לעולם יהא אדם

לעולם יהא אדם הוא קטע תפילה הנאמר בכל בוקר, בסדר תפילת השחר (קודם פרשת העקידה וקרבנות), המבטא את יסוד עבודת ה' של היהודי – יראת שמים, הודאה באמת וביטול היש.

מקור ומבנה התפילה

מקור הקטע הוא בתנא דבי אליהו. הוא הובא להלכה בטור ובשולחן ערוך כפתיחה לסדר הקרבנות. אדמו"ר הזקן קבעו בסידורו לאחר ברכות השחר.

הקטע מחולק לשלושה חלקים עיקריים:

1. הנהגת האדם: "לעולם יהא אדם ירא שמיים בסתר ובגלוי...".

2. שפלות האדם: "מה אנו, מה חיינו... הלא כל הגיבורים כאין לפניך".

3. מעלת ישראל: "אבל אנחנו עמך בני בריתך... לפיכך אנחנו חייבים להודות לך".

בחסידות

• יהא אדם - מוסבר כי המילה "אדם" מרמזת על הדרגה הרוחנית הגבוהה ביותר (על שם "אדמה לעליון"). הציווי "יהא אדם" פירושו שעל היהודי "להתהוות" בכל רגע, ולעורר את בחינת ה'אדם' שבו – שיהיה מוח שליט על הלב.

• בסתר ובגלוי - "סתר" הוא מה שנסתר מהאדם עצמו. לעיתים אדם משכנע את עצמו שהוא פועל "לשם שמיים" (בגלוי), אך ב"סתר" לבו מונעת נגיעה עצמית או גאווה. "לעולם יהא אדם" דורש לעורר את הבחינות אתכפיא ואתהפכא, כדי שגם ה"סתר" יהיה חדור בביטול לה'.

• מודה על האמת - ההבדל בין הבנה להודאה: כשהאדם מבין דבר מה בשכלו, הוא מרגיש את עצמו כ"מבין". אך "מודה" הוא מלשון ביטול (כמו "מודה במקצת"). היהודי מודה שהאמת האלוקית היא המציאות היחידה, גם אם השכל הגשמי והמובגל שלו לא יכול להכיל זאת. אך יש בחינה יותר נעלית: "דובר אמת בלבבו" - זוהי דרגת "מידת האמת" של יעקב אבינו, שזה היכולת להחדיר את האמת המופשטת של התפילה אל תוך הלב הגשמי, כך שהלב "ידבר" את אותה אמת.

• מה אנו - מוסבר{{הערה|ספר התניא, פרק כ"ט ופרק ל"ג}} כי עניין זה לא ייאוש, אלא ביטול היש. כדי שאור אין סוף יאיר בנשמה, עליה להיות "כלי ריק". ההכרה ש"הלא כל הגיבורים כאין לפניך" מנקה את האדם מהגאווה המונעת מהתפילה להתקבל. רק לאחר הביטול של "מה אנו", ניתן להגיע ל"אבל אנחנו עמך" – החיבור המוחלט לעצמות אין סוף.

• אבל אנחנו עמך - לאחר ביטול היש, מגלה היהודי את נקודת היהדות שלו. בני בריתך - ברית היא למעלה מטעם ודעת. זרע יצחק עקידך - אנו מזכירים כאן את עניין המסירות נפש, בכך מזכירים לעצמינו שאנו יורשים של האבות שמסרו את נפשם, וזה נותן לנו כוח לעבודת ה' שלמעלה ממדידות והגבלות הטבע.