רבי שלום דובער שניאורסון (אדמו"ר הרש"ב): הבדלים בין גרסאות בדף
חלוקת קונטרסים (שיחה | תרומות) |
מ (החלפת טקסט – "קופסא([^ות])" ב־"קופסה$1") |
||
| שורה 51: | שורה 51: | ||
בחתונה לא השתתף אבי החתן, אדמו"ר המהר"ש, בגלל מצבו הבריאותי. זוגתו, הרבנית רבקה, נסעה עם החתן לחתונה. שבוע לפני החתונה, ביום ראשון [[ה' באלול]] נסע אדמו"ר המהר"ש ללוות את בנו עד לעיירה אחרמווע. שם אמר [[דא"ח]] וסיפר דברים נפלאים. כשסיים לומר את דברי החסידות אמר לבנו החתן: "עכשיו הוא גילוי בחינת [[מוחין דאימא]] ולכן נוסעת אם החתן, ואילו [[לעתיד לבוא]], שאז יתגלה [[מוחין דאבא]], אהיה גם אני עצמי שם". | בחתונה לא השתתף אבי החתן, אדמו"ר המהר"ש, בגלל מצבו הבריאותי. זוגתו, הרבנית רבקה, נסעה עם החתן לחתונה. שבוע לפני החתונה, ביום ראשון [[ה' באלול]] נסע אדמו"ר המהר"ש ללוות את בנו עד לעיירה אחרמווע. שם אמר [[דא"ח]] וסיפר דברים נפלאים. כשסיים לומר את דברי החסידות אמר לבנו החתן: "עכשיו הוא גילוי בחינת [[מוחין דאימא]] ולכן נוסעת אם החתן, ואילו [[לעתיד לבוא]], שאז יתגלה [[מוחין דאבא]], אהיה גם אני עצמי שם". | ||
אדמו"ר המהר"ש אמר לבנו החתן, שלא יחבוש את ה[[שטריימל]] בחתונתו, ובכלל שילבשהו רק בליובאוויטש. בעגלה הונחה | אדמו"ר המהר"ש אמר לבנו החתן, שלא יחבוש את ה[[שטריימל]] בחתונתו, ובכלל שילבשהו רק בליובאוויטש. בעגלה הונחה קופסה ובה כובע עם נוצה, מתנת חתן ואמו לכלה. אדמו"ר המהר"ש ביקש את הכובע והסיר ממנו את נוצתו. | ||
====שבע ברכות==== | ====שבע ברכות==== | ||
גרסה מ־07:21, 7 בספטמבר 2020
| רבי שלום דובער שניאורסון | |
|---|---|
[[קובץ: |250px]]האדמו"ר החמישי בשושלת אדמו"רי חב"ד | |
| אדמו"ר מהורש"ב | |
| לידה | כ' חשוון תרכ"א |
| ליובאוויטש | |
| פטירה | ב' ניסן תר"פ |
| רוסטוב | |
| מקום פעילות | ליובאוויטש |
| השתייכות | חסידות חב"ד |
רבי שלום דובער שניאורסון - האדמו"ר הרש"ב (כ' חשוון תרכ"א (5 בנובמבר 1860) - ב' ניסן תר"פ (21 במרץ 1920)) הוא האדמו"ר החמישי בשושלת אדמו"רי חב"ד, בנם של רבי שמואל (האדמו"ר המהר"ש) ורבקה שניאורסון. ייסד את ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש, אם ישיבות חב"ד בעולם.
תולדות חיים
לידתו
ביום ב' לפרשת חיי שרה כ' בחשוון תרכ"א נולד רבי שלום דובער לאביו רבי שמואל ורבקה שניאורסון, בעיירה ליובאוויטש.
