מצה שרויה: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
כתית למאור (שיחה | תרומות) מאין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 12: | שורה 12: | ||
למרות שמלשון [[אדמו"ר הזקן]] משמע שמדובר בקולא, רבותינו נשיאינו הקפידו בדווקא להשרות את המצה ביום טוב האחרון של חג.{{הערה|1=[http://chabad.info/newvideo/video.php?id=1851 שיעור מהרב נוטיק בנושא]}} | למרות שמלשון [[אדמו"ר הזקן]] משמע שמדובר בקולא, רבותינו נשיאינו הקפידו בדווקא להשרות את המצה ביום טוב האחרון של חג.{{הערה|1=[http://chabad.info/newvideo/video.php?id=1851 שיעור מהרב נוטיק בנושא]}} | ||
==לקריאה נוספת== | |||
*הרב דוד ברוך, '''שרויה בפסח''' - ביאור המנהג על פי שיטת רבותינו נשיאינו, גליון [[התמים (בית משיח)|התמים]] ערב חג הפסח ה'תשע"ח | |||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
{{פסח}} | {{פסח}} | ||
[[קטגוריה:מצה|שרויה]] | [[קטגוריה:מצה|שרויה]] | ||
גרסה מ־20:59, 1 באפריל 2018
מצה שרויה, הינה מצב שנשרתה במים, ויש המחמירים שלא לאוכלה מחשש של חמץ, שמא היה מעט קמח במצה שלא נאפה וכאשר בא למים יחמיץ.
ההקפדה
בחסידות חב"ד הקפידו מאוד על קיום המנהג לא לאכול מצה שרויה. הרבי היה נוהג לנגב את פיו בתדירות במשך אכילת המצה, והיה זורק את המפיות למתחת השולחן. לאחד מהבחורים שניסה ל'חטוף' מצה אמר הרבי: הרי זה חשש חמץ![1]
כמו כן נהוג שלא לנגב את השפתים במים אחרונים שלפני ברכת המזון, כדי שמעט המצה שיש על השפתים לא ירטב ויחמיץ.[2]
יש הטוענים שלא ראוי לאכול את המצות מתוך שקית (בכדי למנוע מגע מים)[3].
אחרון של פסח
ביום טוב האחרון של חג - שהוא אחרון של פסח שהוא רק מדרבנן, כותב אדמו"ר הזקן בשולחנו שהמקל ואוכל מצה שרויה לא הפסיד.
למרות שמלשון אדמו"ר הזקן משמע שמדובר בקולא, רבותינו נשיאינו הקפידו בדווקא להשרות את המצה ביום טוב האחרון של חג.[4]
לקריאה נוספת
- הרב דוד ברוך, שרויה בפסח - ביאור המנהג על פי שיטת רבותינו נשיאינו, גליון התמים ערב חג הפסח ה'תשע"ח
הערות שוליים
- ↑ זכרונות מהרב יוסף יצחק אופן, מתוך הגדה של פסח בהוצאת קה"ת.
- ↑ הרבי בהגדה של פסח עם ליקוטי טעמים ומנהגים.
- ↑ מנהג חב"ד באכילת מצה, הרב יעקב הלוי הורוביץ
- ↑ שיעור מהרב נוטיק בנושא