גדול יהיה תשכ"ב

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מאמרי רבותינו נשיאנו
איתא במדרש תילים · והדרת פני זקן · כתב יד דא"ח ישן לא נודע למי · באתי לגני · החלצו תרנ"ט · ושאבתם מים בששון · בשעה שהקדימו תער"ב
מאמרי הרבי
אשר תבחר · ביום עשתי עשר · גדול יהיה · ושבתי בשלום · כי ישאלך בנך · לא תהיה משכלה · ואתה תצווה את בני ישראל · על כן קראו הימים האלה ימי הפורים
מושגים
דיבור המתחיל · ביכלאך · בלתי מוגה · מוגה · המשך

גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון הוא שמו (דיבור המתחיל) של מאמר שאמר הרבי בהתוועדות שבת מברכים חודש מנחם אב פרשת מטות מסעי כ"ו בתמוז תשכ"ב. המאמר הוגה על יד הרבי ויצא לאור לקראת שבת נחמו פרשת ואתחנן תש"נ.

המאמר עוסק בכללותו במעלת בתי המקדש ובעיקר במעלת בית המקדש השלישי, מעלת בתי המקדש כפי שמתפרש במאמר זה, הוא המעלה שבמקום המקדש גופא מעלה הקיימת בה מעצם בריאת המקום. לצורך הביאור, ישנה אריכות במאמר לבאר את אופן מציאות הנבראים כפי שמתהווים מצד שם הוי"ה ובגדר מציאותם מצד שם אלקים.

המאמר זוכה לעיסוק רב, והלימוד בו נפוץ בקרב החסידים בימי בין המצרים ולאחריהם.

תוכן המאמר[עריכה]

חלק א: מעלת בית המקדש השלישי בנביאים ומאמרי חז"ל[עריכה]

חגי הנביא ניבא על בית המקדש השני שנבנה בימיו: "גָּדוֹל יִהְיֶה כְּבוֹד הַבַּיִת הַזֶּה הָאַחֲרוֹן מִן הָרִאשׁוֹן"[1] כפי שאכן בית המקדש השני היה גדול מבית המקדש הראשון במספר השנים ובהדר הבנייה. אולם הזהר[2] מבואר כי נבואה זו נאמרה בעיקר על בית המקדש השלישי, שיהיה גדול מבתי המקדש שלפניו (שנכללים בתואר "ראשון", ששווים בכך שלא היו נצחיים). וממעלת הבית השלישי נמשכת מעלה זו גם לגאולה השלישית [ובעיקר לחיית המתים], שבשניהם יהיה מעלת הנצחיות שכנגד יעקב אבינו מדת האמת שאין לה הפסק.

לאמיתו של דבר מעלת בית המקדש השלישי היא עמוקה יותר מהעדר ההפסקה, שהרי אמרו חז"ל שאילולא מעלת בית השלישי לא היה ה' מחריב כלל את בית המקדש ("אלא אריה.. והחריב אריאל.. כדי שיבוא אריה ויבנה אריאל"[3] ואם כן היו גם בית המקדש הראשון והשני נצחיים מצד עצמם, ורק מצד מעלת הבית השלישי (מעלת התשובה, התגלות הכתר) ביטל הקב"ה את נצחיותם. ומעלת בית השלישי יהי נעלה אפילו מהעליה של בית שני (שבמעלת התשובה ריבוי דרגות). [ובזה מובן מאמר חז"ל תמוה על הפסוק[4] "שמעו דבר ה' בית יעקב.." שדרשו זה[5]: "שמעו גופיכון עד שלא ישמעו גרמיכון.." שאילו היו שומעין לדברי הנבואה והתוכחה לא היו צריכים לתחיית המתים. שדווקא אי השמיעה לדברי התוכחה והירידה, על ידה נוספה עליה בתחיית המתים.]

חלק ב: הקדמה למעלת המקדש, חילוק ההתהוות משם הוי"ה ושם אלקים[עריכה]

ההתהוות היא משם הוי"ה אלא שמציאות העולם שלפנינו היא דווקא משם הוי"ה באמצעות שם אלקים. ההתהוות משם הוי"ה היא בדרך ממילא ("כִּי הוּא צִוָּה וְנִבְרָאוּ"[6]), ואילו משם אלקים היא באופן של פעולה והתלבשות ("בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים"[7]) שבדרך ממילא המתהווה הוא בערך דרגת הפועל (כיחס העילה אל העלול וכאור אל המאור), ואילו בהתלבשות דווקא נוצר מציאות שאינו בערך המהווה (כיחס הכח אל הפועל). [וסיבת הדבר; בהתהוות שבדרך ממילא ההדגשה היא על המהווה ולכן המתהווה הוא בערכו, משאין כן בהתלבשות ההדגשה בפעולה היא על מציאות המתהווה ולכן אינו בערך הפועל], ולכן בהתהוות שמשם הוי"ה נרגש בנברא כח הפועל והוא בטל אליו ואילו בהתהוות משם אלקים לא נרגש בנברא מציאות הבורא והוא מציאות יש.