כשנה לפני כן, ביום י' בכסלו שנת תר"כ, חלמה אימו חלום בו ראתה את אמה, מרת חיה שרה ואת סבה, אדמו"ר האמצעי. אמה אמרה לה בפנים שמחות: "רבקה, את ובעלך כיתבו ספר תורה", ואדמו"ר האמצעי הוסיף: "ויהיה לכם בן טוב, ועל שמי אל תשכחו". אמה הוסיפה: "רבקה, השומעת את, מה שאבי אומר לך?" וכך הסתיים החלום. לאחר תשעה ימים, בליל י"ט כסלו, חלמה שוב והפעם בנוסף לאמה וסבה הגיע אדם זקן. אמה אמרה לה: "רבקה, את ובעלך כתבו ספר תורה". אדמו"ר האמצעי אמר: "ויהיה לך בן טוב" והאיש הזקן אמר: "אמן, כן יאמר ה'". אמה סיימה: "סבא, ברך אותה" והאיש הזקן ברכה. אמה ואדמו"ר האמצעי ענו אמן בקול רם והיא התעוררה. לאחר מכן סיפרה את חלומותיה לבעלה אדמו"ר המהר"ש, שאמר כי ברצונו שספר התורה יכתב על קלף מהודר מעורות שחוטים וכשרים. אדמו"ר הצמח צדק ציווה כי תחילת כתיבת ספר התורה יהיה בחשאי, בנוכחות אחיו בלבד ובחדרו. כעבור פחות משנה נולד הבן שנקרא 'שלום דובער' על שם שני סביו, רבי שלום שכנא ואדמו"ר האמצעי.
ביום כ"ו בכסלו בשנת תרכ"א נערכה ברית המילה, לאחר שנדחתה בהוראת אדמו"ר הצמח צדק מיום כ"ז בחשוון.
תספורת והכנסה ל"חדר"
ביום כ' בחשוון שנת תרכ"ד, ביום הולדתו השלישי של אדמו"ר הרש"ב, אמר הסבא אדמו"ר הצמח צדק לבנו אדמו"ר המהר"ש שאת התספורת יעשו בחשאי והוסיף שבערב, לפני היכנסו לגיל שלוש, יביאו את הילד שיישן בחדרו. בבוקר, כששלום דובער קם משנתו, אמר אדמו"ר הצמח צדק למשרת ר' חיים בער חיימסון שיטול את ידיו של הילד, ואדמו"ר הצמח צדק אמר עם הילד את ברכות השחר וענה אמן אחר ברכותיו. לאחר התפילה קרא לבנו וכלתו, הורי הילד, ואמר להם:
"פך השמן הרוחני שנתן מורנו הבעל שם טוב לתלמידו מורנו הרב המגיד ממזריטש למשוח את אדמו"ר הזקן לנשיאות לדורותיו, הנה בכח זה נמשח חותני - אדמו"ר האמצעי, ואני הנה בכוח זה משחתי אותך (אדמו"ר המהר"ש) ובכח זה הנני מושח את הילד".
כנהוג, ההכנסה לחדר של אדמו"ר הרש"ב נעשתה ביום התספורת שלו, והוא הוכנס ללמוד ב"חדר" שהיה בחדר שני של בית המדרש הקטן אצל סבו, אדמו"ר הצמח צדק. מסופר שבמהלך חגיגת ההכנסה של הילד, זרק עליו סבו סוכריות באומרו שהם נזרקו על ידי המלאך מיכאל. הילד קיבל את הדברים בתמימות ונמנע מלאכול את הסוכריות. בערב פסח, בזמן בדיקת כיסי הבגדים של הילדים, קרא אדמו"ר הצמח צדק לנכדו ושאלו מה עשה עם הסוכריות? והוא נאלץ לאוכלן.
מידי יום היה אדמו"ר הרש"ב נכנס עם אחיו רבי שניאור זלמן אהרן שניאורסון אל הסב, אדמו"ר הצמח צדק, שהיה משתעשע איתו ומתעניין בלימודיו.
נישואיו
השידוך
בילדותו שהה אדמו"ר הרש"ב רבות בבית סביו אדמו"ר הצמח צדק. באחד הביקורים נכח שם בנו ר' יוסף יצחק עם בתו שטערנא שרה. אדמו"ר הצמח צדק אמר עליהם: "חתן וכלה". שאל ר' יוסף יצחק את אביו: "שמא לכשיגדל לא יהיה ראוי לה"? השיבו אביו: "זה הקטן יגדל ממך"![1]
ביום י' סיוון תרכ"ה הוחלט וסוכם על השידוך ונכתבו התנאים בין הצדדים. אבי החתן התחייב לתת אלף רובל וחמש שנים אשר בהם הוא נותן להם את דמי המחיה המלאים[2]. אבי הכלה התחייב לתת אלף חמש מאות רובל וחמש שנים אשר בהם הוא נותן להם את דמי המחיה המלאים[3]. הסבא - אדמו"ר הצמח צדק התחייב לתת חמש מאות רובל, אותם יחלקו לעשרה תשלומים ויחלו לתת מיד. זמן החתונה נקבע לקיץ ה'תרל"ה בירושלים (מתוך אמונה בביאת המשיח).
