ראשי תיבות הוא צורה של כתיבת מילים בקיצור, בה נכתבת רק האות הראשונה (או השניה) של המילה ('ראש' ה'תיבה').

כתב יד קודש של הרבי, ובו ראשי תיבות נפוצים

משמעות הראשי תיבות

פעמים רבות אנו מוצאים בדרשות חז"ל שדורשים מילה מסויימת המופיעה בתורה בראשי תיבות, ובשער היחוד והאמונה[1] מבאר אדמו"ר הזקן שאין זה רק 'רמז' ו'סימן' למילים ש'מוחבאות' בו, אלא שהאות הראשונה בכל מילה כוללת את כל האותיות שבתוכה, והיא החיות שלהם.

במספר מקומות[2] מציין הרבי לדברי חז"ל ש"לשון נוטריקון מן התורה"[3].

ראשי תיבות חסידיים

יחד עם תורת החסידות, התפתחו עשרות רבות של ראשי תיבות יחודיים לחסידות, כגון: פ"נ, דא"ח, ועוד רבים.

לצורך הקלת השימוש בראשי התיבות, נערכו כמה לוחות של ראשי תיבות המיוחדים לתורת החסידות בכלל ולחסידות חב"ד בפרט. הלוח הראשון בתורת החסידות נמצא בסוף ספר התניא. לאחר מכן הודפס לוח מורחב בספר הליקוטים - מפתחות לאדמו"ר הצמח צדק.

ראשי תיבות נפוצים

ראשי תיבות נפוצים בספרי החסידות:

א'

ב'

ג'

ד'

ה'

ו'

ז'

ח'

ט'

י'

כ'

ל'

מ'

נ'

ס'

ע'

פ'

צ'

ק'

ר'

ש'

ת'

ראו גם

קישורים חיצונים

הערות שוליים

  1. פרק י"ב.
  2. ראו שיחת שבת פרשת אחרי קדושים תנש"א, הערה 14.
  3. מסכת שבת קה, ב.
  4. עפ"י מענת הרבי
  5. בשיחת שבת פרשת משפטים תשנ"ב אמר הרבי על ביאת הגאולה השלימה: "כן תהיה לנו בפועל ממש, ותיכף ומיד ממש, עם כל הפירושים שב"מיד", וכל הפירושים שב"ממש", ולכל לראש מיד ממש כפשוטו, ממש ממש ממש"