ברוך שיפרין

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרב ברוך שיפרין

הרב ברוך שיפרין (כ"ו סיון תרס"ה-כ' תשרי תשמ"ו), מחסידי חב"ד בויטבסק שעסק בהחזקת היהדות בעיר במסירות נפש, זכה לשמש את רבי לוי יצחק שניאורסון אביו של הרבי בימיו האחרונים בגלות ועסק בקבורתו, גבאי ה'פלעצעל' בפריז, ושד"ר של ישיבת תומכי תמימים ברינואה ומרכז ישיבות תומכי תמימים בארץ הקודש.

תולדות חיים[עריכה]

ר' ברוך בצעירותו

נולד בכ"ו סיון בשנת תרס"ה בעיירה פריטש שברוסיה הלבנה. היה מקושר ודבוק לרבותינו נשיאינו, בעל רגש גדול ופעל מתוך מסירות נפש עבור ישיבות תומכי תמימים.

בבחרותו למד בישיבות תומכי תמימים המחתרתיות. הוא נדד הרחק מביתו בכדי ללמוד תורה. בתחילה למד בתומכי תמימים קרעמנצ'וג לאחר מכן הגיע ל תומכי תמימים חרקוב ומשם לתומכי תמימים נעוועל.

בשנות בחרותו זכה להגיע אל אדמו"ר הריי"צ שהתגורר ברוסטוב ולאחר מכן בלנינגרד וזכה ממנו לקירובים מיוחדים. באחת היחידויות זכה לקבל דולר אמריקאי. דולר זה נשמר מכל משמר, ועל אף כל התלאות וטלטולי הדרך הוא נשמר ונמצא כיום אצל צאצאיו. קירוב אחר היה בעת הבדלה במוצאי שבת בבית אדמו"ר הריי"צ בלנינגרד, לפני שהתחילו הבדלה חיפש אדמו"ר הריי"צ את ר' ברוך עד שמצאו בין הקהל הרב שהצטופף מסביב וקרא לו להחזיק את נר ההבדלה.

בי"ד כסלו תרפ"ט, יום הנישואין של הרבי, נשא את רעייתו מרת סוניה בתו של הרב אליהו פאר. את מקום מגוריו קבע בויטבסק.

בעסקנות הכלל[עריכה]

זמן קצר לאחר מכן הצטרף ר' ברוך לעבודת חמיו - איסוף כספים עבור הישיבות המחתרתיות. ר' ברוך התמסר לעבודת קודש זו, הוא פעל במרץ להשגת הכספים ולהעברתם ליעדם. הכול נעשה בחשאיות גמורה כך שעין זרה לא תשלוט בישיבה ובתומכיה. בחודש אדר תרצ"א גילתה המשטרה החשאית את דבר קיומה של הישיבה בעיר ויטבסק, ובגין כך נעצר חמיו ר' אלי פאר, כמו עסקנים רבים אחרים. ר' ברוך שהבין כי טבעת החנק מתהדקת סביב צוארו, נמלט מבית חמיו יחד עם רעייתו וביתם תמרה. הם גרו בדירת מסתור במשך שלושה שבועות, עד שנעצר. הוא לא ענה לשאלות החוקרים והכחיש מכל וכל קשר לעסקנות בכלל ולישיבות תומכי תמימים בפרט. חודש שלם סבל מחקירות ועינויים עד ששוחרר.

באותם שנים נותר הוא בין העסקנים היחידים שדאג למען החזקת היהדות בעיר. עיקר עיסוקו היה אחזקת המקווה. ר' ברוך טיפל במקווה היחידה שנותרה בויטבסק. בעיר היו מקוואות רבים אלא שכולם נסגרו על ידי השלטונות הקומוניסטים, ורק מקווה זו בחצר בית הכנסת שהיה ברחוב בו גר ר' ברוך נותרה פתוחה.

לאחר תקופה עבר בהוראת הרבי הריי"צ ללנינגרד, בכדי לחמוק משירות בצבא האדום.

בימי השואה הביא לקבורת ישראל את אלפי הגופות שהגיעו לבית הכנסת בעת ה'בלוקדה' - המצור על לנינגרד.