בתקופה שקדמה לחתונה הורה אדמו"ר המהר"ש לבנו, החתן, להבחן ולקבל סמיכה לרבנות, כמנהג בית הרב.
כשהגיע מועד החתונה, תבע אדמו"ר מהר"ש לעשות את החתונה במקום הקדוש בדוגמת ירושלים, של זמן הגלות - בעיירה ליובאוויטש. בפועל, בעקבות סיבות שונות, לא יצא הדבר לפועל והחתונה התקיימה בעיר הכלה אוורוטש (מקום מגורי אבי הכלה).
החתונה
במוצאי שבת פרשת תצא, ביום י"א אלול תרל"ה התקיימה החתונה בעיר אוורוטש. התכנון היה שמיד לאחר החתונה יחזרו החתן והכלה יחד עם הרבנית רבקה שניאורסון לליובאוויטש, אך בעקבות עיכוב לא צפוי הגיעו לליובאוויטש רק במוצאי שבת.
בחתונה לא השתתף אבי החתן, אדמו"ר המהר"ש, בגלל מצבו הבריאותי. זוגתו, הרבנית רבקה, נסעה עם החתן לחתונה. שבוע לפני החתונה, ביום ראשון ה' באלול נסע אדמו"ר המהר"ש ללוות את בנו עד לעיירה אחרמווע. שם אמר דא"ח וסיפר דברים נפלאים. כשסיים לומר את דברי החסידות אמר לבנו החתן: "עכשיו הוא גילוי בחינת מוחין דאימא ולכן נוסעת אם החתן, ואילו לעתיד לבוא, שאז יתגלה מוחין דאבא, אהיה גם אני עצמי שם".
אדמו"ר המהר"ש אמר לבנו החתן, שלא יחבוש את השטריימל בחתונתו, ובכלל שילבשהו רק בליובאוויטש. בעגלה הונחה קופסה ובה כובע עם נוצה, מתנת חתן ואמו לכלה. אדמו"ר המהר"ש ביקש את הכובע והסיר ממנו את נוצתו.
שבע ברכות
רצונו של אבי החתן היה שהחתן והכלה וכל המלווים יחזרו לעיירה ליובאויטש מיד אחרי החתונה, כדי שלכל הפחות יוכל לחגוג עמם את ה"שבת שבע ברכות", אך אבי הכלה ניסה לעכב אותם אצלו עוד, ולפועל יצא מאוחר מהעיירה אוורוטש ולא הספיקו להגיע לליובאויטש לפני שבת, והגיעו במוצ"ש, כשחזר אמר לו אביו, "יש לי דרישת שלום עבורך מאבא (הצמח צדק), מהסבא (אדמו"ר האמצעי), ומאב הסבא (אדמו"ר הזקן), עם לב מבין".
עם היות שהחתן עצמו לא היה נוכח בליובאויטש, אך אדמו"ר המהר"ש היה שרוי בשמחה עילאית מיוחדת במשך כל שבעת ימי המשתה, ואף אמר ריבוי עצום של מאמרי חסידות (32). בשבת שבע ברכות התוועד הרבי שלוש פעמים.
מיד לאחר החתונה אמר אדמו"ר המהר"ש לבנו שיאכל רק בשולחן נפרד בגודל מסויים. במשך שש עשרה שנים אכל הרש"ב על אותו שולחן מבלי שידע מדוע. את סדר יומו מילא אדמו"ר הרש"ב בלימוד תורה[4].
קבלת הנשיאות
| ערך מורחב – חורבן ליובאוויטש |
ביום י"ג תשרי תרמ"ג הסתלק אדמו"ר המהר"ש, אביו של אדמו"ר הרש"ב. דבר זה השפיע עליו בצורה מאוד עמוקה. במשך כאחת עשרה שנים נמשך תהליך קבלת הנשיאות של אדמו"ר הרש"ב[5]. מספר ימים לאחר ההסתלקות, ביום ב' דחג הסוכות, ט"ז בתשרי, אמר אדמו"ר הרש"ב מאמר דיבור המתחיל "כתר יתנו לך"[6]. בחנוכה אמר מאמר נוסף. מאמרים אלו הועתקו ונשלחו לחסידים שקיבלום בשמחה (בדרך כלל אצל אדמורי חב"ד, אמירת מאמר מהווה את האות לקבלת הנשיאות).
