מרדכי סירוטה

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ר' מרדכי סירוטה אצל הרבי

ר' מרדכי סירוטה נולד בעיירת טפליק הסמוכה לעיר אומן. היה ידוע כחסיד, בעל לב רחום ומסירות נפש למען הזולת.

נולד להורים חסידי ברסלב. בהיותו ילד רך בשנים, הם נפטרו בהותירם אחריהם ששה יתומים. אחותו שהיתה הגדולה ממנו בעשר שנים גידלה אותו עם אח נוסף.

ידע את ספר התהלים בעל-פה, ובכל עת היה חוזר ומשנן פסוקי תהלים. את רוב זמנו הקדיש לעבודה, כיון שלא היה מי שיפרנסו, והוא מצא את לחמו מיגיע כפיו.

שנות צעירותו[עריכה]

בהיותו בן חמש-עשרה עבר להתגורר בטשקנט, שם נישאה זמן קצר קודם לכן אחת מאחיותיו.

בהגיעו לפרקו שודך עם רבקה למשפחת קוגן מהעיר דניהטרובסק, יתומה כבת 16. התייתמה בגיל צעיר, נלקחה עם אחותה לבית היתומים, ובהגיעה לגיל בגרות נסעה עם קרובי משפחה לטשקנט, שם הכירה את הנער מרדכי סירוטה.

החתונה התקיימה בטשקנט בשנת תרפ"ז. הוא עצמו סיפר ברבות השנים כי "הרבה דמעות נשפכו באותה חתונה"...

בתקופה שלפני מלחמת העולם השניה, היה הולך מביתו לבית-הכנסת מהלך 40 דקות, תוך מסירות נפש. אולם כשרבו המלשינים שהסתובבו בבית-הכנסת, החליט לפתוח בית כנסת בעצמו. הוא שכר דירה ובה ארגן מנין לתפילות. למרות הסכנה שבדבר, לא נרתע ופעל רבות עבור קיום המנין.

מידי בוקר, בשעה שהשמש טרם הפציעה, היה הולך כשלושת-רבעי שעה כל צד בכדי לטבול במקווה. במהלך הדרך הארוכה היה אומר פרקי תהילים אותם ידע בע"פ.

לפרנסתו עסק בעשיית הכובעים, מלאכה שלמד מגיסו, וממנה פירנס אך בדוחק את עשרת ילדיו שנולדו לו במשך השנים. היתרון שבעבודה זו היה, שהוא לא התחייב לעבוד בו בשבת.

היו לו עשרה ילדים, אולם ברבות השנים שיכל שניים מהם. בתו הקטנה נפטרה בגיל שנתיים וחצי, ואילו אחד הבנים נפגע בתאונת דרכים בעת שרכב לתומו ברחוב על אופניו, והוא בן עשרים בלבד. הוא נקבר בבית הקברות 'טקסטיל' בטשקנט, שם קבורים רבים מאנ"ש שנפטרו במלחמה ולאחריה בטשקנט.

מלחמת העולם השניה[עריכה]

עם פרוץ מלחמת העולם השניה, גויסו המוני אזרחים להילחם בשורות הצבא נגד האויב הגרמני. כיון שר' מרדכי היה אב לשמונה ילדים, פטרו אותו מן השרות הצבאי, והוא שובץ לעבודות שירות אזרחיות, אולם כעבור חודשים ספורים שוחרר גם מכך, לאחר שאחד הפקידים ריחם עליו, ושיחרר אותו לביתו.

עם התקרב האויב הגרמני אל מוסקבה הבירה, נמלטו מן העיר מאות-אלפי פליטים שהרחיקו נדוד אל אסיה התיכונה. רבים מהם מצאו מקלט בעיר טשקנט, שנתמלאה בפליטים. בין מאות אלפי הפליטים היו גם אלפי יהודים שהגיעו לטשנקט בעירום ובחוסר כל, ללא מזון, כסף וצרכים מינימליים אחרים. ר' מרדכי סירוטה פתח לפניהם את לבו ואת ביתו, שלא היה אלא שלושה חדרים קטנים בהם הצטופפו הוא, רעייתו ושמונת ילדיהם.

כששמע שהגיעה לעיר רכבת ובה פליטים יהודים, היה נוסע אל תחנת הרכבת ומחפש אחר פנים יהודיות; וכשהיה מוצא יהודים היה מביא אותם לביתו ברוב כבוד, ומקבלם במאכל ובמשקה. בביתו גם מצאו מקום להניח את ראשם במשך תקופות ממושכות. אחת המשפחות התגוררה בביתו במשך שנתיים ימים.[1]

אירח בביתו חולים שהיו במצב מסוכן, והוא עזר להם כפי יכולתו עד שהבריאו.