בזמן המצור הצליח לצאת מלנינגרד ונדד עם בני משפחתו עד קזחסטן הרחוקה. שם הגיע לכפר אילי, כפר קטן כשמונים קילומטר מאלמא אטא - בירת קזחסטן. בכפר התגוררו פליטים יהודיים שנמלטו מפולין שנכבשה על ידי הנאצים ימ"ש. משפחה חב"דית אחת גרה בכפר - משפחתו של ר' אליעזר קובלנוב. חלק מהיהודים הפולניים היו שומרי מצוות ובמקום אורגנו מניינים לתפילות.

במחיצת רבי לוי יצחק[עריכה]

המקום הקטן הקשה על שמירת אורח חיים מלא של תורה ומצוות מבלי לעורר שימת לב מיוחדת, ובשל כך לאחר זמן קצר עבר עם משפחתו להתגורר בעיר - אלמא אטא. שם זכה להיות במחיצתו של הגאון הרב לוי יצחק שניאורסון אביו של הרבי, שהוגלה לקזחסטן בעוון הפצת יהדות בעיר מגוריו יקטרינוסלב (דנייפרופטרובסק).

את בנו הירשל היה לוקח עמו להתפלל עם רבי לוי יצחק. במשך השנים סיפר ר' ברוך בגעגועים כיצד היה רבי לוי יצחק מתוועד עם החסידים המעטים שהיו גרים בעיר. פעם התבטא כי סגנון ההתוועדויות של הרבי בהם נלקח התאריך, היום בשבוע וכדו' ומזה לומדים רמזים 'ובכן' בעבודת ה'. "זה נשמע כמו שרבי לוי יצחק מדבר מתוך גרונו של הרבי. זה היה סגנון ההתוועדויות שלו".

ר' ברוך זכה לשמש את אביו של הרבי ולהיות במחיצתו עד היום האחרון. בכ' אב תש"ד הסתלק לבית עולמו ור' ברוך זכה לעסוק בקבורתו.

שד"ר ישיבות תומכי תמימים[עריכה]

בתום השואה יצא מברית המועצות והשתקע בפאריז שבצרפת. בפריז היה גבאי של הבית כנסת ב'פלעצל' בו התפללו רבותינו נשיאינו.

אירלנד הייתה תחנה הבאה בחייו. ר' ברוך כמו כמה מהחסידים שהתגוררו בצרפת נסעו לאירלנד בכדי להתעסק במלאכת השחיטה. ר' ברוך קיבל לכך את ברכת אדמו"ר הריי"צ, והוא נסע לשם לבדו, כשבני המשפחה נשארים בפריז. באירלנד שהה כשנתיים ושב לצרפת.

עיקר עיסוקו בצרפת היה גיוס כספים לישיבות תומכי תמימים. פעולה זו נעשתה בשני מישורים. גיוס כספים לישיבת תומכי תמימים ברינואה שבצרפת, וגיוס כספים לישיבות תומכי תמימים הכוללים ובית ספר למלאכה בניהולו של הרב אפרים וולף. את התרומה למכונת הדפוס הראשונה בבית הספר לדפוס בבית ספר למלאכה - היה הוא שהשיג.

מכניס אורחים גדול היה. בכל יום היו ר' ברוך ורעייתו סוניה מביאים עניים ומסכנים בכדי שיאכלו על שולחנם.

בפעם הראשונה נסע לרבי לקראת י"ט כסלו תש"כ, אז גם זכה להיכנס ליחידות.

בשנותיו האחרונות התגורר בירושלים, קבע את מקום תפילתו בבית הכנסת חב"ד בשיכון חב"ד ירושלים, והתמסר להחזקת המקווה טהרה שעל יד בית הכנסת, בשנותיו האחרונות קיבל עזרה רפואית מהרופא החב"די ד"ר ר' גדליה מזל, אותו הכיר משנותיו באלמא אטא לצד רבי לוי יצחק.

פטירתו[עריכה]

ביום חמישי חול המועד סוכות - כ' תשרי בשנת תשמ"ו, השיב את נשמתו ליוצרה.

משפחתו[עריכה]

ראו גם[עריכה]