בשנת האבילות נהג אדמו"ר הרש"ב בהנהגות מיוחדות; הוא היה מתפלל בחדרו של אביו ולאחר התפילה היה סוגר את הדלת ונשאר בחדר במשך כל היום, שם אכל, שם למד וישן. הוא לא הסכים לקבל אף אחד ולא ענה לשאלות או לבקשת עצות. את כל זמנו הקדיש לתפילה ולימוד תורה ובכללות היה עסוק בהתבודדות ובעבודה עם עצמו ובתוך עצמו[7]. במהלך השנה ובשנים שאחרי כן, נסע מספר פעמים לערים אחרות ומדינות רחוקות מטעמי בריאות.
בשנת תר"נ החל אדמו"ר הרש"ב לקבל אנשים ליחידות באופן זמני. בראש השנה תרנ"ד, החל גם להתפלל במקום הקבוע של אביו, לקבל חסידים ליחידות באופן קבוע ולענות בכתב על שאלותיהם של החסידים. כמו כן היה מוסר את מאמרי החסידות שאמר כדי שהחסידים יוכלו להעתיקם, להפיצם וללמוד אותם[8].
לקהילת חסידי חב"ד היה מאוד חשוב שאדמו"ר הרש"ב יקבל את הנשיאות באופן רשמי ומלא. בהזדמנות מסויימת אמר ר' גרשון דובער מנעוול לאדמו"ר הרש"ב, על סירובו לקבל את הנשיאות: "אדמו"ר הזקן הצית את אור החסידות ואתם רוצים לכבות?" כששמע זאת אדמו"ר הרש"ב - פרץ בבכי. לאחר בקשות והפצרות רבות, ניאות לקבל על עצמו את הנשיאות באופן רשמי ומלא.
עסקנות ציבורית
בתקופת נשיאותו פעל רבות לשיפור מצבם הגשמי והרוחני של היהודים בכלל ויהודי רוסיה בפרט. בערך בשנת תר"נ החליטה ממשלת רוסיה לגרש את כל היהודים ממוסקבה. אדמו"ר הרש"ב ניסה בדרכים שונות לבטל את הגזירה, ללא הצלחה. בזמן ביצוע הגזירה הוא דאג ליישב את יהודי מוסקבה במקומות הולמים. הרבה מעסקנותו הציבורית נעשה בשיתוף פעולה עם גדולי האדמו"רים והרבנים, כאשר עם חלקם היה בקשר מכתבים רצוף ובכמה מקרים אף נפגש עם כמה מהם.
ייסוד ישיבת תומכי תמימים
|
| ערך מורחב – ישיבת תומכי תמימים |
ביום ראשון ט"ו אלול תרנ"ז, בעיצומם של ימי השבע ברכות של חתונת בנו, אדמו"ר הריי"צ, קרא אדמו"ר הרש"ב לוועידה של חמישים איש מבכירי הרבנים והגבירים שהיו אז בליובאוויטש לרגל החתונה והודיע להם על החלטתו לייסד את ישיבת תומכי תמימים. חידושה של הישיבה יהיה הלימוד העיוני של הבחורים בתורת החסידות וההליכה בדרכיה. תלמידי הישיבה שיקראו "תמימים" יהיו מוקד של יראי אלוקים, עובדי ה' מקרב לב ואמת. כעבור יומיים, ביום שלישי י"ז אלול, בחר אדמו"ר הרש"ב את 18 התלמידים הראשונים לישיבה.
שלוש שנים לאחר הקמתה של הישיבה, בשמחת תורה תרס"א, אמר אדמו"ר הרש"ב שיחה בפני תלמידי התמימים, המבוססת על דברי חז"ל "כל היוצא למלחמת בית דוד כותב גט כריתות לאשתו"[9]. בשיחה הסביר את מטרתם של תלמידי התמימים בישיבתו והציב נקודות נוספות בעבודה המוטלת על תלמידי התמימים, חיילי בית דוד.
אסיפת הרבנים עת"ר
|
| ערך מורחב – אסיפת הרבנים עת"ר |
בשנת תר"ע התקיימה בעיר פטרבורג אסיפת רבנים כללית, שעסקה בשאלות מהותיות בדבר מצבו הגשמי והחומרי של העם היהודי.
באסיפה זו השתתפו 42 נציגים של הקהילות היהודיות ברוסיה, ועל פיה נקבעו מספר ענינים, ובראשם - מעמד הרבנים הדתיים בעיני משרדי הממשלה.