ר' מרדכי לא הסתפק בנתינת אש"ל לאורחיו, אלא אף היה משתדל למצוא עבודות כל שהן כדי שאותם אנשים יוכלו לפרנס את בני משפחותיהם בכבוד. בכך ביסס משפחות רבות שהיו עניות ורעבו ללחם.

אירוח הפליטים בבית, לא היה מן הדברים הפשוטים. רובם היו ללא מסמכים מזהים. אנשי הנ.ק.וו.ד. ערכו חיפושים אחר אנשים שאירחו אנשים ללא תעודות, אך למרות זאת היה ר' יוסף מסתכן ומארח אותם בביתו.

באחד הלילות, בשעה מאוחרת של הלילה, נודע לר' מרדכי כי אנשי הנ.ק. וו. ד עורכים חיפוש בבתי הסביבה. מיד הזדרז להעיר בעדינות את האורחים הרבים והורידם למרתף שהיה מתחת לביתו, ואת פתח המרתף כיסה בשולחן. בפעם הזאת לא היה החיפוש דקדקני, והמחפשים לא מצאו דבר.

במשך הזמן רקם ר' מרדכי מערכת קשרים עם אנשי שלטון ומשרד הפנים בטשקנט. הוא ניצל את קשריו אלו כדי להשיג מסמכים עבור הפליטים, סידר תעודות פטור מהצבא, ועוד. כל פעולה כזאת היתה כרוכה בהוצאות רבות, ובדמי 'לא יחרץ' לא מבוטלים.

מסירות נפשו של ר' מרדכי היתה ידועה. הוא לא היסס לעזור לכל יהודי. פעמים רבות נחקר במטה הנ.ק.וו.ד. ולעיתים שאלו אותו שאלות על אנשים שונים. בדרך כלל, לאחר שהיה משתחרר, היה ממהר להודיע לאיש כי שאלו עליו כדי שיידע את אשר לפניו.

בית של התוועדויות[עריכה]

ביתו היה בית וועד לחכמים. על שולחנו התארחו גדולי החסידים והמשפיעים.

אנ"ש בטשקנט ידעו היטב, שכשרוצים להתוועד - הולכים לביתו של ר' מרדכי סירוטה שהיה בעל הכנסת אורחים שאין כדוגמתו. בביתו התוועדו גדולי המשפיעים באותם ימים בהם: הרב יונה כהן, הרב ישראל לוין, הרב פרץ מוצקין, הרב שלמה חיים קסלמן, והרב מענדל פוטרפס.

חינוך הילדים[עריכה]

למרות הקפדת השלטונות שכל ילד במדינה ילמד בבית ספר בכל ימות השבוע, הקפידו ילדיו של ר' מרדכי שלא להגיע בשבתות לבית-הספר כשבכל פעם תירצו זאת בסיבות שונות.

כשהחלו השלטונות להדק את הפיקוח ולהעניש את אלו שהתחמקו מלימודים בשבתות, נאלצו הילדים להגיע לבית הספר, דבר שגרם לשברון-לב במשפחה. הבנים למדו בתומכי תמימים טשקנט.

לאחר המלחמה[עריכה]

לאחר המלחמה חזרו רבים מתושבי פולין אל מולדתם דרך העיר לבוב, אולם ר' מרדכי חשש לצאת עם פספורטים מזויפים ולאחר לבטים רבים העדיף להישאר בברית-המועצות תחת הסיכון ביציאה לא-חוקית. העובדה שר' מרדכי סירוטה ובני משפחתו נשארו בטשקנט, סייעה בהפצת המעיינות בעיר זו, עבור היהודים שנותרו בה. כל יהודי שפחד לערוך ברית מילה בביתו, או לערוך חופה כדת משה וישראל, הגיע לבית ר' מרדכי. מסדר הקידושין היה הרב שניאור זלמן פבזנר, והמוהל הרב חיים עוזר מרינובסקי.

בכל שנה, לקראת חג הפסח, הקים בחצר ביתו מאפיית מצות. תהליך האפייה נעשה חלקו ביד וחלקו במכונה. מאפית המצות של משפחת סירוטה, סיפקה במשך שנים רבות מצות לכל יהודי טשקנט.

