תומכי תמימים זעמבין
תומכי תמימים זעמבין היא הישיבה הראשונה (יחד עם תומכי תמימים ליובאוויטש) שנפתחה במסגרת ישיבות תומכי תמימים.
התייסדות הישיבה
בט"ו אלול תרנ"ז, עם התייסדותה של ישיבת תומכי תמימים על ידי אדמו"ר הרש"ב בעיירה ליובאוויטש, נפתחה מחלקה של הישיבה בעיר זעמבין, לבעלי הכשרון, בעוד מספר מצומצם בלבד של תלמידים יישארו בליובאוויטש[1]. גם לתלמידים שנשארו בליובאוויטש לא היתה מסגרת ישיבתית מסודרת, אלא כמו ה'יושבים' שלמדו בעיירה מאז ומקדם, מה שהפך את הישיבה בז'עמבין ליסוד והתשתית לכל מערך ישיבות תומכי תמימים.
על הישיבה בזעמבין - שכאמור יועדה לבעלי כשרון המתאימים להבנת דברי חסידות עמוקים - הופקד המשפיע הרב שמואל גרונם אסתרמן, שהיה ידוע כבעל הסברה מעולה. בשנותיה הראשונות של הישיבה[2] היה הרב אסתרמן מופקד גם על לימוד הנגלה בישיבה[3]. הרב אסתרמן ניהל את הישיבה בכל שנות קיומה.
הגרעין הראשוני של הישיבה היווה חמשה עשר תלמידים, אך בשנת תר"ס נמנו על תלמידיה יותר מחמישים בחורים.
בשנה הראשונה להתייסדות הישיבה אכלו הבחורים אצל המשפחות בעיר, בתורנות מסודרת לפי ימים, אך לאחר שנה נתן אדמו"ר הרש"ב הוראה מיוחדת שכל התלמידים יאכלו יחד.
נדודי הישיבה וסגירתה
בקיץ תר"ס היתה שריפה גדולה בכל העיר ונשרף מקום מושב התלמידים, בתי המדרש והאכסניות. בעקבות המאורע שלחו ערים ועיירות רבות בקשה לרבי שיעביר את הישיבה למקומם. לאחר מיון וניפוי מדוקדק של העיירות נותרו שתי עיירות שהיו ראויות לייסד בתוכן ישיבת תומכי תמימים, וביניהם נערכה הגרלה, כשהזוכים היו תושבי קובליץ. ואכן מיד לאחר חג השבועות התלמידים נסעו לעיירה והקימו שם את ישיבת תומכי תמימים קובליץ.
סניף הישיבה השתקע בקובליץ למשך כשנה, עד לקיץ תרס"א, אז[4] מסר הרבי שהמקום אינו מתאים לישיבה, והבחורים עברו למשך הקיץ לליובאוויטש. בליובאוויטש שהו בחורים כשנה, עד שבקיץ תרס"ב נסתיימה בניית הישיבה בזעמבין, והתלמידים חזרו למקומם המקורי.
הישיבה בזעמבין המשיכה להתקיים עד קיץ שנת תרס"ה, אז בט"ו סיון נפטר הרב שמואל בצלאל שפטיל משפיע ישיבת תומכי תמימים בליובאוויטש, ועם פטירתו נקרא הרב שמואל גרונם אסתרמן לעבור לישיבה בליובאוויטש, ועמו עברו כל תלמידי הישיבה.
קישורים חיצוניים
- הרב שמעיה הכט, תומכי תמימים זעמבין, בטאון דרך תמים גליון א', עמוד 42