תחת הנהגתו של אדמו"ר הרש"ב, התאחדו כל הפלגים והזרמים של היהדות הנאמנה, הציגו חזית אחידה בכל הענינים, והצליחו להגיע למספר הישגים בתחום ההכרה הממשלתית בעניני הדת.
בריאותו
אדמו"ר הרש"ב היה בעל גוף חלש ופעמים רבות בחייו נפל למחלות שונות. בעקבות כך חלק נכבד מחייו בילה הרבי בנסיעות לעיירות מרפא ולרופאים מומחים שונים. בכסלו תרנ"א חלה בחום קשה, למשך כחודשיים. בחודש הראשון היה סגור בחדרו, ובכ"ד טבת יצא מחדרו לתפילה. בקיץ של אותה שנה נסע שלוש פעמים (כל פעם למשך חמשה ימים) לכפר מאזינקעס הסמוכה לליובאויטש לצורך בריאותו.
ביקורו אצל פרופסור פרויד
בחורף תרס"ג (1903) נסע הרבי לווינה עם בנו הרבי הריי"צ ונפגש עם זיגמונד פרויד. הסיבה לנסיעה לווינה ולביקוריו אצל פרויד הייתה אובדן תחושה בידו השמאלית. הרש"ב תיאר במכתביו את מצבו הבריאותי ואת ביקוריו אצל הרופאים והטיפולים שנעשו לו. מהמכתבים עולה כי פרויד נתן לו טיפול בחשמל, שהועיל להחזרת התחושה בידו. הוא המשיך בטיפולים האלה גם בשובו לביתו, אך הציוד שהיה ברוסיה התברר כלא יעיל.
בנוסף לטיפולים, מסתבר שהרבי שוחח עם פרויד בעניינים שונים. בכתבי הרבי הריי"צ מובאים שני תיאורים לשיחות בין השניים. בתיאור הראשון מתעניין פרויד בסדר יומו ובעיסוקו של הרבי, וכששמע שהוא עוסק בחסידות שאל אותו על מהותה. בשיחה שהתפתחה ביניהם הסביר הרבי כיצד ליצור קשר בין המוח ללב כך שהמוח יוכל להעשיר את הלב מבחינה רוחנית. לאחר מכן מתואר כיצד הרש"ב סבל באותה שנה מ'נמיכות הרוח', מאחר שעל פי הרגשתו, לא הגיע למעמד רוחני שהיה בו כדי להשביע את רצונו. פרויד אמר על כך "המוח משיג מה שהלב אינו יכול להכיל, והלב אינו מכיל מה שהמוח משיג" והמליץ שסביבתו ומקורביו יעסקו בתורתו ובכתביו, וידאגו שהדבר ייוודע לו, ובכך יגרמו נחת רוח[10].
אחרית ימיו
המעבר לרוסטוב
|
| ערך מורחב – המסע לרוסטוב (תרע"ו) |
בחודש חשוון תרע"ו עזב אדמו"ר הרש"ב את ליובאוויטש ועבר לרוסטוב בעקבות מלחמת עולם הראשונה
הסתלקותו
|
| ערך מורחב – הסתלקות אדמו"ר הרש"ב |
בחורף תר"פ כבשו הבולשביקים את רוסטוב, לאחר מלחמת אזרחים ארוכה שהשתוללה ברחבי האימפריה הרוסית שנפלה. בעקבות הסכנות בדרכים, ובעקבות הכיבוש, הצטמקה החצר והרבי ביקש שלא יגיעו אליו, והתפילות ואמירת המאמרים נערכו במניינים מצומצמים.
בסוף חודש אדר חלה הרבי הרש"ב, ובמוצאי שבת, אור לב' ניסן תר"פ לפנות בוקר, הסתלק[11].
הרבי נטמן בקברו בבית העלמין היהודי ברוסטוב, ובשנת תרצ"ט, בעקבות כוונת השלטון הקומוניסטי להחריב את בית העלמין - הועבר קברו לבית עלמין אחר.
לאחר ההסתלקות קיבל את הנשיאות בנו יחידו, אדמו"ר הריי"צ.
שלוחיו
אדמו"ר הרש"ב שלח תמימים מבוגרים או נשואים, כשלוחיו לקהילות רוסיה, על מנת לחזק את היהדות במקומות אלו. כמו כן שלח את הרב שמואל לויטין ואחרים לגרוזיה, ואת הרב שלמה יהודה לייב אליעזרוב והרב אברהם חיים נאה לסמרקנד בבוכרה.