היציאה מברית המועצות[עריכה]

במשך השנים עזר ליהודים רבים לצאת את ברית-המועצות, לאחר שניצל קשרים שהיו לו והעניק שוחד רב על מנת שיהודים יקבלו אישור יציאה. משום-מה במשך השנים הוא לא ביקש לעצמו אישור יציאה. רק לאחר שעזר לאנשים רבים לצאת, החליט כי גם הוא עצמו יבקש. באותם ימים רק מעטים קיבלו היתרי יציאה, וחלפו שנים מספר עד שיציאתו אושרה.

מספרת בתו מרת קלרה גולשמיד: "אני, בעלי וילדי עלינו לארץ ישראל לפני ההורים. כשחלפו כמה חודשים ולהורי עוד לא נתנו לצאת, כתבתי מכתב לרבי וביקשתי ברכה עבורם. מכתב התשובה לא איחר לבוא, והרבי נתן ברכה ליציאתם. לא חלף זמן רב, וביום הושענא רבא תשל"ב, הם יצאו את רוסיה והגיעו לישראל". מיד בהגיעם השתכנו ליד קרובי משפחה בנחלת הר חב"ד.

לקראת י' שבט תשל"ב זכה ר' מרדכי לנסוע לרבי. הוא שהה שם שבועות מספר וזכה להכנס ליחידות יחד עם בנו הרב ישראל סירוטה (כיום שליח כ"ק אדמו"ר מלך המשיח בקנדה).

מיד כשנכנס פנה אליו הרבי בחיוך רחב: "למה לא הבאת לכאן את השולחן שעליו התוועדו כל כך הרבה?"...

בארץ הקודש[עריכה]

לאחר שר' מרדכי השתקע בארץ הקודש, היה לו גמ"ח קטן של כמה מאות דולרים אותם היה מלוה לאנ"ש שהיו נזקקים. רבים חשבו שהגמ"ח שלו גדול ורחב-היקף כיון שכל מי שהיה מבקש הלואה היה מקבל אותה כעבור זמן קצר, ומעולם לא הושב ריקם בטענה 'אין כסף בקופה'. אולם האמת היתה, שלעיתים לא היה לו ממה להלוות, והוא היה הולך לגמ"ח אחר בשכונה, לווה את הכסף ומעבירו הלאה. רבים וטובים שהתביישו ללוות מן הגמח"ים השונים, היו נעזרים על ידו.

הוא עצמו עבד במפעל בקריית מלאכי והרוויח רק מעט, לעיתים היה חי מהיד לפה, אבל לעולם לא לחץ את הלווים ממנו כי יחזירו לו את החוב.

לאחר שפרש לפנסיה, היה יוצא מידי יום להניח תפילין עם בעלי חנויות ועוברים ושבים במרכז המסחרי של קרית-מלאכי. בשנים האחרונות כשההליכה היתה קשה עליו, היתה רעייתו הולכת איתו לעזור לו. כך כל יום, ניתן היה לראות במרכז קרית-מלאכי את ר' מרדכי ורעייתו רבקה סירוטה הולכים ומניחים תפילין.

פטירתו[עריכה]

ביום ח' אייר תנש"א, נפטר ובהלווייתו השתתפו מאות יהודים שנעזרו בר' מרדכי, אם בטשקנט ואם בקרית מלאכי.

זכה שבניו, נכדיו וניניו, ממשיכים בדרכיו ומהם רבים שלוחי המלך המשיח ברוסיה, בארה"ב, בדרום אפריקה ובישראל, הולכים בדרך התורה והחסידות.

משפחתו[עריכה]

  • בנו ר' זאב סירוטה
  • בנו ר' משה סירוטה
  • בנו ר' גרשון סירוטה
  • בנו ר' ברוך סירוטה
  • בנו, ר' ישראל סירוטה - שליח בקנדה.
  • בנו, ר' ראובן סירוטה - חסיד חב"ד תושב קראון הייטס שזכה לאפות את המצות של הרבי.
  • בתו מרת חיה גולדשמיד (אשת הרב משה)
  • בתו מרת רחל קליין (אשת הרב ליפא קליין)
  • בן ובת שנהרגו.

קישורים חיצונים[עריכה]

הערות שוליים

  1. אחד מאנ"ש, שהתגורר בביתו תקופה ממושכת סיפר: "הגעתי לביתו בשעת לילה מאוחרת. ראיתי המוני אנשים ישנים על המיטות ועל השולחנות ומתחת להן. חיפשתי את בעל הבית ולא מצאתי אותו, כיון שכך התכוננתי לשים את הראש ולישון, כשלפתע ראיתי אותו ישן על הרצפה בפרוזדור יחד עם כל האורחים..."

‏ ‏