ביטול חמץ: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 5: | שורה 5: | ||
ביטול החמץ הוא מד[[אורייתא]], אך זמן הביטול הוא דרבנן. | ביטול החמץ הוא מד[[אורייתא]], אך זמן הביטול הוא דרבנן. | ||
את ביטול החמץ עורכים פעמיים לפני פסח, פעם אחת לאחר [[בדיקת חמץ]] בי"ג ב[[ניסן]] בערב ( | את ביטול החמץ עורכים פעמיים לפני פסח, פעם אחת לאחר [[בדיקת חמץ]] בי"ג ב[[ניסן]] בערב (וביטול חמץ בזמן זה הוא תקנת חכמי הגמרא<REF>[[שו"ע אדה"ז]] סתל"ב סי"ג.</REF>), ופעם אחת לאחר [[ביעור חמץ]] בי"ד בניסן בבוקר, (וביטול זה הוסיפו בדורות האחרונים<REF>שם.</REF>). | ||
== נוסח הביטול == | == נוסח הביטול == | ||
| שורה 15: | שורה 15: | ||
ולאחר [[ביעור חמץ]] אומרים: "כל חמירא וחמיעא דאכא ברשותי דחזיתיה ודלא חזיתיה דימעתיה ודלא חמיתיה דבערתיה ודלא בערתיה לבטל ולהוי הפקר כעפרא דארעא". | ולאחר [[ביעור חמץ]] אומרים: "כל חמירא וחמיעא דאכא ברשותי דחזיתיה ודלא חזיתיה דימעתיה ודלא חמיתיה דבערתיה ודלא בערתיה לבטל ולהוי הפקר כעפרא דארעא". | ||
והטעם לשינוי הוא מפני שבביטול שלאחר בדיקת חמץ לא מבטל את החמץ שמצניע למחר לאכול<REF>ב"ח סתל"ד</REF>. | והטעם לשינוי הוא מפני שבביטול שלאחר בדיקת חמץ לא מבטל את החמץ שמצניע למחר לאכול<REF>[[ב"ח]] סתל"ד.</REF>. | ||
== ביטול חמץ בתורת החסידות == | == ביטול חמץ בתורת החסידות == | ||
גרסה מ־04:50, 2 באפריל 2010
בביטול החמץ אנו מבטלים את כל החמץ הנמצא ברשותינו לפני פסח, על מנת שלא לעבור על איסור חמץ בפסח.
ביטול החמץ הוא מדאורייתא, אך זמן הביטול הוא דרבנן.
את ביטול החמץ עורכים פעמיים לפני פסח, פעם אחת לאחר בדיקת חמץ בי"ג בניסן בערב (וביטול חמץ בזמן זה הוא תקנת חכמי הגמרא[1]), ופעם אחת לאחר ביעור חמץ בי"ד בניסן בבוקר, (וביטול זה הוסיפו בדורות האחרונים[2]).
נוסח הביטול
אך ישנם שינויים קלים בין הנוסחאות של שתי הפעמים בהם מבטלים את החמץ:
לאחר בדיקת חמץ אומרים: "כל חמירא וחמיעא דאכא ברשותי דלא חמיתיה ודלא בערתיה ודלא ידענא ליה לבטל ולהוי הפקר כעפרא דארעא".
ולאחר ביעור חמץ אומרים: "כל חמירא וחמיעא דאכא ברשותי דחזיתיה ודלא חזיתיה דימעתיה ודלא חמיתיה דבערתיה ודלא בערתיה לבטל ולהוי הפקר כעפרא דארעא".
והטעם לשינוי הוא מפני שבביטול שלאחר בדיקת חמץ לא מבטל את החמץ שמצניע למחר לאכול[3].
ביטול חמץ בתורת החסידות
ביטול החמץ על פי חסידות ענינו הוא שבירת הגאוה בליבו של האדם, שהרי החמץ רומז לגאווה, ולכן ביטול החמץ רומז לשבירת הגאוה.
הערות שוליים
- ↑ שו"ע אדה"ז סתל"ב סי"ג.
- ↑ שם.
- ↑ ב"ח סתל"ד.