תמונתו
|
| ערך מורחב – תמונות וציורי רבותינו נשיאנו |
אדמו"ר הרש"ב הקפיד שלא יצלמו אותו. ההזדמנות היחידה שבה הסכים להצטלם היתה בשנת תר"פ, סמוך להסתלקותו, כאשר היתה תכנית לנסיעת הרבי ומשפחתו מרוסטוב, ולצורך הנפקת הדרכון הצטלם הרבי, וזו התמונה הידועה ממנו כיום[12].
הרבנית חיה מושקא העירה שהתמונה אינה מתארת את פניו האמיתיים, ולכן צייר הרב נחום יצחק קפלן מזכרונו את תואר פני הרבי הרש"ב כששטריימל לראשו, ולאחר הגהות הרבנית - הביעה הרבנית את שביעות רצונה[13]
בשנת תש"פ התגלתה תמונה חדשה, עליה כתוב "רבי שלום דובער שניאורסון מוסקבה תרס"ח מאי (אייר)", והתעורר דיון האם היא אכן תמונת אדמו"ר הרש"ב[14].
ניגוניו
- ניגון מן המיצר - ניגון על הפסוקים שנאמרים לפני תקיעת שופר בראש השנה, המתחיל בפסוק "מן המיצר קראתי י־ה"[15].
- ניגון ברכות קודם התקיעות - ניגון על הברכות שאומרים לפני תקיעת שופר בראש השנה.
- ניגון פסוקים שלאחר התקיעות - ניגון על הפסוקים שנאמרים לאחר תקיעת שופר בראש השנה.
- ניגון רוסטוב - ניגון שהיו מנגנים אצל אדמו"ר הרש"ב בתקופת שהותו ברוסטוב.
- ניגון הכנה לד' בבות - ניגון שהיה חביב על אדמו"ר הרש"] ומושר כהכנה לניגון ד' בבות.
ספריו
- אגרות קודש - אגרותיו של אדמו"ר הרש"ב.יצאו לאור בששה כרכים.
- בשעה שהקדימו תער"ב - המשך ארוך בו נתבארו עיקרי תורת החסידות.
- ספר המאמרים - סדרת ספרים של המאמרים אותם אמר אדמו"ר הרש"ב במהלך שנות נשיאותו.
- ספר השיחות תורת שלום - שיחותיו של אדמו"ר הרש"ב שנאמרו בזמני התוועדויות בחגים ומועדי השנה.
- הגהות לד"ה פתח אליהו - תרנ"ח.
- קונטרסים
- חנוך לנער - קונטרס המכיל את צוואתו הראשונה של אדמו"ר הרש"ב.
- קונטרס ומעין מבית ה' - קונטרס הכולל סדרת מאמרי חסידות של אדמו"ר הרש"ב, העוסקים בביאור הפסוק "ומעיין מבית ה' יצא והשקה את נחל השיטים" על פי תורת החסידות.
- קונטרס התפלה - קונטרס ובו ביאור רחב על עבודת התפילה, תכליתה וענינה בעבודת האדם.
- קונטרס עץ החיים - קונטרס אותו כתב אדמו"ר הרש"ב עבור תלמידי "תומכי תמימים" ובו ביאור אופן הנהגתם הרצויה.
- קונטרס העבודה - קונטרס עבור תלמידי התמימים בו מבואר אופן עבודת השם הרצויה לפי החסידות.
משפחתו
- בנו יחידו, רבי יוסף יצחק - אדמו"ר הריי"צ
לקריאה נוספת
- אברהם חנוך גליצנשטיין, ספר התולדות - אדמו"ר הרש"ב, קה"ת
- הרב משה דובער ריבקין, אשכבתא דרבי - תיעוד על מחלתו האחרונה, ההסתלקות וההלוויה. פלפולים על הנהגתו בימי חוליו של אדמו"ר הרש"ב.
- יוסף יצחק בלוי, תומכי תמימים, הוצאת קה"ת, תשע"ב
- הרב אלישיב קפלון, "בתוך הגולה" - רוסטוב
קישורים חיצוניים
- מנחם זיגלבוים, החתן בן ארבע והכלה בת שבע תיאור שידוכו של אדמו"ר הרש"ב, שבועון בית משיח -
- "אני עולה השמימה" תיאור וסיפור ימיו אחרונים בעלמא דין של הוד אדמו"ר מהורש"ב - תבנית:חב
- זכרונות אודות אדמו"ר הרש"ב - נכתב בידי הרב שניאור זלמן ברגר
- הנהגות קודש, ליקוט הנהגותיו של אדמו"ר הרש"ב
ניסן תשע"ה - נזר ישראל ותפארתו כתבה על אדמו"ר הרש"ב בגליון 'המודיע' לרגל 100 שנה להסתלקותו, גליון שבת פרשת ויקרא ה'תש"פ
- להיות פנסאי, תחנות וציוני דרך בחייו של אדמו"ר הרש"ב לרגל מאה שנה להסתלקותו, מגזין 'א חסידישע דערהער' ניסן ה'תש"פ (אנגלית)
הערות שוליים
- ↑ על פי השמועה.
