ותעמוד לעד כחומה בצורה.
 
== הוכנס צלם בהיכל בית המקדש ==
 
צוררים אחרים, צועדים צעד קדימה יותר מאותו רשע שאפוסטמוס נקרא. הם אינם מסתפקים בהעלת ספרי התורה על המוקד, הם מכניסים צלם בתוככי היכל בית המקדש. הם מנסים, בכל מיני תחבולות ואמצעים, להכריח ולכפות על היהודים את ה"תורה" שלהם, ורוצים הם להחליפה ולהמירה תחת תורת אל מסיני.
שונאים אלו לאו דוקא מן החוץ יבואו, מבין העמים. שונאים כאלו מופיעים מבפנים, מתוככי עם ישראל, כמאמר הנביא: "מהרסיך ומחריביך - ממך יצאו". כל אלו הנותנים לבניהם חינוך כוזב, חינוך כפרני, המתעלמים מתורה ומצוות ומרחיקים אותם מן התורה ומצוותיה - מרעילים הם בכך את מוחותיהם ולבותיהם הצעירים של בנים אלו.
 
על ידי מעשים מסוג זה - הם מכניסים צלם בהיכל ה'.  


==קישורים חיצונים==
==קישורים חיצונים==
*[http://chabad.co.il/?template=topic&topic=82 י"ז בתמוז וימי בין המצרים, הלכות ומנהגים, מאמרים וסיפורים] - {{חב}}
*'''[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15847&st=&pgnum=172&hilite= ביאורי הרבי על שבעה עשר בתמוז] בספר 'שערי המועדים - חודש תמוז'''
*[http://chabad.co.il/?template=topic&topic=82 י"ז בתמוז וימי בין המצרים, הלכות ומנהגים, מאמרים וסיפורים] - {{חב"ד בישראל}}
*[http://chabad.co.il/?template=article&topic=82&article=573 הוראות הרבי לימי בין המצרים] - {{אינפו}}
*[http://chabad.co.il/?template=article&topic=82&article=573 הוראות הרבי לימי בין המצרים] - {{אינפו}}
*[http://www.old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=55651 "צום הרביעי" אצל הרבי]{{וידאו}} - {{אינפו}}
*[http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=55651 "צום הרביעי" אצל הרבי]{{וידאו}} - {{אינפו}}
*'''[https://chabad.info/beis-medrash/686395/ מכון הלכה חב"ד: הלכות צום י"ז בתמוז]''' {{וידפו}}
 
{{בין המיצרים}}
{{חגים וזמנים}}
{{הערות שוליים}}
{{הערות שוליים}}
{{חגים וזמנים}}
[[קטגוריה:תעניות]]
[[קטגוריה:חגים וזמנים]]
[[קטגוריה:חגים וזמנים]]
[[קטגוריה:בין המצרים]]

גרסה אחרונה מ־12:39, 11 בפברואר 2024

שבעה עשר בתמוז הוא יום תענית לזכר כמה מאורעות פורענות שאירעו בו, ובראשם בקיעת חומת העיר ירושלים לקראת חורבן בית המקדש הראשון והשני. כאשר חל י"ז בתמוז בשבת, נדחה הצום ליום ראשון, י"ח בתמוז. ביום זה מתחילים שלושה שבועות של אבלות לזכר החורבן הנקראים ימי בין המצרים.

בביאת המשיח, יהפך שבעה עשר בתמוז - עם כל הצומות - ליום שמחה ומועד.

אירועי היום[עריכה | עריכת קוד מקור]

במשנה[1] נמנים חמישה מאורעות שבגללם נקבע י"ז בתמוז ליום צום:

  • שבירת הלוחות - בחג השבועות, זמן מתן תורתנו, ירד ה' על הר סיני ונתן לנו את התורה. למחרת, בשביעי בסיון, עלה משה למרום כדי לקבל את הלוחות הקדושים עם עשרת הדברות. ארבעים יום ישב בהר ושמע מה' את כל התורה וביאורי המצוות. ארבעים יום אלו נסתיימו בשבעה עשר בתמוז, ואז ירד משה מן ההר כשבידיו הלוחות. אולם אז ראה שבני ישראל חטאו בחטא העגל, ואז השליך את הלוחות מידיו ושברם.
  • ביטול קרבן התמיד - את קרבן התמיד היו מקריבים בבית המקדש, מדי יום ביומו, כבש אחד בבוקר וכבש אחד בין הערבים, בתור קרבן עולה. כשצר האוייב על ירושלים ובית המקדש, ולא הייתה אפשרות להביא כבשים לקרבן התמיד, היה הכרח להפסיק ולבטל את הקרבן היומיומי הזה. היה זה בשבעה עשר בתמוז.
  • בקיעת חומות ירושלים - בימי בית המקדש השני שמו הרומאים מצור על ירושלים, ובשבעה עשר בתמוז הבקיעו הרומאים - תחת פיקודו של טיטוס הרשע - את חומות העיר, התפרצו לתוך עיר הקודש והחלו להחריבה.

