מצה שרויה: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
מ (החלפת טקסט – "<REF>" ב־"{{הערה|1=") |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''מצה שרויה''', הינה מצב שנשרתה במים, ויש המחמירים שלא לאוכלה מחשש של חמץ, שמא היה מעט קמח במצה שלא נאפה וכאשר בא למים יחמיץ. | '''מצה שרויה''', הינה מצב שנשרתה במים, ויש המחמירים שלא לאוכלה מחשש של חמץ, שמא היה מעט קמח במצה שלא נאפה וכאשר בא למים יחמיץ. | ||
ב[[חסידות חב"ד]] הקפידו מאוד על קיום המנהג לא לאכול מצה שרויה. הרבי היה נוהג לנגב את פיו בתדירות במשך אכילת המצה, והיה זורק את המפיות למתחת השולחן. לאחד מהבחורים שניסה ל'חטוף' מצה אמר הרבי: הרי זה חשש חמץ! | ב[[חסידות חב"ד]] הקפידו מאוד על קיום המנהג לא לאכול מצה שרויה. הרבי היה נוהג לנגב את פיו בתדירות במשך אכילת המצה, והיה זורק את המפיות למתחת השולחן. לאחד מהבחורים שניסה ל'חטוף' מצה אמר הרבי: הרי זה חשש חמץ!{{הערה|1=זכרונות מהרב [[יוסף יצחק אופן]], מתוך [[הגדה של פסח]] בהוצאת [[קה"ת]].</REF> | ||
כמו כן נהוג שלא לנגב את השפתים ב[[מים אחרונים]] שלפני [[ברכת המזון]], כדי שמעט המצה שיש על השפתים לא ירטב ויחמיץ. | כמו כן נהוג שלא לנגב את השפתים ב[[מים אחרונים]] שלפני [[ברכת המזון]], כדי שמעט המצה שיש על השפתים לא ירטב ויחמיץ.{{הערה|1= הרבי בהגדה של פסח עם ליקוטי טעמים ומנהגים.</REF> | ||
ביום טוב האחרון של חג - שהוא אחרון של פסח שהוא רק מדרבנן, כותב [[אדמו"ר הזקן]] בשולחנו שהמקל ואוכל מצה שרויה לא הפסיד. | ביום טוב האחרון של חג - שהוא אחרון של פסח שהוא רק מדרבנן, כותב [[אדמו"ר הזקן]] בשולחנו שהמקל ואוכל מצה שרויה לא הפסיד. | ||
למרות שמלשון אדמו"ר הזקן משמע שמדובר בקולא, רבותינו נשיאינו הקפידו בדווקא להשרות את המצה ביום טוב האחרון של חג. | למרות שמלשון אדמו"ר הזקן משמע שמדובר בקולא, רבותינו נשיאינו הקפידו בדווקא להשרות את המצה ביום טוב האחרון של חג.{{הערה|1=[http://chabad.info/newvideo/video.php?id=1851 שיעור מהרב נוטיק בנושא]</REF> | ||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
{{פסח}} | {{פסח}} | ||
[[קטגוריה:פסח]] | [[קטגוריה:פסח]] | ||
גרסה מ־20:52, 28 בדצמבר 2015
מצה שרויה, הינה מצב שנשרתה במים, ויש המחמירים שלא לאוכלה מחשש של חמץ, שמא היה מעט קמח במצה שלא נאפה וכאשר בא למים יחמיץ.
בחסידות חב"ד הקפידו מאוד על קיום המנהג לא לאכול מצה שרויה. הרבי היה נוהג לנגב את פיו בתדירות במשך אכילת המצה, והיה זורק את המפיות למתחת השולחן. לאחד מהבחורים שניסה ל'חטוף' מצה אמר הרבי: הרי זה חשש חמץ!{{הערה|1=זכרונות מהרב יוסף יצחק אופן, מתוך הגדה של פסח בהוצאת קה"ת.</REF>
כמו כן נהוג שלא לנגב את השפתים במים אחרונים שלפני ברכת המזון, כדי שמעט המצה שיש על השפתים לא ירטב ויחמיץ.{{הערה|1= הרבי בהגדה של פסח עם ליקוטי טעמים ומנהגים.</REF>
ביום טוב האחרון של חג - שהוא אחרון של פסח שהוא רק מדרבנן, כותב אדמו"ר הזקן בשולחנו שהמקל ואוכל מצה שרויה לא הפסיד.
למרות שמלשון אדמו"ר הזקן משמע שמדובר בקולא, רבותינו נשיאינו הקפידו בדווקא להשרות את המצה ביום טוב האחרון של חג.{{הערה|1=שיעור מהרב נוטיק בנושא</REF>