- ↑ בשנים: ראשונה, שנייה, שלישית, שביעית ושמינית שלאחרי החתונה
- ↑ בשנים: רביעית, חמישית, שישית, תשיעית ועשירית
- ↑ בשבת נהג אדמו"ר הרש"ב לקום בשעה 03:00 לפנות בוקר, ובכל ימות השבוע בשעה 04:00, עסק בלימוד דא"ח והתפלל עד השעה 10:00. לאחר מכן למד יחד עם אחיו הרב שניאור זלמן אהרן שניאורסון והר' שלום מקדין נגלה עד השעה 14:00, ושוב מהשעה 15:00 עד 17:00. ביום השבת למד שולחן ערוך או"ח וחזר משניות בעל-פה, אך עיקר לימודו היה דא"ח וקבלה. בליל שבת נהג להיכנס לאביו לפני תפילת ערבית. בערב שבת ובמוצאי שבת בדרך כלל נשאר ער ועסק בלימוד ובהתעמקות במחשבה בתורת הנגלה או החסידות וביום רביעי בבוקר לרוב אביו אמר לפניו ביחידות ביאור בעניין הדרוש ששמע בשבת.
- ↑ בספר בית רבי כתוב שאדמו"ר הרש"ב לא קיבל את הנשיאות בטענה כי אחיו הגדול, הרב שניאור זלמן אהרן שניאורסון צריך למלא את מקום אביו, אולם הרז"א סירב בתקיפות.
- ↑ ראה בשיחת כ' מרחשון תשמ"ג (התוועדויות ח"א ע' 473).
- ↑ מיומנו של אדמו"ר הריי"צ
- ↑ בהקדמה ללוח היום יום מחשיב הרבי יום התחלת הנשיאות של אדמו"ר הרש"ב, ביום פטירת אביו, אדמו"ר מוהר"ש. ראה באריכות בשיחת כ' מרחשון תשמ"ג (התוועדויות ח"א ע' 469 ואילך).
- ↑ כתובות ט, ב.
- ↑ שיחת ש"פ בחוקותי תשכ"ב
- ↑ לאחר זמן כתב אדמו"ר הריי"צ לכל החסידים: "בחודש הראשון, באור ליום השני, כעשרים רגעים על שעה החמישית בעלות השחר, נפתחו השמים, שמי שמים העליונים, והנשמה הטהורה עלתה להשתפך אל חיק אביה בנעימה קדושה ובשקיטה אצילית מסר רבינו הקדוש נשמתו לא-ל אלקי הרוחות, והוסגרו עיני אב הרחמן, לי, ולכל אחי חניכי בית אלקים, וברגע אחת יתום נהייתי, אני, אתם תלמידיו, ואתנו יחד עם הקודש".
- ↑ הרבי סיפר זאת בקיצור (התוועדויות תש"נ, כרך ב עמ' 50 הערה 67:"...ולאידך - כשבסוף ימיו ברוסטוב הוצרך לנסוע משם, היו זקוקים לתעודה מטעם הממשלה ('פאספארט') שתאפשר הנסיעה, ואז עשו תמונה - ברצונו"
- ↑ כפר חב"ד' גיליון מס' 322 עמ' 33, שם נדפס גם הציור (עמוד 21). הציור הסופי לאחר התיקונים נדפס במהדורה החדשה של הספר רשימות דברים בעמוד 342.