הצורך בב' משלים לבדרך ממילא היא כי אין במשל אחד לבאר את אופן קירובו של היש אל שם הוי"ה מקורו. על ידי התהוות משם הוי"ה נוצר מציאות יש שבאין ערוך למקורו (ומכל שכן מכח ופועל, שעניינו של הכח הוא לפעול בשונה בשם הוי"ה שאין עניינו לפעול), בניגוד לעילה ועלול שהעילה בערך העלול, ולכן מתגלה בעלול העילה. ולזה מועיל משל אור ומאור שהאור אינו בערך המאור כלל (שהמאור הוא עצם ואילו האור הוא התפשטות) מאידך האור אינו נמשך מהמאור כ"מציאות דבר" אלא כדבר שדבוק במאור כל עניינו לבטא המאור ולכן בטל אליו, ואילו הנברא נוצר כ"מציאות דבר". ולזה מועיל משל מעילה ועלול שהעלול נמשך מהעילה כ"מציאות דבר". ועיקר החידוש הוא בביטול כמציאות דבר (ועניין הביטול הוא שנרגש שכל מציאותו אינו אלא משם הוי"ה).

חלק ג: מעלת בתי המקדש[עריכה]

על מקום המקדש כתוב[8]: "מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹקים". ומפרש התרגום אונקלוס "לית דין אתר הדיוט". וכוונת הדברים; במקום המקדש אף שגם הוא נברא על ידי העשרה מאמרות (המכונים בספר הזהר[9]: "מילין דהדיוטא") האיר בו שם הוי"ה, ולכן היו בבית המקדש ניסים, וגדר המקום עצמו היה למעלה מגדר מקום (מקום הארון אינו מן המידה - מצד אחד הארון היה מוגבל מאידך לא תפס מקום). לפי שמצד שם הוי"ה הזמן והמקום שבעולם אינו בהתחלקות כלל, ולפי שבבית המקדש היה ההתהוות משם אלקים, אלא ששם אלקים לא הסתיר על שם הוי"ה היות והוי"ה ואלקים כולא חד לכן היה במקום עצמו נרגש שהוא בלי מקום.

בגילוי שם הוי"ה שבשם אלקים ישנם שני דרגות כלליות:

א. כמשל הרב והתלמיד שההסתר הקיים כלפי התלמיד אינו קיים כלפי הרב. (משום שאין עצם מסתיר על עצמו) ויתירה מזו באור האלוקי למעלה שההסתר אינו מסתיר לא רק לאחרי תנועת הגילוי אלא גם בעת ההסתר ממש.
ב. התאחדות הוי"ה ואלוקים בעצמותו ממש. בדרגה זו העלם והגילוי מתאחדים ממש (ולא רק מתאחדים למטרה אחת בפעולתם).

וגילוי האחדות בדרגה העליונה תתגלה בעיקר בבית המקדש השלישי. ואילו בשני בתי המקדש הראשונים לא האירה דרגה זו. היות וההתאחדות שבדרגה הראשונה הם שמות הוי"ה ואלקים כפי שהם בעשר ספירות ובהם האורות (הוי"ה) והכלים (אלקים) הם שני מציאויות שפועלות יחד. לעומת דרגת הכתר שבה הגילוי והעלם מאוחדים ממש. ובית המקדש השלישי דווקא יתגלה הכתר. ובזה מובנת גם מעלת הנצחיות המיוחדת שתהיה בבית המקדש השלישי (מצד ה"אור" גם בבתי המקדש שלפניו היה "נצחיות" אלא שבבית המקדש השלישי) התחתון - הנברא, יהיה כלי לנצחיות, היות ושורש מציאותו תהיה מדרגה שבה העלם מאוחד בעצם מציאותו עם הגילוי.

ועיקר מעלת הבית יתגלה בגאולה שנמשכת ממנה. שגאולה השלישית תהיה מצד העולם עצמו, שקיבוץ הגלויות יבוא מצד גדרי העולם ועד לתחיית המתים שהמתים עצמם יחיו. שהתחתון נעשה כלי לנצחיות העליון וחידוש בזה יותר מבניין הבית שהתחתון שלמטה מבית המקדש גם הוא נעשה כלי לנצחיות.

רקע[עריכה]

את המאמר אמר הרבי בהתוועדות שבת מברכים חודש מנחם אב פרשת מטות מסעי תשכ"ב. כעבור שנים הוגה על יד הרבי ויצא לאור בערב תשעה באב תש"נ. בפתח דבר צוין שהוצאתו לאור הוא לקראת שבת נחמו פרשת ואתחנן, הרבי הוסיף בסוף הפתח דבר ציון התאריך: "עש"ק נחמו ה'תש"נ"[10]. כציון למקורות המאמר ציין הרבי שנים קודם לכן שהוא מיוסד על המאמרים: "בונה ירושלים" בספר המאמרים תרכ"ט [11], מאמר "ראה קראתי" בספר המאמרים תרס"ה[12], לקוטי תורה מטות מאמר "ואשה" [13]. "על כן יאמרו" בספר המאמרים קונטרסים ח"א [14]. יש משערים כי המאמר המוגה בחלקו מורכב מהמאמר "אריה שאג מי לא ירא" שנאמר כמה שבועות לאחר מכן בשבת פרשת ראה.[15]

קישורים חיצוניים[עריכה]

הערות שוליים

  1. פרק ב פסוק ט.
  2. חלק א' כח, א. תקוני זהר תיקון ח.
  3. ילקוט שמעוני ירמיה רמז רנט.
  4. ירמיה ב, ד.
  5. ילקוט שמעוני ירמיה רמז רסד.
  6. תהילים קמח.
  7. בראשית ב, א.
  8. בראשית כח, יז.
  9. זהר חלק ג דף קמט ב.
  10. שורה זו היו העורכים משאירים באופן קבוע לרבי.
  11. ע' רצד ואילך
  12. עמוד קעו ואילך.
  13. פג, ג-ד.
  14. עמוד קצא, ב ואילך
  15. הרב אסף פרומר, "מאמר מבואר" עמוד 5.