שמואל מנחם קליין

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

Disambig RTL.svg.png המונח "שמואל מנחם קליין" מפנה לכאן. לערך העוסק במנהל בית חב"ד המרכזי באילת, ראו שמואל מנחם קליין (אילת).

בשנותיו המאוחרות

הרב שמואל מנחם קליין (י"ח אלול תרנ"א - ד' סיון תשכ"ב) מהדמויות המרכזיות בקהילות חב"ד בפולטבה, פושקינה ובטשקנט.

תולדות חיים[עריכה]

נולד בעיר טורקי שבגליציה בי"ח אלול תרנ"א, לאביו ר' יהודה צבי בן ר' יום טוב ליפמאן קליין ולאמו מרים.

בהיותו כבן עשרים, פרצה מלחמת העולם הראשונה והוא הוגלה על ידי השלטונות יחד עם משפחתו לסיביר, עם סיום המלחמה הורשו לחזור היות והגדרתם הייתה שבויי מלחמה, אך בדרכם חזרה לביתם עצרה הרכבת בתחנה בפולטובה שם פגשו מספר חסידי חב"ד בר' שמואל מנחם ושכנעו אותו להישאר בעיר ולהיכנס ללמוד בסניף הישיבה המקומית. ר' שמואל מנחם נפרד מבני משפחתו ונותר ללמוד בישיבה שם קיבל את חינוכו החסידי מהמנהל הרב שמואל לייב לוין, ראש הישיבה הרב יהודה עבער, והמשפיעים הרב יחזקאל פייגין והרב שלמה חיים קסלמן.

לאחר מספר שנים בהם שקד בישיבה על לימוד התורה, החל לעבוד במפעל לייצור שמן חמניות בהנהלתו של הרב שניאור זלמן חוסידוב שם התמנה כמנהל עבודה, ובעקבות כך הפך לבן בית אצל אביו של מנהל המפעל הרב שאול משה חוסידוב. בחודש כסלו תרפ"ג נישא ר' שמואל מנחם לרעייתו מרים[1] בתו של הרב שניאור זלמן חוסידוב והמשיך להתגורר בעיר. כאשר נולד לו בנו הבכור, קרא אותו על שם חמיו הרב שניאור זלמן, שנפטר בד' סיון תרפ"ב, ממחלת הטיפוס שפרצה בעיר.

בית משפחת קליין בפולטובה היה פתוח לאורחים, ומפאת הדיכוי הקומוניסטי אירחו בחצר חתונות חסידיות ובהן חתונת הרב אריה זאב ליפסקר[2].

פושקינה[עריכה]

בשנת תר"צ נדד יחד עם משפחתו וקבע את מגוריו בפרבר פושקינה הסמוך ללנינגרד שם התפתחה באותן שנים קהילה חב"דית בראשות הרב אברהם אליהו פלוטקין[3].

בתקופה זו, נעצר על ידי הק.ג.ב. באשמת החזקת המניין החב"די המקומי והענקת חינוך יהודי כשר לילדיו, ורק בנס הצליח להינצל מהגלייה לסיביר בפעם השניה בחייו.

המגורים בפושקינה נמשכו יותר מעשר שנים, עד לכיבוש הגרמני בזמן מלחמת העולם השנייה, כאשר המוני יהודים ברחו מקו החזית אל עומק רוסיה. ר' שמואל מנחם ברח מפושקינה יחד עם בני משפחתו ומשפחות פלוטקין, קלמנסון, חן, קפובסקי וגלפרין. והם פתחו במסע ארוך ומסוכן במהלכו הופצצו על ידי מטוסי הגרמנים, עד שהגיעו לקולוחוז מרוחק בשם 'בורטיוק' הסמוך להרי אורל. הנאצים כבשו את פושקינה ורצחו את הינודים שנותרו בה[4].

בטשקנט[עריכה]

לאחר תקופת מגורים בקולוחוז הנידח שנמשכה שנתיים תמימות במהלכם אולצו כל הגברים חסידי חב"ד לעבוד בחקלאות בשדות עקב נסיעתם של אנשי הכפר להילחם בשדה הקרב, הוזמן על ידי גיסו הרב ישראל חוסידוב[5] לעבור להתגורר בטשקנט, ולאחר זיוף המסמכים הנדרשים עבור השלטונות, כל החסידים שהתגוררו במקום עשו את דרכם לעבר אוזבקיסטן, ובטשקנט וסמרקנד פגשו קהילות חסידיות גדולות ומלוכדות מפליטי המלחמה[6].

ר' שמואל מנחם התיישב עם משפחתו בטשקנט, הפך בתו לבית המרכזי בו התקיימו פעילויות ה'חתרניות' של הקהילה החב"דית המקומית, וחרף הסכנה שבדבר התקיימו במקום מנייני תפילה והתוועדויות חסידיות. בשנים מאוחרות יותר, על מנת לחפות על העובדה שבביתו מתקיימים מנייני תפילה, היה ר' שמואל משרך את דרכו לבית הכנסת המרוחק, ביודעו שהמשטרה לא תציק לו עקב גילו המבוגר, ועם זאת הדבר יגרום להם לחשוב שבביתו לא מתקיימים מניינים[7].

במשך כל חייו לא יצא מברית המועצות ולמרות שזכה להיות מקושר לשלושה מנשיאי חב"ד, לא זכה לראות אף אחד מהם, ונותר בטשקנט תחת השלטון הקומוניסטי עד לפטירתו בד' סיון תשכ"ב. נטמן בבית העלמין היהודי בטשקנט, ועם פטירתו, הרב זלמן בובער רב קהילת חב"ד בטשקנט, רכש חלקת קבר צמודה כדי להיטמן לידו, ולאחר מספר שנים, הרב פבזנר הלך לעולמו ונטמן ליד ר' שמואל מנחם.

רעייתו מרים האריכה ימים אחריו, עלתה לארץ הקודש בשנת תשל"א, והתגוררה סמוך לבניה וצאצאיה בשכונת נחלת הר חב"ד שבקריית מלאכי. נפטרה בז' אייר תשנ"ב ונטמנה בהר הזיתים שבירושלים[8].

משפחתו[עריכה]

לקריאה נוספת[עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכה]

ראו גם[עריכה]

הערות שוליים