- ↑ התמונה
- ↑ תהלים קיח, ה.
| אדמו"ר הרש"ב | ||
|---|---|---|
| קטגוריות בנושא אדמו"ר הרש"ב | ||
| משפחת אדמו"ר הרש"ב | ||
| חסידים מתקופת אדמו"ר הרש"ב | ||
| ספרי אדמו"ר הרש"ב | ||
| ניגוני אדמו"ר הרש"ב | ||
| הקודם: אדמו"ר המהר"ש |
נשיאי חב"ד י"ג בתשרי - תרמ"ג - ב' ניסן - תר"פ |
הבא: אדמו"ר הריי"צ |
| בית רבי | ||
|---|---|---|
| הבעל שם טוב - המגיד ממזריטש | ||
| משפחת אדמו"ר הזקן | זקניו/זקנותיו: שניאור זלמן · אברהם · ברוך בטלן · רחל | הורים: ישראל ברוך · רבקה | חמיו: יהודה ליב | אשתו: סטערנא | אחים/יות: יהודה לייב · מרדכי · משה · שרה | גיסים/ות: ישראל קאזיק · עקיבא פרדקין | בנים/ות: דובער · חיים אברהם · משה · פריידא · דבורה לאה · רחל | חתנים/כלות: אליהו · שלום שכנא אלטשולר · אברהם שיינס | שיינא · שפרה | |
| משפחת אדמו"ר האמצעי | הורים: שניאור זלמן · סטערנא | אשתו: שיינא | חמיו: ר' יעקב מינוביץ' | אחים/יות: חיים אבהם · משה · פרידא · דבורה לאה · רחל | גיסים/ות: אליהו · שלום שכנא אלטשולר · אברהם | בנים/ות: מנחם נחום · ברוך · שרה · ביילא · חיה מושקא · דבורה לאה · ברכה · מנוחה רחל סלונים · חיה שרה · אסתר מרים | חתנים/כלות: יקותיאל זלמן ולס · מנחם מענדל · יעקב ישראל טברסקי · יונה מז'יטומיר · יעקב כולי סלונים · אהרן אלכסנדרוב · שרה פריידא · אהרן זסלבסקי | |
| משפחת אדמו"ר הצמח צדק | הורים: שלום שכנא אלטשולר · דבורה לאה | אשתו: חיה מושקא | חמיו: דובער חמותו: שיינא | אחים/יות: דבורה | גיסים/ות: חיים חייקיל | בנים/ות: ברוך שלום · יהודה לייב · חיים שניאור זלמן · ישראל נח · יוסף יצחק · יעקב · שמואל · ראדע פריידא · דבורה לאה | חתנים/כלות: שניאור · לוי יצחק זלמנוביץ · לוי יצחק מסיראטשין | |
| משפחת אדמו"ר המהר"ש | הורים: מנחם מענדל · חיה מושקא | אשתו: רבקה (בזיווג ראשון: שטערנא) | חמיו: אהרון אלכסנדרוב חמותו: חיה שרה (בזיווג ראשון: חמיו: חיים שניאור זלמן) | אחים/יות: ברוך שלום · יהודה לייב · חיים שניאור זלמן · ישראל נח · יוסף יצחק · יעקב · ראדע פריידא · דבורה לאה | גיסים/ות: שניאור · לוי יצחק זלמנוביץ | בנים/ות: שניאור זלמן אהרן · שלום דובער · אברהם סנדר · מנחם מענדל · דבורה לאה · חיה מושקא | חתנים/כלות: משה אריה לייב גינזבורג · משה הורנשטיין | |
| משפחת אדמו"ר הרש"ב | הורים: שמואל · רבקה | אשתו: שטערנא שרה | חמיו: אדמו"ר יוסף יצחק | חמותו: חנה | אחים/יות: שניאור זלמן אהרן · אברהם סנדר · מנחם מענדל · דבורה לאה · חיה מושקא | בנים: יוסף יצחק | גיסים: משה אריה לייב גינזבורג · משה הורנשטיין | כלות: נחמה דינה | |
| משפחת אדמו"ר הריי"צ | הורים: שלום דובער · שטערנא שרה | אשתו: נחמה דינה | חמיו: אברהם שניאורסון חמותו: יוכבד שניאורסון | בנות: חנה · חיה מושקא · שיינא | חתנים: מנחם מענדל שניאורסון · שמריהו גוראריה · מנחם מענדל הורנשטיין | נכדים: שלום דובער גוראריה | |
| משפחת אדמו"ר שליט"א | הורים: לוי יצחק שניאורסון · חנה שניאורסון | אשתו: חיה מושקא | חמיו: יוסף יצחק | חמותו: נחמה דינה | אחים: דובער שניאורסון · ישראל אריה לייב שניאורסון (מרק גוראריה) | גיסים/ות: שמריהו גוראריה · מנחם מענדל הורנשטיין · חנה · שיינא · גניה שניאורסון | |