ובא לציון
וּבָא לְצִיּוֹן (או בשמה בספרות ההלכה והפרשנות קדושה דסִדרא[1]) הוא קטע תפילה הנאמר בתפילת שחרית לאחר תפילת עמידה ותחנון (וכן לאחר קריאת התורה בימים שקוראים בה), וכולל לקט של פסוקים מהתנ"ך, חלקם מתורגמית לארמית, והוא מהווה כעין 'סיכום' של רוב עניני התפילה, ונתקן במקורו עבור המאחרים לבוא לבית הכנסת[2].
תוכן התפילה[עריכה | עריכת קוד מקור]
התפילה פותחת בפסוק מנבואת הגאולה בספר ישעיה העוסק בביאת משיח, ולאחר מכן מקדישים את שמו של ה' ומוסיפים תרגום של פסוקים אלו לארמית.
בהמשך, אומרים פסוקי שבח המלוקטים בעיקר מספר התהילים ומפארים את חסדו של השם והיותו מוחל וסולח, וחותמים בתפילה ובקשה שנצליח לשמור את חוקי השם תורתו ומצוותיו בלב פתוח מתוך אהבה ויראה.
הלכה ומנהג[עריכה | עריכת קוד מקור]
מלבד בשחרית של יום חול, נוהגים לומר את התפילה גם בשבת ויום טוב בתחילת תפילת מנחה, לאחר פתיחת אשרי יושבי ביתך, וכן לאחר תפילת עמידה בתפילת ערבית של מוצאי שבת[3].
על אף שזוהי 'קדושה', מותר לאומרה גם ביחיד.
לאחר 'ובא לציון' ניתן לחלוץ את התפילין[4], וכך אכן נהוג בראש חודש לערוך הפסקה קצרה בה חולצין תפילין ומניחים תפילין דרבינו תם, ורק לאחר מכן ממשיכים בסדר התפילה באמירת מוסף, קוה, עלינו, ושיעור התהילים היומי[5].
האבל בבית האבלים לא אומר את הפסוק 'ואני זאת בריתי'[6].
חשיבות אמירתה[עריכה | עריכת קוד מקור]
חשיבותה של התפילה היא הן בכך שהיא הסיום העיקרי של תפילת שחרית, כאשר במידת הצורך אדם שטרוד וממהר יכול על פי הלכה לחלוץ את התפילין לאחר אמירתה, ולכן גם לאחריה נקבע לומר את תפילת 'קדיש תתקבל'.
בנוסף, חז"ל אומרים[7] "עלמא אמאי מתקיים? - אקדושה דסדרא", העולם מתקיים בזכות אמירת תפילה זו.
ראו גם[עריכה | עריכת קוד מקור]
קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]
- 'ובא לציון' בספר 'ואני תפילתי'
- בסידור עם הערות וציונים (רסקין)
- עלמא אמאי קאים - אקדושה דסדרא (תרט"ו) • (תר"מ)
הערות שוליים
- ↑ סוטה מט, א. רמב"ם הלכות תפילה ט, ה-ו. פסקי דינים צמח צדק סימן קלב. שער הכולל פרק י"א יז-יט.
- ↑ ולכן גם לא נאמר בתפילת שחרית בשבתות ומועדים בהן אין הדבר נפוץ כל כך שמאחרים לבית הכנסת, והוא נאמר בתפילת מנחה.
- ↑ אז משמיטים את שני הפסוקים הראשונים, ומתחילה במילים "ואתה קדוש".
- ↑ ראו בהרחבה בשער הכולל יא, כא. ובהנסמן שם.
- ↑ פסקי הסידור, היום יום א' טבת.
- ↑ כך גם נהג הרבי לאחר פטירת אמו בשנת תשכ"ה.
- ↑ סוטה מט, א.