למרות שהמצור בבית המקדש הראשון הובקע בט' בתמוז, התענית היא בי"ז, מפני שעיקר החורבן העכשווי החמור לנו הוא חורבן הבית השני[2] אך בירושלמי מובא כי לפי האמת גם בחורבן בית המקדש הראשון הייתה הבקעת המצור בי"ז, ומרוב הצרות טעו בחשבון[3]

  • שריפת התורה - שרף אפוסטמוס הרשע את התורה.

בחסידות[עריכה | עריכת קוד מקור]

העובדה שבחודש תמוז חל צום י"ז בתמוז, ובו מתחילים שלושת השבועות של אבלות על חורבן הבית והירידה לגלות - מוכיחה, לכאורה, את היותו ענין שלילי. דבר זה מתבטא אף בשם החודש 'תמוז' שהוא על שם עבודה זרה[5].

אך בדור האחרון התחדש בחודש זה יום של שמחה וחג, חג הגאולה י"ב תמוז. ענין זה מגלה שגם הימים שמגיעים לאחר מכן בהמשך החודש, החל מי"ז בתמוז, אינם עונש ודבר שלילי אלא כוונתם ופנימיותם היא בשביל הגאולה. ועל ידי גילוי תורת החסידות ניתן ליהודי הכח להרגיש גם בתוך האבלות והצער (הנדרשים על פי השולחן ערוך) את הכוונה הפנימית כיצד הכל מוביל לגאולה, ועל ידי זה הוא הופך את הגלות בפועל ומביא את הגאולה האמיתית והשלימה[6].

כמו כן, העובדה שיום זה חל בי"ז לחודש - בגימטריא "טוב" - מגלה שגם אירועי החורבן והגלות יש בהם טוב פנימי, שיתגלה בגאולה האמיתית והשלימה[7].

תיקון חטא העגל[עריכה | עריכת קוד מקור]

בט"ז בתמוז עשו בני ישראל את העגל, ובאותו היום אמר להם אהרן הכהן[8]: "חַג לַה' מָחָר" - ביום י"ז בתמוז - כיוון שהיה בטוח שמשה רבינו יספיק לחזור לפני שיתחילו לעבוד את העגל, ואז אכן יעשו חג לעבודת ה' (בזכות ביטול העבודה הזרה של העגל). אמנם בפועל השכימו והספיקו לעבדו לפני שירד משה מהר סיני, אך דברי אהרן הינם בכל זאת אמיתיים ונצחיים. האריז"ל מפרש שבדברים אלו ישנו "סוד הנרמז בזה", והוא - שעתיד הקדוש ברוך הוא לעשות את שבעה עשר בתמוז ליום חג, ובכך יתקיימו דברי אהרן, כאשר "מחר" כוונתו "לאחר זמן" (כמו שמופיע בתורה בכמה מקומות)[9].

הסיבה לכך שהפיכת י"ז בתמוז לחג בגאולה, מהווה תיקון גם לחטא העגל (כפי שרצה אהרן באמרו "חג לה' מחר"), היא - שהטעות בחטא העגל היא נתינת המקום למציאות נפרדת מלבד הקדוש ברוך הוא, חס ושלום. וטעות זו תתוקן בשלימות בגאולה כאשר תתגלה אחדות ה' בעולם כולו, ויתעלו אפילו ניצוצות הקדושה הנמצאים בדברים הטמאים ביותר[10].

קישורים חיצונים[עריכה | עריכת קוד מקור]

הערות שוליים

  1. תענית פ"ד משנה ו.
  2. מגן אברהם בהל' ארבע תעניות.
  3. מובא שם.
  4. תענית ד, ה.
  5. ראה יחזקאל ח, יד ובמצודות שם.
  6. לקוטי שיחות חלק י"ח עמוד 315. ועוד.
  7. שיחות דבר מלכות פרשת חוקת ופרשת בלק תנש"א. ועוד.
  8. תשא לב, ה.
  9. ספר הליקוטים פרשת תשא. ועוד. הובא ונתבאר בלקוטי שיחות חלק כ"ד ע' 10.
  10. לקוטי שיחות חלק כ"ד שם.